דעה דחויה בתלמוד שעדיין רלוונטית כ'לכתחילה'

[חד ברנש]

האם מצאנו, דעה הלכתית שנדחתה בתלמוד אך בסופו של דבר היא רלוונטית כהידור מצוה ולכתחילה?
למשל,
שיטת ר' יהודה המחייבת ליטול ארבע מינים באגד נדחתה,
אבל יש לאגוד את הלולב כהידור מצווה.
עי' סוכה לג ע"א:

תניא: לולב, בין אגוד בין שאינו אגוד כשר, רבי יהודה אומר: אגוד כשר, שאינו אגוד - פסול...
מאן תנא להא, דתנו רבנן: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו - כשר....לעולם רבנן, ומצוה משום זה אלי ואנוהו.

אמנם דוגמא זו אינה כ"כ טובה, כי את חובת ההידור מצוה אמרו במפורש רבנן שנחלקו על ר' יהודה, ואילו אני מחפש דוגמא שבני הדורות שלאחר התלמוד העלו שיטה תנאית דחויה לרמה של 'לכתחילה'.

[עץ הזית]

י"ד סעודות בסוכה (אע"פ שבתלמוד אמרינן שר' אליעזר עצמו חזר בו, ואצ"ל שאין הלכה כדעתו קודם חזרה, בכל זאת כמדומני שיש שנקטו שלכתחילה יש להקפיד על זה).

[כדכד]

מניין שיש שנקטו להחמיר בזה?
יש שהחמירו (כמדומני מובא כן במשנ"ב) לאכול בכל יום בחוה"מ פת לפחות אחת ביום ואחת בלילה אך אפשר לאכול כביצה פת מחוץ לסוכה\
דומני שחומרא היותר נפוצה היא שאן אוכלים כל מחוץ לסוכה ובשילוב ב' החומרות האלו יוצא שאוכלים י"ד סעודות בסוכה
אבל לא שהחמירו כר"א

[לייבעדיג יענקל]

לא יודע אם לכגון דא התכוונת, אבל בפסחים צג, ב קאמר עולא שמעלוה"ש עד צאה"כ יש שיעור ה' מילין, ובדף צד, א אמרו תיובתא דעולא תיובתא, ובכל זאת מצינו לכו"כ ראשונים שכן הזכירו שיעור ה' מיל.

[אשר ברא]

סעודת רבי חידקא

[אשר תאפו]

עדיין יש להביא מאגד לולב,
שלחכמים מותר לאוגדו בכל דבר כמ"ש בשו"ע סימן תרנא ס"א, ואילו המנהג לאגוד במינו דווקא (קוישאלע) לחוש לדעת רבי יהודה.
אמנם עיין כפות תמרים סוכה לו ע"ב שכתב לפי פירוש אחד שמקור המנהג לחוש לדעת ר"י הוא כבר בגמ'.
גם ציין שם הכפו"ת לדברי תרומה"ד ח"א סוס"י רלב בעניין עדי חתימה בגט.

[עזריאל ברגר]

עמידה בתפילת הדרך.

יום טבוח.

[עקבי]

לא יודע אם לכגון דא התכוונת, אבל בפסחים צג, ב קאמר עולא שמעלוה"ש עד צאה"כ יש שיעור ה' מילין, ובדף צד, א אמרו תיובתא דעולא תיובתא, ובכל זאת מצינו לכו"כ ראשונים שכן הזכירו שיעור ה' מיל.

כפשוטו לדעת הראשונים יש פירוש או גירסה אחרת בהגמ'.

[יושב בשער]

עיין שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סימן קע"ח ד"ה והנה ראיתי אחדים מדקדקים. שמעתי אומרים שנתכווין הגר"מ להג"ר לייזער זילבער ז"ל, שהיה מדקדק בזה. ועיין ועד בט"ז או"ח סימן תקנ"א סק"י.

[בן פקועה]

רמב"ן לשמות כ ז:

וכתב רש"י בפירוש "זכור" - (רש"י על שמות כ ז): "תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לו חלק יפה יהא מזמינו לשבת", וזו ברייתא היא, ששנויה במכילתא כך: (מדרש הלכה על שמות כ ז): "רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר: זכור את יום השבת לקדשו, תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מתקינו לשבת". אבל בלשון יחיד שנויה, ואינה כהלכה, שהרי בגמרא אמרו (ביצה טז.): "תניא: אמרו עליו על שמאי הזקן: כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, כיצד? - מצא בהמה נאה, אומר "תהא זו לכבוד שבת"; למחר מצא אחרת נאה הימנה, מניח השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו, כל מעשיו היו לשם שמים, שנאמר (תהלים סח כ) "ברוך ה' יום יום יעמס לנו". תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים: בחד בשביך לשבתיך, ובית הלל אומרים: ברוך ה' יום יום יעמס לנו".

רמב"ן דחה את פירושו של רש"י בפסוק, משום שהוא תואם דעה שנדחתה. אולם רש"י לכאורה נקט כדעה שנדחתה.

[עזריאל ברגר]

רמב"ן לשמות כ ז:

וכתב רש"י בפירוש "זכור" - (רש"י על שמות כ ז): "תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לו חלק יפה יהא מזמינו לשבת", וזו ברייתא היא, ששנויה במכילתא כך: (מדרש הלכה על שמות כ ז): "רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר: זכור את יום השבת לקדשו, תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מתקינו לשבת". אבל בלשון יחיד שנויה, ואינה כהלכה, שהרי בגמרא אמרו (ביצה טז.): "תניא: אמרו עליו על שמאי הזקן: כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, כיצד? - מצא בהמה נאה, אומר "תהא זו לכבוד שבת"; למחר מצא אחרת נאה הימנה, מניח השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו, כל מעשיו היו לשם שמים, שנאמר (תהלים סח כ) "ברוך ה' יום יום יעמס לנו". תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים: בחד בשביך לשבתיך, ובית הלל אומרים: ברוך ה' יום יום יעמס לנו".

רמב"ן דחה את פירושו של רש"י בפסוק, משום שהוא תואם דעה שנדחתה. אולם רש"י לכאורה נקט כדעה שנדחתה.

אבל בשו"ע אדה"ז כתב שהלל מודה לשמאי, וזו לשונו בסימן רמב סעיף י:

זכור את יום השבת לקדשו וגו' דרשו בית שמאי שתהא זוכרו מאחד בשבת שאם נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת ואמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כיצד מצא בהמה נאה לוקחה ואומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה לוקחה ומניחה לשבת ואוכל את הראשונה בחול נמצא אוכלה לזו כדי שהיפה תאכל בשבת אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שהיה אומר ברוך ה' יום יום יעמס לנו צרכינו ואף הלל מודה שכדברי בית שמאי יותר נכון לעשות אלא שהיה בוטח בה' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים.

ובהערות במהדורה החדשה ציינו על דבריו שאף הלל מודה וכו':
אור זרוע הל' ער"ש סי' יח ס"ג. הובא בדרכי משה סי' רנ ס"ק א. מ"א שם ס"ק א. ב"ח וט"ז כאן סוף הסי'. וכ"ה ברש"י יתרו כ, ח.

ועל סיום דבריו ציינו:
רמב"ן שמות כ, ח. וראה מ”מ וציונים.