יש נושאים שאנשים חוטאים בהם במתעסק. יש מציאות וזה מצוי שאם מעוררים מישהו שיש בדבר מסוים איסור, הוא לא מיד פורש כי הוא צריך 'לברר' ו'מי אמר' 'והוא לא שמע ע"ז וכו' '. ומה שקורה שהוא אפי' לא חושש לדבריך והוא ממשיך בשלו אבל בכל זאת הולך לברר ומוצא שאכן היה נכשל באיסור דאו'. ובעצם עד היום היה מתעסק ואחרי שנאמר לו הוא נעשה מזיד ואחרי שיברר עם "רבו" ועם מי שהוא שואלו ואז יתברר שאכן הוא עובר איסור דאו' אז יפרוש. השאלה האם להמנע לגמרי מלספר לכזה אדם (שיודעים מראש שזה יהיה התהליך) או שמא מה שיעשה תשובה בסוף מצדיק להוכיחו על אף שבאמצע יהיה מזיד.
[הדבר יכול להיות מצוי שאם מתארח אצל חבירו בשבת וחבירו מגיש מאכל שמוחזק בנגיעות, אם יודיע לו שחצי מהסעודה אסורה באכילה (במקרה שזה כך), והוא לא שמע עד כה שמאכל פלוני נגוע, יתכן מאד והוא יאכל ובמשך השבוע יהיה ליבו נוקפו ואז יברר ויוודע לו האמת המרה].
על פניו עדיף שישאר מתעסק כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום