להוציא ספר ממעות מעשר

[ר_חיים_הקטן]

האם מותר להשתמש בכסף מעשר להוצאת ספר לאור? האם יש הבדל אם מתכננים למכור את הספר לעומת אם מתכננים לחלק אותו לאנשים או לציבור (כמו לכבוד שמחה)?
האם יש הבדל, נניח, בין לשכור תלמיד חכם לעריכת הספר לבין לשלם לבית דפוס עבור ההדפסה?

[עזריאל ברגר]

שאלה ראשונה שעל המוציא לשאול את עצמו:
האם הוצאת הספר היא בשביל הקב"ה או בשביל בשר ודם.
אם הספר יוצא בשביל בן-אדם - שהוא ישלם את זה ממעות חולין...

נ.ב. יש הרבה ספרים שמדפיסים ואין מהם כמעט שום תועלת, וחבל על הכסף...

[ר_חיים_הקטן]

שאלה ראשונה שעל המוציא לשאול את עצמו:
האם הוצאת הספר היא בשביל הקב"ה או בשביל בשר ודם.
אם הספר יוצא בשביל בן-אדם - שהוא ישלם את זה ממעות חולין...

נ.ב. יש הרבה ספרים שמדפיסים ואין מהם כמעט שום תועלת, וחבל על הכסף...

נו, ואם זה וזה גורם?

[דרומי]

אני חולק על הרב עזריאל מכל וכל.

כוונות המחבר אינן המודד. המודד הוא האם הקוראים יהנו ויחכימו מהתוצאה.

כשם שבהכנסת אורחים עד"מ, השאלה הגדולה היא האם האורחים יצאו שבעים או לא. כוונותיו של המארח אין להם הרבה נפק"מ.

[ר_חיים_הקטן]

חכם אחד שלח לי את התשובה הזאת:

שו"ת משנה הלכות חלק יט סימן קעה
תשלום הוצאות הדפסת ספר ממעות מעשר

כ"ח ניסן התשס"ב
מע"כ האי צורב, עוסק בחוקי חורב, ברקאי תנא דליטרא דקציעות פרי עץ הדר וכו', הרה"ג כש"ת מוה"ר משה נתנאל הכהן פריעד שליט"א.
בדבר השאלה האם מותר להדפיס ספר ממעות מעשר, הנני בכמה מילים לחוסר הפנאי להאריך.
והנראה לפענ"ד, דהנה בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ"ט ס"א בהג"ה) כתב וזה לשונו, ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים, ע"כ. וזה לשון המהרי"ל בתשובה (סי' נ"ו), שאלה, אם אדם יוצא מצות מתנה לאביונים במה שנותן להם מעות של מעשר. מי אמרינן כיון דהמעשר בלאו הכי שייכא להם, לא יצא, דהוא נותן להם משלהם. או דילמא, עיקר תקנה כדי לשמחתן אם כן יוצא, כי אינם מקפידין אם נותן להם מעשר אם לאו. תשובה, עניות דעתי נוטה דלא נפיק במעות מעשר, כיון דתקנתא דרבנן הוי דבר שבחובה, ונמצא זה פורע מן מעשרו ואין לו בו אלא טובת הנאה וכו', עיין שם.
מיהו בלקט יושר (יו"ד דף 76) כתב וזה לשונו, ובתחלה כשהתחיל ליתן מעשר צריך להתנות שיתן המעשר לכל דבר מצוה, אבל מכל מקום אינו רשאי לקנות ממנו לא טלית ולא תפילין ולא אתרוג. ולכאורה הם היפוך דברי מהרי"ל, ועיין שו"ת מהר"ם בן ברוך מרוטנבורג (דפוס פראג ח"ד סי' תרצ"ב). ובפתחי תשובה (שם סק"ב) הביא ממרן החתם סופר ז"ל שמחלק בין אם התנה בשעה שהתחיל ליתן מעשר מכספו ליתנה לדבר מצוה, דזה שפיר דמי ובזה גם המהרי"ל מודה. וגם הט"ז (שם סק"א) והש"ך (שם סק"ג) כתבו לענין לקנות מצות בבית הכנסת במעות מעשר, דאם היה דעתו מקודם על זה שרי. וכן להיות בעל ברית, או להכניס חתן תחת החופה, או לקנות ספרים ללמוד בהם ולהשאילם לאחרים ללמוד בהם, אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה המצוה מותר, ע"ש.
ועיין בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' פ"ה), אחר שהאריך בדין מעשר כספים בזמן הזה אי הוי מנהג או חובה, הוסיף, דהנוהג במעשר מותר לקנות מצות, שאלו לא היו לו מעות מעשר לא היה ביכלתו לקנותן, אבל לשלם שכר במשרתת או פועלו אינו רשאי, עיין שם באריכות קצת.
וכרגע הצצתי בהסכמה על ספרו שהראה לי מעכ"ת, שנתקבלה מידידי הרב הגאון מוה"ר שמואל אליעזר שטרן דומ"צ בבני ברק, שכתב וזה לשונו, אודות מה ששאלני האם מותר לתת מכספי מעשר לצורך עריכת והדפסת ספרי תולדות מגאוני עולם אשר בארץ החיים. והשיב, הנה בודאי אין לך מצוה גדולה מזו מלהחיות את זכרם ואת מורשתם הרוחנית, למען ישמעו למען ילמדו לדעת את ה', תכתב זאת לדור אחרון וכו'. ולפענ"ד, הדברים שכתב 'הנה בודאי אין לך מצוה גדולה מזו', הם כשגגה, שאדרבה אם הוא מצוה גדולה כזו שחייב הבן להחיות את זכרם, אם כן אסור להדפיס במעות מעשר, שמצוה חיובית אינו יכול לפטור עצמו במעות מעשר וכמו שכתבתי לעיל, ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים. והמבואר, דאין לעשות דבר מצוה ממעשר, אלא יתנהו לעניים שהוא שלהם ושייך להם, והבעלים יש להם טובת הנאה, וצ"ע.
ולדידן נראה, שאם אין לו כסף אחר ואם לא יקח כסף מעשר לשלם לא יוכל להדפיס הספר, מותר ליקח כסף מעשר ולהדפיס ספרו, וכל שכן אם התנה בשעת נתינה כן. ואומר אני, דלא גרע ממי שאינו יכול לקנות ספרים ללמוד בהם ויש לו מעות מעשר, שיכול לקנות במעות מעשר ולהשאילם לאחרים (ט"ז יו"ד סי' רמ"ט סק"א), וכל שכן הוא להדפיס.
עוד יש לומר, דבעצם יש להסתפק אי הכותב ספר יש עליו חיוב להדפיסו. כי הגם שכתב בספר חסידים (סי' תק"ל) והבאים אחריו (עי' ס' הברית דף א', שבט מוסר פכ"ב, עיני כל חי אבות פ"ב מ"ב), דמי שיודע חידוש ואינו כותבו עובר באיסור, ומטו מינה משום 'זכור אל תשכח' (דברים ד ט). מכל מקום, להדפיסו לא מצינו שיש עליו חיוב, ובפרט ראינו כמה גדולי ישראל שבחייהם בכלל לא רצו להדפיס הספרים שלהם, ואם כן יש לומר דהדפסת ספרו אינו מוטל עליו כלל, ואם כן הוה ליה כמצות אחרים.
עוד יש לומר, דמצות הדפסת ספרים הוה ליה צדקה בפני עצמה. ובגמרא (כתובות דף נ' ע"א), איזהו העושה צדקה בכל עת, זה הכותב ספרים ומשאילן לאחרים, וכל שכן אם ידפיס ויחלק גם ספרים בחנם שילמדו בהם אחרים. ולכן נראה לפענ"ד, שיכול להדפיס ספרו ממעות מעשר כשצריך לו ואין לו מעות חולין. ושמעתי בשם גדולים, שהתירו ליתן ממעות מעשר להחזיק ולהדפיס עיתון חרדי, כדי להשפיע רוח והשקפה חרדית להקוראים. והגם כי יש לדון בדבר, כי בעצם קריאת העיתונים יש הרבה להתלונן, כי הלואי שיהיה לנו זמן ללמוד תורה, ומי הוא זה שיש לו זמן לבזבזו בקריאת עתונים, אבל לדידן כיון שידפיס ספר, לכולי עלמא יהיה מותר, כך נראה לפענ"ד.
ובזה הנני ידידו המברכו בברכת צלח ורכב, ויה"ר שיזכה להדפיס את ספרו ולהפיצו ברבים ולזכות את הרבים ויהא זכות הרבים תלוי בידו, כעתירת ובברכת ידידו מכבדו ומוקירו בלב ונפש, מנשה הקטן

[עיין עוד משנה הלכות ח"ו סי' קצ"ו, חי"ג סי' ר"ז]

[מה שנכון נכון]

ראה דר"א פ"ז ממתנו"ע בצה"ל סק"ס.

[ר_חיים_הקטן]

ראה דר"א פ"ז ממתנו"ע בצה"ל סק"ס.

מה כתוב שם?