הגהמ כתב:כך מדוייק גם בהמשך לשון הרמב"ם: "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם".
ולהוסיף שאצל רכיל נקט הרמב"ם לישנא דקרא "לא תלך רכיל בעמך".
דרומי כתב:הל' ע"ז פ"א בסופו.
הל' דעות פ"ז ה"ב.
"איזהו רכיל? זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני ..
אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני, וכך וכך היו אבותיו, וכך וכך שמעתי עליו, ואומר דברים של גנאי".
לכאורה, ההבדל בין רכיל סתם לבין בעל לשון הרע הוא שהראשון אין כוונתו לגנאי אלא סתם מרבה דברים, והשני כוונתו לגנאי דוקא.
אמנם השאלה היא למה לגבי בעל לשון הרע מדייק הרמב"ם שהוא "יושב ואומר" כו', בשעה שהרכיל "הולך מזה לזה כו'"? ישיבה זו מה ענינה?
הגהמ כתב:כך מדוייק גם בהמשך לשון הרמב"ם: "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם".
ולהוסיף שאצל רכיל נקט הרמב"ם לישנא דקרא "לא תלך רכיל בעמך".
ירושלמי - מסכת פאה פרק א הלכה א:פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה: תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי:
רבי יסא בשם רבי יוחנן זה שהוא אומר לשון הרע... אמר רבי יהושע בן לוי, תשב באחיך תדבר - בבן אמך תתן דופי...
דרומי כתב:הל' ע"ז פ"א בסופו.
"ויעקב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה' ולשמור מצוות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד ...
עד שארכו הימים לישראל במצרים, וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד עבודה זרה כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה זרה.
וכמעט קט היה והעיקר ששתל אברהם נעקר וחזרו בני יעקב לטעות העמים ותעייתם. ומאהבת ה' אותנו, ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבינו ורבן של כל הנביאים ושלחו. כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' בישראל לנחלה הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו, ומה יהיה משפט עבודה זרה וכל הטועים אחריה". עכ"ל.
ויש להעיר בזה, האם יש קשר ישיר בין זה ש"עשה משה רבינו" ליחודו של שבט לוי?
כלומר, הרמב"ם בתחילה מדבר במעלתו של שבט לוי שהוא זה שמונה על ידי יעקב אבינו להיות אחראי על הנחלת האמונה והמסורת כו'. ולכאורה משמע שלא היה זה כציווי משמיא, אלא שכך החליט יעקב אבינו על דעת עצמו למנות את שבט לוי כאחראי.
ומסיים הרמב"ם בעשיית הקב"ה - "עשה משה רבינו .. ושלחו":
ובכן, האם זה שעשה הקב"ה את משה רבינו דוקא, שייך להיותו משבט לוי והוא כמו 'אישור' משמים למינוי יעקב שמינה אחראי את שבט לוי לענין האמונה?
ומלשון הרמב"ם נראה שלא קישר בין הדברים, ולא הדגיש כלל את זה שמשה היה משבט לוי.
אמנם י"ל שלא הוצרך להדגיש זאת מחמת פשיטות הדבר והיותו ידוע לכל.
ויעקוב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה', ולשמור מצוות אברהם; וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד... ומאהבת ה' אותנו, ומשומרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבנו ורבן של כל הנביאים, ושלחו...
פלוריש כתב:הלכות שבועות יב, ח
לשון הגמרא בסוכה היא: "אמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר: 'למדו לשונם דבר שקר'".
אבל לשון הרמב"ם (הלכות שבועות יב, ח): "צריך להיזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם דברי אמת בלא שבועה כדי שלא יהיו רגילים להישבע תמיד כגוים" (וכ"כ בסמ"ג לא תעשה רמא). ובמאירי שם כתב: "ולעולם אל יבטיח אדם לקטן ליתן לו כלום ואינו מקיים לו. שמא מתוך מה שיראה במידתו, ירגיל עצמו לשקר".
