הודעהעל ידי גביר » ג' אוגוסט 20, 2024 7:22 pm
בספורנו בפרשת עקב -
כל המצווה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות - הנה המכוון בעניין עבודה זרה אצל עובדיה הוא השגת הצלחות זמניות הנכללות בג' מינים, והם אורך ימים והבנים והממון [ספורנו דברים ח, א].
מבואר מדבריו שעניינם של עובדי עבודה זרה הוא שלא לשמה אלא לקבל 'הצלחות זמניות'.
[ומה שהקשו שאם כן מה עניינו של 'יצרא דעבודה זרה', יתכן שהוא כמו יצר הממון, שראשיתו 'שלא לשמה' - להשיג אותם דברים שניתן להשיגם בממון, וסופו בתאוות ממון לשם ממון ( אאל"ט האריך בזה מוהר"ן מברסלב ; הכרתי פעם יהודי, שהיה שקוע ממש בצבירת ממון בצורה חולנית, ונמנע מלהוציא אף על הצרכים הבסיסיים ביותר, היה הולך לבוש בגדים קרועים וכו', והיה יושב בבנק מול המסך ומסתכל בהנאה על ההון שצבר. הגיעו דברים לידי כך שאף לא אכל כראוי, סבל מתת תזונה והתמוטט. קרוביו פנו לרב העיר שבה גר שישוחח איתו, הוא אכן פנה אליו אך הלה טען שאלה הם חייו הפרטיים ואין לאחרים להתערב בהם. אמר לי פעם יהודי י"ש ממשפחת רם שאותו אדם הוא בגדר 'ספר מוסר חי', שכן ניתן ללמוד ממנו עד כמה מידה אחת, תאוות הממון במקרה זה, עלולה להשתלט על האישיות כולה].