עטיפת ישמאלים - כיצד?

[יוסף בניהו]

ידוע שנחלקו האחרונים מתי לעשות עטיפת הישמאלים
האם מיד אחרי הברכה ואחר כך להוריד על כל הגוף
או להוריד קודם על כל הגוף ואחר כך לעשות עטיפת ישמאלים
אך לפי שתי השיטות עטיפת הישמאלים נעשית בזמן שהטלית אינה על כל הגוף אלא בראש ובצוואר בלבד.
ובימים האחרונים ראיתי תשובת הגר"י הלל (וישב הים ח’’ב סימן א)
שכתב לתמוה שלכאורה עטיפת הישמאלים צריכה להיות ביחד עם קיום המצוה כשהטלית על הגוף
וביאר בהרחבה שכך צריך להיות בין ע’’פ הפשט ובין ע’’פ הסוד. ע’’ש.

שאלתי האם מישהו ראה באחרוני דורנו שמסכים לזה או שעונה על דבריו.

בינתים לא ראיתי שהוזכר ענין זה בפורום אם כבר הוזכר אשמח שיפנו אותי לשם.

[צופה_ומביט]

על איזה סוג/מנהג של "עטיפת הישמעאלים" אתה מדבר?
כי בפוסקים בסימן ח מבואר שעטיפת הישמעאלים היא עטיפה של הגוף, ונחלקו אם צריך גם את הראש, אבל את הגוף צריך לכו"ע,
ולכן כתבו הנו"כ בסימן ח שמי שעוטף רק את הראש והצוואר אינו יכול לברך, כי זה בוודאי אינה עטיפה בציצית, ולבישה בצורה כזו אינה חייבת בציצית.
אלה דברים פשוטים בתכלית לכל מי שלומד את הטור ב"י ושו"ע נו"כ בסימן ח. מי אומר אחרת ואיך אפשר לומר אחרת?
נדמה לי שהכף החיים שם מביא כזה מנהג ודן בו [רפרפתי עכשיו מקופיא, עיי"ש בסק"ג, סק"ז, סק"ט], וצ"ע.

[יוסף בניהו]

כוונתי למנהג הספרדים שבתחילת העיטוף
עושים עטיפת ישמעאלים בצוואר בלבד עיין בבן איש חי ובכה"ח

[איש_ספר]