וברדב"ז שם לעיל:רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי - עבדא ליה חימצי, חימצי - עבדא ליה טלופחי. כי גדל חייא בריה, אפיך לה. אמר ליה: איעליא לך אמך! אמר ליה: אנא הוא דקא אפיכנא לה. אמר ליה, היינו דקא אמרי אינשי: דנפיק מינך טעמא מלפך, את לא תעביד הכי, שנאמר: למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'.
באמת, כלל גדול בלשון הרמב"ם, אשר דיבורים סתומים רבים בו, מוצא מקורם בכתבי הגאונים, בעת שרבים מהם אבדו ונעלמו מעמנו, ומקצתם מלכתחילה נכתבו בערבית. רק שרידים מהם נמצאו בגניזה הקהירית.אף על פי שאינם חייבין וכו'. כל זה מדברי הגאונים, שלא יקלו ראש בשבועות ובנדרים... צריך להזהר בקטנים וכו'. גם זה מבואר בדברי הגאונים, ודברים שהשכל מורה עליהם:
דרומי כתב:הל' מכירה פי"ד (הי"ב)[הי"ג]כצ"ל, לענין איסור הוניית דברים:
...אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב (איוב ד, ו) הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד.
שמואל דוד כתב:ביצה טז: כזית בין לאחד בין למאה
רמב״ם פ"ו מהל' יו"ט הלכה ג: כזית בין לאחד בין לאלפים
כמדומני שמצינו כמה פעמים ברמב״ם שנקט אלף שלא כלשון הגמרא. האם יש טעם לזה?
כסף משנה:אל תאמר שכל אלו הדברים, בדין שיש בו הוצאת ממון הרבה מזה ונתינתו לזה--לעולם יהי דין אלף מנה ודין פרוטה אחת, שווין בעיניך לכל דבר.
אל תאמר וכו'. בפ"ק דסנהדרין... אמר ריש לקיש יהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, למאי הלכתא, אילימא לעיוני ביה ומפסקיה פשיטא, הרי בהדיא שדין אלף מנה ודין פרוטה שוין:
באמונתו כתב:לדבריך, לא רק "חוליה", אלא גם "מקבל" לא היה שלמה, ולענ"ד דבר זה לא ייתכן, להיות ראש ב"ד, כלשונם שלמה וב"ד, ולתקן תקנות נודעות עד היום בישראל, בלא לקבל מבית דין הקודם לו, היינו דוד וב"ד.
באמונתו כתב:ראה המצורף בכל העניין.
לגבי שלמה, נלע"ד כי ההסבר ברור, שאין הרמב"ם מונה ומחשב כ"א "חוליות" שבשלשלת הקבלה דווקא, זאת אומרת, אישים אשר קיבלו ממי שלפניהם, ומהם בעצמם קיבלו הבאים אחריהם בשלשלת.
ממילא, שלמה למשל, אכן קיבל מדוד, רק ש"הבא בתור" בשלשלת, לא משלמה קיבל, אשר בכן לא שייך למנות שלמה המלך כ"חוליה".
הוי אומר שישנם "מקבלים", וישנם "חוליות". כל מי שהוא "חוליה", הינו "מקבל" בהכרח, אך כל מי ש"מקבל", לא בהכרח "חוליה" הוא.
לדוגמא, רבן יוחנן בן זכאי, הקטן מתלמידי הלל הזקן היה, הוי אומר קטן ה"מקבלים" ממנו.
יונתן בן עוזיאל מאידך, גדול ה"מקבלים" ממנו היה.
ובכ"ז, דווקא רבן יוחנן בן זכאי "חוליה" היה, לא יונתן בן עוזיאל, כפי היוצא מן הרמב"ם ברשימה הזו בעצמה.
עזריאל ברגר כתב:באמונתו כתב:לדבריך, לא רק "חוליה", אלא גם "מקבל" לא היה שלמה, ולענ"ד דבר זה לא ייתכן, להיות ראש ב"ד, כלשונם שלמה וב"ד, ולתקן תקנות נודעות עד היום בישראל, בלא לקבל מבית דין הקודם לו, היינו דוד וב"ד.
