פרישות ממוסיקה

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 15, 2012 3:01 am

לאלו שנהנים רבות משמיעת מוסיקה האם יש ענין לפרוש מהנאה זו, כמו שיש ענין לפרוש משאר הנאות עוה"ז כגון אכילה וכדומה. או דילמא מכיון דהנאת המוסיקה היא הנאה רוחנית, אין טעם לפרוש הימנה, אלא אדרבה שכל עוד שזה לא מפריע לעיסוקים אחרים, עדיף להקשיב למוסיקה שמעוררת את הכוחות הרוחניים.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ו' יוני 15, 2012 3:04 am

או"ח תק"ס.

גם זו לטובה · הודעהעל ידי **גם זו לטובה** » ו' יוני 15, 2012 3:24 am

יש עניין לפרוש מהנאות?

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ו' יוני 15, 2012 3:30 am

ודאי. אך בעיקר לגדולים וצדיקים.
(דוגמא בעלמא: הגר"א היה אוכל שיעור שני כזיתים לחם במים ובולעו כדי שהחיך לא יהנה).

המהדיר · הודעהעל ידי **המהדיר** » ו' יוני 15, 2012 4:31 am

בירושלמי סוף קידושין: "עתיד אדם לתת דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל"

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ו' יוני 15, 2012 4:40 am

ידוע (ויש ליישב).
עוד דוגמא מעניינת מהגר"א היה ממעט בשינה בשבת ושאלוהו מדוע והרי שב"ת ר"ת "שינה בשבת תענוג"!
וענה כיון שהוא תענוג ובתענוגות צריך למעט.

ישעיהו לוריא

תוכן כתב:לאלו שנהנים רבות משמיעת מוסיקה האם יש ענין לפרוש מהנאה זו, כמו שיש ענין לפרוש משאר הנאות עוה"ז כגון אכילה וכדומה. או דילמא מכיון דהנאת המוסיקה היא הנאה רוחנית, אין טעם לפרוש הימנה, אלא אדרבה שכל עוד שזה לא מפריע לעיסוקים אחרים, עדיף להקשיב למוסיקה שמעוררת את הכוחות הרוחניים.

ידוע ומפורסם בעולם, העסק הגדול (בלשון המעטה) שעשו צדיקי ויזניץ ממוזיקה.
סיפור ששמעתי ונראה לי כי הוא לא ידוע: במרינבאד היו יושבים בכיכרות מוזיקאים ונגנים שהיו משמחים את קהל הנופשים. (אולי כשירות מהרשויות לעיר הנופש אולי סתם לפרנסה, אגב יש תמונות יפות מהם.)
בתשעת הימים , סגרו גבאיו של האהבת ישראל את החלונות בכדי שלא ייכנסו הצלילים הביתה.
שאל הרבי את גבאיו "מדוע כ"כ חשוך והתריסים מוגפים"? ענוהו בגלל כלי הנגינה ...
אמר להם הרבי אהבת ישראל , "מעולם לא נהניתי ממוזיקה שהופקה ע"י כלים!!!"

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ו' יוני 15, 2012 7:48 am

יאיר כתב:ידוע (ויש ליישב).
עוד דוגמא מעניינת מהגר"א היה ממעט בשינה בשבת ושאלוהו מדוע והרי שב"ת ר"ת "שינה בשבת תענוג"!
וענה כיון שהוא תענוג ובתענוגות צריך למעט.

מה המקור? כי זה מוזר, בשבת מצווה להתענג. יכול להיות שבשבילו היה יותר תענוג ללמוד, אבל הנימוק שהבאת נראה מוזר.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ו' יוני 15, 2012 9:29 am

ריש "דברי אליהו" - טור שמאלי:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?14439&&page=4
http://www.otzar.org/aspcrops/14439_3_2 ... 562012.asp
[ http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... rum_id=771]

גאולה בקרוב

לגבי עצם היחס להנאות החיים, נראה שיש בזה "דרגות", וכל אחד יעמול הרבה על דרגתו, ובשאיפה להתקדם הלאה:
א. רוב העולם: שההנאה תהיה בכשרות
ב. מה שראוי: שכל ההנאות לשם שמים, מה שמסייע לעבודת השם, וכרמב"ם הל' דעות, ומסילת ישרים פרק א'.
ג. צדיקים: אין בכלל מושג של "הנאה" מגלידה ושניצל, רק מדף גמרא ותפילת שמונה עשרה.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 15, 2012 11:06 am

יאיר כתב:או"ח תק"ס.

