טבילת כלי חשמלי לעשיית קפה (תמי-keurig)

[הצעיר באלפי]

ידוע ומפורסם מח' הפוסקים האם והיאך ניתן להטביל (אם חייבין) כלים חשמליים, אך בעשור האחרון ניתוסף סוג אחר של כלי (ובעתיד יתווסף עוד ועוד כאלו) שאינו רק כלי שיש בו חוטים חשמליים הצריכין להתייבש וכו' אחר הטבילה, אלא יש בהם כרטיס מחשב, וברגע שנוגע בה מים מת כל המכשיר, ולא יועיל כל עצה שבעולם להחיות מתים, ע"כ המציאות, באר"י זה נקרא תמי ובארה"ב זה נקרא coffe maker או keurig machine.

ועתה לענין השאלה כמובן שיש כמה עצות לעשות כאן, נתינה לגוי, לא לזכות בו, מתנה לגוי, פירוק הכלי ע"י אומן ישראל והחזרתו, ועוד כהנה וכהנה.

אך השאלה הוא כך, אני שמעתי מבעהמ"ח ספר מפורסם העוסק בהל' טבילת כלים והכשרתם, שהוא שמע מהגאון רבי אשר וייס שליט"א היתר חדש ומעניין, דהתורה מחייב להטביל כלים, והוא נלמד מכלי מדין, אך אם הכלי לא יהיה ניתן לשימוש כלל לאחר טבילתו, הרי התורה לא חייבה ליטבל, שהרי התורה חייבה לטבול כלים שמשתמשין בו, אך לא יכולו להתשמש בה, תו אין זה דומה לכלי מדין ודו"ק.
וז"פ דאי"ז הפשטות, אך מ"מ הוא מסתבר מאוד ולכן שאלתי כאן הוא, האם משיהו ראה או שמע היתר זו בעבר, והאם יש לאיזה מחברי בית מדרשינו ראיה לזה וכדו'.

[בברכה המשולשת]

ידוע ומפורסם מח' הפוסקים האם והיאך ניתן להטביל (אם חייבין) כלים חשמליים, אך בעשור האחרון ניתוסף סוג אחר של כלי (ובעתיד יתווסף עוד ועוד כאלו) שאינו רק כלי שיש בו חוטים חשמליים הצריכין להתייבש וכו' אחר הטבילה, אלא יש בהם כרטיס מחשב, וברגע שנוגע בה מים מת כל המכשיר, ולא יועיל כל עצה שבעולם להחיות מתים, ע"כ המציאות, באר"י זה נקרא תמי ובארה"ב זה נקרא coffe maker או keurig machine.

ועתה לענין השאלה כמובן שיש כמה עצות לעשות כאן, נתינה לגוי, לא לזכות בו, מתנה לגוי, פירוק הכלי ע"י אומן ישראל והחזרתו, ועוד כהנה וכהנה.

אך השאלה הוא כך, אני שמעתי מבעהמ"ח ספר מפורסם העוסק בהל' טבילת כלים והכשרתם, שהוא שמע מהגאון רבי אשר וייס שליט"א היתר חדש ומעניין, דהתורה מחייב להטביל כלים, והוא נלמד מכלי מדין, אך אם הכלי לא יהיה ניתן לשימוש כלל לאחר טבילתו, הרי התורה לא חייבה ליטבל, שהרי התורה חייבה לטבול כלים שמשתמשין בו, אך לא יכולו להתשמש בה, תו אין זה דומה לכלי מדין ודו"ק.
וז"פ דאי"ז הפשטות, אך מ"מ הוא מסתבר מאוד ולכן שאלתי כאן הוא, האם משיהו ראה או שמע היתר זו בעבר, והאם יש לאיזה מחברי בית מדרשינו ראיה לזה וכדו'.

גם אני שמעתי על היתר זה (אך כמדומני בשם הגראז"ו הנ"ל)

[ברזילי]

http://www.torahbase.org/פרשת-מטות-טבילת-כלים/

[הצעיר באלפי]

ידוע ומפורסם מח' הפוסקים האם והיאך ניתן להטביל (אם חייבין) כלים חשמליים, אך בעשור האחרון ניתוסף סוג אחר של כלי (ובעתיד יתווסף עוד ועוד כאלו) שאינו רק כלי שיש בו חוטים חשמליים הצריכין להתייבש וכו' אחר הטבילה, אלא יש בהם כרטיס מחשב, וברגע שנוגע בה מים מת כל המכשיר, ולא יועיל כל עצה שבעולם להחיות מתים, ע"כ המציאות, באר"י זה נקרא תמי ובארה"ב זה נקרא coffe maker או keurig machine.

ועתה לענין השאלה כמובן שיש כמה עצות לעשות כאן, נתינה לגוי, לא לזכות בו, מתנה לגוי, פירוק הכלי ע"י אומן ישראל והחזרתו, ועוד כהנה וכהנה.

אך השאלה הוא כך, אני שמעתי מבעהמ"ח ספר מפורסם העוסק בהל' טבילת כלים והכשרתם, שהוא שמע מהגאון רבי אשר וייס שליט"א היתר חדש ומעניין, דהתורה מחייב להטביל כלים, והוא נלמד מכלי מדין, אך אם הכלי לא יהיה ניתן לשימוש כלל לאחר טבילתו, הרי התורה לא חייבה ליטבל, שהרי התורה חייבה לטבול כלים שמשתמשין בו, אך לא יכולו להתשמש בה, תו אין זה דומה לכלי מדין ודו"ק.
וז"פ דאי"ז הפשטות, אך מ"מ הוא מסתבר מאוד ולכן שאלתי כאן הוא, האם משיהו ראה או שמע היתר זו בעבר, והאם יש לאיזה מחברי בית מדרשינו ראיה לזה וכדו'.

גם אני שמעתי על היתר זה (אך כמדומני בשם הגראז"ו הנ"ל)

מי זה הגראז"ו

[הצעיר באלפי]

http://www.torahbase.org/פרשת-מטות-טבילת-כלים/

יישר כח גדול

[בברכה המשולשת]

ידוע ומפורסם מח' הפוסקים האם והיאך ניתן להטביל (אם חייבין) כלים חשמליים, אך בעשור האחרון ניתוסף סוג אחר של כלי (ובעתיד יתווסף עוד ועוד כאלו) שאינו רק כלי שיש בו חוטים חשמליים הצריכין להתייבש וכו' אחר הטבילה, אלא יש בהם כרטיס מחשב, וברגע שנוגע בה מים מת כל המכשיר, ולא יועיל כל עצה שבעולם להחיות מתים, ע"כ המציאות, באר"י זה נקרא תמי ובארה"ב זה נקרא coffe maker או keurig machine.

ועתה לענין השאלה כמובן שיש כמה עצות לעשות כאן, נתינה לגוי, לא לזכות בו, מתנה לגוי, פירוק הכלי ע"י אומן ישראל והחזרתו, ועוד כהנה וכהנה.

אך השאלה הוא כך, אני שמעתי מבעהמ"ח ספר מפורסם העוסק בהל' טבילת כלים והכשרתם, שהוא שמע מהגאון רבי אשר וייס שליט"א היתר חדש ומעניין, דהתורה מחייב להטביל כלים, והוא נלמד מכלי מדין, אך אם הכלי לא יהיה ניתן לשימוש כלל לאחר טבילתו, הרי התורה לא חייבה ליטבל, שהרי התורה חייבה לטבול כלים שמשתמשין בו, אך לא יכולו להתשמש בה, תו אין זה דומה לכלי מדין ודו"ק.
וז"פ דאי"ז הפשטות, אך מ"מ הוא מסתבר מאוד ולכן שאלתי כאן הוא, האם משיהו ראה או שמע היתר זו בעבר, והאם יש לאיזה מחברי בית מדרשינו ראיה לזה וכדו'.

גם אני שמעתי על היתר זה (אך כמדומני בשם הגראז"ו הנ"ל)

מי זה הגראז"ו

הגאון רבי אשר זעליג וייס

[הצעיר באלפי]

אותו דבר
רבי אשר ווייס שמו האמצעי הוא זעליג

[אוצר החכמה]

צריך להדגיש שקטע שציין ברזילי הוא מסביר את סברתו. שאינו סתם סברא בעלמא שאינו דומה לכלי מדין (שזה בעיני חידוש גדול לאמרו) אלא משום שסובר שהוא מצווה ולא מתיר וממילא במקום אונס דומה למרדכי גבי ציצית ועוד עדיפא מיניה שכאן לעולם המצווה לא תוכל להתקיים ואז וודאי אין חיוב על אדם לגרום שלא יהיה חיוב לעשות מצווה שאם יהיה חיוב לא יוכל להתקיים.

[לייטנר]

שאלה:

במטבח המודרני ישנם כלי חשמל המשמשים להכנת מזון, ומשום כך לכאורה טעונים טבילה, אך הוראות היצרן אוסרות לטובלם במים מחשש לנזק למכשיר או מטעמי בטיחות. מה עושים?

תקציר הפרקים הקודמים

בפעמים הקודמות ראינו שאף שלדעת רוב הפוסקים טבילת כלים מדאורייתא, השימוש בכלי שאינו טבול אינו אסור אלא מדרבנן. כמו כן ראינו את שיטת האבני-נזר וסיעתו הסוברים שכלי שאי אפשר לטובלו לא חלה עליו חובת הטבילה, והסקנו שאף שלשיטה זו יש יסוד בדברי הפוסקים, אין היא 'דרך המלך' לרוב הראשונים וראוי למצוא פתח היתר נוסף.