סבי זצ"ל כתב ע"ז בכמה מקומות הנה תשובה אחת

ב' ויקהל תשל"ח
לכבוד התלמיד הנכ' שמואל איצקוביץ נ"י
שלו' וברכה.
הנני בזה להשיב על מכתבך בקשר לכמה בירורים בהלכות ציצית.
ראשית כל בקשר לעטיפה שלאחר הברכה אם רוצים לצאת ידי בעה"ט והגאונים כבר דברו בזה האחרונים אם די רק בעטיפת הראש ואיך צורת העטיפה על הפנים.
א. בנימוקי אור"ח להגאון ממונקטש סי' ח' כתב וז"ל אך זאת מנהגי וכמו שנהג אדמו"ר משינאווע כי גם בעת עטיפת ישמעאלים שהוא עשית עיקר המצוה מן המובחר לעשות אז גם כדעת הגאונים והאריז"ל שצריכין עטיפת ישמעאלים מ"מ צריכים לדקדק להמשיך למטה הטלית מצד ערפו ואחוריו שיהיה מכוסה בו ראשו ורובו של הגוף כיון שעיקר מדינא היא ההלכה בזה בטושו"ע כדרך שבני אדם היינו עיקר עטיפת הגוף ע"כ צ"ל אז רוב הגוף ג"כ מכוסה כדי שלא יבטלו בעת עטיפת הישמעאלים המצוה בעיקרה להלכה שהוא עטיפת הגוף והיינו רובו כנזכר, ע"כ.
אמנם לא אכחד דיש בזה מבוכה קטנה דהנה ידוע לנו כי הסולת הנקיה של לשונות רבנו האריז"ל נמצאו רק בשמונה שערים אשר אחד מהם הוא שער הכוונות אשר לא היה נמצא בחוץ לארץ בזמן המג"א ומה שהוא כותב הרבה בשם הכתבים כוונתו למהדורא קודמת של שער הכוונות הנקרא פרי עץ חיים ששם יש הרבה פעמים לשונות לא כל כך ברורים ועכ"פ בשינוי בין שעה"כ לפרע"ח מכריע שעה"כ.
והנה בשעה"כ ד' ע"א כתב וז"ל אחר שהאריך שם ששיעור ט"ג הוא ראשו ורובו והנה זה הטלית איננו מגיע רק עד החזה שהוא רובו של גוף האדם (זה צריך בירור עוד) כתב, וטוב ונכון לעשות כך ולפחות ישאר מעוטף כך כדי שיעור הליכת ד' אמות בעת שמתעטף בציצית ואח"כ יסיר העיטוף מעל צוארו וכו', ע"כ.
ולשון הפרע"ח בפרק א' משער הציצית וז"ל ועטיפת ערביים שהם מעטפים ראשם בטלית וכורכים קצה הב' של הטלית סביב גרונם וצוארם ומחזירים הציצית כולם לצד אחד, ע"כ.
והנה כשנדייק בלשונות של הפרע"ח ושל שעה"כ נמצא שינוי ביניהם דבפרע"ח כמעט מדוייק להדיא במ"ש וכורכים קצה הב' של הטלית סביב גרונם וצוארם, שככה נוהגים שבזמן העטיפת הישמעאלים כל הטלית מוגבהת רק על הצואר, אך בלשון שעה"כ לא משמע מידי מזה ושפיר אפשר להבין בלשון שעה"כ דגם בשעת העיטוף צריך הטלית להיות עכ"פ עד חזהו.
ויוצא מזה שבמחלוקת שעה"כ והפרע"ח עלינו לנקוט כשעה"כ ומה עוד במקרה דנן שהשעה"כ מתאים לדעת התלמוד והפוסקים.
והמג"א בס"ק ב' שהביא משם הכתבים להתעטף ד' אמות כעטיפת הישמעאלים ואח"כ יתעטף עד החזה פנים ואחור וסיים עוד שכ"כ בל"ח שעיקר העיטוף בגוף. הנה הוא כתב כן משם הפרע"ח דשם באמת משמע כן שרק אח"כ יתעטף עד החזה פו"א, אך תימה על המג"א שאם הבין כן בלשון הפרע"ח איך לא הקשה עליו דאיך יתכן עטיפה לחצאין ובפרט שהמג"א בעצמו נראה שמחזק הסברא שצריך דוקא להיות מעוטף גם