אני מניח שכוונתך שמכיון שחכמים גזרו על נגינה בכלי זמר, הרי שזו הנאה מיותרת, ויש מעלה גם בפרישה סתמא. ואין זו ראיה נכונה שבתשעה באב תקנו שאסור ללמוד תורה, חזינן שחכמים יכולים לתקן פרישה אפילו מדבר שהוא כולו טוב.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 15, 2012 11:09 am

גאולה בקרוב כתב:לגבי עצם היחס להנאות החיים, נראה שיש בזה "דרגות", וכל אחד יעמול הרבה על דרגתו, ובשאיפה להתקדם הלאה:
א. רוב העולם: שההנאה תהיה בכשרות
ב. מה שראוי: שכל ההנאות לשם שמים, מה שמסייע לעבודת השם, וכרמב"ם הל' דעות, ומסילת ישרים פרק א'.
ג. צדיקים: אין בכלל מושג של "הנאה" מגלידה ושניצל, רק מדף גמרא ותפילת שמונה עשרה.

אני לא חושב שצדיק לא נהנה מהנאות גשמיות, הרי מי לנו גדול מר' אליעזר שהתנהג כמי שכפאו שד, הרי לך שלולא התנהגות זאת היה נהנה. וה"ה לכל צדיק שאוכל גלידה וכדומה.

אבל לענ"ד לא התייחסת לנקודה העיקרית, והיא, האם יש ענין להתנזר מהנאה מסוג זה?

גאולה בקרוב

ואני על משמרתי אעמודה, שמשה רבינו ושמואל הנביא, רבי עקיבא ורבי מאיר, רעק"א והגר"א, הראי"ה והחזו"א, לא הרגישו "הנאה" בגלידה, מקסימום אולי ואולי מעט "טעים" בפה...

לגוף שאלת המוזיקה - כל דבר שמשמח ונותן כוחות לחיים, וממילא גם לחיים הרוחניים, ברוך יהיה, ובתנאי שמגיע במידה, ולא מתמכרים לו ומגזימים.
וכבר כתב בליקוטי מוהר"ן על הענין לשמח עצמו אפילו במילי דשטותא.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 15, 2012 12:25 pm

גאולה בקרוב כתב:ואני על משמרתי אעמודה, שמשה רבינו ושמואל הנביא, רבי עקיבא ורבי מאיר, רעק"א והגר"א, הראי"ה והחזו"א, לא הרגישו "הנאה" בגלידה, מקסימום אולי ואולי מעט "טעים" בפה...

לגוף שאלת המוזיקה - כל דבר שמשמח ונותן כוחות לחיים, וממילא גם לחיים הרוחניים, ברוך יהיה, ובתנאי שמגיע במידה, ולא מתמכרים לו ומגזימים.
וכבר כתב בליקוטי מוהר"ן על הענין לשמח עצמו אפילו במילי דשטותא.

אתה יכול לעמוד על משמרתך כמה שאתה רוצה, השאלה היא, האם במשמר שלך נמצאים אנשים או סברא שיכולים לתמוך בעמדתך.

ולגוף השאלה, עוד לא התייחסת לשאלה האם מוסיקה שונה מכל הנאה אחרת או לא.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ו' יוני 15, 2012 12:35 pm

יאיר כתב:ריש "דברי אליהו" - טור שמאלי:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?14439&&page=4
http://www.otzar.org/aspcrops/14439_3_2 ... 562012.asp
[ http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... rum_id=771]

כתוב שם משהו אחר לגמרי, שהרי נתן את דוגמת המרקחת, וכוונתו שעניין תענוג, אדרבה הטבע הוא שאם נוטל ממנו מעט, נהנה ואם מרבה קצה נפשו, (אפשר להתווכח על דימוי השינה לזה אבל זה עניין אחר) אבל לא כתוב שם שמשום הפרישות יש למעט גם בשבת.

