פורום אוצר החכמה

יש כמה הקפדות של הסבתות ואני רוצה לדעת אם יש לזה מקור

1. שתינוק לא יראה את עצמו במראה
2. שתינוק לא יאכל דגים עד שידע לדבר
3. שלא לתלות את בגדי התינוקות בחבלי כביסה בלילה.

לדידי, כל זה נראה לי קשקוש אחד גדול, אבל בכל זאת אולי יש לזה איזה מקור?

היה אשכול על מנהג זקנות
viewtopic.php?p=73882#p73882
viewtopic.php?f=7&t=9364&p=84743&hilit=%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92+%D7%96%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%AA#p84743

על מנהג 3 ראיתי באיזה מקום, כי לפנות ערב הצפרים יושבות על החבלים ומלכלכים את הכביסה, ובפרט בגדי תינוקות שרגישים לזיהומים.

על מנהג שני אני ראיתי במו עיני תינוק שנחנק מדג, והכחיל עד שמישהו בא והצליח להוציא את הדג ועל ידי כך להציל את חייו. וכבר המליצו רופאים רבים לא להאכיל דגים לילדים רכים. והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם.

ועוד מנהג שמאד הקפידו עליו בילדותי, הוא לא לעבור מעל ילד, ואם עוברים צריכים לעבור חזרה.

עם ישראל גלה [וגולה] בין העמים, והרבה דברים של מנהגי העכו"ם ודומיהן השתרבבו להם אצל היהודים, הרבה דברים הם בחשש של 'ובחוקותיהם' ו'לא תנחשו', לכן, יש לנו שו"ע וספרי אחרונים שבעקבותם אנו הולכים ואל לנו להתפס בדברים שאין להם כל שחר.
והיו כבר אשכולות שדנו בדרים מסוג אלו עד שכבר 'כרעה' לה הגפן מלשאת אשכולות אלו.

תוכן כתב:ועוד מנהג שמאד הקפידו עליו בילדותי, הוא לא לעבור מעל ילד, ואם עוברים צריכים לעבור חזרה.

יש לעיין באחד שעבר בטעות מעל ילד, ואינו זוכר אם עבר רק פעם אחת או פעמיים, אם יש לו לעבור שוב בחזרה או לאו.

אפשר לפשוט את הספק בקלות, מכיון שמקובל בידינו שמי שעובר על ילד ולא עובר חזרה, הילד יפסיק לגדול. אז יש לבדוק אם הילד מפסיק לגדול, נדע שלא עברנו עליו שוב, ועל כן יש לתקן במהירות האפשרית שהילד לא יצא אצבעי.

כדאי לעיין גם כאן:
viewtopic.php?f=17&t=3595#p26887

תוכן כתב:אפשר לפשוט את הספק בקלות, מכיון שמקובל בידינו שמי שעובר על ילד ולא עובר חזרה, הילד יפסיק לגדול. אז יש לבדוק אם הילד מפסיק לגדול, נדע שלא עברנו עליו שוב, ועל כן יש לתקן במהירות האפשרית שהילד לא יצא אצבעי.

יש לחקור אם הכוונה היא שלעולם ההעברה הראשונה עוצרת והשנייה מתקנת, או שיש שני כיוונים, אחד מגדיל ואחד מקטין וכשעובר משני הכיוונים מחזיר לעולם לנורמלי, וא"כ שמא אם ממשיך לגדול יש חשש שיצא ממנו תורן וצ"ע.

מעשה שהיה כך היה:
לפני אי אלו שנים, כשני עשורים ויותר, עברתי מעל אחי הצעיר שהיה באותו זמן כבר שית או שבע. צווחו עלי בני המשפחה: שוב תשוב ותעבור עליו, שמא הקטן לא יצמח. סרבתי בעקשנות. והנה אותו אח צעיר צמח לגובה, וכדומני שגובהו עובר את ה-1.9 מטר. מאז אני אומר וחוזר ואומר: צאו וראו כמה נאמנת קפידא זו! אם לא הייתי עובר עליו היה המסכן מיתמר לגובה של 3 מטר!

יש לברר המנהג שלא להראות לתינוק חיות טמאות, עד איזה גיל זה, וכמו"כ האם זה רק במציאות או גם בתמונה

ההקפדה שלא להביט בבעלי חיים לא טהורים אינה נוהגת רק בתינוקות אלא אף במבוגרים. כן משמע מדברי קב הישר (באחד מהפרקים הראשונים בספר).

