ש. ספראי כתב:אפרופו מסר משמים:
מה הייתם עושים ליהודי בימינו, ששמע רוח נבואה וקול אלוקי המדבר אליו באמצע הלילה, ומורה לו לשחוט את בנו יחידו אשר אהב?
לא הייתם שולחים אותו ישירות לבית משוגעים ומחלקה סגורה?
(נא לא להתלהם בבקשה... כיתבו תשובות ענייניות)
קדימה,ש. ספראי כתב:אפרופו מסר משמים:
מה הייתם עושים ליהודי בימינו, ששמע רוח נבואה וקול אלוקי המדבר אליו באמצע הלילה, ומורה לו לשחוט את בנו יחידו אשר אהב?
לא הייתם שולחים אותו ישירות לבית משוגעים ומחלקה סגורה?
(נא לא להתלהם בבקשה... כיתבו תשובות ענייניות)
עושה חדשות כתב:ענין כ"כ יסודי בחיי האדם המאמין, ועדיין לא הצלחנו לבסס ולהגדיר אותו בכלל, כי אם ע"פ רסיסי שמועות מהרב ברויאר והרב לויכטר.
חייבים לעשות כאן משהו.
איש גלילי כתב:שמעתי מפי הגר"צ ויינברגר שליט"א (תורת האדם לאדם):
שני אנשים עשו מעשה חריג, שניהם נתקלו במניעות רבות בדרך, שניהם לא התייחסו למניעות והמשיכו בדרכם, הראשון קיבל על כך שכר אינסופי (שלא נכנע למניעות ורץ לעשות רצון ה'), והשני קיבל על כך עונש חמור (שעל אף שה' עורר אותו בדרכו, לא שת לבו לכך והמשיך בדרכו).
הראשון הוא אברהם בלכתו לעקוד את בנו, והשני הוא בלעם בלכתו לקלל את ישראל.
וכן הבן שואל: איך אדע אם המניעות באו לנסותני שלא אכנע להם ואמשיך בדרכי, או שהם באו להדריכני שאין זו דרך נכונה ועלי לחזור בי???
והתשובה היא: המניעות לא באו בשביל ללמדני לעשות או לחדול, הם באו כדי להסב את תשומת לבי לחשוב שוב, אם אחרי המחשבה הנוספת עדיין אני צריך לעשות - אעשה, ואם לאו - אחדל.
אני מקוה שהעברתי נכון את הרעיון.
נא לא להתפס למשל עצמו, עד כמה זה נכון כלפי אברהם ובלעם עצמם, שהרי רק משל הוא.
לזה כוונתיאוצר החכמה כתב:הח"ח זה מעשה לסתור.
מן השורה כתב:קדימה,ש. ספראי כתב:אפרופו מסר משמים:
מה הייתם עושים ליהודי בימינו, ששמע רוח נבואה וקול אלוקי המדבר אליו באמצע הלילה, ומורה לו לשחוט את בנו יחידו אשר אהב?
לא הייתם שולחים אותו ישירות לבית משוגעים ומחלקה סגורה?
(נא לא להתלהם בבקשה... כיתבו תשובות ענייניות)
1. החת"ס כותב בתשובה שא"א לקבל צוואת אאע"ה אלא בגלל שהיה מוחזק בנביאות, כיון שזה לעבור על ד"ת. עי' סנהדרין פ"ח:.
2. כדי להיות נביא צריך לבחון אותו בדברי עתידות או ע"י אות או מופת, עי' פ"י מיסוה"ת.
3. המנ"ח כתב שאפילו נביא שקר א"א להיות אא"כ יש לו את כל המעלות שצריך לנביא, (עי' נדרים ל"ז. ובפ"ז מיסוה"ת), וכ"ש כדי להיות נביא אמת.
מעתה לא שייך להאמין לו וגם בנו מנוע מלקבל דבריו, ואנו מצווים למונעו ממעשה זה כדין כל עדות היתר שאינה קבילה, שאסור לו לאכול בפנינו. [ושלא בפנינו, מחלוקת].
"ויקח המן את הלבוש ואת הסוס". אזל, אשכחיה למרדכי דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן. כיון דחזייה מרדכי להמן, דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה, מירתת. אמר להו לרבנן: האי רשיעא - למיקטל נפשי קא אתי! זילו מקמיה, די לא תכוו בגחלתו. בההיא שעתא נתעטף מרדכי, וקם ליה לצ לותא. אתא המן ויתיב ליה קמייהו, ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה. אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה, מייתי מלי קומציה דסולתא - ומתכפר ליה. אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי.