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » ו' יוני 15, 2012 12:45 pm

גאולה בקרוב כתב:ואני על משמרתי אעמודה, שמשה רבינו ושמואל הנביא, רבי עקיבא ורבי מאיר, רעק"א והגר"א, הראי"ה והחזו"א, לא הרגישו "הנאה" בגלידה, מקסימום אולי ואולי מעט "טעים" בפה...

שמעתי פעם מאדם גדול, ששמועה זו [מהחזו"א?] שלקצוה"ח לא היה טעם בקוגל, היא לא נכונה לכאורה,
כי בשביל לקיים עונג שבת כתקנת חז"ל באוכל, צריך שיהיה טעם בקוגל...
[יתכן שלא שלל לגמרי את השמועה, אלא סייג אותה, דהיינו שבמקום שהיה צריך עונג למצוה יכלו להתענג, אבל באופן כללי, אכן לא היה להם טעם בזה, ולכאורה יש לחלק, שברור שבאופן כללי ראשם היה בשמים וחשבו כל הזמן בדברי תורה, וממילא לא שמו לב לזוטות כאלו, כי הרי עובדות ידועות הם על גדולי ישראל שלא שמו לב מה שאכלו, ויש על זה אינספור סיפורים מבהילים, מחזקים ולפעמים קצת משעשעים...
אך בשבת שיש ענין ומצוה להתענג על ברבורים ושליו ודגים, היו יכולים בהחלט לחוש בטעם האוכל, כי הרי ודאי שלא ניטל חוש הטעם אצל גדולי ישראל ודוק]

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ו' יוני 15, 2012 12:53 pm

עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו [ק"ד.]נמצא בתנא דבי אליהו
ושם נראה שמדובר בשבת
אומנם יש מחלוקת בירושלמי ...שלא יהיה הפה מסריח

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 15, 2012 1:26 pm

עשוי לנחת כתב:שברור שבאופן כללי ראשם היה בשמים וחשבו כל הזמן בדברי תורה, וממילא לא שמו לב לזוטות כאלו, כי הרי עובדות ידועות הם על גדולי ישראל שלא שמו לב מה שאכלו, ויש על זה אינספור סיפורים מבהילים, מחזקים ולפעמים קצת משעשעים...

ראש ישיבה אחד ת"ח מעמיק ביותר פעם בחן בחור לכניסה לישיבה, באמצע הבחינה אשתו הכניסה צלחת עוגה לחדר. הראש ישיבה כיבד את הבחור אלא שהבחור התבייש לאכול, אז הראש ישיבה לקח חתיכה ואכל, וכך המשיך לדבר בלימוד עם הבחור כשהוא טועם עוד ועוד, עד שגמר מה שבצלחת. כשסיים את הבחינה ביקש מהבחור להוציאו בעל המחיה כי הוא לא ידע אם אכל כשיעור.

גאולה בקרוב · הודעהעל ידי **גאולה בקרוב** » ו' יוני 15, 2012 1:51 pm

לשאלה מי נמצא "במשמרתי" שיכול לתמוך "בעמדתי":
כן, נמצאים לידי כעת ממש ספרי קודש כאלו, שלא שייך בכלל לכתוב אותם כשיש הנאות החיים אחרות, ושניכר לחלוטין מתוכנם על מה התענג הכותב.
וניכר מהתוכן שלא נכתבו ליד סטנדר הסמוך לכוס קפה ועוגיה....
חורבן הנפש בבנין הגוף, ובנין הנפש בחורבן הגוף.
טעים הוא ענין גופני, והרגשת הנאה ענין לעצמה.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 15, 2012 2:04 pm

ההפך, דוקא בגלל שהיה להם הרבה נוחיות הצליחו להשקיע כל כוחם בלימוד התורה ולכתוב כאלו ספרים יקרים. והיה ראוי להביא ראיות למה שכתבי, אלא שמכיון שאתה מדבר מסברא, גם אני אוחז במדתך ומדבר מסברא גרידא.

