מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הסיומת ון = כפילות. מדוע?

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
דניאל
הודעות: 933
הצטרף: ה' אפריל 11, 2013 10:14 pm

הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי דניאל » א' דצמבר 15, 2013 11:17 pm

בפסחים דף קי"ח ע"א ואמר רבי יוחנן קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה דאילו ביולדה כתיב בעצב ובמזונות כתיב בעצבון. וכעי"ז בסוטה י' ע"א וא"ר יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה שנאמר וילך שפי שמשון חיגר בשתי רג ליו היה שנאמר שפיפן עלי ארח.

דהיינו שהסיומת חול"ם נו"ן משמעה כפילות. הידוע למאן דהוא ביאור לדבר?

חכם באשי
הודעות: 9975
הצטרף: ה' מאי 06, 2010 2:05 am

Re: הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי חכם באשי » א' דצמבר 15, 2013 11:29 pm

לכאורה אפשר לחזק את הערתך ע"פ דברי המדקדים שאותיות 'ון' שבסוף תיבה, באים להקטין את הדבר. כן מסבירים למשל על 'אישון' = איש קטן.

יאיר
הודעות: 10738
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי יאיר » א' דצמבר 15, 2013 11:34 pm

בדומה לזה ביאר הגר"א במס' מקומות.

לדוגמא 'בור' הוא בור מלא 10 טפחים ו'בּׂר' - 9 טפחים.

אשכל - טעם אחד לקריאתו כך. אשכול -שני טעמים.

כל' ניתן ללמוד מכך שריבוי אותיות מורה על כפילות, הגדלה או ריבוי וכו'.

קולמוס הסופר
הודעות: 879
הצטרף: א' נובמבר 24, 2013 7:41 pm

Re: הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי קולמוס הסופר » ב' דצמבר 16, 2013 12:23 am

בס"ד
י"א שהתוספת מורה על כפילות, י"א שהיא להגדלת העניין, וי"א שהוא לשון רבים.
עיין ספר מדר"ס לפירושים עמוד 72 באוצה"ח בדבריו הוא מביא מקורות חשובים לעניין.
עיקר דבריו מהגמ' סוטה ח' ע"ב והמרש"א שם שכותב שהתוספת היא להקטנה וכהערתו של חכם באשי.

מ.ל.
הודעות: 612
הצטרף: ה' אוגוסט 01, 2013 6:20 pm

Re: הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי מ.ל. » ב' דצמבר 16, 2013 12:38 am

חכם באשי כתב:לכאורה אפשר לחזק את הערתך ע"פ דברי המדקדים שאותיות 'ון' שבסוף תיבה, באים להקטין את הדבר. כן מסבירים למשל על 'אישון' = איש קטן.

ז"ל רד"ק (תהלים פרק יז): "נקרא אישון לפי שנראית בו צורת איש, והוא"ו והנו"ן להקטין, לפי שהצורה היא קטנה. וכן וא"ו נו"ן שבתון שעניינו על תוספת קדושה". - ולכאורה זה נראה סתירה מיניה וביה, אך ההסבר עולה מדברי רבינו בחיי (דברים פרק לב) ז"ל: "בת העין נקראת "אישון" על שם שיש בה צורת איש, ולשון "אישון" על שם קטנות הצורה, וכן: (ויקרא טז, לא) "שבת שבתון", כי שבת נאמר על עיקר היום, ושבתון נאמר על התוספת, והוא לשון הקטנה".

וזכור לי שהרב יעקב לויפר סיבר פעם את אוזני, שיש בענין זה לעתים הבדלים בין לשון המקרא ללשון בנ"א, וכמו לשון "ירקרק" (ושאר צבעים), שבלשון בני אדם הכוונה היא לירוק חלש, ואילו בלשון התורה (ויקרא יג) "והיה הנגע ירקרק או אדמדם", ופרש"י: ירוק שבירוקים ואדום שבאדומים.
ואולי צ"ל כנ"ל על ההבדל בין אישון לשפיפון ועצבון, שההסבר שאישון נקרא ע"ש האיש הקטן אינו אלא בלשון בני אדם, (ואילו הפירוש המילולי בתנ"ך הוא חושך, כמ"ש רש"י בכ"מ), ובזה באמת אותיות 'ון' מקטינים, משא"כ שפיפון ועצבון, שבלשון המקרא האותיות 'ון' שלהם מרבים ומגדילים.