כמו כן, דחינו את דעת בעל הצפנת-פענח שכלים שנועדו מלכתחילה לסחורה לא נאמר בהם דין טבילה. כן דחינו את דעת בעל החלקת-יעקב (יו"ד,מא) שכלי חשמל מוגדרים כמחוברים לקרקע ופטורים מן הטבילה, ואת דעת הגאון הרב נחום רבינוביץ שליט"א בספרו שיח-נחום (יו"ד מט) המחדש שגמר מלאכתם של כלי החשמל נעשה על ידי חיבורם לרשת החשמל ומכיוון שיהודי הוא המחבר את כלי החשמל לרשת החשמל הכלים אינם חייבים טבילה.

הערמה על יד הקנאת הכלי לגוי

הבית-יוסף בהלכות שבת (שכג) מביא בשם המרדכי:

מי ששכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב, יתן הכלי לגוי במתנה, ויחזור וישאלנו ממנו, והוה ליה כשואלו מן הגוי דאין צריך טבילה.

וכך מציע השו"ע (שם ז) לעשות כדי לחשוש לדעת האוסרים לטבול כלים ביו"ט.

ברם הט"ז (יו"ד קכ) צמצם את היתרו של המרדכי, וכתב שבמוצ"ש אין להסתמך על אותה קולא, וחייב להטביל את הכלי:

...כיון שישתקע עולמית ביד ישראל ודאי הוי כלקוח בידו... אבל כיון שאין זה מפורש בפוסקים יש ליזהר שיטביל כלי אחר עמו משום חשש ספק ברכה.

אין ספק שהצעה זאת הינה הערמה שאין להשתמש בה אלא לשעה ולא כפתרון קבוע. עצה זאת טובה כהוראת שעה בצבא, כאשר מביאים לדוגמא מתקני 'על האש' שחייבים בטבילה, והפתרון הוא להקנותם לחייל שאינו יהודי.

כלי חשמל מעבדי מזון

ההגדרה של כלים החייבים בטבילה היא "כלי סעודה", ונחלקו הראשונים לגבי הגדרה זו – האם היא כוללת כל כלי שבא במגע עם המאכל, או רק כלים כאלו שבאים במגע עם המאכל בזמן שהוא כבר ראוי לאכילה. הדוגמא המובאת בפוסקים היא סכין שחיטה, שבאה במגע עם הבשר רק בהיותו חי ובלתי ניתן לאכילה. נחלקו בכלים אלו ה'איסור והיתר' בשם הראבי"ה (פ"ה) הפוטר מטבילה ואילו 'הגהות איסור והיתר' בשם מהר"ם והתשב"ץ חייבו בטבילה.

בנידוננו יש לדון במעבדי מזון, כגון מיקסר להקצפת ביצים, אשר מעבדים את חומרי הגלם בטרם השלמת הכנתם.

השו"ע יו"ד (קכ,ה) פסק: "יש מי שאומר שאינו צריך טבילה". והרמ"א הוסיף: "ויש חולקין". (אמנם לדעת הש"ך אף הרמ"א לא החמיר אלא בסכין שחיטה, משום שלפעמים משתמשים בו גם לחיתוך בשר מבושל).

הרכבה מחודשת בידי ישראל

הדרך הטובה ביותר היא פירוק הכלי על ידי בעל מקצוע יהודי, והרכבתו מחדש, כדי שייחשב ככלי שיוצר בידי ישראל. אמנם לשם כך יש לפרק את הכלי עצמו, ולא להסתפק בפירוק התקע, אך חוטי החשמל שבתוך הכלי נחשבים חלק מגוף הכלי, וניתוקם מבטל את הכלי משימושו (למשל: ניתוק גופי החימום מחוטי הזנת המתח שלהם). וכ"כ הרש"ז אוירבך (מנחת-שלמה ב,סו).

אלא שדרך זו אינה אפשרית בחלק מן המקרים מכמה סיבות: ראשית, ישנם מכשירים רבים שאינם ניתנים לפירוק, או לחילופין אינם ניתנים להרכבה חוזרת. שנית, בדרך כלל אחריות היצרן פוקעת לאחר פירוק הכלי ע"י מי שלא הוסמך לכך מטעם החברה.

לכן מן הראוי לעודד את יבואני מוצרי החשמל לעשות זאת בעצמם, ע"י עובדים יהודים או מכוני הלכה המוכָּרים על ידם (סביר להניח שאם תהיה דרישה לכך מצד הלקוחות, הדבר אף ישתלם לחברות מבחינה כלכלית).


מסקנה

אין להורות להטביל כלי חשמל נגד הוראות הבטיחות. הוראה מעין זו אינה 'הוראה לציבור', ואינה תואמת את רוח התורה אשר דרכיה דרכי נועם. מלכתחילה יש להגיע לפתרון של הפקעת חיוב הטבילה מן הכלי על ידי פירוקו וחיבורו על ידי איש מקצוע יהודי. יש לעודד את יבואני המוצרים לעשות זאת בעצמם ולהוציא את הרבים מידי ספק.

כאשר הדבר אינו אפשרי, יש לסמוך על פסיקתו של בעל האבני-נזר שכל כלי שאין אפשרות מעשית לטובלו - פטור מן הטבילה.

[בברכה המשולשת]

אותו דבר
רבי אשר ווייס שמו האמצעי הוא זעליג

הוא אשר כתבתי "גם"

[אוהב אוצר]

התמי מיוצר בא"י במפעל של יהודים כך שאין עליו שאלה

[אוצר החכמה]

הרב לייטנר מאיפה הקטע מועתק?

[לייטנר]

הרב לייטנר מאיפה הקטע מועתק?

זה באמת חשוב?

[אוצר החכמה]

ברור.
אם היית מביא את כל הדיון הדחיות והסברות, היית יכול לומר מה איכפת לך מבטן מי יצאו הדברים, הדברים מדברים בעד עצמם הבוחר יבחר והחדל יחדל.
אבל כיוון שמדובר בעיקר במסקנות ובהפניות לפרקים קודמים, מה התועלת בהבאת פסקי הלכה סופיים שאין מי שעומד מאחריהם ואין דרך לראות את מקורם וטעמם.

[לייטנר]

אתה צודק.
מצ"ב גם החלקים הקודמים:

שאלה: במטבח המודרני ישנם כלי חשמל המשמשים להכנת מזון, ומשום כך לכאורה טעונים טבילה, אך הוראות היצרן אוסרות לטובלם במים מחשש לנזק למכשיר או מטעמי בטיחות. מה עושים?

תשובה: בשל מורכבות הדין, נברר תחילה את מקור דין טבילת כלים, טעמו וגדריו, ורק בהמשך נדון בפתרונות מעשיים.

מקור הדין

לאחר מלחמת מדין נצטווינו להכשיר ולטהר את השלל (במדבר לא, כא-כג):

...זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה: אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל... כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נדה יתחטא, וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים.

ומבארת הגמ' בעבודה זרה (עה,ב):

תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר", הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. תני בר קפרא: ... מה תלמוד לומר "במי נדה"? מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר: ארבעים סאה...

כלומר, בכלי האכילה שנלקחו ממדין היו שתי בעיות - של כשרות ושל טומאה, ולכן צריך היה להעבירם באש או במים רותחים על פי הדין של כבולעו כך פולטו, ובנוסף צריך לטהרם מטומאה ע"י טבילתם ב"מי נדה", כלומר במקווה הכשר לטבילת אשה נדה.

רמת הדין

מפשט הגמ' נראה שטבילת כלים הינה מדאורייתא, וכך סברו הרמב"ן (בחידושיו), רש"י (ד"ה זוזא דסרסלא), תוס' (ד"ה מים), הרא"ש (סימן לו) ועוד ראשונים. בניגוד לזה כתב הרמב"ם (מאכלות אסורת יז,ה):

טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם... אינן לענין טומאה וטהרה, אלא מדברי סופרים, ורמז לה "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר", ומפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי עכו"ם, לא מידי טומאה, שאין לך טומאה עולה על ידי האש... אלא לענין גיעולי עכו"ם. וכיון שכתוב "וטהר" אמרו חכמים הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי עכו"ם.

משמעות דברי "דברי סופרים" ברמב"ם אינה בהכרח דין דרבנן, וכן מה שכתב "אמרו חכמים" אינו מחייב שהדין הינו דרבנן, ואכן נחלקו הראשונים בביאור שיטת הרמב"ם: הרשב"א והריטב"א הבינו שכוונתו לדין דרבנן והדרשה אינה אלא אסמכתא. אולם הרשב"א בתשובותיו (ג,רנה ו-רנט [בניגוד למש"כ בחידושיו]) כתב: "ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שהוא סבור שהוא מדאורייתא, ופשטא דשמעתתא דשילהי ע"ז הכין משמע".

אולם בתוס' רי"ד ובאשכול מפורש שדין הטבילה הוא מדרבנן, ועיין עוד בשדה-חמד (מערכת ט,ב) ובמבוא לספר 'טבילת כלים'.

טעם הטבילה

אף לדעת הרמב"ם שכתב במפורש שהטבילה אינה ל'טהרה' אלא משום 'גיעולי נכרים', אין ספק שאין מטרתה להוציא מהכלים טעם שנבלע בהם, שהרי בגמ' (שם) מובא שגם כלים חדשים הנקנים מנכרי טעונים טבילה, ומאידך, כלים משומשים שנלקחו מהנכרי בהשאלה אינם טעונים טבילה אע"פ שהם בלעו מאכלים אסורים.

ישנה סיעה של ראשונים שמגדירים את הטבילה כגזרה, ביניהם הרא"ש (לו), הרשב"א (בתורת-הבית), או"ז (רצג) ותוס' (בע"ז).