חכם באשי כתב:מעשה שהיה כך היה:
לפני אי אלו שנים, כשני עשורים ויותר, עברתי מעל אחי הצעיר שהיה באותו זמן כבר שית או שבע. צווחו עלי בני המשפחה: שוב תשוב ותעבור עליו, שמא הקטן לא יצמח. סרבתי בעקשנות. והנה אותו אח צעיר צמח לגובה, וכדומני שגובהו עובר את ה-1.9 מטר. מאז אני אומר וחוזר ואומר: צאו וראו כמה נאמנת קפידא זו! אם לא הייתי עובר עליו היה המסכן מיתמר לגובה של 3 מטר!

אמנם אפשר שעברת עליו מהצד ההפוך, ולכך צמח יותר ויותר שלא כדרך הטבע.

איסתרא בלגינא כתב:

חכם באשי כתב:מעשה שהיה כך היה:
לפני אי אלו שנים, כשני עשורים ויותר, עברתי מעל אחי הצעיר שהיה באותו זמן כבר שית או שבע. צווחו עלי בני המשפחה: שוב תשוב ותעבור עליו, שמא הקטן לא יצמח. סרבתי בעקשנות. והנה אותו אח צעיר צמח לגובה, וכדומני שגובהו עובר את ה-1.9 מטר. מאז אני אומר וחוזר ואומר: צאו וראו כמה נאמנת קפידא זו! אם לא הייתי עובר עליו היה המסכן מיתמר לגובה של 3 מטר!

אמנם אפשר שעברת עליו מהצד ההפוך, ולכך צמח יותר ויותר שלא כדרך הטבע.

אני המום מהזילזול במנהג חשוב כ"כ

צ"ע שהביאו התינוק החי לפני שלמה אף שהיה בכסאו אריות.

מדבר כתב:

איסתרא בלגינא כתב:

חכם באשי כתב:מעשה שהיה כך היה:
לפני אי אלו שנים, כשני עשורים ויותר, עברתי מעל אחי הצעיר שהיה באותו זמן כבר שית או שבע. צווחו עלי בני המשפחה: שוב תשוב ותעבור עליו, שמא הקטן לא יצמח. סרבתי בעקשנות. והנה אותו אח צעיר צמח לגובה, וכדומני שגובהו עובר את ה-1.9 מטר. מאז אני אומר וחוזר ואומר: צאו וראו כמה נאמנת קפידא זו! אם לא הייתי עובר עליו היה המסכן מיתמר לגובה של 3 מטר!

אמנם אפשר שעברת עליו מהצד ההפוך, ולכך צמח יותר ויותר שלא כדרך הטבע.

אני המום מהזילזול במנהג חשוב כ"כ.

אני המום מהזלזול ומהזילות של המושג "מנהג".

וזהו שנתפייט בפיוט קדמון:

אץ המום בן המם, המומי להמם, בדיבור מהמם, מהממי להמם.

חכם באשי כתב:וזהו שנתפייט בפיוט קדמון:

אץ המום בן המם, המומי להמם, בדיבור מהמם, מהממי להמם.

יש לצטט נכון "אז אץ..."

בדקתי שוב, ואכן הפיוט מתחיל אץ, ועם החכם באשי הסליחה, אבל זכור לי שאן שהוא הוא מתחיל אז אץ, ואולי זכרוני מטעני.

(ובמאמר המוסגר, אולי יש כאן חריגה קצת מגבול הטעם הטוב. כתבתי בהתחלה אולי, אבל עכשיו קראתי עוד, ויותר משאני נוטה ללא אני נוטה לכן. ויש לעיין.)

אליהוא כתב:צ"ע שהביאו התינוק החי לפני שלמה אף שהיה בכסאו אריות.

היו שם בעלי חיים טמאים נוספים, כמו: טווס, חמור, זאב, נשר ועוד.
נראה שבע"ח הטמאים היו שם הרוב.
עי' בתרגום שני, ריש אסתר; מדרש אבא גוריון לאסתר, ועוד.

ישיבה מאן דהו כתב:

מדבר כתב:אני המום מהזילזול במנהג חשוב כ"כ.

אני המום מהזלזול ומהזילות של המושג "מנהג".

חשבתי שחכמי הפורום מספיק חכמים כדי להבין את כוונתי
אני ממש המום

בפורום אף פעם א"א לדעת מי רציני ומי לא.

