חכמה בגוים כתב:ולגופה דמילתא כדאי להעתיק בזה את לשונו של הגר"א וייס במכתב שלינקק לו הרב ברזילי לעיל:אמנם לא אכחד ממע"כ את אשר זה זמן רב מתחבט אני בעיקרא דהלכתא דא. דנראה לכאורה דכלי שאי אפשר לטובלו בלי להשחיתו פטור מן הטבילה לגמרי ומותר להשתמש בו בלי טבילה, דכבר ביארתי במק"א דנראה עיקר דאין טבילת כלים מתיר אלא מצוה, ומה שאסור להתשמש בכלי שלא נטבל אינו אלא משום ביטול מצות הטבילה או משום דיש בזה איסור דרבנן. וא"כ מסתבר דכלי המתקלקל ע"י טבילה אנוס הוא מלטובלו,
לפי כל מה שנתבאר לעיל, אכן דבריו יש להם בסיס בדברי האחרונים, אבל סוגית הגמרא והראשונים אינה כן, אלא אדרבה הטבילה באה להתיר את איסור השימוש. וכמדומה שהוא שליט"א עמד על כך בעצמו במקום אחר.
אמנם צ"ע מה הכוונה שהוא אנוס מלטבלו, הגע עצמך אם ע"י הטבילה ייגרם לו נזק ממקום אחר, וכי לאונס ייחשב? ואין זה תלוי אלא בשאלה הכללי מהו חיוב הפסד ממון על המצוות [שגם בזה יש לגאון הנ"ל שיטה חדשה קצת, ואכמ"ל], אבל קשה להניח כדבר פשוט שהפסד הכלי פוטר אותו ממצות טבילה. אלא מאי? שאין טעם בטבילה זו כיון שאינה באה לשימוש? זו טענה נכונה ביותר, אבל היא מוזכרת בהמשך דבריו, ואי"ה נתייחס אליה; אבל טענת 'אונס' שכתב בחילת דבריו, לענ"ד אינה במקומה כל כך.
ונפק"מ פשוטה, בכלי שיפסד ודאי על ידי הטבילה, אם עדיין יהיה ראוי לשימוש אחר, כגון: קומקום חשמלי, שיהיה ראוי לשמש כקנקן בעלמא – כל עוד הוא בא להשתמש בו שימוש כזה, הוא חייב בטבילה, כיון שעצם הנזק שבקלקול אינו סיבה להפטר מחובת הטבילה.