HaimL כתב:ד. אדרבה, דווקא משום שהרה"ק בתניא כתב שלפעמים צדיק הוא שם המושאל על צדיק בדינו, זה מה שגורם לי לחשוב שצדיק גמור שבגמרא ובתוספות ר"ה, שהביא הרב הנזכר שליט"א, אין הכוונה לצ"ג שבמאמר רבי אבהו, אלא לצ"ג לעניין הדין. דאל"ה, יש לתמוה אמאי לא הזכירה הגמרא שם צשא"ג ורשא"ג. ולתורף דבריו החביבים טרם מצאתי כיצד להשיב עליהם.
יש שיטה שלישית בביאור הגמרא בראש השנה שצדיק דהתם פירושו צדיק בדינו, והוא שיטת הרמב"ן ודעימיה, אבל תוס' להדיא חולק וס"ל שפירושו רוב זכויות ונכתב לאלתר לחיים הכוונה לחיי עולם הבא, ואע"פ שבגמרא כתוב צדיקים גמורים, ואולי היה לתוספת גירסא אחרת בגמרא.
דרך אגב האם קראת את המשנת רבי אהרן שצוטט לעיל באשכול, כדאי שתקראהו.
והנה אתמול בלילה זיכו אותי מן שמיא לשמוע שיעור מפי הרה"ג רבי אשר ווייס שליט"א והביא שאומרים בשם הראגאטשאווער על הגמרא הנ"ל שמכאן מקור לפסק הרמב"ם כרבי אבהו דגדולים בעלת יותר מצדיקים גמורים ודלא כרבי יוחנן דחולק, דהרי אילו צדיק גמור עדיף מבע"ת מה מועיל מה שהרהר תשובה בליבו והרי עדיין אינו צדיק גמור, עכ"ד. והרב הנ"ל אמר שברור לו שלא מפי הצ"פ יצאו הדברים דהרי הגרסא בגמרא אינו צדיק גמור, ובאמת שכבר הובא לעיל שי"ג צדיק גמור וא"כ אפשר לקיים הווארט הנ"ל, אבל על הרמב"ם לשיטתו שאינו גורס גמור.
ולפי דברי לעיל מופרך הווארט בין כך שהרי צדיק גמור כולל שניהם וגם אם בע"ת נחשב פחות מצדיק מעיקרו מ"מ הרי הוא צדיק גמור.