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » ו' יוני 15, 2012 2:17 pm

תוכן כתב:ההפך, דוקא בגלל שהיה להם הרבה נוחיות הצליחו להשקיע כל כוחם בלימוד התורה ולכתוב כאלו ספרים יקרים. והיה ראוי להביא ראיות למה שכתבי, אלא שמכיון שאתה מדבר מסברא, גם אני אוחז במדתך ומדבר מסברא גרידא.

אני מאמין שכאדם מלא 'תוכן' אינך רציני כעת...
וכי חסרים מקורות בענין?
צריך לחפש אצלי ויש על זה מקורות רבים,
בנתיים מה שהכי תפס אותי וכעת זכור לי זה יסוד חזק ביותר מהאוה"ח הק' פרשת בהר (כה לז)
ואמר את כספך וגו'. כאן פירש מה הוא הנשך והתרבית אשר מחשיכים אורו, את כספך הם הדברים שהאדם כוסף בעולם הזה לדברים הנדמים, לא תתן לו בנשך כי כשאדם משלים תאות נפשו הבהמית ומטעים רוחו מכסופיו הוא נשוך בזה ומטיל בו ארס החטא, ואמר ובמרבית לא תתן אכלך פירוש אפילו אכלך שהוא דבר שהורשית לאכול לא תרבה בו, כי כשאדם הולך אחר גרונו ויטה גבול התאוה שבו למותרות, בזה יחשיך אור הנפש כי כשזה קם זה נופל כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני, והוא מאמר הכתוב (משלי י"ג כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, לא להנאת ההרגש, ואומרו אני ה' וגו' פירוש והגם שאני אומר לכם להוציא אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען לא לאכול מטובה ולשבוע מפריה הוא התכלית אלא להיות לכם לאלהים הוא עיקר הארץ, ואמרו ז"ל בתורת כהנים וז"ל כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים:

"כי כשזה קם זה נופל - כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני"
מילים של האוה"ח! חזק ביותר!

[כמובן מה שהובא כאן מדברי חז"ל עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה וכו', מבואר כאן שאין ענין להתפלל שיכנסו דברי תורה, כל עוד שלא מסלקים מעדנים, דהיינו המפריע להכנסת דברי תורה. כמדומה שזה הפשט הפשוט.]

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ו' יוני 15, 2012 2:54 pm

כותרת האשכול הזכירה לי את הרב 'הנזיר' ר' דוד כהן זצ"ל, שכידוע התנזר משתיית יין, אכילת בשר, מוצרי עור וכו', ואעפ"כ נהנה (ואולי אפילו הקפיד) על שמיעת נגינת כינור.

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » ו' יוני 15, 2012 2:58 pm

תוכן כתב:לאלו שנהנים רבות משמיעת מוסיקה האם יש ענין לפרוש מהנאה זו, כמו שיש ענין לפרוש משאר הנאות עוה"ז כגון אכילה וכדומה. או דילמא מכיון דהנאת המוסיקה היא הנאה רוחנית, אין טעם לפרוש הימנה, אלא אדרבה שכל עוד שזה לא מפריע לעיסוקים אחרים, עדיף להקשיב למוסיקה שמעוררת את הכוחות הרוחניים.

מן הראוי לציין ללשון הרמב"ן ב'שער הגמול' (בד"ה "ובגמרא") - 'ואין בגשמיות דק כמוזיקה' אשר ממנה משתמע כי דעתו היא שהנאת המוסיקה היא הנאה גשמית.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 15, 2012 3:21 pm

הר' עשוי לנחת בודאי שאתה צודק. וכל שיחי ושיגי דוקא נסובה על המוסיקה, ואם לא ביררתי דברי דיים מרוב להט הויכוח, אתי תלין משוגתי.

בינה נא זאת! · הודעהעל ידי **בינה נא זאת!** » ו' יוני 15, 2012 3:25 pm

במחכ"ת, לא הבנתי את כל השאלה. הרי כל הנאה היא רוחנית, שהיא מורגשת רק בכוח הרוחני ולא בכוח הגשמי.
מאידך גיסא, גם בעלי חיים מסוגלים ליהנות ממוסיקה, כמסופר בכל סיפורי הבעש"ט, ומכאן שאין זו הנאה רוחנית.