בניגוד לזה בירושלמי (סוף ע"ז) מובא: "שאלון לרבי ירמיה אמר צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל". ובריטב"א מביא את טעם הירושלמי בשם הרמב"ן:

הקשה רבינו הרמב"ן ז"ל דהא משמע דטבילה זו מדאורייתא היא דלא משמע דליהוי הני קראי אסמכתא דרבנן מדעבדינן להו האי צריכותא, וכן דעת התוספות ז"ל, ואם כן אמאי בעיא ארבעים סאה, דהא אפילו לכלים הטמאין משום זב וזבה דיים [=מדאורייתא] בשגופם עולה בהם...

ותירץ דשמא הכא גזרת מלך היא משום מעלה שעשאוה כטבילת גר... [ובהמשך מעלה אפשרות אחרת ליישוב הקושייה]

וכן כתב מהר"ח אור זרוע (ס"ג):

ובירושלמי מפרש מפני שיצאו מטומאת גוים ונכנסו לקדושת ישראל, מדמה אותו לגר שנכנס לקדושה על ידי טבילה. אעפ"י שקודם שלקחו היה מותר להשתמש.

ובדומה מצינו בספר אסור-והיתר (נח,עו):

והטעם מפרש בירושלמי שהטבילה הוא בשביל שנכנס לקדושת ישראל ודומ' לכנעני הנכנס לקדושה ע"י טבילה ואף על פי שקודם שקנאו מן הכנעני היה גם כן מותר להשתמש בו היינו משום שאותו תשמיש לא היה בקדושה עכ"ל. ואמר ר"י ומאחר שהטבילה להעביר הטומאה צריך טבילה אף לצונן והכי נהגינן ואפי' כלי משתאות שעיקר תשמישו ע"י צונן. ואפי' בברכה.

טבילת כלים - דין ב'חפצא' או איסור 'גברא'

כמבוא לתשובה זו, עסקנו במחלוקת הראשונים האם טבילת כלים היא חובה מדאורייתא או מדרבנן. כהשלמה למבוא, יש לברר האם שימוש בכלי לא טבול גם הוא אסור מדאורייתא, או רק מדרבנן, ושמא אינו אסור. הרי"ד בפסקיו בעבודה זרה (עה,ב) כותב שטבילה אינה מעכבת משום ש"אינה אלא מצוה מדרבנן" המוטלת על הגברא, ולא על הכלי. וכן כתב הר"ח אור-זרוע בשם ר' שמואל ב"ר ברוך.

אולם הר"ח אור-זרוע חולק וסובר שהשימוש בכלי אסור מדאורייתא (ורק בכלי שאול מותר). סברתו מסתברת לפי הירושלמי שביאר את טעם דין טבילת כלים - להוציא מטומאה לטהרה, כטבילת גר, כלומר טבילת כלים היא חיוב על הכלי, ומשום כך מסתבר שהיא מעכבת.

ברם ישנה סיעה גדולה של פוסקים הסוברים שגם למ"ד שטבילת כלים דאורייתא, איסור השימוש בכלי הינו מדרבנן. בביאור-הלכה (שכג) סמך על כך להתיר טבילת כלים חדשים בשבת, משום שאינה חשובה כ'תיקון כלי'. וכ"פ ישועות-יעקב (קכ,א) מנחת-יצחק (א,מד) יביע-אומר (ב, יו"ד,ט) ומנחת-שלמה (ב, סא,א).

שיטתם מובנת על פי דברי הראבי"ה בפסחים (תסד) שכתב לגבי כלים שהיו ממושכנים בידי גוי ויש ספק האם דינם כרכוש הגוי (במקרה שהגמ' נותרה לגביו ב"תיקו") – שאין חובה להטבילם מספק, משום שהחובה להטבילם אינה חשובה אפילו כחובת גברא, משום שהוא רשאי להשתמש בכלי אחר ולהשאיר כלי זה ללא טבילה.

אולם לאור דברי הרמב"ן והריטב"א ורוב הראשונים שהתייחסו לטבילת כלים כהיתר הכלי מאיסורו - נראה שדעת הראבי"ה היא דעת יחיד (ואין לצרף אליה את דעת הרי"ד, מפני שהוא סבר שטבילת כלים הינה מדרבנן). לכן נראה שכל סיעת הפוסקים שהזכרנו סבורה שאף אם מטרת הטבילה היא להוציא את הכלי מטומאתו, אין להסיק מכך שזו חובה על הכלי, שהרי כלי שאול מגוי פטור מטבילה, ולכן ניתן לומר שאיסור השימוש בכלי אינו אלא מדרבנן.

אונס ב'מצווה המתרת'

על יסוד סברה זו פטר האבני-נזר (או"ח תיח,י-יא) מטבילה כלי גדול שהמקווה אינו יכול להכילו, משום שטבילת כלים אינה הפקעת איסור, אלא מצווה, וכשאי אפשר לקיימה אין כאן איסור [והביא ראיה לדבריו משיטת המרדכי שבשבת מותר ללבוש ארבע כנפות ללא ציצית, שכן קשירת ציצית היא מצוות עשה ואיסור הקשירה בשבת דוחה אותה, וממילא נשאר הבגד בהיתרו]. וכ"פ בכנסת-הגדולה (יו"ד קכ) וכן מעיד הבן-איש-חי (מטות ח) ביחס לכלים גדולים:

נהגו פה עירנו שלא להטבילם כלל, משום דאיכא טרחה גדולה בטבילתם וקשה להטבילם.

בתחומין (כז) השווה הרב גנזל שליט"א את דין כלי חשמל לדין כלים גדולים, וכבר הקדימו הגאון ר' אשר וייס שכתב:

... דנראה לכאורה דכלי שאי אפשר לטובלו בלי להשחיתו פטור מן הטבילה לגמרי ומותר להשתמש בו בלי טבילה, דכבר ביארתי במק"א (עיין לעיל אות א') דנראה עיקר דאין טבילת כלים מתיר, אלא מצוה... או משום דיש בזה איסור דרבנן. וא"כ מסתבר דכלי המתקלקל ע"י טבילה אנוס הוא מלטובלו.

ועוד, דכל מצות הטבילה אינה אלא לטבול את הכלי לפני שמשתמש בו, ואם ע"י הטבילה לעולם לא יוכל להשתמש בו בטלה לה מצות הטבילה...

ולא מיבעי לפי השיטות דטבילת כלים דרבנן דבודאי יש סברא לומר שלא חייבוהו לטבול כלי המתקלקל בטבילתו, אלא אף אם טבילת כלים דאורייתא נראה שפטור הוא, והרי זה דומה למה שנפסק בסימן י"ג ברמ"א דמותר ללבוש ד' כנפות בשבת בלי ציצית מכיון שאנוס הוא מלקשור ציציות. ואף לדעת המג"א שם דיש בזה איסור דרבנן אין זה אלא משום שבידו להטיל בו ציצית בימות החול, אבל בני"ד שלעולם אין בידו להטביל כלי זה פטור הוא לגמרי מלהטבילו.

כך נראה עיקר לענ"ד. אך מכיון שהדברים מחודשים ולא ראיתי מי שהלך בדרך זו מסתפינא מחבראי ולא אסמוך על זה למעשה.

אומנם לענ"ד אף שדרך זאת יש לה יסודות בפוסקים, היא אינה 'דרך המלך' לרוב הראשונים, ולכן יש צורך ללכת גם בדרכים אחרות על מנת להתמודד עם דין הטבילה, כפי שנראה להלן.

ראינו שאף שלדעת רוב הפוסקים טבילת כלים מדאורייתא, השימוש בכלי שאינו טבול אינו אסור אלא מדרבנן. כמו כן ראינו את שיטת האבני-נזר וסיעתו הסוברים שכלי שאי אפשר לטובלו לא חלה עליו חובת הטבילה, והסקנו שאף שלשיטה זו יש יסוד בדברי הפוסקים, אין היא 'דרך המלך' לרוב הראשונים וראוי למצוא פתח היתר נוסף.

כלי העשוי לסחורה - חידושו של האבני-נזר

השבוע נדון בשיטתו של הגאון בעל הצפנת-פענח (מאכלות אסורות יז,ג) המחדש חידוש גדול - שכלים שנועדו מלכתחילה לסחורה לא נאמר בהם דין הטבילה, וכך הוא כותב:

הנה באמת נ"ל דרק אם העכו"ם עשה זה עבורו לסעודה אז חייב טבילה מן הדין אבל אם עשאן לסחורה י"ל דאין עליהם שם כלי סעודה כלל, כמו פת פלטר. אך זה יהיה כמו הך דפסחים (לח,ב) גבי נחתום עשאן למוכרן בשוק...

על אף בקיאותו המרעידה של הצפנת-פענח, עפר אני תחת כפות רגליו אבל דרכו נלענ"ד מחודשת ונוגדת את הפסיקה המקובלת. הדיון על כלי סחורה כבר מצוי בשקלא וטריא אצל גדולי הפוסקים ואנסה לפרוש את סוגיית כלי סחורה המצויה בדיני הטבלת כלים שאולים.

דין כלי שאול או שכור

בגמ' במסכת עבודה זרה (עה,ב) נאמר שהשואל כלי מנוכרי אינו חייב לטובלו, משום שהחיוב חל רק בקניין גמור, כפי שהיה במלחמת מדיין. הרשב"א בתורת-הבית הקצר (ב"ד, ש"ד) מרחיב שהוא הדין לכלים השכורים מן הגוי שאינם מחויבים בטבילה וכך הכריע מרן הבית-יוסף (יו"ד קכ,ח).

אולם ישראל שלקח כלי מן הגוי והשאילו לחברו, מכיוון שהישראלי הראשון התחייב בטבילת הכלי גם למשאיל אסור להשתמש בכלי ללא טבילה. כך פסקו התוס' בע"ז שם (ד"ה אבל), והרא"ש (לה) בשם הרשב"ם והסמ"ק (קצט) והבית-יוסף הכריע כדעתם.