אוצר החכמה כתב:אני לא יודע אם זו שאלה לכבוד פורים או שהתכוונת ברצינות?
אענה כאילו התכוונת ברצינות.
הרמב"ם מדבר על אדם שאינו ידוע לנו שהוא אמיתי ושואל מדוע נאמין למופת הלא יתכן שמשקר והמופת מקרה. אבל יצחק הכיר את אביו וידע שהוא שפוי בדעתו ואמיתי. אז מה השאלה?
אוצר החכמה כתב:כל הקושיה שלך היתה שזה הנהגה ולא בירור וא"כ קודם מ"ת עוד לא היה את ההנהגה הזו.
ועכשיו אתה שואל אותי שגם בימינו אתה הולך לאשפז אותו? הלא כעת אנחנו אחר מ"ת.
אוצר החכמה כתב:התשובה כל כך פשוטה שאני לא מבין מה אתה שואל בכלל. יצחק ידע גם שאברהם אבינו הוא נביא (לפני עניין העקידה) והיה ברור לו שזה נכון.
אם מישהו שאתה מכיר יבא מחר ויגיד לך ה' נראה אלי ואמר לי ללכת לארץ מסויימת מה תגיד? תפנה אותו לטיפול. מה ההבדל בין זה ליצחק. שהיום אין נבואה או שאין היום אנשים שהם אברהם אבינו וגם שאני ואתה אין לנו את ההבנה וההשגה של יצחק אבינו, וכולהו איתנייהו. זה גם התשובה על העקידה.
רבותיי כתב:לשיטת הרמב"ם אין להאמין לנביא על בסיס אות ומופת מאחר ויתכן ומדובר באשליה או במקרה, ורק מחמת ציווי ה' במעמד הר סיני אז חזו כולם בהתגלות אלוקית להאמין לכל נביא שיעשה אות ומופת יש להאמין (כ'הנהגה' ולא כ'בירור'). והוראה זו מהווה כעין הבטחה שהשי''ת לא יעזוב את עמו בידי נביאי השקר ולא יצליח אותותיהם ומופתיהם.
אם כן, למה היה לו ליצחק להאמין לאביו?
אוצר החכמה כתב:הרמב"ם מדבר על אדם שאינו ידוע לנו שהוא אמיתי ושואל מדוע נאמין למופת הלא יתכן שמשקר והמופת מקרה. אבל יצחק הכיר את אביו וידע שהוא שפוי בדעתו ואמיתי. אז מה השאלה?
מן השורה כתב:אוצר החכמה כתב:הרמב"ם מדבר על אדם שאינו ידוע לנו שהוא אמיתי ושואל מדוע נאמין למופת הלא יתכן שמשקר והמופת מקרה. אבל יצחק הכיר את אביו וידע שהוא שפוי בדעתו ואמיתי. אז מה השאלה?
הרמב"ם כותב את זה גם על פסיקת הדין ע"פ שתי עדים.
גם על זה תגיד שהרמב"ם מדבר רק היכן שאין אנו יודעים אם הם שפויים?
ואם ידוע לנו שהם שפויים אז נאמין להם מצד עצם זה שאנו יודעים שהם שפויים וא"צ לדברי התורה שאמרה לקבל שתי עדים?
מן השורה כתב:אוצר החכמה כתב:הרמב"ם מדבר על אדם שאינו ידוע לנו שהוא אמיתי ושואל מדוע נאמין למופת הלא יתכן שמשקר והמופת מקרה. אבל יצחק הכיר את אביו וידע שהוא שפוי בדעתו ואמיתי. אז מה השאלה?
הרמב"ם כותב את זה גם על פסיקת הדין ע"פ שתי עדים.
גם על זה תגיד שהרמב"ם מדבר רק היכן שאין אנו יודעים אם הם שפויים?
ואם ידוע לנו שהם שפויים אז נאמין להם מצד עצם זה שאנו יודעים שהם שפויים וא"צ לדברי התורה שאמרה לקבל שתי עדים?
עזריאל ברגר כתב:אתם דנים בגדרי הנבואה לפני מתן תורה, וזאת שאלה טובה.
כמו"כ אפשר לשאול מי התיר לאהרן וזקני ישראל ללכת עם משה לפרעה (שהיה בזה סיכון עצמי גדול, ועברו על "את דמכם לנפשותיכם אדרוש"), ועוד שאלות כיו"ב.