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » ו' יוני 15, 2012 3:26 pm

תוכן כתב:הר' עשוי לנחת בודאי שאתה צודק. וכל שיחי ושיגי דוקא נסובה על המוסיקה, ואם לא ביררתי דברי דיים מרוב להט הויכוח, אתי תלין משוגתי.

דברת על נוחיות. מה זה קשור למוסיקה?
נראה לך שרע"א כתב את התשובות שלו בערב שבת כשברקע מתנגן לחיים טיש?

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » ו' יוני 15, 2012 3:30 pm

בינה נא זאת! כתב:במחכ"ת, לא הבנתי את כל השאלה. הרי כל הנאה היא רוחנית, שהיא מורגשת רק בכוח הרוחני ולא בכוח הגשמי.

מה זאת אומרת? ברור שהנפש עוזרת להנות, כי בלי נפש אין משמעות לגוף שהם קשורים ודבוקים זה בזה כנודע.
השאלה היא היכן זה מורגש, הרי ודאי שטעם של אוכל מורגש בלשון וכו' וההנאה היא אם כן פיזית, אך מוזיקה ההנאה היא לא באוזן, אתה מרגיש שזה נפשי, שים לב שיש מוזיקה מרטיטה ומלאת רגש, אתה מרגיש משהו זז בלב...

גם זה הבל · הודעהעל ידי **גם זה הבל** » ו' יוני 15, 2012 3:31 pm

משירת הלויים. ומשירת דוד המלך, כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד וכו' ונושבת בו ומנגן מאיליו מיד היה עומד ועוסק בתורה. ‎)‎ברכות ג:) שירי דוד עבדך הנשמעים בעירך. [אף שיתכן ששירה היא בלא ניגון כאןנראה שהכונה ניגון].
איזוהי עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זה שירה [ערכין י"א. ויעויי"ש].
ולכאו' מבו' שהשירה בעצמותה היא דבר ראוי וטוב וא"כ אין ענין להינזר ממנה. ואם מדובר בשירה שאינה ראויה אין זה נוגע להאם צריך לפרוש משירה.

בלי בעיות · הודעהעל ידי **בלי בעיות** » ו' יוני 15, 2012 4:51 pm

אני קצת מתפלא על כל הת"ח שנושאים ונותנים בעניני הנאות העוה"ז' והנאה רוחנית וכו' וכו'' הרי מפורש בש"ס ופוסקים שאסור לשמוע נגינות בזמן הזה משום חורבן הבית, ודברים חמורים נאמרו בסוטה מח. ועיין רי"ף ברכות על הנ"ל, ושאר פוסקים, שמכל הלין נראה שבקושי יש התרים לשמוע נגונים בזמן הזה, ויש שאפילו אוסרים לשיר בפה ואפילו שלא בבית המשתה, והרי כך נראה פשטות הגמרא. ועיין מה שכתב רש"י בחגיגה (סוף פרק א') על אלישע אחר שלא הגנה עליו תורתו משום זמרא יוונית, ששיטת רש"י היא שלא משום יוון היא הקפידא, אלא משום החורבן. ובימינו בקושי מצאו הפוסקים היתר למה שאנחנו נוהגים לשמוע ניגונים בכלי שיר, ועיין מזה באגרות משה (לא זוכר איפה) שדן בכל זה בארוכה. וא"כ היכי דמי? אם מכוין לשירות ותשבחות וודאי שזה מצוה. ואם להנאתו, ודאי שבזמן הזה היה טוב להמנע מזה אם אפשר (וזה בלשון המעטה, כי זכורני ((גם לא זוכר איפה ראיתי את זה)) שההיתר היחידי שיש היום לשמוע מוסיקה באופן תדיר השכם והערב, שמשמע שאין מי מהפוסקים שמתיר את זה, הוא רק משום שכולנו כל כך חלושים שיש חשש שנכנס לדכאון), ולכה"פ ודאי שיש בזה ענין, ואפילו יותר משאר הנאות אחרות, שאלו באמת ענין למי שמדקדק על עצמו. ואלא במאי,בזמן הבית?