השואל כלי העומד לסחורה

הגהות-אשירי (שם) כותב: "אבל אם לקחו חברו לחתוך קלפים ולא לצרכי סעודה, אין צריך להטבילו שהרי שאול הוא בידו". וההסבר הוא שהישראל הראשון לא התחייב וממילא דינו של השואל כשואל מן הגוי. הבית-יוסף מנסה להסיק מדברי הגהות-אושרי שאם הישראל קנה מגוי לסחורה אם מכרו לישראל אחר אין הקונה צריך להטבילו כיוון שלא נתחייב ביד הראשון שהרי לא עומד אלא לסחורה, אולם דוחה את מסקנתו וכותב: "אבל מדסיים וכתב 'שהרי שאול הוא בידו' משמע שאם היה לקוח בידו היה חייב טבילה...".

כלומר: לשיטת הבית-יוסף (על פי הגהות-אשירי) השואל כלי המיועד לסחורה אין צריך טבילה, וכ"פ הפר"ח ס"ק כב).

אולם הט"ז (ס"ק י) חולק בשם האיסור-והיתר (כלל נח דין פט) על היתר זה, משום שאילו היה רוצה הסוחר (שקנה מהגוי על מנת למכור) להשתמש שימוש אישי עראי בכלי המיועד לסחורה, היה צריך לטובלו, לכן גם השואל ממנו חייב לטובלו. (למעשה מכריע הט"ז לטבול ללא ברכה, וכ"פ הש"ך ס"ק טז).

את קושיית הט"ז מיישב הפר"ח (ס"ק כב) - שמכיוון שהולכים אחר רוב תשמיש הכלי, ועיקר ייעודו הוא לסחורה, השימוש האישי הפוטנציאלי של הסוחר אינו מפקיע מן הכלי את הגדרתו ההלכתית כ'כלי העומד לסחורה', ולכן אף השואל מן הסוחר פטור.

הבינת-אדם והבן-איש-חי הכריעו להקל (כדעת הט"ז והפר"ח) בשעת הדחק בכלי זכוכית וחרסינה, שחיוב טבילתם הנו מדרבנן.

הקונה כלי שיוצר לסחורה

מכל האמור לעיל אנו למדים, כי המחלוקת בין הבית-יוסף וסיעתו ובין הט"ז וסיעתו היא רק לגבי השואל כלי העומד לסחורה, משום שהשאלת כלי אינה יוצרת חיוב טבילה חדש בידי השואל, ולכן יש לדון בה לגבי מעמד הכלי בטרם ההשאלה, בהיותו בידי הסוחר. אבל אף אחד מן הפוסקים לא העלה על דעתו שהקונה כלי סחורה יהיה פטור, משום שהקניין מחיל חלות טבילה על הכלי, כפי שהיה בכלי מדיין.

השוואתו של הגאון בעל הצפנת-פענח את הכלים המיוצרים לסחורה לפת פלטר (=נחתום שאופה ע"מ למכור) תמוהה מאוד, מפני שדין טבילת כלים הוא מעיקר הדין ולא כחלק מדיני הרחקה מן הגויים כפת עכו"ם, וכדברי הירושלמי שהובאו ברמב"ן המשווים את דין טבילת כלים לטבילת גר. וא"כ ראיותיו של הצפנת-פענח לכאורה אינם ממין הראיה.

מסקנה:
קשה מאוד לסמוך על דעת הגאון בעל הצפנת-פענח ולבנות את ההיתר על הפקעת חיוב טבילה מכלים שנועדו מעיקרא לסחורה, ולכן צריך לדון בעוד דרכים להלן.

לעיל ראינו שאף שלדעת רוב הפוסקים טבילת כלים מדאורייתא, השימוש בכלי שאינו טבול אינו אסור אלא מדרבנן. כמו כן ראינו את שיטת האבני-נזר וסיעתו הסוברים שכלי שאי אפשר לטובלו לא חלה עליו חובת הטבילה, והסקנו שאף שלשיטה זו יש יסוד בדברי הפוסקים, אין היא 'דרך המלך' לרוב הראשונים וראוי למצוא פתח היתר נוסף.

כמו"כ דחינו את דעת בעל הצפנת-פענח שכלים שנועדו מלכתחילה לסחורה לא נאמר בהם דין טבילה.

להלן נעסוק בשני פסקים המפקיעים את דין טבילה מכלים חשמליים. האחד של בעל החלקת-יעקב והשני של הרב רבינוביץ שליט"א בשיח-נחום.


פטור כלי המחובר לקרקע

שנינו במשנה בכלים (יא,ב):

כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא, חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעול והפּוֹתָה שתחת הציר והציר והקורה והצינור - שנעשו לקרקע.

ומבאר הרמב"ם בפירוש-המשנה:

חוץ מאלו המנוין אם נעשו מאחד המתכות אינן מתטמאין מפני שהן קבועין בקרקע.

בשו"ת חלקת-יעקב (יו"ד, מא) מחיל פטור זה גם על כלי חשמל המחוברים בחוט למערכת החשמל הביתית. כראיה לשיטתו הוא מביא את היתרו של בעל שו"ת שב-יעקב (לא) לפטור מטבילה את קדירת הנחושת שקובעים בתנור בית החורף, מכיוון שהקדרה מחוברת לתנור המחובר לקרקע (אע"פ שהקדרה אינה מחוברת לקרקע אלא לתנור). אולם, במחילה, אין הנידון דומה לראיה, מפני שהקדרה מחוברת לתנור חיבור גמור, ואילו כלי חשמל אינם מחוברים אלא באמצעות חוט, וניתן לטלטלם גם בעודם מחוברים.

החלקת-יעקב (מ"ג) מסתמך על דברי התפארת-ישראל על המשנה בכלים המבאר שדברי המשנה "שנעשו לקרקע" נסובים גם על "הדלת, הנגר והמנעול וכו '" המוזכרים במשנה, אע"פ שהם ניתנים להזזה בהיותם מחוברים. אולם לענ"ד קשה לדמות דלת ואביזריה, שהנם חלק בלתי נפרד מקירות הבית, ותנועתם היא הייעוד שלהם – לסגור את פתחי קירות הבית (וגם אם מפרקים את הדלת, הרי זה מצב זמני, ואינו מבטל מהם את מהותם הקבועה). לעומת זאת, כלי חשמל, מלכתחילה אינם חלק מן הבית אלא כלי תשמיש האדם, וחיבורם לקיר באמצעות חוט נועד רק להזנת החשמל (ואדרבה, אילו יכול היה היצרן להפעילם באמצעות בטריות היה מוותר על החוט, שנחשב למטרד).

האם החיבור לרשת חשמל הוא גמר מלאכה?

הגאון הרב נחום רבינוביץ שליט"א בספרו שיח-נחום (יו"ד, מט) מחדש שגמר-מלאכתם של כלי החשמל נעשה ע"י חיבורם לרשת החשמל, שהרי אלמלא כן הכלי אינו יכול למלא את ייעודו, ואינו חשוב ככלי. ומכיוון שאת החיבור לרשת החשמל עושה יהודי - אין חובה לטבול את הכלי.

ראיה לשיטתו הוא מביא מדברי ר' עקיבא במשנה בכלים (יד,א):

כלי מתכות... ר"ע אומר המחוסר חטיפה טמא, והמחוסר לטישה טהור.

ומבאר הרמב"ם על אתר:

...אם אינו מעכב אותו מלעשות מלאכתו אלא המירוק וההברקה הרי זה מקבל טומאה, וכל שחסר מעשה אומן כגון הכאה בפטיש וכיוצא הרי זה טהור, מפני שהוא מגלמי כלי מתכות. ולטישה, ממה שנאמר לוטש כל חורש וכו'.

וכך הכריע הרמב"ם בהלכות כלים (ח,א-ב) על פי המשנה והגמ' בחולין (כה,א):

כל כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כולה ולא יהיה הכלי מחוסר מעשה כלל, אבל גולמי כלי מתכות אינן מקבלין טומאה. ואלו הן גולמי כלי מתכות כל שעתיד לשוף אותו או לשבץ או לגרר או לכרכב או להקיש בקורנס, או שהיה מחוסר אוזן או אוגן ה"ז אינו מקבל טומאה עד שיתקננו וייפהו ולא תשאר בו מלאכה כלל, כיצד הסייף אינו מקבל טומאה עד שישופנו, והסכין עד שישחיזנה וכן כל כיוצא במעשים אלו.

בפירוש המשנה כתב הרמב"ם שרק חיסרון ב"מעשה אומן" פוטר את הכלי מטומאה (וממילא גם מחיוב טבילה), ואילו בהלכות כלים כתב הרמב"ם שכל חיסרון מעכב. הרב רבינוביץ מביא שנחלקו האחרונים האם חזר בו הרמב"ם מדבריו, אך הוא מסיק שכלי חשמל שאינם מחוברים לחשמל לכו"ע אינם מוגדרים ככלי, משום שאינם ראויים לכלום ללא הזרם החשמלי. וכראיה להגדרתו הביא את פירוש רש"י לסוגיה בחולין: "גולמי - שלא נגמרה כל מלאכתן כדמפרש ואזיל, אבל נגמרה חקיקתן וראויין הן לתשמישן".

ברם אחרי בקשת המחילה, נראה לומר שהחיבור לחשמל אינו מגדיר את הכלי, אלא הוא הדרך של השימוש בכלי, ולפיכך אין דמיון בין חיבור לחשמל לכל הדוגמאות של המלאכות שנקט הרמב"ם שהינן מלאכות ביצירת הכלי, ומדברי רש"י ראיה להצריך כלים חשמליים טבילה.

