דבר פלא ראיתי עתה ברלב"ג שמואל על פרשת נוב עיר הכהנים, שאע"פ שמותר לכבות נר לצורך חולה מ"מ אסור לטלטלו ולהוציאו, כי הטלטול אינו נצרך לצורך החולה על כן אין להתירו, משא"כ הכיבוי הוא עצמו צורך החולה.
וכן כתב שם שאע"פ שמותר היה לדוד לאכול לחם הפנים לצורך פקו"נ מ"מ אם היה דוד טמא היה אסור לו לאכול לפי שאין האכילה בטומאה צורך הפקו"נ.
כל זה דברים מפליאים מאד כמובן [גם סגנון הלומדות הישיבתי הזה אינו אופייני לראשונים וק"ו לראשון מסוגו של הרלב"ג]
האם ידוע למישהו שדיברו בזה?