גם זה הבל · הודעהעל ידי **גם זה הבל** » ו' יוני 15, 2012 4:55 pm

הנושא פה הוא בזמן הבית !

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' יוני 15, 2012 4:56 pm

בינה נא זאת! כתב:במחכ"ת, לא הבנתי את כל השאלה. הרי כל הנאה היא רוחנית, שהיא מורגשת רק בכוח הרוחני ולא בכוח הגשמי.
מאידך גיסא, גם בעלי חיים מסוגלים ליהנות ממוסיקה, כמסופר בכל סיפורי הבעש"ט, ומכאן שאין זו הנאה רוחנית.

הרבה זמן אני מתחבט בשאלה זו. והוא, שמכיון שכל הנאה היא רוחנית למה הנאות, יהיו מה שיהיו, הם סתירה לעלייה בעבודת ה'? אבל בהנחה שאכן ההנאות הגופניות הינן סתירה לעבודת ה', האם גם מוסיקה בכלל? וממנהג החסידים להרבות בשירה ובריקודים אין להביא ראיה, כי לשיטתם אפשר להתעלות בעבודת ה' בכל הנאות החיים כולל אכילה ושתיה וכידוע.

ומה שמצאת ב"כל" סיפורי הבעש"ט שבעלי חיים נהנים ממוסיקה, האם תוכל להביא בזה סיפור אחד מוסמך, עד כמה שסיפורי הבעש"ט מוסמכים. ואם לדין יש תשובה, שהרי כידוע משבחי הבעש"ט שנשמות לאלפים ורבבות עד אין מספר היו באים אליו כדי שיתקן אותם, וא"כ אותם בהמות וחיות שהקיפו הבעש"ט ונהנו מהמוסיקה אולי איירי באותם נפשות עלובות שבאו להתקן שנתגלגלו בגופם של בהמות אלו. ואפילו אם נניח שבהמה מרגישה הנאה, יש לדון אם היא נהנית באותה צורה שאדם נהנה. ויש לדון בזה מהא דאמרינן דריח רק הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, ואם נמצא שבהמות נהנות מריחות, האם נניח שלפ"ז שיש להם נשמה? וזכרוני כשהייתי ילד טיילתי פעם בחווה ושאלתי האיכר איך הוא יודע האם הבהמה שמחה או לאו. והוא ענה לי שבהמה אף פעם לא שמחה, היא רק מרוצית או לא מרוצית. ולימודים רבים למדתי באותה רגע, ובטחוני שאיכר זה לא היה אלא אליהו הנביא.

עשוי לנחת כתב:
תוכן כתב:הר' עשוי לנחת בודאי שאתה צודק. וכל שיחי ושיגי דוקא נסובה על המוסיקה, ואם לא ביררתי דברי דיים מרוב להט הויכוח, אתי תלין משוגתי.

דברת על נוחיות. מה זה קשור למוסיקה?
נראה לך שרע"א כתב את התשובות שלו בערב שבת כשברקע מתנגן לחיים טיש?

ברור לי שלא עשה כן, בדיוק כמו שברור לי שלא הפסיק באמירת תהלים סוערת בעת כתיבת התשובה. השאלה היא, בזמן שאנו עסוקים בכל מיני דברים צדדיים, האם יש ענין להקשיב למוסיקה, או שיש להמנע, בדיוק כמו שאנו נמנעים מאכילת שוקולד בכל רגע פנוי.

עשוי לנחת כתב:מה זאת אומרת? ברור שהנפש עוזרת להנות, כי בלי נפש אין משמעות לגוף שהם קשורים ודבוקים זה בזה כנודע.
השאלה היא היכן זה מורגש, הרי ודאי שטעם של אוכל מורגש בלשון וכו' וההנאה היא אם כן פיזית, אך מוזיקה ההנאה היא לא באוזן, אתה מרגיש שזה נפשי, שים לב שיש מוזיקה מרטיטה ומלאת רגש, אתה מרגיש משהו זז בלב...

טעם האוכל מורגש בלשון, אבל הנאה היא לא בלשון, אלא ממלאה את כל הגוף, כמו הנפש.