גופו, מדהביא ע"ז שכ"כ הל"ח, וא"כ איך יתכן שיעשה מקודם כעטיפת הישמעאלים בשעה שהטלית עדיין על צווארו ואח"כ יפשיטו על גופו אחר שכבר הסיר העטיפה מפניו, דאפילו אם נאמר שלא יפסיק בשום דיבור ואמירת מה יקר עד שהטלית כבר היה על רוב גופו מ"מ הרי לא קיים עטיפת הישמ', ומה שקיים מקודם עטיפת הישמ' הרי זה כאילו הטלית עדיין בתיק והוא מוציא מעט מהטלית ועושה בזה עטיפת הישמ' שאין זה כלום ולשחוק יחשב.
וא"כ הכל הוא תימה גדולה ואין לנו לנקוט אלא דברי שעה"כ בענין זה אך מה נעשה דאפילו אחר התגלות והתפשטות שער הכוונות אנחנו מוצאים כאלו שהבינו שגם דעת שער הכוונות הוא לעשות כן, כלומר מקודם רק סביב צווארו, והוא הבן איש חי פרשה בראשית שנה א' אות ה' שכתב אחר סיום הברכה תעטף בו ראשך בלבד, ולא כאותם המתחכמים לעטוף בו כל גופם מתחלה דאין לנו אלא דברי רבנו האריז"ל וכו' ואז תוריד הטלית הכרוך בצוארך על כל גופך וכו' כן מפורש בשעה"כ ציצית פ"א, עכ"ל. והנה מ"ש שכן מפורש בדרוש א' כבר הבאתי מקודם הלשון והראיתי שאין משם שום ראיה ואולי הבין כן במ"ש שם ואח"כ יסיר העיטוף מעל צוארו, והבין מזה דעד כעת היה הכל על צווארו, ולשון כזה מצינו שם גם בדרוש ב' דף ה' ע"א לענין עשיית העיטוף שכתב וז"ל, ולכן כשמתעטף האדם בטלית צריך שיאחוז בצד הימיני של הטלית בשתי הציציות שבו וישליכם לצד שמאל סביב גרונו על הכתף השמאלי לאחור, ע"כ. והדבר פשוט דהלשון השני של עשיית העיטוף מגלה את הכוונה של הלשון הראשון של הסרת העיטוף, וכמו שפשט הלשון השני מורה בפשטות שהכוונה לזרוק סביב הצואר מוסבת רק על הציציות ולא על כל הטלית, כן הלשון הראשון המדבר על הסרת העיטוף מהצוואר כוונתו הסרת הציציות וחלק מהטלית שאתו עשו את העיטוף אבל רוב הטלית נשאר על הגוף עוד ממקודם, ולא נאמר כי כל הטלית היה רק סביב הצואר ואנו מסירים אותו כעת. ומה דנקט בלשונו שהעטיפה היא סביב הצואר הדבר פשוט דכשאנחנו זורקים הציצית לעשות העיטוף עד פיו (שכוונתו שהעטיפה והסיבוב יהיה במקום הפה מצד מטה וכדלקמן בדיון השני, הרי ממילא רוב ועיקר העטיפה היא בעיקר סביב הצוואר).
והנה מכף החיים ס"ק ז' וט' מבואר ג"כ כהבן איש חי לעשות מקודם רק הראש ואח"כ להוריד על הגוף, ומשמע שם שכן הוא גם מנהג חסידי בית אל במדרש הקדוש של הרש"ש זי"ע. אך עיין לקמן בדברנו שדעת הגר"א מאני זצ"ל בספרו ברכת אליהו דף ע"ט ע"א [א"ה, וכן בספרו זכרונות אליהו מע' ט' עמ' פ'] כדעת הנמוקי אור"ח וכתב ולכן אני נוהג שאחר הברכה תיכף מתעטף בו ראשו ורוב הגוף כדי הילוך ד' אמות ואח"כ מקפל אותו על צוארו לעשות כסדר הנז' וכו', ע"כ.
נשאר לנו רק לברר שלכאורה הרי גם בשו"ע גופא הובא כדבר הזה שדי בעטיפת הראש לחוד והוא דבסי' ח' סע' ג' כתב מרן דטליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש וכו' וטוב להניח אותו על ראשו וכו' ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וכו', ע"כ.
