ישראל גד כתב:מדובר על שאלה קשה ולכאורה כל אחד צריך לשאול על עצמו אבל ידוע בשם הגר"ש רוזבסקי שלהתעסק בקירוב רחוקים זה כמו לעבוד בזבל שחייבים את זה אב מי שמתעסק עם זה מתלכלך
אני שמעתי השמועה שאמר שקירוב רחוקים זה כמו מנקה ארובות שאמנם הארובה יוצאת נקייה אבל המנקה יוצא שחור. א"נ שזה פרה אדומה - מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.
שאלה באמת קשה אבל כד נעיין בסוגיא דאין אומרים לאדם חטא וכו' עולה שם שאיסור קטן עוברים כדי שלא יכשל חבירו בגדול אבל בתנאי שאין חבירו פושע. ופושע היינו אפי' שגג וכמו במי ששכח ולא שם לב והכניס פת לתנור אחר שהגיע שבת שאסור לרדות הפת כדי להצילו מאיסור סקילה ובתוס' כ' שה"ט כיון שפשע אך אם גוים לקחו בתו כדי להעבירה על דת שאינה פושעת כלל אזי מחללים שבת אפי' בהרבה מלאכות כדי להצילה (עי' ב"י ושו"ע סו"ס שו). ובזה צריכים לדון מה דינם של אחינו הטועים ואף אם ננקוט שאינם תינוקות שנשבו ופושעים המה - מ"מ תוס' כתבו גבי אותה שפחה שהפקירה עצמה, שהנכשלים בה כיון שהנסיון גדול חשיבי כאנוסים ושפיר עוברים איסור קל ע"מ להצילם. וכבר יש ע"ז מהחזו"א על שאלה אחרת וצרפתי כאן כמה מילי שכתבתי בענין ויתכן לדון גם לפה (עי' בעיקר מה שעם קו תחתיו שנוגע לפה)
[אמנם יל"ד לחלק שבמה שהוא נכשל בראייה אינו קשור ישירות עם ההצלה של החוטא ואלא במקרה בעת ההצלה נכשל בזה ויל"ד בזה כיון שסו"ס כמעט ולא ימלט שבכל הפעמים שיתעסק עם ההצלה לא יכשל אף פעם ואולי הוא כאילו מוכרח שיהיה בתהליך ההצלה וילע"ע]