אבל אם אין נבואה לפני מתן תורה - אז גם אין להם חיוב לשמור ז מצוות בני נוח שהתקבלו בנבואה!
עושה חדשות כתב:ענין כ"כ יסודי בחיי האדם המאמין, ועדיין לא הצלחנו לבסס ולהגדיר אותו בכלל, כי אם ע"פ רסיסי שמועות מהרב ברויאר והרב לויכטר.
חייבים לעשות כאן משהו.
אבל פרשת אברהם בעקידה כללה שני עניינים גדולים הם מיסודות התורה. העניין האחד הוא להודיענו גבול האהבה לה' יתעלה, והיראה ממנו לאיזה גבול מגעת. לפיכך נצטווה בפרשה זו, אשר לא יערכנה לא מסירת ממון ולא מסירת נפש, אלא זה תכלית מה שאפשר להיות במציאות ממה שלא יעלה בדמיון שטבע האדם ישמע לכך. והוא שיהיה אדם ערירי, בתכלית התשוקה לולד, ובעל אושר גדול ונשיאות פנים, וחשוב בעיניו שתהא מזרעו אומה, ובא לו הולד לאחר היאוש, [של] היאך יהיו געגועיו עליו ואהבתו אותו, אלא שאצל יראתו יתעלה ואהבת קיום מצוותו הקל בילד החביב הזה, והשליך כל מה שקיווה בו, ומיהר לשחטו לאחר מהלך כמה ימים.
לפי שאילו חשב לעשות את זה מיד כאשר בא אליו הציווי, היה זה מעשה בהילות ובלבול חושים ללא ישוב דעת מדוקדק, אבל כיון שעשה את זה לאחר כמה ימים משנאמר לו הציווי, הרי היא פעולה מתוך התבוננות ומחשבה נכונה והבחנת אמתת מצוותו יתעלה ואהבתו ויראתו, ושאין ראוי להתחשב בשום מצב אחר, ולא להעדיף שום התפעלות כלל. כי אברהם אבינו לא מיהר לשחוט את יצחק מתוך יראה מה' שמא יהרגהו או ירוששהו, אלא לעצם מה שמוטל על בני האדם מאהבתו יתעלה ויראתו, לא לתקוות שכר ולא ליראת עונש, כמו שביארנו במקומות מספר...
והעניין השני להודיענו עד כמה אמיתי אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה' בחזון. כדי שלא יחשוב אדם, שכיון שזה בחלום ובמראה כמו שביארנו, ובאמצעות הכוח המדמה, אפשר שלא היה מה ששמעוהו או מה שנמשל להם אמת, אלא מעורב בו השערה מסוימת. לפיכך רצה להשמיענו, שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה אמת ונכון אצל הנביא, אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל, ודינו אצלו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל. והראיה לכך, שהרי חש לשחוט את בנו יחידו אשר אהב כפי שנצטווה, ואף על פי שהיה הציווי הזה בחלום או במראה. ואילו היה פקפוק אצל הנביאים בחלום הנבואה, או שיהיה להם ספק במה שמשיגים במראה הנבואה או טעות, לא היו ממהרים למה שהטבעים מתנגדים לו, ולא הייתה נפשם נענית לעשות המעשה הזה רב הסיכון מספק...
חלמישצור כתב:בנוגע להרמב"ם ומעשה העקידה, כדאי להכיר את דבריו במו"נ ג, כד, כשעסק ישירות בעקידה:אבל פרשת אברהם בעקידה כללה שני עניינים גדולים הם מיסודות התורה. העניין האחד הוא להודיענו גבול האהבה לה' יתעלה, והיראה ממנו לאיזה גבול מגעת. לפיכך נצטווה בפרשה זו, אשר לא יערכנה לא מסירת ממון ולא מסירת נפש, אלא זה תכלית מה שאפשר להיות במציאות ממה שלא יעלה בדמיון שטבע האדם ישמע לכך. והוא שיהיה אדם ערירי, בתכלית התשוקה לולד, ובעל אושר גדול ונשיאות פנים, וחשוב בעיניו שתהא מזרעו אומה, ובא לו הולד לאחר היאוש, [של] היאך יהיו געגועיו עליו ואהבתו אותו, אלא שאצל יראתו יתעלה ואהבת קיום מצוותו הקל בילד החביב הזה, והשליך כל מה שקיווה בו, ומיהר לשחטו לאחר מהלך כמה ימים.