מי לחשך לומר שלא קיבל מאחיה?
ובוודאי למד תורה גם מדוד אביו, אבל ייתכן שלא קיבל ממנו הכל, וכדחזינן שמיד בפטירת דוד - שלמה הוצרך לשלוח שאלות לבית המדרש (כמבואר בשבת דף ל).
הבאר ההיא כתב:באמונתו כתב:ראה המצורף בכל העניין.
לגבי שלמה, נלע"ד כי ההסבר ברור, שאין הרמב"ם מונה ומחשב כ"א "חוליות" שבשלשלת הקבלה דווקא, זאת אומרת, אישים אשר קיבלו ממי שלפניהם, ומהם בעצמם קיבלו הבאים אחריהם בשלשלת.
ממילא, שלמה למשל, אכן קיבל מדוד, רק ש"הבא בתור" בשלשלת, לא משלמה קיבל, אשר בכן לא שייך למנות שלמה המלך כ"חוליה".
הוי אומר שישנם "מקבלים", וישנם "חוליות". כל מי שהוא "חוליה", הינו "מקבל" בהכרח, אך כל מי ש"מקבל", לא בהכרח "חוליה" הוא.
לדוגמא, רבן יוחנן בן זכאי, הקטן מתלמידי הלל הזקן היה, הוי אומר קטן ה"מקבלים" ממנו.
יונתן בן עוזיאל מאידך, גדול ה"מקבלים" ממנו היה.
ובכ"ז, דווקא רבן יוחנן בן זכאי "חוליה" היה, לא יונתן בן עוזיאל, כפי היוצא מן הרמב"ם ברשימה הזו בעצמה.
כל רשימת הנביאים שהרמב"ם מונה מי קיבל ממי עמוס ישעיה מיכה וכו' מנין לרמב"ם שהם קיבלו זה מזה וכי לא היו בישראל עוד חכמים, לכן חשבתי פעם שהרמב"ם לא מתכוון בדוקא שפלוני קיבל מפלוני, רק כוונתו להראות אמיתות הקבלה ודי בכך שהוא מראה שהיה בישראל רצף של חכמים גדולים דור אחרי דור בלי הפסק ובלא ספק זה מראה על אמיתות הקבלה.
קצת קשה לומר דבר כזה נגד לשונו המפורשת של הרמב"ם, ואשמח לשמוע תירוצים אחרים.
בכל מקרה ניתן לומר שכשהיה לרמב"ם אפשרות להביא כאלו שבידוע לו שקיבלו זה מזה העדיף להביא אותם, אם כי גם אין מקור שאחיה קיבל מדוד וא"כ מאי אולמיה דהאי מהאי.
ובדרך אגב יש לתמוה הרי נבואת עמוס קדמה לנבואת ישעיה בשנתיים בלבד, ואיזו סיבה יש לומר (ככל שאין מקור) שהוא היה תלמידו ולא ששניהם תלמידים של אותו רב.
ספר תאגי, הינו מזמן הגאונים לפחות. שם:ושמע ממשה, והי' קטן בימי משה, והוא קבל מדוד וב"ד, ריש ס' תאגי, אחיתופל מסר לאחי' השלוני, ואחיתופל הי' ראש סנהדרין בב"ד של דוד, כדאי' בשו"ט פמ"ט, ובתרגום תהלים פק"מ, וזה מקור דברי רבנו, ועי' ראב"ד וכ"מ.