דלכאורה גם דעת השו"ע כן, אך כד נעיין בב"י נראה שאין הדבר בדיוק כך דבאחד הלשונות של הפוסקים שמהם נובע דבר זה כתוב כך וז"ל דברי התרוה"ד כפי שהובאו בב"י ובשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחוריו וכו' ע"כ. הרי דבהדיא הוסיף שם עוד שני מילים ויפשילנו לאחוריו דמשמע דגם גופו יהיה מכוסה לפחות עד החזה (אם כי למעשה קשה לתאר איך זה אפשר כי לזה צריכים ט"ק מאד מאד רחב). ואף שהדבר קצת קשה להשיא כן בכוונת השו"ע דאם כן למה השמיט מרן המחבר תיבות אלו דויפשילנו לאחריו וגם בערוה"ש סע' ח' הבין דברי המחבר כפשוטם וביאר טעמו דעיקר הקפידא הוא רק בשעת הלבישה ולא נכנס בכלל להקשות כל מה שכתבנו, מ"מ השלמי ציבור הבין בדעת המחבר כמו שכתבנו וז"ל בדף ל"ב ע"ג ומן האמור בזה אתה תחזה כי אינם עושים יפה קצת נוהגים אינם מתעטפים בשעת ברכה אלא הראש לבד בלתי כסוי הגוף כלל ואחר הילוך ד"א ממשיכין אותו על צואריהם ולא הועילו כלום בזה ומ"ש השו"ע וטוב להניח אותו על ראשו אינו ר"ל ראשו לבד אלא לטפויי אתא דלא סגי בכסוי הגוף לחוד אלא צריך שיניחנו על ראשו ג"כ וכמ"ש הרב תרה"ד ז"ל דהעושה כן צריך שיהא רחב קצת שאחר שיעטף ראשו יפשילנו לאחריו (ודהיינו בעוד על ראשו) ואחר שיפשילנו יעמוד כך כדי הילוך ד"א ואח"כ ימשכנו על צוארו, ע"כ.
אמנם אחר כתבי כל הנ"ל ראיתי לשון שער הכוונות שמשם מוכח להדיא שהאריז"ל היה עושה מקודם רק על ראשו ואח"כ על גופו דכן כתב שם בדף ז' טור ב' אבל מורי ז"ל כשהיה לובש טלית קטן ביום וכשהיה יוצא מבית המרחץ או מבית הטבילה וכיוצא בזה היה נוהג לעטוף ראשו בו ממש והיה מברך להתעטף בציצית ואח"כ היה שומטו מעל ראשו ומורידו על שני כתיפיו כדרך לבישתו, ע"כ. דמלשון זה משמע יותר ויותר דבזמן העטיפה היה רק על ראשו, אף שגם בזה יש לדחוק אבל מ"מ הפשטות לכאורה מראה כך ולפי"ז איפוא גם לשון שער הכוונות שהבאתי לעיל יתפרש גם כן כך וכדמשמע להדיא גם לשון הפרי עץ חיים שהבאתי לעיל.
ולפי"ז לכאורה צודק הבן איש חי והכף החיים שכתבו לעשות כן מקודם רק הראש בלי הגוף כיון שהם הולכים בכל דבר בעקבות האריז"ל.
אבל מ"מ הקושיא שלנו שהרי בזה לא יוצאים כלל דעת הגאונים מדהם סבירא להו דבעינן גם עטיפת הישמעל' נוסף לגוף וזה לא מתקיים כלל באופן כזה. הקושיא הזאת נשארת לע"ע ולא מצאתי לה פתרון.
על כל פנים לענין הלכה יש להורות בפשיטות שבשעת עשיית עטיפת הישמע' יהיה גם רוב גופו מעוטף וכדעת הנמוקי אור"ח והשלמי ציבור והגר"א מאני בברכת אליהו ועוד אחרונים בשע"ת ס"ק ב' וכ"כ ברכת הבית שער ל"ז סע' י' דגם בשעת העטיפה יתעטף עד החזה.