[נשר]

הגר"י בעלסקי שליט"א (דף הכשרות ח"כ מספר ה' עמ' כ"ד) – "Do Keurig machines require tevilla? Unlike most other hot water urns that can withstand being dunked in water, so long as they are properly dried, the Keurig machine has a digital component that will not survive getting wet. Additionally, even if one were to attempt to toivel a Keurig machine, the inner chamber will not fill with water. Water will only enter the inside chamber if it is pumped through. So tevila is not really an option. Rav Belsky holds that we may view the Keurig machine as a plastic kli, which is exempt from tevilla. This is because the entire visible machine is indeed plastic. The metal receptacle and element which are in the recesses of the machine are not accessible. Although there are two pins that pierce and inject hot water into the K-cup, it is not clear that these pins require tevilla. It is possible that they are like a can opener. If one wishes to remove the pins and toivel them, with some cajoling they can be removed (at least in some models) ... If one sells a portion of the Keurig machine to a non-Jew, this would alleviate any question of tevilla, because even a kli that is owned bi’shutfos (partnership) with a non-Jew is exempt from tevilla. The proper way to accomplish such a sale, would be to accept some money as payment (kinyan kesef) and have the non-Jew pick up the Keurig to show that he is taking partial ownership (kinyan hagba’a). Likewise, if an office has a coffee service contract that supplies and owns the Keurig machine then there is no chiyuv tevilla, so long as the service company is at least partially owned by non-Jews.".

מצאתי באחד המלקטים. הוא מביא את הציטוט הנ"ל כמקור להקל.
אולי יועיל מישהו לתרגם? לאנשים כמוני שלא מבינים אנגלית.

[שש ושמח]

[דרך אגב: מנסיון, בהרבה מכשירים גם מי שאינו אומן יכול בקלות לפרק את הכרטיס לפני הטבילה ולהחזירו לאחר שהכלי מתייבש]

[נשר]

הגר"י טשזנר שליט"א (אהל יעקב) – "תשובה: א) גם בארץ ישראל יש שאלות כאלו שמביאים מכשירי חימום משוככלים מחו"ל, והגבאי בית הכנסת שואלים מה דינם לגבי טבילה ובדרך כלל קשה לטבלם. ויש כמה צדדים להקל וכל רב יש את הקולא שלו ומ"מ אין הדבר ברור להיתר. ב) ישנם רבנים האומרים לתת הכלי במתנה לגוי ושוב לבקש את זה ממנו בחזרה בהשאלה, וכלי של גוי אינו חייב בטבילה. אולם יש אומרים שדבר זה מועיל רק לזמן קצר ואחר זמן מה הגוי רואה שלא מחזירים לו הכלי ומבין שזו רק הערמה ומתייאש מהכלי והיהודי זוכה בו, והכלי מתחייב שוב בטבילה. ג) יש אומרים לקלקל את הכלי באופן שצריך מומחה לתקנו, ויתקנו יהודי, ועל ידי זה נהיה כלי שנעשה על ידי יהודי ופטור מטבילה. אולם גם זה על פי רוב אינו עצה מעשית, כי קשה לקלקל את הכלי כל כך כדי לפוטרו מטבילה, כי צריך לזה קלקול רציני, כגון לעשות בו חור המבטלו משימושו, ועפ"ר מפחדים לקלקלו כל כך או שלא ניתן לקלקלו כל כך, שמא לא יתאפשר לתקנו אח"כ. ועוד שאינו דבר מוסכם שקלקול הכלי פוטרו מטבילה (עי' קובץ מבית לוי חלק י"ד עמוד ע"ד) תשובת הגר"ש וואזנר שליט"א שאין זה מועיל. ובכלי חשמלי פשוט בדרך כלל הרבה יותר קל לטבול את הכלי כדינו ושוב לייבשו היטב לפני השימוש, מלחפש כל מיני עצות לפוטרו מטבילה. אולם במכשיר אלקטרוני שמתקלקל במגע עם מים איני יודע איך לנהוג בו. וחשבתי צד להקל, שהרי כדי שהמכשיר יפעל צריך לחבר צינורות המים לאפסקת המים במקום, וחביור זה נעשה על ידי אינסטלטור יהודי, ועל ידי מלאכה הכלי נעשה על ידי יהודי. אמנם טענו הת"ח, שזו מעשה הדיוט ואינו פוטר מטבילה, אבל איני יודע, שאף אם למעשה זו מעשה הדיוט, אבל עפ"ר מזמינים בעל מלאכה לחבר המכשיר כדי שיהיו בטוחים שהדבר נעשה באופן מקצועי, ועדיין צ"ע".

[ברזילי]

הגר"י בעלסקי שליט"א (דף הכשרות ח"כ מספר ה' עמ' כ"ד) – "Do Keurig machines require tevilla? Unlike most other hot water urns that can withstand being dunked in water, so long as they are properly dried, the Keurig machine has a digital component that will not survive getting wet. Additionally, even if one were to attempt to toivel a Keurig machine, the inner chamber will not fill with water. Water will only enter the inside chamber if it is pumped through. So tevila is not really an option. Rav Belsky holds that we may view the Keurig machine as a plastic kli, which is exempt from tevilla. This is because the entire visible machine is indeed plastic. The metal receptacle and element which are in the recesses of the machine are not accessible. Although there are two pins that pierce and inject hot water into the K-cup, it is not clear that these pins require tevilla. It is possible that they are like a can opener. If one wishes to remove the pins and toivel them, with some cajoling they can be removed (at least in some models) ... If one sells a portion of the Keurig machine to a non-Jew, this would alleviate any question of tevilla, because even a kli that is owned bi’shutfos (partnership) with a non-Jew is exempt from tevilla. The proper way to accomplish such a sale, would be to accept some money as payment (kinyan kesef) and have the non-Jew pick up the Keurig to show that he is taking partial ownership (kinyan hagba’a). Likewise, if an office has a coffee service contract that supplies and owns the Keurig machine then there is no chiyuv tevilla, so long as the service company is at least partially owned by non-Jews.".
.

תרגום:

האם מכונת Keurig צריכה טבילה? שלא כרוב דוודי המים החמים, היכולים לעמוד בטבילה מבלי להתקלקל כל עוד מיבשים אותם כראוי לאחר מכן, במכונת Keurig יש רכיב דיגיטלי שאינו שורד רטיבות. בנוסף, גם אם ינסה אדם להטביל את הכלי, המיכל הפנימי לא יתמלא במים. מים ייכנסו אליו אך ורק אם יישאבו פנימה. לכן, טבילה איננה אופציה.

הרב בעלסקי סובר שניתן לראות במכונה זו כלי פלסטיק הפטור מטבילה. זאת משום שכל החלק הנראה לעין עשוי פלסטיק. כלי הקיבול המתכתי ושאר מרכיבים הנמצאים בגומחות הפנימיות של המכשיר אינם נגישים. אמנם יש שני פינים המנקבים את הכוס ומשרימים לתוכה מים חמים אך לא ברור שיש להצריך טבילה מחמתם. ניתן לראות בהם מעין פותחן קופסאות. אם מישהו רוצה לטבול את הפינים הללו, ניתן במאמץ מסויים להסיר אותם (בחלק מן הדגמים)...

מכירה לגוי של חלק בכלי תסיר את שאלת הטבילה. הדרך הנכונה לבצע מכירה כזו היא לקבל כסף כתשלום (קנין כסף) ולדאוג שהגוי יגביה את הכלי כדי להראות שהוא מקבל בעלות חלקית עליו (קנין הגבהה). כמו כן, במשרד שיש לו חוזה עם חברת שירות שהמכונות בבעלותה, אין חיוב טבילה כל עוד החברה בבעלות גוי, לפחות חלקית.

[נשר]

תרגום:

יש"כ

[עושה חדשות]

לגבי עצם הסברא המובאת לעיל בשם הגר"א ווייס.

הנה בשם האבנ"ז הביאו לעיל דבר דומה, להתיר להשתמש בכלי שאינו טבול כשא"א להטבילו. אלא דהאבנ"ז בנה יסודו מד' המרדכי הידועים, המתיר ללבוש בגד ד' כנפות כשאין אפשרות להטיל בו ציצית. ואם כן יש להעיר, דהרי לא ברירא לן אי קי"ל כהמרדכי בזה, וכן דאף לשיטתו אולי הוי איסור מדרבנן מ"מ. כך או כך, הן באו"ח סי' יג לא התירו כדבריו אלא מפני כבוד הבריות. ועוד, שכבר כתבו כמה מהאחרו' דד' המרדכי שייכי רק לגבי מצ"ע, אך לגבי מ' ל"ת הוי בכלל האיסור כשמכניס עצמו לחיוב שלא יוכל לקיימו. ואמנם טבילת כלים היא מצ"ע בוודאי, דהא לא נאמר בה שום לאו, אכן מ"מ, סברת החילוק בין עשה לל"ת, יתכן והיא משייכת את חיוב טבילת כלים דווקא למצוות ל"ת. היות ושורש החיוב של טבילת כלים, (והאיסור להשתמש בשאינם טבולים), הוא מכוח דהוו כלי סעודה של גוי העומדים "להיטמא" במאכלותיו האסורות, (כנודע ללומדי הסוג' בע"ז), אשר ע"כ ודאי אינו ראוי להשתמש בכלי שאינו טבול, אף באופן דלא רמיא עליה חיוב טבילה, מחמת האונס. ועיקר הדבר גם זקוק להכרעה האם טבילת כלים (מדאו') זה רק מצווה לטבול או דהוי איסור להשתמש. ובאיזהו מקומן כבר הבאתי בפורום את ראייתו המכרעת של הגרחש"ג זצ"ל מהא דס"ד בגמ' דבעי הערב שמש דע"כ האיסור השתמשות הוא מדאו', (ואף שהצעתי שם פיתרון נפלא ליישב ולדחות ראייתו, מ"מ מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא, והפשטות עימו), וא"כ רחוק לסמוך בזה על סברת הגרא"ו הנ"ל, דהרי כיון דאסרה תורה השימוש בכלי שאינו טבול, וטעם האיסור הוא מחמת היותם עומדים לטומאת מאכלי הגוי, כיצד נחלק בזה חילוקים שאין להם עיקר כ"כ. ואם משום הקושי הגדול וחשש הקלקול, הרי ישנם פיתרונות כהקנאה לגוי וכד'.

