בעז"ה
ידועים דברי חז"ל בחומרת המבזה ת"ח, והסתפקתי האם זהו דוקא במבזה ת"ח מחמת היותו ת"ח אבל אם מבזה אדם שהוא ת"ח אבל לא מחמת שהוא ת"ח אלא מחמת שהוא בעל מום כל שהוא כגון סומא או חיגר וכדו', האם בכה"ג הרי הוא בכלל המבזה ת"ח שהרי אינו בז לתורתו אלא למום שבו אלא שאדם זה הוא ת"ח וגם אם היה אדם פשוט היה בז לו, ובוודאי הדבר אסור אבל אינו כחומרת מבזה ת"ח. ומתוך כך באתי להמליץ טוב על רוב אלו אשר ברוב אוילותם בזים לת"ח שאינם ממפלגתם שי"ל שאינם בכלל מבזה ת"ח שהרי אינם מבזים מחמת היותו ת"ח אלא מחמת היותו משתייך לצד השני (ואדרבה מכבדים הם לסתם ת"ח), ויש בזה לימוד זכות. האם נכונים הדברים? אשמח לשמוע דעת חכמי המקום.