פורום אוצר החכמה

עושה חדשות כתב:החילוקים בזה אינם מבוררים לי כה"צ, רק באתי כעת להוסיף מקור, בשו"ע רח,ג על תערובת שקדים וקמח.

שם הספק אינו האם חייב ברכה, אלא מה לברך, ושעדיף לאכול בסעודה מלברך ברכה כוללת וע''ז יש גם הב''ח ועוד לגבי אורז

להעיר מלשון ש''ע הרב בנוגע להמסופק אם בירך המוציא ''ואינו רשאי להחמיר על עצמו אלא שלא לאכול''

חשבתי בעבר בברכה ראשונה כיון שאני רוצה לאכול כבר חל הדין סב''ל, משא''כ בברכה אחרונה אל תאכל ואל תגרום סב''ל שמבוסס על ספק דרבנן לקולא. (ואולי אפשר לומר שבברכת הריח כיון שאינו דבר ממשי כאכילה או כיון שאין בו צורך כאכילה לא נחשב שכבר חל הדין של סב''ל. או באו''א שכיון שאין בו צורך כאכילה נכון להחמיר ככ...

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:פתילת קאפין אינו לרפואה, ולמה יהא אסור\מותר? אין בזה איסור רפואה, כי אין זה רפואה. וכמו כדורי קאפין. ולכן גם אין להכדורים היתר רפואה של אינו ראוי לאכילה.

נלע''ד שיש מקום לומר שכשיש כאב ראש נחשב כרפואה (לא מצד דיני רפואה בשבת כיון שהוא מאכל בריאים, וגם בזה יש לדון, אלא בדיני אכילה שלא כדרכה)

המ"ב מביא דעת הפמ"ג שאף מאכלים מרים כמו עפר אסור מדרבנן לאכול ביוהכ"פ. תרופות לחולה זה משהו אחר, ואולי לא צריכים יותר מחולי להתיר איסור זה. אבל עבור התועלת של קשב וריכוך כאבים, מי התיר? הקישור מביא את היסוד שבדברים שאינם ראויים לאכילה אין איסור אכילה, אבל זה לא קשור להאיסור מדרבנן. ה...

אם אני מבין נכון כוונת הרב פותח האשכול שאכן יש לדון בסוכה גדולה כמין חי"ת שבצד הפרוץ יש פחות מד"ט סכך פסול, אולי באמת אסור לישב שם, דמי קבע שהוא חלק מהסוכה, אולי הסוכה מסתיימת היכן שמסתיים הסכך כשר. ובשלמא אם יש שם דופן וצריך אותו להחשב סוכה, מובן, אבל כאן שאין דופן (או אם יש ואין צורך בו...

בדיני סוכה גזולה, סוכה שעל גבי קרקע, נחשב תמיד כמחובר לקרקע. לא כי, אלא נחשב שגוזל את הקרקע. אבל אם הקרקע לא גזולה בידו - אכן הסוכה היא מטלטלין (כגון שראובן הרשה לשמעון לבנות סוכה בחצרו, ובאמצע החג בא ראובן והוציא את שמעון מהסוכה וישב בה - הרי זו סוכה גזולה ופסולה). לא כי, אלאכשהקרקע היא של הגזלן ה...

בדיני סוכה גזולה, סוכה שעל גבי קרקע, נחשב תמיד כמחובר לקרקע.

הלא לשיטת המ''א ודעימי' הברכות אינן מעכבות זו את זו ובוודאי שאין שאר ברכותיו לבטלה ומה שמתפללים שוב פעם הוא כי הברכות צ''ל כל הסדר

סוף מעשה במחשבה תחילה

אם אינני טועה בשו''ע הרב הוא כותב לכוון כוונת ''אחד'' אחרי סיום אמירתו וכל זמן שלא התחיל תיבה שלאחריה עדיין שייך לתיבה שלפניה (ואאל''ט יש לו מקור מהת''ה בברכות כהנים והבנתו שונה מהפרי מגדים)

בנוגע להענבים, אינו קשור לסוגיית שטיפת פירות, כיון שהכלי אינו בורר המים מהפסולת, אלא המים מהענבים. וע''ז הבאתי ראי' ברורה שאין כאן בית מיחוש כיון ששפכתי רק מים ויצא מים אין איסור בזה שבדרך המים התערבבו עם הענבים.

נ''ל שמותר כמו שמותר לברור מים בכלי כיון שראויים לשתי' וכו' ואין איסור בורר במה שעוברים הלכלולך שבמסננת

איזה שם כלי הי' עליו? יש לו עלוליות ליהפך לכלי הלא על הפקק ממתכת מחמירים שאין עליו שם כלי וכ''ש כאן. ובר מן כל דין נראה לי פשוט שגם אם יש עליו שם כלי הפכת אותו לכלי חדש.

בשונה מפקק רגיל שיש עליו שם פקק רגיל לפני שהלבישו אותו על הבקבוק, כאן לעולם לא הי' עליו שם פקק, הלא גם אחרי פתיחתו אינו פקק רגיל שאפשר להוריד ולהחזיר לבקבוק, אלה מה יש לו עלוליות ליהפך לפקק מיוחד וזה קורה אחרי פתיחתו.

הלא הפקק החדש הוא כלי מפותח עשוי מחלקים, חלק הטבעת שמחובר לבקבוק, חלק הפקק ועוד חלק קטן שמחבר ביניהם באפן שעדיין אפשר לסובב הפקק. כל הפטנט הזה לא הושלם עד שפתחת את הבקבוק. איני רואה למה אין כאן איסור דאורייתא.

חשבתי להוסיף מבוסס על שו''ע הרב שמלאכות ע''י שליחות לא קיבל על עצמו ה''ה במקום פקוח נפש לא קיבל על עצמו

ממה עשוי שתי הלחם חיטים עם מים? שמן?

נראה לפע''ד פשוט שכל הצדדים להקל אינם שייכים בהפקק החדש

הלל =ס''ח עם ג' אותיות

על זה כתבתי שרע''א איגר בהלכות הבדלה רצ''ח חושש דהוי הפסק כיון שבירכתו הוא לבטלה ע''ש
אבל לפי הש''ע הרב בהלכות פורס מפה ועוד מקומות נראה שהעיקר הוא שאינו מסיח דעתו ע''ש

מהו הרווח שהשחיינו אינו לבטלה אם במקום זה הבורא פרי הגפן יהי' לבטלה?

עיין בסי' רח''ץ ברע''א שלכאורה כשבירך בורא מאורי האש לבטלה הוי הפסק אבל לפי ביאור שו''ע הרב בסימן רע''א בענין פורס מפה ומקורו בראשונים בכמה מקומות בערבי פסחים ועוד כשמחזיק הכוס לא הוי הפסק

זכור לי שכן הובא בקיצור כללי המשנה הנפס מסביב למבוא לתלמוד

לפי זכרוני רשב''ם מפרש השאלה הראשונה ''מה נשתנה'' על מזיגת כוס שני

בסוגי' של קטן פורח בשלשה שאכלו יוצא שצריך עשרה שיהי' השראת השכינה ובזה קטן מצטרף לשיטת ר''ת וצריך ט' שיהי' נראים כעשרה וכו עיין שם ברא''ש וכו' וא''כ יוצא לכאורה שבלי מנין חסר בכבוד שמים

חכמים תקנו לברך כל זמן שאנשים מסתובבים בשוק ואלו שמדליקים בפנים היינו כל זמן שבני הבית ערים ואחרי שהלכו לישון עבר הזמן משא''כ כשהוא היחיד בבית לא עבר הזמן.