זאת הצעתי.

[פרי יהושע]

אולי ישכלנו "עושה חדשות" מהיכן למד מהסוגי' בע"ז טעמא דקרא זה שטבילת כלים הוא משום שעומד לתשמישי גוי במאכליו הטמאים, ולפי זה לא היה צריך לחייב בכלי שנעשה ע"מ למכור, והנה ככל הידוע לי עיקר יסוד המצווה הוא להעלות כלי מבעלות גוי לישראל, הוי כעין מטומאה לטהרה או מגויות ליהדות וזה שורש הטבילה, ולפי זה אכן הוא מצות עשה ולא שורש איסור עשה כמש"כ הרב "עושה חדשות".

[עושה חדשות]

אולי ישכילנו "עושה חדשות" מהיכן למד מהסוגי' בע"ז טעמא דקרא זה שטבילת כלים הוא משום שעומד לתשמישי גוי במאכליו הטמאים, ולפי זה לא היה צריך לחייב בכלי שנעשה ע"מ למכור, והנה ככל הידוע לי עיקר יסוד המצווה הוא להעלות כלי מבעלות גוי לישראל, הוי כעין מטומאה לטהרה או מגויות ליהדות וזה שורש הטבילה, ולפי זה אכן הוא מצות עשה ולא שורש איסור עשה כמש"כ הרב "עושה חדשות".

אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ -
דבר ראשון, אם האיסור השתמשות הוא מדאו', וכמובא לעיל הוכחה ברורה, אז אין סיבה להניח שיש כאן ב' מצוות, עשה ול"ת, אלא ע"כ כל גדר המצווה הוא "תטבול כדי שתוכל להשתמש כי בלא"ה אסור". מש"כ כת"ר על כלי שנעשה ע"מ למכור, הנה צירף בזה ב' ענינים, הא' - שסחורה לא נקרא כלי אכילה (וכמבו' בב"י), הב' שצריך להיות כלי סעודה אצל הגוי ולא רק אצל הקונה (וכמבו' בריטב"א ובהגר"א). הסיבה שאין להקל בכלי שנעשה ע"י הגוי ע"מ למכור, כי גם אם צריך שיהיה בגדר כלי סעודה אצל הגוי, מ"מ סחורה ג"כ נכלל בזה. ואכמ"ל. ולשאילתך - היכן ראיתי שטומאת הגוי הזוקקת את הטבילה היא טומאת מאכליו וגיעוליהם, אין לי ראיה כ"חכמת התשבורת", אלא תובנה פשוטה ממה שהצריכה התורה טבילה דוקא לכלי סעודה, ובפרט להך שי' דתליא בשימוש כלי סעודה אצל הגוי, וכן מהא דקודם הגעלה הוי כטובל ושרץ בידו, וכן מטו בי מדרשא מהא דבמקום היתר קדלי דחזירי אין חיוב טבילה, ולש' הראש' מכוונים לדרך זו שטומאת כלי הגוי היא משום מאכליו האסורים, אלא שנתרבו גם כלי חדשים ושתשמישם בצונן.

[פרי יהושע]

אולי ישכילנו "עושה חדשות" מהיכן למד מהסוגי' בע"ז טעמא דקרא זה שטבילת כלים הוא משום שעומד לתשמישי גוי במאכליו הטמאים, ולפי זה לא היה צריך לחייב בכלי שנעשה ע"מ למכור, והנה ככל הידוע לי עיקר יסוד המצווה הוא להעלות כלי מבעלות גוי לישראל, הוי כעין מטומאה לטהרה או מגויות ליהדות וזה שורש הטבילה, ולפי זה אכן הוא מצות עשה ולא שורש איסור עשה כמש"כ הרב "עושה חדשות".

אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ -
דבר ראשון, אם האיסור השתמשות הוא מדאו', וכמובא לעיל הוכחה ברורה, אז אין סיבה להניח שיש כאן ב' מצוות, עשה ול"ת, אלא ע"כ כל גדר המצווה הוא "תטבול כדי שתוכל להשתמש כי בלא"ה אסור". מש"כ כת"ר על כלי שנעשה ע"מ למכור, הנה צירף בזה ב' ענינים, הא' - שסחורה לא נקרא כלי אכילה (וכמבו' בב"י), הב' שצריך להיות כלי סעודה אצל הגוי ולא רק אצל הקונה (וכמבו' בריטב"א ובהגר"א). הסיבה שאין להקל בכלי שנעשה ע"י הגוי ע"מ למכור, כי גם אם צריך שיהיה בגדר כלי סעודה אצל הגוי, מ"מ סחורה ג"כ נכלל בזה. ואכמ"ל. ולשאילתך - היכן ראיתי שטומאת הגוי הזוקקת את הטבילה היא טומאת מאכליו וגיעוליהם, אין לי ראיה כ"חכמת התשבורת", אלא תובנה פשוטה ממה שהצריכה התורה טבילה דוקא לכלי סעודה, ובפרט להך שי' דתליא בשימוש כלי סעודה אצל הגוי, וכן מהא דקודם הגעלה הוי כטובל ושרץ בידו, וכן מטו בי מדרשא מהא דבמקום היתר קדלי דחזירי אין חיוב טבילה, ולש' הראש' מכוונים לדרך זו שטומאת כלי הגוי היא משום מאכליו האסורים, אלא שנתרבו גם כלי חדשים ושתשמישם בצונן.

גם האיסור השתמשות מדאו', אין ראיה שהאיסור משום טומאת מאכליו, אלא משום גדר ביטול העשה, שאינו בגלל הקניין אלא מרגע השימוש.

מש"כ בעניין למכור סברות הב"י וכו', משמע שלא כדבריכם משום שכלל אין כאן יסוד המצווה אלא משום שלא חשיב כלי סעודה.

האיסור של התורה בכלי סעודה הוא משום שבהן השימוש בגופו של כלי משא"כ בכל כלי שאינו רק שימוש חיצוני, מה שאין לטבול קודם הגעלה כי כאילו יש כאן חציצה ובודאי יש להסיר קודם את הטריפה ורק אח"כ להעלות לקדושה.

במקום היתר קדלי דחזירי יש גם להתיר גם כלי שהוא טומאת גוי.

אין מבוא כלל לסברא זו של טומאת מאכליו של גוי, האם למאכליו יש איזו טומאה. וברור שלשון הירו' והרא' שהוא מעין גירות, ואמנם לשון הרמב"ם "גיעולים", ולפי זה יש קצת לשמוע שהוא משהו ששיך לכלי שיש בו איזו מאיסות, לא הייתי אומר טומאה, ועדין זה יכול להיות יותר מצווה.

צא ובדוק לשון הרא"ה בדק הבית בדיני התערובות ח"ב דף י"א א' בשם הרמב"ן שאפי' גיעולי נכרי עצמם נחשבים כעין מצות עשה, ולא ל"ת, שהרי לאחר מעל"ע הוי כנטל"פ עי' שם היטב, ותו לא מידי.

[עושה חדשות]

הרב פרי יהושע, אינני מסכים לדבריך, אבל אבוא כעת להעיר רק את המוכרח.
מש"כ האיסור של התורה בכלי סעודה הוא משום שבהן השימוש בגופו של כלי משא"כ בכל כלי שאינו רק שימוש חיצוני, זאת סברא מקורית ולא מוכרת, מה ההבדל בין סכין שחותך אוכל לסכין שחותך בגדים?
מש"כ מה שאין לטבול קודם הגעלה כי כאילו יש כאן חציצה ובודאי יש להסיר קודם את הטריפה ורק אח"כ להעלות לקדושה, הרי הראש' כתבו טובל ושרץ בידו ולא כתבו חציצה. (וידוע מחלוקת הפוס' כשבא להשתמש בצונן, ודו"ק).
מש"כ במקום היתר קדלי דחזירי יש גם להתיר גם כלי שהוא טומאת גוי, היתר קדלי דחזירי מתיר מאכלות ולא מהווה תחליף למצ"ע "לגיירם"(?).
מש"כ צא ובדוק לשון הרא"ה בדק הבית בדיני התערובות ח"ב דף י"א א' בשם הרמב"ן שאפי' גיעולי נכרי עצמם נחשבים כעין מצות עשה, ולא ל"ת, שהרי לאחר מעל"ע הוי כנטל"פ עי' שם היטב, להמבו' שם ברמב"ן אין נושא של הגעלה מצ"ע, (כי טכ"ע לאו דאו', או בגלל נטל"פ) אלא רק לעשותו ראוי לטבילה שאין טבילה מעכבת בו לאסור המאכל. אבל גם לדבריו אין ברכה על הגעלה כמו שיש בטבילה.

מש"כ תו לא מידי גא"מ.

[עושה חדשות]

...הנה בשם האבנ"ז הביאו לעיל דבר דומה, להתיר להשתמש בכלי שאינו טבול כשא"א להטבילו. אלא דהאבנ"ז בנה יסודו מד' המרדכי הידועים, המתיר ללבוש בגד ד' כנפות כשאין אפשרות להטיל בו ציצית. ואם כן יש להעיר, דהרי לא ברירא לן אי קי"ל כהמרדכי בזה, וכן דאף לשיטתו אולי הוי איסור מדרבנן מ"מ. כך או כך, הן באו"ח סי' יג לא התירו כדבריו אלא מפני כבוד הבריות...