לפי שאילו חשב לעשות את זה מיד כאשר בא אליו הציווי, היה זה מעשה בהילות ובלבול חושים ללא ישוב דעת מדוקדק, אבל כיון שעשה את זה לאחר כמה ימים משנאמר לו הציווי, הרי היא פעולה מתוך התבוננות ומחשבה נכונה והבחנת אמתת מצוותו יתעלה ואהבתו ויראתו, ושאין ראוי להתחשב בשום מצב אחר, ולא להעדיף שום התפעלות כלל. כי אברהם אבינו לא מיהר לשחוט את יצחק מתוך יראה מה' שמא יהרגהו או ירוששהו, אלא לעצם מה שמוטל על בני האדם מאהבתו יתעלה ויראתו, לא לתקוות שכר ולא ליראת עונש, כמו שביארנו במקומות מספר...
והעניין השני להודיענו עד כמה אמיתי אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה' בחזון. כדי שלא יחשוב אדם, שכיון שזה בחלום ובמראה כמו שביארנו, ובאמצעות הכוח המדמה, אפשר שלא היה מה ששמעוהו או מה שנמשל להם אמת, אלא מעורב בו השערה מסוימת. לפיכך רצה להשמיענו, שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה אמת ונכון אצל הנביא, אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל, ודינו אצלו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל. והראיה לכך, שהרי חש לשחוט את בנו יחידו אשר אהב כפי שנצטווה, ואף על פי שהיה הציווי הזה בחלום או במראה. ואילו היה פקפוק אצל הנביאים בחלום הנבואה, או שיהיה להם ספק במה שמשיגים במראה הנבואה או טעות, לא היו ממהרים למה שהטבעים מתנגדים לו, ולא הייתה נפשם נענית לעשות המעשה הזה רב הסיכון מספק...
אוצר החכמה כתב:מן השורה כתב:אוצר החכמה כתב:הרמב"ם מדבר על אדם שאינו ידוע לנו שהוא אמיתי ושואל מדוע נאמין למופת הלא יתכן שמשקר והמופת מקרה. אבל יצחק הכיר את אביו וידע שהוא שפוי בדעתו ואמיתי. אז מה השאלה?
הרמב"ם כותב את זה גם על פסיקת הדין ע"פ שתי עדים.
גם על זה תגיד שהרמב"ם מדבר רק היכן שאין אנו יודעים אם הם שפויים?
ואם ידוע לנו שהם שפויים אז נאמין להם מצד עצם זה שאנו יודעים שהם שפויים וא"צ לדברי התורה שאמרה לקבל שתי עדים?
לא הבנתי מה כבודו רוצה. אתה שואל שאלה הלכתית? האם לאברהם אבינו היה גדרי נביא הלא לא היו ב"ד שקיבלו אותו כנביא?
רבותי שאל שאלה הפוכה. איך יצחק האמין לאברהם אבינו הרי לא היה די במופת שנתן (אם נתן) אאע"ה כי הרמב"ם מסביר שעל פי השכל אי אפשר להאמין לכל אדם שבא ונותן מופת כי אפשר לרמות בזה. והרמב"ם אומר שכל הסיבה שאנו מאמינים וסומכים על מופת היא כי הקב"ה ציווה ושואל רבותי הלא לפני מתן תורה לא היה את זה. ועל זה עניתי לו שבמקרה של אברהם אבינו על פי שכל היה יצחק יכול להאמין לו.
אם אברהם אבינו מספר שפלוני נשא את פלונית אינך מאמין לו על פי שכל? את זה אפילו רבותיי לא העלה על דעתו. רק הרמב"ם אומר שההלכה מחייבת שני עדים כדין. מלבד המקרים עליהם העיר עזריאל ברגר. לשאול איך האמין לו הרי ההלכה מחייבת שני עדים כשרים זה כמו שתשאל איך יצחק אכל אצל אברהם אבינו הרי גוי אינו נאמן מדין ע"א נאמן באיסורים.
מן השורה כתב:ע"פ שכל ודאי אפשר להאמין, זה הכי הגיוני שיש. למי אני יאמין אם לא לאאע"ה.
אבל לעבור איסור תורה, לעבור על פי ה', על מושכלות אנושיות, מחויבויות של ז' מצוות, ע"פ אדם יחיד אי אפשר!,
אלא רק בגלל היותו מוחזק בנבואה, והתורה עצמה אמרה להאמין לאחד כזה שהוא מוחזק בנבואה [עי' בפיהמ"ש בהקדמה לזרעים]. ממילא היא אמרה והיא אמרה.
ותל"מ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים