מצוות חדשות

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' יולי 06, 2016 9:13 pm

מג"א סי' קנו - כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' יולי 11, 2016 1:04 am

ביאה ראשונה נקראת בגמ' "בעילת מצוה",
וכבר כ' התוס' בכתובות ד"קרי לה בעילת מצוה משום דכתיב כי בועליך עושיך ואמרי' אין אשה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי וע"י כך מידבק בה ובאין לידי פריה ורביה ולהכי קרי לה לבעילה ראשונה בעילת מצוה".
אבל הרי מצינו דביאה זו דוחה אבילות יום ראשון דאו', ושאר ביאות אף שיש בהם מצוות פרו ורבו, אינם דוחות.
ראה לדוג' לש' הרמב"ן בתורת האדם:
ומה שאמרו (כתובות ד' א') בחתן בועל בעילת מצוה ופורש ולא אסרוהו משום שאנינותו בזה תורה, מפני שבעילת מצוה נמי עשה של תורה היא וכדתניא (ברכות ט"ז א') ובלכתך בדרך פרט לחתן ודחו זה מפני זה.
וע"ע בשטמ"ק בכתובות שם.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' יולי 20, 2016 12:37 am

איסור לשתות יין כשר יחד עם גויים.

ז"ל הר"מ מאכ"א פי"ז -

...אסרו לשתות עמהן ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך, ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן. כיצד לא ישתה אדם במסיבה של עכו"ם, ואף על פי שהוא יין מבושל שאינו נאסר, או שהיה שותה מכליו לבדו, ואם היה רוב המסיבה ישראל מותר...

והב"י בסי' קיב כ' בזה ואפשר שהוא ברייתא או תוספתא.

ואמנם מבו' בגמ' ע"ז ח. איסור להשתתף במסיבה של גויים,

עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו

ועי' יחוסי תנאים ואמוראים ערך רב יצחק בריה דרב משרשיא.

אבל הר"מ הוסיף איסור על שתיית יין, (ובטור שם כ' גם שאר משקין), והיתר כשיש רוב ישראל, ולא איירי דוקא ב"משתה" של הגוי אלא בכל שתייה עימו.

וילה"ס במומרים (של זמנינו), דלכאו' ואכלת מזבחו שייך רק בעובדי ע"ז, אבל אולי יש בזה את האיסור של הרמב"ם.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' יולי 21, 2016 7:42 pm

עתניאל בן קנז כתב:מצוה להסתכל על הציצית
ב'חרדים' (מ"ע פ"ב) "מצות עשה מן התורה התלויות בעינים ואפשר לקיימן בכל יום - להסתכל בציצית, דכתיב (במדבר טו, לט) 'וראיתם אותו וזכרתם כו'', ראייה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי עשיה, ממנין תרי"ג לסמ"ק ורשב"ץ". [ומקורו מדברי חז"ל (מדרש תהלים לה, ב) המפרט את המצוות הנעשות בכל האברים - " ... בעיני אני מקיים 'וראיתם אותו' ..."].

וע"ע רשב"ש סי' כו, ריב"ש סי' תפו.

עושה חדשות

ז"ל ס' הלכות א"י המיוחס לבעל ה'טורים' -

לכן אני אומר שמצות תמחוי וקופה הוא כמו מצות חובה ואין לבטל ואפי' בעיר שרובה עניים. ונראה לי שעיקר מצוה זו בארץ דכתיב פתח תפתח את ידיך לאחיך ולעניך ולאביונך בארצך ואע"פ שהצדקה חובת הגוף ונוהגת בארץ ובחו"ל, מ"מ תמחוי וקופה צריכים מינוי מב"ד עיקרם בארץ

ה' הוא המלך

בתו"כ פ' בחוקותי, ובפי' הר"ש והראב"ד :
הא מה אני מקיים זכור שתהיה שונה בפיך. תהא שונה הלכות שבת, זכור את אשר הקצפת במעשה העגל, שתהא שונה הלכות ע"ז. זכור את אשר עשה ה אלוקיך למרים, שתהא שונה בפיך הלכות נגעים. זכור את אשר עשה לך עמלק שתהא שונה בפיך הלכות מגילה

שומר מצווה

מצווה לשיר לה' יתברך, כמובא בחרדים וכנא' בתהילים פעמים רבות

ה' הוא המלך

מצווה לנטוע עץ בארץ ישראל, חז"ל במדרש הכבירו בשבח נטיעת העצים וראו בכך הליכה ודביקות בדרכי הקב"ה, וזה לשון המדרש: (מדרש ויקרא רבה כ"ה)

..."אחרי ה' אלהיכם תלכו" - וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקב"ה? אותו שכתוב בו (תהלים עז) "בים דרכך ושבילך במים רבים" ואתה אומר אחרי ה' תלכו? ובו תדבקון, וכי אפשר לב"ו לעלות לשמים ולהדבק בשכינה אותו שכתוב בו (דברים ד) "כי ה' אלהיך אש אוכלה" ...ואתה אומר ובו תדבקון?

אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה כמו שכתוב "ויטע ה' אלהים גן בעדן", אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה כמו שכתוב "כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מא

ה' הוא המלך

עוד מעניין נטיעת עצים,
"וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וכו'." (ויקרא פרק יט כג). אמר להם משה לישראל: כשאתם נכנסים לארץ ישראל, כל אחד ואחד מכם יטעון את מכושו ויצא ויטע נטיעות. (ע"פ מדרש רבה ויקרא פרשה כה פסקה ה). ובמדרש (תנחומא קדושים פרק ח) "אמר להם הקב"ה לישראל אע"פ שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות. שנאמר: "ונטעתם כל עץ מאכל". כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם.

שומר מצווה

ה' הוא המלך כתב:מצווה לנטוע עץ בארץ ישראל,

האם יש מצווה גם באילני סרק משום שלעתיד הם יטענו פירות כמובא בגמ'?

עושה חדשות

איסור רציחה בארץ ישראל! (בנוסף על איסור רציחה הרגיל, לעבור עליו בשניים).

כך נקט הרשב"ץ בזוהר הרקיע אות קלג,
על פי פשטות הכתובים בפרשתינו -

כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד אחד לא יענה בנפש למות:
ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת:
ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן:
ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו:
ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל:

בברכה המשולשת

שומר מצווה כתב:
ה' הוא המלך כתב:מצווה לנטוע עץ בארץ ישראל,

האם יש מצווה גם באילני סרק משום שלעתיד הם יטענו פירות כמובא בגמ'?

זכורני שמרן הגר"מ אליהו התייחס לזה באחד משיעוריו (שעדיף עץ פרי בכ"ז)

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ש' אוגוסט 06, 2016 11:16 pm

ריט"ע בפיוט א'ל א'להי הרוחות: יחצה אחת משלוש מצות ואין ברכה עמה. משמע דעכ"פ איכא מצוה בחצייה.
של"ה על מצות ספירת הזב והזבה
רח"ו בשע"ק, מ"ע דאורייתא של ונקדשתי בתוך בנ"י באמירת קדושה (ובר"ן שהוא אסמכתא בלבד)

שומר מצווה

מצוה לרוץ לבית הכנסת

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:מצוה לאהוב את הבן! ז"ל הרמב"ן בהשג' לסהמ"צ שורש ה:
כגון ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה על דרכו של הרב אינו אלא טעם למה שקדם כי רעה גדולה היא שהיא אשת בנך שהוא חייב בכבודך ואתה מתחייב באהבתו ואין ראוי שתגלה ערותה.
(ואולי מצוות ואהבת היא על כל אדם כפי דרגת הקירבה, וכגון דאסור לקדש אשה עד שיראנה שלא תתגנה וילפי' ליה מואהבת לריעך, וממילא דיש חיוב על אהבת הבן יותר משאר אדם). ועכ"פ זוהי לכאו' המצווה הראשונה של האב עם הבן.

סתם כך, להעיר, הרי הגדר של כמוך מבו' בחז"ל דסני עלך וכו' וכן במידה טובה לעשות לחבירו הרצוי לו. ויש לשאול הרי אדם רוצה שיתן לו חבירו במתנה את כל ממונו, ואטו ג"ז בכלל כמוך. אבל פשוט הוא דהכוונה רק לאותם דברים שיש לאדם תביעה ותרעומת עליהם, אם מזיקים לו או שלא מועילים לו, אבל על רצונות בעלמא לא נאמר החיוב של ואהבת כמוך. (ראיתי כן גם בשם הגרד"י מן זצ"ל).

איש בער · הודעהעל ידי **איש בער** » ד' אוגוסט 10, 2016 6:10 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:ז"ל ספר חרדים מ"ע פ"א:
אחרי שצוה לאברהם על המילה ונמלתם את בשר ערלתכם חזר ואמר לו והיה לאות ברית ביני וביניכם היא מצוה שנית תלויה בלב שיעלה האדם כל יום על לבו שהוא עבד חתום למלכו של עולם ולא ימרוד בו ויחזיק עצמו לבן חורין וכן מנהג העולם שהאדון חותם את עבדו כדי שתהא אימתו עליו כדאיתא במסכת שבת ולכך שם האות באבר זה לפי שהוא ית' קדוש ושונא זמה הוא יפחד וימנע אדם עצמו מעבירה

ופשיט"ל דהזמן של המצוה הוא "כל יום", לא כל שעה, ולא כל שבוע או חודש.
ומצינו כה"ג בעוד מצוות, וכגון להסוברים שהנחת תפילין מחוייבת לכה"פ "פעם ביום", או דעונש כרת על הנמנע ממילה הוא על "כל יום" שלא מל. ואף דלא כתיב יום בתורה לגבי תפילין ומילה וכו', מ"מ מסברא נקטו חז"ל דהשיעור הקובע הוא "יום". ויל"ע כיו"ב בעוד מצוות, ולדוג' מצוות אהבת ה', האם יש חיוב מינימלי של פעם ביום או לאו.

לענין זה ראוי לציין למש"כ הכס"מ לפרש מה שפסק הרמב"ם: מ"ע להתפלל בכל יום שנאמר וכו'

ודעת רבינו שמצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום ממ"ש ועבדתם את ה', ועבודה זו צריכה שתהיה בכל יום, שאם אינה בכל יום אולי נבא לומר שהיא פעם אחת בכל ימיו, וזה ממה שלא יסבלהו הדעת וא"כ ע"כ החיוב הוא להתפלל בכל יום.

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ד' אוגוסט 10, 2016 7:40 pm

איש בער כתב:
עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:ז"ל ספר חרדים מ"ע פ"א:
אחרי שצוה לאברהם על המילה ונמלתם את בשר ערלתכם חזר ואמר לו והיה לאות ברית ביני וביניכם היא מצוה שנית תלויה בלב שיעלה האדם כל יום על לבו שהוא עבד חתום למלכו של עולם ולא ימרוד בו ויחזיק עצמו לבן חורין וכן מנהג העולם שהאדון חותם את עבדו כדי שתהא אימתו עליו כדאיתא במסכת שבת ולכך שם האות באבר זה לפי שהוא ית' קדוש ושונא זמה הוא יפחד וימנע אדם עצמו מעבירה

ופשיט"ל דהזמן של המצוה הוא "כל יום", לא כל שעה, ולא כל שבוע או חודש.
ומצינו כה"ג בעוד מצוות, וכגון להסוברים שהנחת תפילין מחוייבת לכה"פ "פעם ביום", או דעונש כרת על הנמנע ממילה הוא על "כל יום" שלא מל. ואף דלא כתיב יום בתורה לגבי תפילין ומילה וכו', מ"מ מסברא נקטו חז"ל דהשיעור הקובע הוא "יום". ויל"ע כיו"ב בעוד מצוות, ולדוג' מצוות אהבת ה', האם יש חיוב מינימלי של פעם ביום או לאו.

לענין זה ראוי לציין למש"כ הכס"מ לפרש מה שפסק הרמב"ם: מ"ע להתפלל בכל יום שנאמר וכו'
ודעת רבינו שמצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום ממ"ש ועבדתם את ה', ועבודה זו צריכה שתהיה בכל יום, שאם אינה בכל יום אולי נבא לומר שהיא פעם אחת בכל ימיו, וזה ממה שלא יסבלהו הדעת וא"כ ע"כ החיוב הוא להתפלל בכל יום.

וכבר כלל רבינו הרמח"ל (דרך ה' ריש ח"ד) כל המצוות בארבעה סוגים תמידי יומי זמני ומקרי.

לעומקו של דבר

ראיתי פעם בספר (כל נדרי?) שצריך להזהר מלומר לחבירו שישכים לביתו למרעות, שאפשר זה בכלל נדרי מצווה, מואהבת לרעך כמוך.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:והנה ביחזקאל פ"כ מבו' שהגאולה ממצרים שנעשתה בפרסום גדול לעיני הגויים, היא עצמה טעם לכך שהקב"ה לא יעזוב את עם ישראל לעולם
בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי - וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם - וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל - וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם - וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם - וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ - וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם - וַהֲשִׁבֹתִי אֶת יָדִי וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם
והאריך בזה הנתיבות בהגדש"פ, עי"ש.
ויש לשייך לזה גם את ד' הבית הלוי על הפס' ואנכי אעלך גם עלה (ויגש מו-ג) דזוהי ההבטחה הגדולה שבכל ההבטחות, שיהיה נקרא שמו על ישראל, ובכל מעשה ובכל זמן שיהיו ישראל בשפלות חלילה ממילא יהיה גם כבודו בהסתר ובהעלם, ואנכי אעלך גם עלה, כשאהיה מעלה אותך אז ע"י עלייתך יתפרסם גם שמי בכל הגוים ויהיה עליה לכבודי וכו' עי"ש.

אבל יש להזכיר גם את מש"כ הרשב"ם בפ' עקב, ז"ל -

ואתנפל לפני י"י את ארבעים היום וגו' ואתפלל אל י"י ואומר וגו' - מי האיש החכם יתן לב ויבן למה הוצרך לכפול כאן נפילת ארבעים יום? וכי דרך המקרא לחזור ולכפול דבר לומר כשנפלתי לפני י"י ארבעים יום כך וכך נתפללתי? למעלה היה לו לומר, ולא היה צריך לחזור ולכפול כדי להודיע לישראל, בלשון זה התפללתי? אפס חכמה גדולה יש כאן ולהוכיח ישראל בא. שמא תאמרו, והלא חטא גדול כמעשה העגל הועילה תפלתו של משה וניצלנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תפלות הנביאים. אמר להם משה לא תועיל לכם תפלה בארץ ישראל. כי עתה לא נתכפר לכם אלא כדי שלא יתחלל שמו, שהרי כך התפללתי זכור לעבדיך וגו' פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי יכולת י"י להביאם, ולכך לא נתחייבתם מיתה במדבר. אבל לאחר שיהרוג לפניכם שלשים ואחד מלכים וינחילכם את הארץ, אז יוציאכם ויגרש אתכם מן הארץ שאין כאן עוד חילול השם לאמר האומות מבלתי יכולת י"י, אלא יאמרו הגוים, ישראל חטאו לו, כמו שמפורש באתם נצבים ואמרו כל הגוים על מה עשה י"י ככה לארץ הזאת מה חרי האף וגו' ואמרו על אשר עזבו את ברית י"י אלהי אבותם וגו' ויתשם י"י מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' אוגוסט 23, 2016 10:52 am

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... t=&pgnum=2

כאן הבטיח המחבר קונטרס שלם של מצוות שלא התבארו בפוסקים, אבל כנראה לא נדפס.

אם איסורים בכלל. יש כמדומה חיבור של ר' ישעיה פיק על איסורים מהתלמוד שלא נזכרו בדברי הפוסקים.

עושה חדשות

איש_ספר כתב: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... t=&pgnum=2
כאן הבטיח המחבר קונטרס שלם של מצוות שלא התבארו בפוסקים, אבל כנראה לא נדפס.
אם איסורים בכלל. יש כמדומה חיבור של ר' ישעיה פיק על איסורים מהתלמוד שלא נזכרו בדברי הפוסקים.

נשמע מסקרן. אבל נצטרך תמיד לבדוק את זה - viewtopic.php?f=17&t=24992

עושה חדשות

האם יש איסור להוסיף עוד נענועים בלולב?
עי' בדברי פירקוי בן באבוי כאן -

פרקוי בן באבוי - נענוע הלולב נתנו לו שיעור.pdf: (206.99 KiB) הורד 372 פעמים

עושה חדשות

במנין המצוות לרבנו עזרא מגרוניא -
מצות עשה לשמוח חתן עם אשתו שנה אחת, שהיא בכלל לא תחמוד אשת רעך אבל אשתו יחמוד.

עושה חדשות

ז"ל החינוך, מ' תקנ -

שלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו ... מטעמי מצוה זו ענין צער בעלי חיים שהוא אסור מן התורה, וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינן וכל שכן לעשות עמהן מלאכה, וכמו שאנו רואים בעינינו באותן שאינם תחת ידינו כי כל עוף למינו ישכון, וכל הבהמות ושאר המינין גם כן ידבקו לעולם במיניהן. וכל חכם לב מזה יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם כמו צדיק ורשע והנקלה בנכבד, שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי חיים שאינם בני שכל, כל שכן בבני אדם אשר להם נפש משכלת לדעת יוצרם.

עושה חדשות

מצוות "יכיר":
ז"ל רמב"ן בפ' כי-תצא "והנה המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו עובר בלא תעשה ועשה ואף על פי שאין דבריו קיימים בדין, וכל שכן אם לא רצה להודיע שהוא הבכור וטען שהוא פשוט והנחילו כאחד מבניו מדעתו שהוא הבכור שעובר בהן".
וז"ל ראב"ע שם "יכיר - יעשה לו הכרה, או שיודה לפני אחרים מי שהוא בכור, אם היה במקום שלא יודעו, או הוא חייב מבתחלה שיכיר מי שהוא הבכור מבניו, אם היו תאומים".

אליהו בן עמרם

מצוה חדשה נוספת:
מצוה לשמוח בעשית כל מצוה
מקורו ברבינו בחיי על פרשת כי תבוא, עה"פ תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ושם כתב שמצות השמחה היא מצוה נפרדת מהמצוה עצמה שמקיים, ויש לה גם שכר נפרד.

אגב, ברבינו בחיי באותה פרשה עה"פ "השקיפה" כתב ששמחה בעשית המצוות מהפכת את הדין לרחמים. והנה לנו עוד עיצה טובה לקראת ימי הדין והרחמים הבעל"ט.

בר ישראל · הודעהעל ידי **בר ישראל** » א' ספטמבר 25, 2016 4:48 am

הרב יוסף קאפח (כתבים כרך א) משתדל להוכיח בדעת הרס"ג (ואולי הרמב"ם) ש"כל המדבר לשון הקודש בשיבוש ולא בדקדוק עובר בלא תעשה ולוקה ארבעים מדברי קבלה" (עמ' 61), וזה בנוסף להמצות עשה שמבאיים מהספרי ללמוד לשה"ק.

איש לוי · הודעהעל ידי **איש לוי** » ב' ספטמבר 26, 2016 8:51 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:מצוות "לכלב תשליכון אותו".

זה לגבי טריפה.
ולגבי נבילה, דכתיב בקרא למוכרה לנכרי או ליתנה לגר, גם זה בפשטות איננו מצוה, אבל הגמ' ביומא דנה בזה לאו הניתק לעשה.
ולהדיא מצינו בתש' המפורסמת של הר"י בן פלט שהובאה בראש', שהוא דן שם על איזה מצוות מברכים ועל איזה לא, ומה הכלל בזה, ובתוך הדברים הוא כותב:
"הכי אסתברא לן דהני מצות עשה דלא מברכינן עלייהו לא תליין בחד טעמא בלחוד אלא כמה טעמי אית בהו. חדא מינייהו עשיית דין אף על גב דמצות עשה היא דכתיב (דברים א טז) ושפטתם צדק לא מברכינן עלה דילמא לא מקבלי בעלי דינין ההוא דינא עלייהו. אי נמי מחלי להדד' מאי דתבעי ומיעקר ליה עשה וליתיה כלל, והוא הדין לעזיבה ופריקה. והשמטת כספים. וקרקעות. ושלוח עבדים והענקתן. ועמידה מפני הרב ומורא. וכבוד אב ואם. ונתינת צדקה לעני. והלואת אביון. והשבת גזלה. וחזרת רבית. והשבת אבדה. ועזיבת לקט שכחה ופאה ופרט ועוללות. ונתינת מעשר עני. ומי שמשמח גר ויתום ואלמנה. ובקור חולים. ונחמת אבלים. ולוית המת. והכנסת חתן וכלה לחופה. ועריפת פטר חמור. והשבת העבוט. ונתינת נבלה לגר. ומכירתה לנכרי. ושריפת נותר. ושלוח הקן. אלו כלן אין מברכין עליהן מכמה טעמים וכו' ואיכא נמי דלא מברכינן עלייהו משום דתלוי בדעת אחרים דרחמנא אזהר לאהנויי להו. והואיל ואיפשר דמימנעי מההיא הנאה או דמחלי לי' ומיעקר ליה עשה לא מברכינן עלייהו. כגון נתינ' צדקה או מעשר עני לעני, ומשמח גר ויתום ואלמנה ברגל, והענקת עבדים, ונתינת נבלה לגר ומכירתה לנכרי".