מרחביה
הודעות: 889
הצטרף: ד' יוני 30, 2010 11:24 pm

Re: הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי מרחביה » ב' דצמבר 16, 2013 1:42 am

[שתי הערות אגב, אולי קשורות אולי לא:
ברוב השפות העתיקות הייתה קיימת סיומת המבטאת כפילות, מה שנקרא צורה זוגית. בלה"ק נשתמרו רק מעוט מאד מילים כאלו, עם הסיומת ַיִם. כמו יומיים, מחרתיים, ועוד (בערבית השתמרה הסיומת 'תין' או 'ין' לכל השמות). אפשר שסבר ר' יוחנן שאף הסיומת 'ון' היתה כזו בלה"ק, או שכך היה בארמית ועל סמך זה דרש.
על המילים הנכפלות, כמו ירקרק ואדמדם, כלל ראב"ע כלל ביסוד מורא (שער יא): אם האותיות הנכפלות הן שתי אותיות השורש האחרונות, המשמעות היא החלשה. ואם שתי הראשונות, זהו חיזוק, כמו יפיפית מבני אדם.]

כח הטענה
הודעות: 242
הצטרף: ה' ינואר 23, 2014 9:05 pm

Re: הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי כח הטענה » ב' אוגוסט 08, 2016 2:35 pm


מרן המשגיח
הודעות: 269
הצטרף: ד' פברואר 05, 2014 9:53 pm

Re: הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי מרן המשגיח » ג' מאי 02, 2017 1:56 pm

באיוב מב יג ויהי לו שבענה בנים ופירש רש"י שבענה הם פעמים שבע שתי שביעיות כמו שבועים שהם שתי שבועות. ונדר"ל שהוא חילוף מ' נ'.

יחיאל מ
הודעות: 125
הצטרף: א' נובמבר 01, 2015 11:13 pm

Re: הסיומת ון = כפילות. מדוע?

הודעהעל ידי יחיאל מ » ג' מאי 02, 2017 6:33 pm

נראה להוסיף על האמור לעיל מקרים שאינם כלולים באמור.
בהוספת אות מיותרת למילה נחשב כאילו המילה נכתבה פעם שניה.
הוריות ה' א, מ"ט דר' יהודה ד' קהלי כתיבי. וברש"י מעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא מעיני קהל מאי הקהל תרי.
זבחים ג:, ארבעה תוכו כתיבי תוך תוכו תוך תוכו. וברש"י, כיצד תוכו תרי זמני ודרוש תוך ודרוש תוכו דהוה מצי למכתב תוך וכתיב תוכו.
ב"ב ק':, דרך ערי מקלט שלושים ושתים אמות א"ר הונא מאי קראה דכתיב תכין לך הדרך דרך הדרך. וברשב"ם דרך מצי למכתב וכתיב הדרך לאוסופי דרך אחרת וסתם דרך שבתורה ט"ז אמה כדילפינן מעגלות.
ועי' חולין קכ"ו:, ת"ר (ויקרא י"א) הטמאים לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ. ורש"י, ה"א יתירא נדרשת לכמה דרשות לאסור צירן ורוטבן (חולין קי"ב) ולעורותיהן כבשרן (חולין קכ"ב:) ולביצת השרץ. מוכח שה"א יתירא כאילו כתוב טמאים פעמיים, ומתרבה הרבה כמו דרשת מצות מצות.

מילה מיותרת יכולה לרבות פעם נוספת ובעדיפות שנייה לרבות פעמים רבות. עי' למשל ב"מ ל"א א, החזירה וברחה החזירה וברחה (אפילו ארבעה וחמישה פעמים חייב להחזירה שנאמר השב תשיבם) אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא אימא השב חדא זמנא תשיבם תרי זמני. ובשבת {כ"ח.) אדם כי ימות באהל וכו' אהל אהל ריבה אי אהל אהל ריבה אפילו כל מילי נמי.
וכשאי אפשר לעשות הממילה המיותרת ריבוי המשמעות החדשה שלה נעשית למיעוט, למשל ירושלמי ערלה פ"א ה"א, וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור.

סיכום. שני כללים נאמרים כאן, א'. אות מיותרת נעשית מילה מיותרת. ב'. מילה מיותרת מקבלת משמעות חדשה
טעם לאות ב', העדיפות היא נובעת מקרבה לתוכן המקורי


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 469 אורחים