האם יש מקורות לכך שלפעמים דינים שלא הובאו בטור אלא רק בב"י, לא נמצאים בשו"ע, ואין לזה הסבר על פי כללי ההשמטות המוכרים? כללי ההשמטות הם שמרן משמיט או דבר שאינו מצוי, או דבר שנלמד ממקום אחר, או דין פשוט שאין צורך לאומרו. או שחזר בו. (יד מלאכי ריש כללי השו"ע, ועוד).
דומני שנתקלתי כמה פעמים בהשמטות שלא עונות לאף אחד מהגדרים הנ"ל, ואולי טעמן הוא שהדבר לא הובא בטור, למרות שהסברה להשמיט עדיין אינה ברורה כל הצורך. אבל עכ"פ זה נותן טעם כלשהו בהשמטה.
ונתעוררתי לזה בעקבות מה שהשמיט בשו"ע (מו, ד) את הדין שגר לא יברך שלא עשני גוי, אף שדין זה מובא בב"י שם בשם האבודרהם והאורחות חיים שהביאוהו מהרמ"ה, וכל זה ללא חולק בראשונים. וגם הב"י לא חלק ולא ערער ולא פקפק. ואולי יש לומר בדוחק שבזמן מרן לא הייתה מצויה המציאות של גרים. אבל זה לא נראה משכנע.
ובקובץ תחומין ט"ו עמ' 436 כתב שמרן חזר בו מדבריו בב"י, בעקבות איגרת של הרמב"ם (מהדורת הרב שילת עמ' רלג) שכנראה הגיעה אליו אחרי שכתב את הב"י. וזה לכאורה רחוק משני טעמים: א. לרוב איגרות הרמב"ם לא הגיעו אליו, ולא מסתבר שדווקא כאן הגיעה אליו איגרת, והיא הגיעה דווקא אחרי כתיבת הב"י ולפני כתיבת השו"ע. ב. באיגרת לא כתוב שגר יברך שלא עשני גוי, אלא שהוא יכול לומר נוסחי 'לאבותינו' במקומות השונים שבהם יש תפילות וברכות בנוסח זה. ורחוק שהב"י ישנה דעתו בעקבות דברים אלה.
חזרתי על הראשונות - אודה ואשמח למקורות בעניין שבו פתחתי.