הנה מהסוגיא ביומא, היה אפשר לומר שאי"ז הוכחה שאכן יש מצות עשה לתת לנכרי וכיוצ"ב בטריפה לתת לכלב, דלעולם כונת הגמ' היא שמאחר ואיסור האכילה נאמר בלשון עשה לכך לא לוקין עליו, והיינו דאם היה נאמר האיסור בלשון לאו בלבד, היה זה כשאר לאוין שלוקין עליו, אבל מאחר שאין הלאו נאמר (רק) באופן כזה אלא הוא נאמר בלשון עשה "לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה או מכור לנכרי' הרי שבזה הורתה לנו התורה איסור אכילה שבו, ומאחר שהלאו נאמר בלשון עשה אין לוקין עליו, והו"ל כאיסור עשה. ומ"מ אכתי צ"ע למה לא מנו שאר מוני המצוות את אותו איסור עשה זה.
והנה במנ"ח במצוה עג' ג' העיר בזה מדוע לא מנו מוני המצוות את המצוה הזו (וכבר ציינת את תשו' הר"י בן פלט) ועיי"ש בלשונו שס"ל שזהו מצות עשה ממש. אולם מ"מ נראה דהטעם שלא מנו מוני המצוות מצוה זו, כיון שאי"ז מצות עשה כפשוטה, אלא רק איסור עשה דילפינן מזה את האיסור אכילה, ולעולם אין חיוב לתת לכלב.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:מג"א סי' קנו - כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו.

אולי זה מהווה מקור לגזילה על זכויות יוצרים? ואמנם בגמ' מבו' שזה מעלה דמביא גאולה וכו' ולא כתיב דעובר בלאו, וצ"ע, ושמעתי ליישב שזה תלוי אם אומר "חידוש" שלא בשם אומרו או סתם שמועה בעלמא. עכ"פ זה ממש כעין הטענה של גזילת זכויות יוצרים. (וכן גוי הלומד תורה דהוי כגזלן, ויש מהאחרו' שכ' דכ"ז הוא דוקא במחדש חידו"ת דאז נעשה תורה דיליה).

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ד' ספטמבר 28, 2016 11:21 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:מג"א סי' קנו - כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו.
אולי זה מהווה מקור לגזילה על זכויות יוצרים? ואמנם בגמ' מבו' שזה מעלה דמביא גאולה וכו' ולא כתיב דעובר בלאו, וצ"ע, ושמעתי ליישב שזה תלוי אם אומר "חידוש" שלא בשם אומרו או סתם שמועה בעלמא. עכ"פ זה ממש כעין הטענה של גזילת זכויות יוצרים. (וכן גוי הלומד תורה דהוי כגזלן, ויש מהאחרו' שכ' דכ"ז הוא דוקא במחדש חידו"ת דאז נעשה תורה דיליה).

יש שני ענינים שונים. האחד הוא גזל זכויות יוצרים, והיינו העתקה ושימוש בחומרים בלי רשותו, ויש מה שנקרא במשפטי העמים "זכות מוסרית", שהוא החובה להזכיר את שם היוצר על יצירתו. ושני ענינים אלו אינם תלויים זה בזה, היינו שאפילו אם שילמת לאדם על עבודתו עדיין אינך יכול להשמיט את שמו (וכן לאידך, עצם הזכרת השם עדיין אינה מתירה להשתמש ללא רשות). עכ"פ דברי המג"א נוגעים לענין השני, וכבר דובר בזה כאן בעבר באחד האשכולות.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ה' ספטמבר 29, 2016 11:32 am

סגי נהור כתב:כבר דובר בזה כאן בעבר באחד האשכולות.

כאן: viewtopic.php?f=17&t=17636&

עושה חדשות

חיוב להקביל פני רבו כל יום,

ריטב"א ר"ה טז: כתב:אמר ר' יצחק כו' שנאמר לא חדש ולא שבת. וא"ת א"כ הוה ליה למימר חייב אדם להקביל פני רבו בשבת, י"ל דר' יצחק תפס קצה האחרון כי הקבלה היא בכל תלמיד כפי קירובו לרבו, כי אם הוא בעיר חייב לראותו בכל יום ולא סגי בלאו הכי, ואם הוא חוץ לעיר במקום קרוב פעם אחת בשבוע או בחודש, וזהו שאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת [יש משעה] שראית אותו, ואם הוא במקום רחוק יש לו לראותו פעם אחת ברגל, ולא הוצרך ר' יצחק להזהיר אלא למי שרבו במקום רחוק שלא יתעצל לראותו, ושבת נמי דנקט כולל גם יום טוב

וכ"כ בסוכה כז: אמר ר' יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. פי' בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא בכל יום ויום הוא חייב, וע"ע ביאור הלכה סי' שא.