"סוכם" בעבר שאם מישהו רוצה לכתוב בציניות יסמן 3 נקודות...
(נכתב בשיא הרצינות).

יאיר כתב:(נכתב בשיא הרצינות).

אך שכחת להוסיף שלוש נקודות!

אני חושב שבזה יצאתי י"ח...

יאיר כתב:"סוכם" בעבר שאם מישהו רוצה לכתוב בציניות יסמן 3 נקודות...

חכם באשי כתב:

אליהוא כתב:צ"ע שהביאו התינוק החי לפני שלמה אף שהיה בכסאו אריות.

היו שם בעלי חיים טמאים נוספים, כמו: טווס, חמור, זאב, נשר ועוד.
נראה שבע"ח הטמאים היו שם הרוב.
עי' בתרגום שני, ריש אסתר; מדרש אבא גוריון לאסתר, ועוד.

העיקר שלא היה שם מיקימאוס, וד"ל...

לא הבנתי...
----------------


באמת לא הבנתי. יש ממש במנהג זה?

יעוי' בשו"ת באר משה ח"ח סי' ל"ו

ישר כח!
[מסתבר שלא כ"כ פשוט לבטל המנהגים במחי יד]
מה בענין חיות טמאות?

יאיר כתב:מה בענין חיות טמאות?

אאל"ט זו קפידה חבדי"ת בעיקר.

ספר קב הישר - פרק ב

וצריר שתדע כי לכל עון יש גרם וסיבה המביאה אותו לידי כך. והכי נמי יש גרם וסיבה המביאות אותו לידי הסתכלות בנשים האסורות, והסיבה הראשונה כשאדם מסתכל בדברים טמאים עד שהשביע עינו בהם בהסתכלותו, אף שיש לאדם רשות לראות בריות משונות הבאות ממדינות מרחקים וע"ז תקנו חכמינו ז"ל וקבעו ברכה "ברוך משנה הבריות". מ"מ לא ישביע עינו בהסתכלות, ולא יראה בהם כי אם דרך ארעי, כי מאור העינים רומזין בד' גוונין שהן נגד אותיות שם ה', ואם הבן אדם רואה בראייתו בריות טמאות, אז הוא ממשיך רוח הטומאה החופף עליו בזה הדבר. והוא הגורם אח"כ להסתכל בדבר היותר גרוע, המביא האדם לידי מכשול

- - - -

יאיר,
מהיכן הבאת את הצילום דלעיל?
והאם כל טקסט הוא בעינך 'מקור'?

חכם באשי כתב:יאיר,
מהיכן הבאת את הצילום דלעיל?
והאם כל טקסט הוא בעינך 'מקור'?

מכאן:

אוצרניק כתב:יעוי' בשו"ת באר משה ח"ח סי' ל"ו

וזה משמש 'מקור'? מה בדיוק הוא מוסר? שהנשים במשפחתו מאוד הקפידו בכך, נו? מה בכך?
גם הנשים במשפחתי מקפידות בכך.
דבריו אינם מקור לקפידא (גם למחייבים - אין זה 'מנהג' אלא יותר 'קפידא'), לכל היותר - תיעוד. היינו, אנו שומעים ממנו, שלפני כשתי דורות הקפידו (הנשים!) בכך.

זה לא ספר סיפורים ופולקלור עממי, הבחירה בידך כיצד להתייחס לסמכות רבנית זו שנתנה משקל לקפידת הנשים.

מעניין מאד מה שכתוב שם בשו"ת באר משה ח"ח הלכה ג' הנ"ל לכרוך חוט שני על היד של התינוק וכו'...
קשה לי מאד מדברי התוספתא במסכת שבת פרק ו' הלכה א' נאמר: " מרדכי האמורי...הקושר מטוטלת על ירכו וחוט אדום על אצבעו צ"ע

דון מיניה ואוקי באתרין. וד"ל.

ולגוף השאלה, עי' בתוספתא כפשוטה, שבת פרק ז (בסוף הפרק, כדומני). ואגב, מצאנו כיוצא בכך, ששם אמרו שהשוחט תרנגולת שקראה כתרנגול הרי זה מדרכי האמורי, ובצוואת ריה"ח כתב להקפיד על זה. וכבר דנו בדבריו. ראה הנרשם בהגהות מקו"ח שם, ועוד.

חקר כתב:זה לא ספר סיפורים ופולקלור עממי, הבחירה בידך כיצד להתייחס לסמכות רבנית זו שנתנה משקל לקפידת הנשים.

השאלה היא, מה הסיבה שהוא נתן משקל לקפידת נשים זו. אולי זו 'גירסא דינקותא'? או המושג המשובש לקדש כל דבר שאחזו בו, אפילו אם מקורו בהבלי הגויים?

בוקר טוב לכולם
הנני חדש לפורום
נכון שכמה מנהגים או קפידות אין להם מקור
אבל יתכןו שאחר שהתאזרחו בינינו אין לזלזל בהם ומי שנהג ככה לא פשוט שמותר סתם ככה להפסיק מלהקפיד
דרך אגב האם מי שהוא שמע על קפידא לא להיכנס או לצאת דרך חלון?

דענטיסט כתב:בוקר טוב לכולם
הנני חדש לפורום
נכון שכמה מנהגים או קפידות אין להם מקור
אבל יתכןו שאחר שהתאזרחו בינינו אין לזלזל בהם ומי שנהג ככה לא פשוט שמותר סתם ככה להפסיק מלהקפיד
דרך אגב האם מי שהוא שמע על קפידא לא להיכנס או לצאת דרך חלון?

אי אפשר להכנס דרך החלון איפה ינשק את המזוזה ???

דענטיסט כתב:נכון שכמה מנהגים או קפידות אין להם מקור,
אבל יתכן שאחר שהתאזרחו בינינו אין לזלזל בהם ומי שנהג ככה לא פשוט שמותר סתם ככה להפסיק מלהקפיד.

בדיוק כלפי "מנהגים או קפידות שאין להם מקור" משתמשים הפוסקים בלשון "מנהג שטות", ובכמה מקומות נאמר במפורש שיש לבטלו. אדרבה, מניין "המקור" שאין לבטל מנהג או קפידא שאין להם מקור?

ואגב, אהוב על כמה מהחברים בפורום השימוש במושג "מקור". לכן יש מקום להבחין בין ארבעה סוגים של מקור.
א. מקור ספרותי. הגדרת אבן שושן: גּוּף הַיְּצִירָה אוֹ הַתְּעוּדָה כְּמוֹת שֶׁהִיא (לְהַבְדִּיל מִן הֶעֱתֵק אוֹ תַּרְגּוּם): "וִילְהֶלְם טֵל" נִתַּרְגֵּם לְעִבְרִית מִמְּקוֹרוֹ הַגֶּרְמָנִי. תְּמוּנָה פְּלוֹנִית הִיא הֶעֱתֵק וְלֹא מָקוֹר. מָקוֹר וְתַרְגּוּם. הַתָּנָ"ךְ, סֵפֶר בֶּן סִירָא, מְגִלּוֹת יַם הַמֶּלַח וְהַתַּלְמוּד הֵם הַמְּקוֹרוֹת הַסִּפְרוּתִיִּים הַקְּדוּמִים הָעִקָּרִיִּים לִלְשׁוֹנֵנוּ וּלְסִפְרוּתֵנוּ.
ב. מקור היסטורי. היינו, תעודה או טקסט שיש בהם עדות בת-הזמן על אירוע היסטורי.
ג. מקור ראשוני. הגדרת אבן שושן: מוֹצָא, רֵאשִׁית, הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹבֵעַ דְּבַר-מָה: "מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל" (תהילים סח כז). הַשֵּׁם "סַפְסָל" מְקוֹרוֹ רוֹמִי. קִבַּלְתִּי אֶת הַיְּדִיעָה מִמְּקוֹרוֹת נֶאֱמָנִים.
ד. מקור סמכות. שתי דרכים יש לסמכות: או באמצעות מרות ושלטון המכתיבים את ההתנהגות, או מומחיות והתמקצעות הגורמות לקבל מרצון ולהכיר בסמכותה של הסמכות להכתיב את ההתנהגות.
כמדומני, שבאשכול זה מתכוונים ל'מקור סמכות', למסמך כתוב שיכול להכריע שאכן יש ממש במנהג.

הרב חיס!
טוב!
אבל לצורך זה אפשר עדיין לקבוע מזוזה גם על החלון....

דענטיסט כתב:הרב חיס!
טוב!
אבל לצורך זה אפשר עדיין לקבוע מזוזה גם על החלון....

אין צורת הפתח....