ולמעשה נראה לי להביא ראיה הפוכה מדברי זה שמעלי, והוא מהא דכתיב בקהלת עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני אדם, ומשמע דשירה היינו בכלל כל שאר התענוגות.

גם זה הבל · הודעהעל ידי **גם זה הבל** » ו' יוני 15, 2012 4:58 pm

והוא מהא דכתיב בקהלת עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני אדם, ומשמע דשירה היינו בכלל כל שאר התענוגות.

ששיר זה תענו גלא צריך להביא ראי' ממשלי, כמדומני שחיפשו פה ראי' האם יש ענין להימנע מתענוג זה.

בלי בעיות · הודעהעל ידי **בלי בעיות** » ו' יוני 15, 2012 5:04 pm

א) לא היה נשמע שהשואל שאל שאלה על זמן הבית, אלא הלכה מעשית. אבל שיהיה...
ב) אם לא משום החורבן, לכאו' זה פשוט שאין שום נפק"מ בין הנאה גשמית לבין הנאה רוחנית, מהיכי תיתי שיהיה חילוק ביניהם. הרי אם יש ענין להמנע מהנאה כלשהיא, אע"פ שהקב"ה ברא אותה, שמצד זה היא היתה צריכה להיות דבר טוב, זה רק משום שהיא מרחיקה את האדם מלהתענג על דבר ה' דשרגא בטיהרא למאי אהני, וא"כ לא זו בלבד שאין שום סברא לחלק בין תענוג גשמי לתענוג רוחני, אדרבה ואדרבה מסתמא שתעמוג רוחני הוא יותר חמור עד כמה שהוא מרחיק ומכהה את כושרו של האדם מלהתענג על דברי תורה ועבודת ה'. ואם הוא מסייע, שוב אין בזה חילוק בין תענוג גשמי לתענוג רוחני, כי הכל נמדד בכחו לסייע, כל דבר לפי עניינו, ואלו דברים המסורים ללבו של אדם.. האין זאת?

גם זה הבל · הודעהעל ידי **גם זה הבל** » ו' יוני 15, 2012 5:06 pm

מה עם המובא לעיל.

גם זה הבל כתב:משירת הלויים. ומשירת דוד המלך, כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד וכו' ונושבת בו ומנגן מאיליו מיד היה עומד ועוסק בתורה. ‎)‎ברכות ג:) שירי דוד עבדך הנשמעים בעירך. [אף שיתכן ששירה היא בלא ניגון כאןנראה שהכונה ניגון].
איזוהי עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זה שירה [ערכין י"א. ויעויי"ש].
ולכאו' מבו' שהשירה בעצמותה היא דבר ראוי וטוב וא"כ אין ענין להינזר ממנה. ואם מדובר בשירה שאינה ראויה אין זה נוגע להאם צריך לפרוש משירה.

בלי בעיות · הודעהעל ידי **בלי בעיות** » ו' יוני 15, 2012 5:10 pm

איזוהי עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זה שירה [ערכין י"א. ויעויי"ש]. שירה מביאה לשמחה וטוב לבב, זו מציאות. אם זו עבודה זה טוב בעצם, ואם זו לא עבודה, לא נאמר על זה בשום מקום שזה טוב. ואין שום הגיון שיהיה איזשהו דבר בעולם שהוא טוב בעצם, וגם כאן זה לא נאמר, כנ"ל.

גם זה הבל · הודעהעל ידי **גם זה הבל** » ו' יוני 15, 2012 5:27 pm

דבריך צודקים, אך בשירה יש הרבה ממנה שהיא עבודה והרבה יותר קל שהיא תהיה עבודה, שירי דבקות שירי שבת וכדו' לרוב. משא"כ באכיל שלא בזמן או במקום מסוים מאוד קשה שהיא תהיה עבודה. [נתח בשר טוב בדרך כלל הוא לא עבודה, שיר טוב כן יכול להיות עבודה.]
(השאלה לא היהתה על זמן הבית אולי, אבל היא היתה באופנים המותרים).