סדר עטיפת הטלית
ב. בסדר העטיפה אם הוא מלמעלה למטה או שהעיניים והפנים צריכים להיות מגולים ורק מלמטה לכסות, העיקר הוא שהפנים צריכים להיות מגולים ורק מלמטה צריך לכסות ודלא כדמשמע מהמ"ב בסימן ח' ס"ק ד' שהוא מלמעלה למטה. ועכשיו ראיתי שאין כל כך הכרח מלשון המ"ב לפרש כן דאפשר דמ"ש עד פיו הוא מלמטה ולא מלמעלה למטה. מיהו בשו"ע הרב סעיף ה' כתב להדיא לכסות הראש עם הפנים עד הגומות שבלחי למטה מפיו. ע"כ. והדבר קשה מאד דאם כן איך ראו הישמעאלים ללכת כדהקשה כן בספר נמוקי אור"ח להאדמו"ר ממונקטש בסי' ח', ומה דמשמע כן גם מלשון רש"י במו"ק כ"ד ע"א שכתב גומות שבלחי למטה מפיו, אף דגם זה ניתן לפרש דר"ל מלמטה אבל בעיקר הדבר צריך לדעת כי הרש"י שעל מו"ק אינו מרש"י כלל אלא ממי שהוא שליקט לשונות מהראשונים וסידרם על שם רש"י ועיקר הרש"י שעל מו"ק הוא הרש"י שעל הרי"ף ולא הובא זה ברש"י שעל הרי"ף ובנמוקי יוסף שם ברי"ף כתב כעטיפת הישמעאלים שהיא תחת החוטם ושפיר משמע מלמטה.
והעיקר לדינא שצריך לכסות דוקא מלמטה אבל הפנים צריכים להשאר גלויים והנה הנוהגים לכסות כל הפנים מלמעלה אם לא יאמרו אז פסוקי מה יקר אין בזה כל כך רע דנהי שלא עשו עטיפה ותחול הברכה אח"כ על הלבישה אבל אם יאמרו אז פסוקי מה יקר כנהוג יש לחשוש משום הפסק כיון דאין זה העטיפה המתבקשת.
ויותר מזה כתב בספר מחשבות בעצה סי' ב' דלעולם כדאי שלא לומר פסוקי מה יקר בשעת העטיפה מטעם דאולי לדידן אין עטיפה זו ראוי לצאת בו בר"ה בשבת ולפי"ז אפשר דפסוקי מה יקר הוו הפסק בין הברכה והלבישה שלובשו כדרכו דהוא עיקר הלבישה לדידן כמובן. ע"כ. ובעיקר הדבר שכתבו לעשות העטיפה דוקא מלמטה עיין בספר פסקי הסידור להגר"ח נאה עמוד ה' ובבדי השלחן סי' ז' סקי"ד ובקצות השלחן ח"ב בסופו ובספר נמוקי אור"ח סי' ח' ובמאסף לכל המחנות סי' ח' ס"ק ט', והנה בסידור התניא חזר גם כן ממ"ש בשו"ע שלו וכתב דא"צ לכסות ראשו עד פיו.
ע"כ העיקר לדינא לעשות העטיפה מלמטה והפנים יהיו גלויים וגם באופן זה טוב שלא לומר אז פסוקי מה יקר אלא אחר כך וכמו שהעיר בספר מחשבות בעצה הנ"ל.
עיטוף הראש בטלית קטן
א. לחקירה מדוע לא נהגו לעטוף ראשם בטליתות הקטנים כדי לצאת ידי אלו הסוברים שדבר זה הוא לא משום הברכה רק משום לצאת ידי הגאונים ודי בהתחלת המצוה וכו' אני חושב כי זה דוקא בט"ק שהיה לקדמונים שאולי היו גדולים ביותר וגם כשהיו מתעטפים בהם ארכם לרחבם היה נשאר חלק הגון שמכסה חלק מהגוף ג"כ, מה שאין כן לדידן שאם נעשה כך לא ישאר אז על הגוף שום דבר וכבר ביארנו דלא סגי בעטיפת הראש בלחוד ומפני זה כנראה שלא נהגו בכך.
כיסוי הראש בט"ג לבחורים אשכנזים
ב. בענין כסוי הראש לבחורים גם לאלה שנוהגים להתפלל בטליתות גדולים, אי אפשר לשנות המנהג שיכסו הראש ורק אצל הספרדים מכסים גם הבחורים את הראש.
אם השינה הוי הפסק בט"ק שלבוש בו
ג. לגבי השאלה למה אין השינה הפסק בשעה שהט"ק מכסה אותו אין לזה דמיון לברכת התורה דשם בשעה שיישן אינו לומד אבל כאן מתקיימת מצות ציצית בדידיה גם בשעה שהוא יישן אם נצא בהנחה שע"י הכסוי הזה מתקיימת בו מצות ציצית עיין בסי' י"ח ס"ק ח' ותראה דגם עצה זו אינה אליבא דכו"ע ולפלא על המ"ב בעניננו שהתעלם מהפקפוקים בזה.
שיעור הפסק זמן מרובה לברך שוב על הציצית
ד. ובענין השאלה מה נקרא זמן מועט וזמן מרובה. הנה בשו"ע הרב בסי' כ"ה סעיף כט כתב דזמן מרובה הוא כב' או ג' שעות. ובקצות השלחן ח"ב סי' לט סעיף ט"ז כתב גם לגבי הפליג בסעודתו שצריך נט"י מחדש דהשיעור הוא כב' וג' שעות אך בישועות חכמה סי' מב בחוסן ישועות שם משמע שהוא כשעה. ואני רגיל לומר תמיד שעד שעה לא צריך לברך. ובספרי קיצור הל' מועדים ר"ה (דינים לתקיעות סע' ב', בנמ"ח עמ' לז) כתבתי דרק אם יעברו שעתיים יש לברך מחדש ע"פ השו"ע הרב הנ"ל ע"ש.
ה. ולענין הציצית שמוציאים החוצה בודאי צריך להדר שיהיו שתיים מלפניו ושתיים לאחוריו.
ורציתי עוד להאריך בכמה פרטים אך אין הזמן כל כך מספיק.