עושה חדשות

עוד אחד, כאן - viewtopic.php?p=307637#p57395

עושה חדשות

לא ממש מצווה חדשה, אבל ההדגשים קצת חדשים (למי שלא מכיר).

תקוני זוהר כתב:וצריכין ישראל לשני לה את ושמא ועובדא ודא איהו שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה בגין דלא אשתמודע ביה אויב דאיהו סמא"ל ודא איהו השיב אחור ימינו וכו' אם זכאן [דף נז עמוד א] לנטרא שבת צריך לשנויי ליה מיומין דחולא בלבושין ומיכלין דאינון ענג שבת דאם הוה רגיל למיכל תרי סעודות ביומא דחולא בשבת אכיל תלת דכתיב (שמות ט"ו) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לי"י היום לא תמצאוהו בשדה ובכלא צריך למעבד בשבת תוספת דאם הוה רגיל למיכל ביומא דחולא נהמא וחמרא יוסיף בשבת בשרא דא תוספת שבת שנוי מעשה דאם הוה רגיל למעבד עובדא בחול לא יעביד בשבתא הדא הוא דכתיב (שם כ') ששת ימים תעבוד וכו' שנוי השם לכל יומא קארי ליה מעשה כמה דאת אמר ששת ימי המעשה וליום השביעי קארי ליה שבת דאיהו השבתת מעשה ביטולא דעובדא שנוי מקום אם הוא רגיל לאוקדא נורא בחולא דישני ולא יוקיד ליה בשבתא הדא הוא דכתיב (שמות ל"ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ועוד אית שנוי דצריך לשנות מעבדא למטרוניתא דלא יהון שוין דמטרוניתא איהי מקומו דקודשא בריך הוא צריך לשנות למלכא הדא דכתיב וישנה ואת נערותיה ביום השבת דאשתני יומא דשבתא מיומא דחול דשלטא ביה עבדא דמלכא ועוד מושבותיכם מושב דבר נש איהו מקום דיליה ועוד שנוי מקום לתקנא ביתא בשבתא תוספת מבחול ועוד שנוי מעשה אם הוא עציב בחולא דיהא חדי בשבתא ואם אית ליה קטטה בחולא עם בר נש או עם אתתיה דיהא ליה שלמא עמה בשבתא ובדא לית רשו לקרבא לסם המות חללה ולבעלה דאיהו אל אחר חלול שבת לית לון רשו לקרבא ובגין דא אמרו קדמאי אם ישראל הוו מקיימין שבת אחת כהלכתה מיד הוו נגאלין וכן צריך לשנויי בנר דליק ובמטה מוצעת ובפתורא כגוונא דא אם הוה רגיל ביומי דחול לאדלקא שרגא בפתילה חד יוסיף בשבת תניינא ובפתורא אם רגיל לברכא המוציא על נהמא חדא בשבת יוסיף תניינא דאינון כגוונא דלחם משנה מטה הא אתמר דאם הוה רגיל לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ובפרודא לא יזדווג לאתתיה בשבתא אלא בשלמא ובגין דא תלמידי חכמים עונתן מליל שבת לליל שבת וצריך לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא ואם אית לון שלמא בכל שית יומין דחולא יעבדון תוספת בשבתא בפיוסא דא לדא ברחימו סגי כגוונא דלעילא דאתמר לגבי שכינתא פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי בתוספת מלין דפיוסא כגוונא דא צריך בר נש לפייסא לאתתיה בשבת בתוספת מלין דפיוסא ובזמנא דאלקים אחרים חזיין בשבת שנוייא בכלא לית לון רשו לקרבא הדא הוא דכתיב (במדבר א') והזר הקרב יומת בגין דקדש היא לכם מחלליה מות יומת ובגין דא אתמר בקרא את שבתותי תשמרו

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' ינואר 10, 2017 9:31 pm

איסור חדש: ובנביאי אל תרעו...

זוהר חדש רות כתב:רבי נתן שאל ליה לרבי יוסי ברבי חנינא יומא חד וא"ל אליהו הוה ליה ברא או לאו. א"ל מילתא אחרא הוה ביה וכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו, מאי אל תרעו אל תעשו עצמיכם רעים וחברים לנביאי. והקב"ה בחר בהם והבדילם מישראל לעבודתו והכניסם בהיכלו ק"ו מי שהוא מלאך בשמים אתה שואל עליו.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:יראים סי' תי -
מורא שבת. כשם שצוה הב"ה לתת מורא וכיבוד למקדש כך צוה לתת לשבת שהרי הוקשו זה לזה דכתיב את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו ומהו מורא שבת שיחשוב אדם בלבו לכבד את השבת ולשמור ולהיות חרד על הדבר ולא מן השבת אתה ירא אלא ממי שהזהיר על השבת

בנוגע לזה, ראה דברי הגרמ"ש זצ"ל המצו"ב, מסה"ז לרבי יצחק קוליץ.