יתכן שהצד לחלוק על המרדכי או לאסור מדרבנן זה דוקא בציצית, שבזה דנו הראש' דאולי הוי כקו"ע ולא כשוא"ת, אבל במקומות אחרים (כמו טבי"כ לפי האבנ"ז) הוי היתר גמור בודאי.

[פרי יהושע]

הרב פרי יהושע, אינני מסכים לדבריך, אבל אבוא כעת להעיר רק את המוכרח.
מש"כ האיסור של התורה בכלי סעודה הוא משום שבהן השימוש בגופו של כלי משא"כ בכל כלי שאינו רק שימוש חיצוני, זאת סברא מקורית ולא מוכרת, מה ההבדל בין סכין שחותך אוכל לסכין שחותך בגדים?
מש"כ מה שאין לטבול קודם הגעלה כי כאילו יש כאן חציצה ובודאי יש להסיר קודם את הטריפה ורק אח"כ להעלות לקדושה, הרי הראש' כתבו טובל ושרץ בידו ולא כתבו חציצה. (וידוע מחלוקת הפוס' כשבא להשתמש בצונן, ודו"ק).
מש"כ במקום היתר קדלי דחזירי יש גם להתיר גם כלי שהוא טומאת גוי, היתר קדלי דחזירי מתיר מאכלות ולא מהווה תחליף למצ"ע "לגיירם"(?).
מש"כ צא ובדוק לשון הרא"ה בדק הבית בדיני התערובות ח"ב דף י"א א' בשם הרמב"ן שאפי' גיעולי נכרי עצמם נחשבים כעין מצות עשה, ולא ל"ת, שהרי לאחר מעל"ע הוי כנטל"פ עי' שם היטב, להמבו' שם ברמב"ן אין נושא של הגעלה מצ"ע, (כי טכ"ע לאו דאו', או בגלל נטל"פ) אלא רק לעשותו ראוי לטבילה שאין טבילה מעכבת בו לאסור המאכל. אבל גם לדבריו אין ברכה על הגעלה כמו שיש בטבילה.

מש"כ תו לא מידי גא"מ.

לפי סברתך שהאיסור משום טומאת מאכליו של נכרי היה לנו לאסור גם בכלי אוכל שאינן צרכי סעודה ואין עולים על שולחן, ועל כרחך זה עניין של חשיבות של כלים אלו שהן לצרכי סעודה ובהן נא' שיש להעלותן ע"י טבילה זו.
לעניין היתר קתלי דחזירי עדין לא ראיתי ראיה שאכן ניתר גם זה, אבל מנ"ל שלא הוי בכלל "בתים מלאים כל טוב" רק מאכלי איסור.

[נהר שלום]

לא יודע אם כבר הובא לעיל.
שמעתי בשם הגר"מ פינשטיין שכל כלי חשמל אינם חייבים בטבילה בגלל שהחשמל מחבר אותם לקרקע.

[הצעיר באלפי]

לא יודע אם כבר הובא לעיל.
שמעתי בשם הגר"מ פינשטיין שכל כלי חשמל אינם חייבים בטבילה בגלל שהחשמל מחבר אותם לקרקע.

פסק זה ידוע מהחלקת יעקב (יו"ד סי' מ"א מ"ג ומ"ו), אך בקרב רוב הפוסקים היא לא נתקבלה, (שבה"ל בא"מ מנח"י וכו') אך לסניף כ' הגרשז"א שאפשר לצרפו.

[עושה חדשות]

...אבל גם לדבריו אין ברכה על הגעלה כמו שיש בטבילה...

ז"ל ארחות חיים הל' חמץ ומצה -
טעם למה אין מברכין על ההגעלה כשאר המצות משום דאפשר לאשתמושי בכלים חדשים ואין צריך להגעיל הני כלים נמצא דלאו מצוה היא להשתמש בהן

[פרי יהושע]

נו!

[חכמה בגוים]

ועוד, שכבר כתבו כמה מהאחרו' דד' המרדכי שייכי רק לגבי מצ"ע, אך לגבי מ' ל"ת הוי בכלל האיסור כשמכניס עצמו לחיוב שלא יוכל לקיימו.

אחר הקידה בפני ת"ח עצום כמר, הנני לתמוה מפני מה יש צורך להביא אחרונים על יום שהוא יום ועל לילה שהוא לילה.

ועוד, היה לכת"ר להביא את דברי המרדכי עצמו שכתב בזה"ל:

מרדכי הל' ציצית רמז תתקמד:
...לכן נראה לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת...

[עושה חדשות]

ועוד, שכבר כתבו כמה מהאחרו' דד' המרדכי שייכי רק לגבי מצ"ע, אך לגבי מ' ל"ת הוי בכלל האיסור כשמכניס עצמו לחיוב שלא יוכל לקיימו.

אחר הקידה בפני ת"ח עצום כמר, הנני לתמוה מפני מה יש צורך להביא אחרונים על יום שהוא יום ועל לילה שהוא לילה.
ועוד, היה לכת"ר להביא את דברי המרדכי עצמו שכתב בזה"ל:

מרדכי הל' ציצית רמז תתקמד:
...לכן נראה לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת...

יש"כ על הקידה. הבאתי את זה בשם האחרו', כי אני נוטה לומר ל"כ. (להאיר את הלילה באור יום...). דברי המרדכי הרי נאמרו במפורש גם על מ' ל"ת, כי בסו"ד הביא את מצות מעקה שיש בה לאו, (וידעתי שאפשר לדחות דהאי לאו מיתלא תלי בעשה, ומ"מ הפשטות במקומה עומדת). וכמובן שבדרך כלל אין היכ"ת כה"ג במצות ל"ת, כי אם היה כתוב בתורה לא ללבוש ד' כנפות בלי ציצית אז ודאי זה היה נחשב ביטול ועבירה ברצון ולא באונס, אבל משכחת לאוין שיהיה בהם את דין המרדכי, וכגון הלאו במעקה, ואין כ"כ הכרח לחלק בזה.

[חכמה בגוים]

הנה בשם האבנ"ז הביאו לעיל דבר דומה, להתיר להשתמש בכלי שאינו טבול כשא"א להטבילו. אלא דהאבנ"ז בנה יסודו מד' המרדכי הידועים, המתיר ללבוש בגד ד' כנפות כשאין אפשרות להטיל בו ציצית. ואם כן יש להעיר, דהרי לא ברירא לן אי קי"ל כהמרדכי בזה, וכן דאף לשיטתו אולי הוי איסור מדרבנן מ"מ.

והנה באמת הרי המרדכי עצמו כתב:

מרדכי, ביצה רמז תרעז:
מי ששכח ולא הטביל כלי מע"ש ומעיו"ט יתן הכלי לעובד כוכבים במתנה ויחזור וישאלנו ממנו וה"ל כשואל מן העובד כוכבים דאי"צ טבילה'.

הרי שאין לו היתר להשתמש בלא קנין לגוי ואף שאינו יכול לטבול, ונצטרך לומר שדברי המרדכי בשני המקומות לא נאמרו בשיטה אחת.

ודברי המרדכי הובאו גם בשו"ע (סו"ס קכ), אלא שהשו"ע לשיטתו שסובר (או"ח סי' שכג ס"ז) שמעיקר הדין מותר לטבול הכלי בשבת, ולכן לשיטתו ודאי אסור להשתמש בלא טבילה, [אלא שלכתחילה חשש לדעת האוסרים ולעשות כדברי המרדכי], אבל בדברי המרדכי אין נראה לפרש כן. ועוד, שהבית יוסף (סו"ס קכ) ואחריו הרמ"א כתבו, שתקנה זו שכתבה המרדכי נכונה גם למקום שאין מקוה מצוי, שיקנה לגוי וישאל ממנו, ומדבריהם מבואר להדיא שלא רק בשבת אסור להשתמש אלא שגם באופן שאינו יכול כלל לטבול.

ומזה יש לתמוה גם על הגרשז"א זצ"ל שהתיר להשתמש בכלים של בית מלון וכיו"ב שלא הוטבלו, וז"ל:

מנחת שלמה, ח"ב סי' סח:
משום שאיסור ההשתמשות אינו אלא מדרבנן, דאמרו אל תשתמש בכלי אלא תטבילו תחילה, וא"כ כ"ז כשיכול להטבילו, אבל במלון וכדומה שלא יתנו לו לקחת ולהטבילו, כיון דרוצה לאכול ולשתות שרי ליה.

.
ולדבריו, מדוע בשבת או כשאין מקוה חיפשו פתרונות אחרים?

[חכמה בגוים]

ועיקר הדבר גם זקוק להכרעה האם טבילת כלים (מדאו') זה רק מצווה לטבול או דהוי איסור להשתמש. ובאיזהו מקומן כבר הבאתי בפורום את ראייתו המכרעת של הגרחש"ג זצ"ל מהא דס"ד בגמ' דבעי הערב שמש דע"כ האיסור השתמשות הוא מדאו', (ואף שהצעתי שם פיתרון נפלא ליישב ולדחות ראייתו, מ"מ מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא, והפשטות עימו), וא"כ רחוק לסמוך בזה על סברת הגרא"ו הנ"ל, דהרי כיון דאסרה תורה השימוש בכלי שאינו טבול, וטעם האיסור הוא מחמת היותם עומדים לטומאת מאכלי הגוי, כיצד נחלק בזה חילוקים שאין להם עיקר כ"כ.