ואסיים בברכת התורה
ש. דבליצקי

[צופה_ומביט]

כדברי הגר"ש שיש לכסות הפה מלמטה, הבנתי בערוך השולחן בסימן ח ס"ח:

הגאונים אמרו דבעינן עיטוף ראש וכעטיפת ישמעאלים והיינו כיסוי פיו, ולזה מנהגינו כשאנו לובשים הטלית – משליכים ראשי צד אחד של הטלית לצד האחר ובזה מכסים הפה והשפתים, ועומדים כך כדי הילוך ארבע אמות.

וראה גם לשונו בס"ה שאביא מיד.
אמנם בהמשך ס"ח כתב לגבי עטיפה בטלי"ק:

אמר רבינו הבית יוסף דגם בטלית קטן נוכל לצאת דעת הגאונים, והיינו שבשעת לבישה – יניחנו על ראשו רחבו של הטלית לקומתו של האדם, ויתעטף בו הפנים והפה.

וצ"ב.

לגוף השאלה שאם עטיפת הישמעאלים היא מלמעלה למטה א"כ כיצד הישמעאלים רואים ללכת, בפשטות הוא כי במציאות כשהטלית משוכה על הפנים רק עד הפה ולא יותר - היא מתרוממת ואינה צמודה לפנים, אלא נעשית כעין "גג" משופע הסוכך בעיקר על העיניים, ממילא רואים קדימה את הקרקע מספיק בכדי לראות היכן להניח את מדרך כף הרגל, ורק שלא רואים קדימה למרחוק, וזו בדיוק כוונת הישמעאלים, שלא ייכנס חול לעיניהם מרוח המדבר, ועכ"ז יראו להיכן הם הולכים. והם לא מביטים נכחם בעיניים קמות אלא משפילים מבטם וכך הולכים.

ולענין שאלת האשכול כתב שם בס"ה וס"ח:

להגאונים טלית גדול שמברכין עליו "להתעטף" – בעינן כעטיפת ישמעאלים דווקא, שהוא עטיפת רוב הגוף וכל הראש ולכסות פיו בהטלית.
ורק יש ליזהר שלא יכרוכו כל הטלית רק על הכתף, דהא העיקר הוא כיסוי הגוף

[איש_ספר]

על עטיפת הישמעאלים וצורתה היה אשכול בפורום, ושם נזכר בירורו הגדול של הרד"צ הילמן ע"ה ועוד.
המיוחד בנידון שלפנינו, הוא בירור דעתו של האר"י.

[צופה_ומביט]

על עטיפת הישמעאלים וצורתה היה אשכול בפורום, ושם נזכר בירורו הגדול של הרד"צ הילמן ע"ה ועוד.
המיוחד בנידון שלפנינו, הוא בירור דעתו של האר"י.

האם יש מי שיוכל להביא את הקישור?

[איש_ספר]

לא מצאתי אשכול שעונה לתיאור שלי
אבל הנה מה שיש בכל זאת
viewtopic.php?f=72&t=5762
viewtopic.php?f=7&t=48436&p=704703#p704703
וגם זה קשור
viewtopic.php?f=17&t=43142
וגם פה יש משהו
viewtopic.php?f=19&t=41046&p=486454#p486454
המאמר של הרד"צ כאן

עוללות.pdf

(423.35 KiB) הורד 126 פעמים

[בקרו טלה]

-

[יוסף בניהו]

סבי זצ"ל כתב ע"ז בכמה מקומות הנה תשובה אחת

יישר כח גדול
תשובה א’ היא מה שחיפשתי
יש בה הרבה תוספות שהרב הלל לא הביא
אשמח לדעת איפה נדפסה תשובה זו אם בכלל

לגבי תשובה ב’ כן כתב גם כן בשו"ת איש מצליח

[יוסף בניהו]

כעת כשהתבוננתי במקורות שהביא הג”ר שריה
לכאורה מה שהביא מהגאון ר’ אליהו מני לא ראיה
שהוא כתב כמנהג המקובלים שמובא בכה”ח שקודם עוטפים את הגוף
אבל בשעת עטיפת הישמאלים הוא כותב שמרים הטלית על הכתפים
ובאותה שעה אינו על הגוף .ע”ש וצ’’ע.