מורא מקדש רבי משה שפירא.PDF: (474.76 KiB) הורד 344 פעמים

נקדש את שמך בעולם

חשבתי אולי יש מצוה כשמנקה את ביהכ"ס (מוריד את המים) שכן כתוב ספר דברים - פרק כ״ג - פסוק י״ד:
{יד} וְיָתֵ֛ד תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ עַל־אֲזֵנֶ֑ךָ וְהָיָה֙ בְּשִׁבְתְּךָ֣ ח֔וּץ וְחָפַרְתָּ֣ה בָ֔הּ וְשַׁבְתָּ֖ וְכִסִּ֥יתָ אֶת־צֵאָתֶֽךָ׃
ואף שמדובר שם על מחנה (הארון במלחמה) מ"מ חזינן שחז"ל למדו דינים מפרשה זו גם לשאר מקומות, למשל כתובות מו ע"א
אזהרה למוציא שם רע מנלן ר' אלעזר אמר מלא תלך רכיל רבי נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מהאי ההוא מיבעי ליה לכדר' פנחס בן יאיר ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה.
(אמנם נחלקו הראשונים אם הוא דרשא גמורה או אסמכתא ,הרמב"ן בספר המצוות כותב שזה אסמכתא והסמ"ג כתב שהיא דרשא גמורה)
ואף אם נאמר שמחוץ למחנה אין מצוה יש לדון בביהכ"ס של בית כנסת ובית מדרש ששם אפשר שהוא כמו מחנה שהרי מפרשה זו דרשו חז"ל את כל דיני ההרחקות מצואה בשעת התפילה מהפסוק "ולא יראה בך ערות דבר" והרי גם במחנה היו יוצאים למקום חיצוני לעשות צרכיהם כדמפורש שם בקרא ואף שזה בחוץ נצטוו לכסות.

עושה חדשות

מנ"ח מ' תלז כתב:אבל בכתב על עור בהמה וחי' טמאה דאיסור יש בדבר דכתיב למען תהיה תורת ד' בפיך ודרשינן מן המותר בפיך. ונראה דאיסור יש בדבר ולא פסול בלבד דמשמע דהתורה הקפידה דתורת ה' יהי' נכתב דוקא על המותר

עושה חדשות

אי' באבות דר"נ פכ"ו "הוא היה אומר האוכל אוכלין שאינם עולים על גופו עובר משום ג' לאוין שביזה את עצמו וביזה את האוכלין ומברך ברכה שאינה כתיקונה". והובא בהגה"מ הל' דעות פ"ג, על הא דכ' הר"מ דלא יאכל אלא דברים המועילים לגוף. אכן בבהגר"א יו"ד סי' קטז סקי"ט הביא את זה על אוכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם עי"ש. ועי' ריטב"א שבועות דל"ו. דמשמע ג"כ דאכילת דברים הרעים הויא איסור דאו', עד שהק' דמשו"ה הוי לאו שבכללות.

איש טלז · הודעהעל ידי **איש טלז** » ד' פברואר 08, 2017 8:00 pm

עושה חדשות כתב:על המצווה לגייר,

בר"מ בסהמ"צ עשה ג כ' "ולשון סיפרי (שם) ואהבת את י"י וכו' אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר"ל כמו שאברהם בעבור שהיה אוהב השם כמו שהעיד הכתוב (ישעי' מא) אברהם אוהבי שהיה גם כן לגודל השגתו דרש האנשים אל האמונה מחוזק אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתדרוש האנשים אליו".

הרשב"ץ מנה מצוות קבלת גרים, מצו"ב.

וע"ע קידושין דסב' מי יימר דמזדקקי תלתא לגיירו ועי"ש בפירוש המיוחס לתוס' ר"י הזקן וז"ל אבל גבי עבד הלקוח מישראל אע"ג דבעי שלושה הואיל ואין צריכים חכמים וודאי ימצא ובידו הוא שכל איש שילך לשם מצוה קא עביד

פורום אוצר החכמה

מי מחובר