ממילא, אין להרהר אחר קבלת רבותינו הגאונים, ולא לשאול מניין להם, מפני שמסורת כן היא בידם.ובסדר תנאים ואמוראים (שחברו הגאונים, ונדפס במשניות וילנא, בריש פי' מחזור ויטרי על אבות, וע"ש במגי' שמביא ג"כ מס' הקנה) מצאתי כל' רבנו, וז"ל ליהוידע. לזכרי' בנו. להושע. לעמוס. לישעיהו. למיכה המורשתי. ליואל. לנחום (כגי' ס' הקנה) לחבקוק. לצפני'. לירמי' עכ"ל וכו'
מפורש שבזמן הנבואה, הנביאים דווקא מנויים בשלשלת.משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה וכו'
ושם בהגהה נמצא:ואלו הן מ"ח נביאים. משה. ואהרן. ואסיר. ואלקנה. ואביאסף בני קרח נתנבאו במדבר. יהושע פינחס. אלקנה. גד החוזה. נתן הנביא. אסף. הימן. ידותון. שמואל. דוד. אחיה. וכו'
וגם בראשונים אחרים מצאתי שלמה, ובמכתם חסר שלמה. הלא אם לרמב"ם אין נחשב שלמה נביא, מובן העדר שמו מרשימה הזו.אולי צ"ל כאן שלמה.
באמונתו כתב:הבאר ההיא כתב:כל רשימת הנביאים שהרמב"ם מונה מי קיבל ממי עמוס ישעיה מיכה וכו' מנין לרמב"ם שהם קיבלו זה מזה וכי לא היו בישראל עוד חכמים, לכן חשבתי פעם שהרמב"ם לא מתכוון בדוקא שפלוני קיבל מפלוני, רק כוונתו להראות אמיתות הקבלה ודי בכך שהוא מראה שהיה בישראל רצף של חכמים גדולים דור אחרי דור בלי הפסק ובלא ספק זה מראה על אמיתות הקבלה.
קצת קשה לומר דבר כזה נגד לשונו המפורשת של הרמב"ם, ואשמח לשמוע תירוצים אחרים.
בכל מקרה ניתן לומר שכשהיה לרמב"ם אפשרות להביא כאלו שבידוע לו שקיבלו זה מזה העדיף להביא אותם, אם כי גם אין מקור שאחיה קיבל מדוד וא"כ מאי אולמיה דהאי מהאי.
ובדרך אגב יש לתמוה הרי נבואת עמוס קדמה לנבואת ישעיה בשנתיים בלבד, ואיזו סיבה יש לומר (ככל שאין מקור) שהוא היה תלמידו ולא ששניהם תלמידים של אותו רב.
באמת, דברי הרמב"ם בשלשלת ה"קבלה", הינם מבוססים על דברי "קבלה", היינו רשימות קדומות מימי הגאונים, לדוגמא, בקרית מלך על הקדמת הרמב"ם:ספר תאגי, הינו מזמן הגאונים לפחות. שם:ושמע ממשה, והי' קטן בימי משה, והוא קבל מדוד וב"ד, ריש ס' תאגי, אחיתופל מסר לאחי' השלוני, ואחיתופל הי' ראש סנהדרין בב"ד של דוד, כדאי' בשו"ט פמ"ט, ובתרגום תהלים פק"מ, וזה מקור דברי רבנו, ועי' ראב"ד וכ"מ.ממילא, אין להרהר אחר קבלת רבותינו הגאונים, ולא לשאול מניין להם, מפני שמסורת כן היא בידם.ובסדר תנאים ואמוראים (שחברו הגאונים, ונדפס במשניות וילנא, בריש פי' מחזור ויטרי על אבות, וע"ש במגי' שמביא ג"כ מס' הקנה) מצאתי כל' רבנו, וז"ל ליהוידע. לזכרי' בנו. להושע. לעמוס. לישעיהו. למיכה המורשתי. ליואל. לנחום (כגי' ס' הקנה) לחבקוק. לצפני'. לירמי' עכ"ל וכו'
עזריאל ברגר כתב:הרמב"ם במורה נבוכים מזכיר את שלמה כנביא. (כך ראיתי לפני כמה שנים, כשעסקתי בשאלה זו)
לבי במערב כתב:עזריאל ברגר כתב:הרמב"ם במורה נבוכים מזכיר את שלמה כנביא. (כך ראיתי לפני כמה שנים, כשעסקתי בשאלה זו)
ח"ב פמ"ה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 363 אורחים