לא כ"כ ברירא לי דברי מר, פתח בחקירה האם יש איסור השתמשות בכלי וע"ז הביא את ראית החו"ב, וסיים בגדר האיסור שהוא 'מחמת היותם עומדים לטומאת מאכלי הגוי'. הגדר הזה יכול להיות נכון או לא נכון בין אם האיסור מדאורייתא ובין אם האיסור הוא מדרבנן. ואולי כוונת כת"ר לומר, שאם האיסור הוא מדרבנן מסתברא יותר שהוא כעין קנס כהבנת האחרונים, מה שאין כן אם הוא אסור מהתורה בזה יותר מסתבר שהוא איסור 'בעצם'.

ויש להעיר שהחו"ב עצמו למרות ההוכחה שזה איסור תורה עדיין הבין את גדר האיסור שהוא כתוצאה מהטבילה ושלא כדברי מר, שכתב ליישב את קושית הבית מאיר על דברי האיסור והיתר (כלל נח דין צא) והביאו הרמ"א (סי' קכ סי"א) שכלי שישראל ועכו"ם שותפים בו אינו חייב טבילה, והטעם ביאר שם האיסור והיתר משום שאין מועילה בו הטבילה, שהרי טומאת הגוי עליו. והקשה בבית מאיר (שם), אדרבה משום שטומאת הגוי עליו ואי אפשר לטבלו ייאסר להשתמש בו, ומדוע מה שאי אפשר להטבילו מתיר להשתמש בו בלא טבילה, ועל כך תירץ בחו"ב שאיסור השימוש הוא מחמת חיוב הטבילה, וכל שאי אפשר לטבלו הרי אינו חייב בטבילה וממילא מותר לו להשתמש בכלי.

אמנם לגופה דמילתא יש להוכיח מיניה וביה שלא כדבריו, שהרי ההוכחה שאיסור ההשתמשות הוא מדאורייתא הוא מהא דס"ד דבעינן הערב שמש, ולאיזה ענין בעינן הערב שמש אם לא לענין שימוש. ואם גדר האיסור שימוש, הוא משום שלא קיים את חובתו, עדיין לא מובן למה לא יהיה מותר להשתמש בכלי מיד לאחר שהטבילו, שהרי כבר קיים את חובתו, ומה שהכלי עדיין לא נטהר אינו תלוי בו, ואין סברא לאסור עליו להשתמש משום כן. אלא ודאי, איסור השימוש הוא מחמת 'טומאת' מאכלי הגוי, ואם היה נטהר ממנה רק בהערב שמש היה אסור להשתמש בו עד אז משום הטומאה.

[עושה חדשות]

הרב חכמה בגויים.
-בדרך כלל קשה לשאול "המרדכי עצמו", הרי צריך לדעת בשם מי הוא מביא את זה. ובפרט כאן שדבריו לגבי ציצית אינם משל עצמו, אלא הביא בזה מחלוקת ר"י ור"ש, ואולי הוא "עצמו" סובר כר"י לאסור.
-סברת הגרש"ז היא לא בכל מקרה שא"א, אלא רק דבכה"ג חשיב דהחיוב על הבעה"ב ואין השואל מתחייב, משא"כ באונס צדדי.
-אכן זאת היתה כוונתי לחלק בין דאו' לדרבנן, בגדר האיסור להשתמש האם הוא כ'קנס' או מעיקר הדין והחיוב.

וע"ע בהודעתך הראשונה - viewtopic.php?t=20152#p196698

[חכמה בגוים]

הרב חכמה בגויים.
-בדרך כלל קשה לשאול "המרדכי עצמו", הרי צריך לדעת בשם מי הוא מביא את זה. ובפרט כאן שדבריו לגבי ציצית אינם משל עצמו, אלא הביא בזה מחלוקת ר"י ור"ש, ואולי הוא "עצמו" סובר כר"י לאסור.רמזתי לאפשרות זו בדבריי
-סברת הגרש"ז היא לא בכל מקרה שא"א, אלא רק דבכה"ג חשיב דהחיוב על הבעה"ב ואין השואל מתחייב, משא"כ באונס צדדי.לא כ"כ ברור לי איך חזי לאצטרופי מה שבע"ה לא נותן לו עם מה שהוא שואל, הרי שואל חייב כמו בע"ה רק שבע"ה מחזיק את הכלי ולא נותן לו.
-אכן זאת היתה כוונתי לחלק בין דאו' לדרבנן, בגדר האיסור להשתמש האם הוא כ'קנס' או מעיקר הדין והחיוב.

וע"ע בהודעתך הראשונה - viewtopic.php?t=20152#p196698

מה מצאת שם?

[עושה חדשות]

הרב חכמה בגויים,
-עכשיו שמתי לב שרמזת על כך שדברי המרדכי אינם בשיטה אחת.
-מקבל את טענתך על דברי הגרשז"א, ומ"מ יל"פ בזה.
-ציינתי להודעתך הראשונה להזכירך שכבר עמדת בזה מכבר.
-מה שהוספת להק' סתירה בד' החו"ב, לענ"ד יל"פ להתאים הדברים, (האיסור הוא לא מפני שלא טבל אלא מפני שלא טיהר הכלי בטבילה), אבל מ"מ הגרח"ג לא עמד על הראיה מהער"ש מיד כשנולד, אלא במשך שנים היקל בכמה ענינים של טבי"כ, עד שעמד בראיה זו ואז התחיל להחמיר בזה יותר כיאה לאיסור דאו'. שמא דבריו שציינת הם ממשנה ראשונה.

[חכמה בגוים]

ועוד, שכבר כתבו כמה מהאחרו' דד' המרדכי שייכי רק לגבי מצ"ע, אך לגבי מ' ל"ת הוי בכלל האיסור כשמכניס עצמו לחיוב שלא יוכל לקיימו.

אחר הקידה בפני ת"ח עצום כמר, הנני לתמוה מפני מה יש צורך להביא אחרונים על יום שהוא יום ועל לילה שהוא לילה.
ועוד, היה לכת"ר להביא את דברי המרדכי עצמו שכתב בזה"ל:

מרדכי הל' ציצית רמז תתקמד:
...לכן נראה לר"י דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו אלא מ"ע גרידא להטיל בו ציצית ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אין עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת...

יש"כ על הקידה. הבאתי את זה בשם האחרו', כי אני נוטה לומר ל"כ. (להאיר את הלילה באור יום...). דברי המרדכי הרי נאמרו במפורש גם על מ' ל"ת, כי בסו"ד הביא את מצות מעקה שיש בה לאו, (וידעתי שאפשר לדחות דהאי לאו מיתלא תלי בעשה, ומ"מ הפשטות במקומה עומדת). וכמובן שבדרך כלל אין היכ"ת כה"ג במצות ל"ת, כי אם היה כתוב בתורה לא ללבוש ד' כנפות בלי ציצית אז ודאי זה היה נחשב ביטול ועבירה ברצון ולא באונס, אבל משכחת לאוין שיהיה בהם את דין המרדכי, וכגון הלאו במעקה, ואין כ"כ הכרח לחלק בזה.

כנראה לא דקדקתי בדברי כת"ר, שכוותו לחלק בין מצוה שגדרה הוא עשה או לא תעשה, ואילו אני הבנתי שהנידון הוא האם יש כאן קום עשה או שוא"ת, ובענין זה הרי מעקה וציצית היינו הך. משא"כ טבילת כלים, אם האיסור הוא להשתמש בכלי, הרי זה שוא"ת, ודברי המרדכי אינם שייכים כאן. וכ"ש אם הגדר כמו שכתב כת"ר וכפי שהסכמתי עמו בעניותי, אין הפרש בין זה לבין כל איסור שבתורה, וכמו שלא נתיר לבא על אשתו נדה אם אין שם מקוה.

[חכמה בגוים]

ולגופה דמילתא כדאי להעתיק בזה את לשונו של הגר"א וייס במכתב שלינקק לו הרב ברזילי לעיל:

אמנם לא אכחד ממע"כ את אשר זה זמן רב מתחבט אני בעיקרא דהלכתא דא. דנראה לכאורה דכלי שאי אפשר לטובלו בלי להשחיתו פטור מן הטבילה לגמרי ומותר להשתמש בו בלי טבילה, דכבר ביארתי במק"א דנראה עיקר דאין טבילת כלים מתיר אלא מצוה, ומה שאסור להתשמש בכלי שלא נטבל אינו אלא משום ביטול מצות הטבילה או משום דיש בזה איסור דרבנן. וא"כ מסתבר דכלי המתקלקל ע"י טבילה אנוס הוא מלטובלו, ועוד דכל מצות הטבילה אינה אלא לטבול את הכלי לפני שמשתמש בו, ואם ע"י הטבילה לעולם לא יוכל להשתמש בו בטלה לה מצות הטבילה. ואינו דומה לכלי שחיברו לקרקע שיכול לפרקו ולטובלו ושוב לחברו משא"כ בכלי דיגיטלי שמתקלקל בודאות ע"י טבילתו. ולא מיבעי לפי השיטות דטבילת כלים דרבנן דבודאי יש סברא לומר שלא חייבוהו לטבול כלי המתקלקל בטבילתו, אלא אף אם טבילת כלים דאורייתא נראה שפטור הוא, והרי זה דומה למה שנפסק בסימן י"ג ברמ"א דמותר ללבוש ד' כנפות בשבת בלי ציצית מכיון שאנוס הוא מלקשור ציציות ואף לדעת המג"א שם דיש בזה איסור דרבנן אין זה אלא משום שבידו להטיל בו ציצית בימות החול, אבל בני"ד שלעולם אין בידו להטביל כלי זה פטור הוא לגמרי מלהטבילו.
כך נראה עיקר לענ"ד. אך מכיון שהדברים מחודשים ולא ראיתי מי שהלך בדרך זו מסתפינא מחבראי ולא אסמוך על זה למעשה.