אפרקסתא דעניא

עשוי לנחת כתב:
תוכן כתב:ההפך, דוקא בגלל שהיה להם הרבה נוחיות הצליחו להשקיע כל כוחם בלימוד התורה ולכתוב כאלו ספרים יקרים. והיה ראוי להביא ראיות למה שכתבי, אלא שמכיון שאתה מדבר מסברא, גם אני אוחז במדתך ומדבר מסברא גרידא.

אני מאמין שכאדם מלא 'תוכן' אינך רציני כעת...
וכי חסרים מקורות בענין?
צריך לחפש אצלי ויש על זה מקורות רבים,
בנתיים מה שהכי תפס אותי וכעת זכור לי זה יסוד חזק ביותר מהאוה"ח הק' פרשת בהר (כה לז)
ואמר את כספך וגו'. כאן פירש מה הוא הנשך והתרבית אשר מחשיכים אורו, את כספך הם הדברים שהאדם כוסף בעולם הזה לדברים הנדמים, לא תתן לו בנשך כי כשאדם משלים תאות נפשו הבהמית ומטעים רוחו מכסופיו הוא נשוך בזה ומטיל בו ארס החטא, ואמר ובמרבית לא תתן אכלך פירוש אפילו אכלך שהוא דבר שהורשית לאכול לא תרבה בו, כי כשאדם הולך אחר גרונו ויטה גבול התאוה שבו למותרות, בזה יחשיך אור הנפש כי כשזה קם זה נופל כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני, והוא מאמר הכתוב (משלי י"ג כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, לא להנאת ההרגש, ואומרו אני ה' וגו' פירוש והגם שאני אומר לכם להוציא אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען לא לאכול מטובה ולשבוע מפריה הוא התכלית אלא להיות לכם לאלהים הוא עיקר הארץ, ואמרו ז"ל בתורת כהנים וז"ל כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים:

"כי כשזה קם זה נופל - כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני"
מילים של האוה"ח! חזק ביותר!

[כמובן מה שהובא כאן מדברי חז"ל עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה וכו', מבואר כאן שאין ענין להתפלל שיכנסו דברי תורה, כל עוד שלא מסלקים מעדנים, דהיינו המפריע להכנסת דברי תורה. כמדומה שזה הפשט הפשוט.]

ומה הפשט בגמרא ברכות מד.

אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן למיכל פירות גנוסר כי הוינן בי מאה מנקטינן ליה לכל חד וחד עשרה עשרה וכי הוינן בי עשרה מנקטינן ליה כל חד וחד מאה מאה וכל מאה מינייהו הוה מחזיק להו צנא בר תלתא סאוי ואכיל להו ומשתבע דלא טעים זיונא זיונא ס"ד אלא אימא מזונא רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו רשב"ל הוה אכיל עד דמריד ואמר להו רבי יוחנן לדבי נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה ומייתי ליה לביתיה

גאולה בקרוב

רואים מיד מלשון ותוכן גמרא זו שאינה כפשוטה!
"עד דמריד"! עד שהשערות נשרו! עד דשריק וכו'! ??
ודאי שמשל לאיזה ענין.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ש' יוני 16, 2012 11:49 pm

"אמר אביי: כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי. ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר, ובעאי למיכס צעא אבתרה. אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: כפין עניא ולא ידע. אי נמי: רווחא לבסימא שכיח".

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » ש' יוני 16, 2012 11:57 pm

לייטנר כתב:"אמר אביי: כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי. ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר, ובעאי למיכס צעא אבתרה. אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: כפין עניא ולא ידע. אי נמי: רווחא לבסימא שכיח".

וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום נחלקו בהם בני אדם לשלש כתות.
הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם כפשטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות מחוייבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף על פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם כל שכן ליחידיהם היו נדהמים בכך ואומרים היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים, וכל שכן שימצאו חן בעיניו. והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרה, ועושים תורת השם בהפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו', והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה. והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו כיון שאינם מבינים מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה, או היה להם לומר אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו, אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה.
[מתוך הקדמת הרמב"ם לפרק חלק]
בנתיים לא צריך להאריך, אולי בהמשך, והדברים ידועים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר