פורום אוצר החכמה

אני מחפש מקורות וכו' לשתי השאלות דלהלן:

א) ממון של ראובן שנפל לתוך חצירו של שמעון, האם חל חיוב על שמעון – מצד הדין, לא מצד מצות השבת אבידה –לסייע להשבת הממון ליד ראובן (לטרוח לתתו לו, או לאפשר לו ליכנס לחצירו) או שיכול לומר לו תפרח באוויר וגם את הדלת הנעול לא אפתח לך כי עצל אנכי. ובקה"י סנהדרין סי' א' כתב וז"ל: ...מדין ממונאי גבך שאילו נפל מאיליו ממונו לבית חבירו וחבירו לא נתכוין לגזול הי' ג"כ תובע את ממונו וה"ז כתביעת ממון בעלמא... ואנא תבארו לי מה זה דינא דממונאי גבך (הא לא עשה קנין וכו').

ב) בכתובות ק"ט ב' אי' שהנאבד לו דרך בין דרכים של חבירו הרי החבר חייב לתת לו דרך, ואני שואל אם מצינו למי שמבאר גדר ויסוד הך חיוב (הגעתי לזה דרך הרשב"א שלהי המניח).

בתודה מראש

שאלתי זאת למו"ר הגרמ"מ שליט"א
והביא לזה גמ' מפורשת בביצה אאל"ט, לענין מי שנתערבו חטיו בחטים של חבירו שיש לו עליו 'תביעת חיטים' שיביא לו את שלו.
והשוה מו"ר את הדברים, שישנה תביעת ממוני גבך גם בלא גזילה.

אמסטרדם כתב:אני מחפש מקורות וכו' לשתי השאלות דלהלן:
ב) בכתובות ק"ט ב' אי' שהנאבד לו דרך בין דרכים של חבירו הרי החבר חייב לתת לו דרך, ואני שואל אם מצינו למי שמבאר גדר ויסוד הך חיוב (הגעתי לזה דרך הרשב"א שלהי המניח).

לכאורה חיוב נתינת הדרך אינו נתינה של משהו, אלא היות וברור שיש לו כאן זכות לעבור, מותר לו לעבור ואין המקיף יכול למנוע זאת ממנו. מה שכן - יש לו כח לבחור דרך שהכי נוח לו [למקיף] ולומר לו למאבד לך מכאן, ואף שקשה לך הבא ראיה שיש לך זכות לדרך נוחה יותר...

תודה רבה.

אשוב לשאלה א' ששאלתי, ביתר הרחבה.

הנה כאשר שמעון "גוזל" את ממונו של ראובן (ע"י מעשה לקיחה לידו וחצירו, קנין וכו') אנחנו מבינים שעכשיו הממון "גַבֵּיה" דשמעון ויש עליו תביעה להשיבו [אני זוכר שיש מבוכה באחרונים עד כמה הוא חייב להשתדל להשיב בפועל הגזילה, אך בנשבע, למשל, גזרה תורה שצריך לילך אחריו למדי], ואמרה תורה שהוא קונה את הגזלה שיתחייב אפילו לשלם דמים אם נאנסה. (וכן בהלוואה, בגוונא (רגיל) שהלוה קנה את מעות המלוה, אנחנו מבינים היטב שיש כאן "ממוני גבך" ומתחייב להשיב.)

אך כאשר ממונו של ראובן נופל אל תוך חצירו של שמעון, למה זה נקרא "גביה דראובן" עד שיהיה עליו תביעה להשיבו.

ואני חושב כעת שי"ל [לפני שיפוצים מתבקשים – ע"י ת"ח דפה] שדבר שנמצא בחצירו של אדם [אחר שנתרבה גגו חצירו וקרפיפו לענין גנבה] הרי זה בשליטתו (או חניכא אחרת דאית ליה) אף אם הוא אינו חפץ בכך, ויש כאן מעין לתא דגזל שמחייבו להשיבו. (ויל"ע אם יוצא ידי"ח בזריקתו לרה"ר, ומ"מ אסור לעשות כן אם זה יאבד).

ובאמת יתכן שכל הדין הזה להד"מ*, וכאשר נופל ממון של ראובן אל תוך חצירו של שמעון אין חיוב מעיקר הדין על שמעון להשיבו (זולת מתקנת יהושע וכו', וכמובן מצות השבת אבדה), אבל בפקדון כמדומה דכו"ע ידעי ששפיר יש חיוב על הנפקד להשיב הפקדון בפועל למפקיד, ונניח דכו"ע ידעי כן גם בייחד לו מקום, ובזה נימא כביאור הנ"ל.

*וההוא דב"ק כ"ז ב' "שלי אני נוטל" איירי בעושק ולא שרק נפל לחצירו והוא "מתעצל" מהלשיבו.

כמדומני שעירבת שני חיובים יחד,
דעת הקצוה"ח בכמה מקומות (סי' פו, וכמדומני רב ושמ) שבפקדון -אם הוא בעין- אין כלל חיוב השבה משום שכל היכא דאיתא ברשותיה דמריה איתא, (הנתיה"מ חולק ואכמ"ל), ואעפ"כ ודאי שיש על הנפקד חובה לאפשר לבעלים לקחת את החפץ, או בנוסח אחר - להעמיד אותו לבעליו, ועי' בקצוה"ח שמשום כך אם אם מסר לשומר אחר ואינו יודע אם החפץ נאנס אין זה איני יודע אם פרעתי אלא איני יודע אם נתחייבתי.
והנה אם החובה לאפשר לבעלים ליטול את החפץ היה מדיני חוב או מדין ממוני גבך, היה הקצוה"ח מודה ששומר דינו כאיני יודע אם פרעתי.
אע"כ שיש כאן דין נוסף, ואולי כפי שכתבת הוא מדין השבת אבידה וכדו' (או שזהו דין המשפט הבסיסי שעליו אנו מצווים, שממון הנמצא אצל מי שאינו בעליו, שב"ד יחזירוהו לבעלים), אך ודאי שאינו שווה לדין ממוני גבך של גזילה והלוואה או אף לדין משתרשי וכו' שמוטל על הנתבע להוציא מכיסו ולשלם, אלא רק שלא יפריע לבעלים ליטול, נ"ל.

רבותיי כתב:

אמסטרדם כתב:אני מחפש מקורות וכו' לשתי השאלות דלהלן:
ב) בכתובות ק"ט ב' אי' שהנאבד לו דרך בין דרכים של חבירו הרי החבר חייב לתת לו דרך, ואני שואל אם מצינו למי שמבאר גדר ויסוד הך חיוב (הגעתי לזה דרך הרשב"א שלהי המניח).

לכאורה חיוב נתינת הדרך אינו נתינה של משהו, אלא היות וברור שיש לו כאן זכות לעבור, מותר לו לעבור ואין המקיף יכול למנוע זאת ממנו. מה שכן - יש לו כח לבחור דרך שהכי נוח לו [למקיף] ולומר לו למאבד לך מכאן, ואף שקשה לך הבא ראיה שיש לך זכות לדרך נוחה יותר...

זה לא פשוט כ"כ. זה כמו מי שיש לו כמה חפצים דומים ונתערב חפץ אחד מהחוץ האם יכול לקחת חפץ אחד בהכרח כי אחד מכל אלו שלי, או שעל כל אחד ניתן להסתפק האם זה שלך או לא.
בפשטות הסברא נותנת שאפשר לקחת אחד מהכל [ושיהיה את הכי פחות טוב]. ובכ"א לכאו' זה הנידון, אם דנים הכל יחד או כ"ל חפץ בפנ"ע. וזה הנידון בכתובות שם.

ובגיטין ט. פליגי רש"י ותוס' בנותן קרקע לעבדו ושייר קרקע כל שהוא, לדעת רש"י אינו מקבל כלום מחמת הספק ולדעת תוס' המוכר יקבל קרקע מעידית [מחמת הספק] וזכה בשאר. וצ"ב לרש"י מ"ש ממי שאבדה לו דרך.

ישא ברכה כתב:

רבותיי כתב:

אמסטרדם כתב:אני מחפש מקורות וכו' לשתי השאלות דלהלן:
ב) בכתובות ק"ט ב' אי' שהנאבד לו דרך בין דרכים של חבירו הרי החבר חייב לתת לו דרך, ואני שואל אם מצינו למי שמבאר גדר ויסוד הך חיוב (הגעתי לזה דרך הרשב"א שלהי המניח).

לכאורה חיוב נתינת הדרך אינו נתינה של משהו, אלא היות וברור שיש לו כאן זכות לעבור, מותר לו לעבור ואין המקיף יכול למנוע זאת ממנו. מה שכן - יש לו כח לבחור דרך שהכי נוח לו [למקיף] ולומר לו למאבד לך מכאן, ואף שקשה לך הבא ראיה שיש לך זכות לדרך נוחה יותר...

זה לא פשוט כ"כ. זה כמו מי שיש לו כמה חפצים דומים ונתערב חפץ אחד מהחוץ האם יכול לקחת חפץ אחד בהכרח כי אחד מכל אלו שלי, או שעל כל אחד ניתן להסתפק האם זה שלך או לא.
בפשטות הסברא נותנת שאפשר לקחת אחד מהכל [ושיהיה את הכי פחות טוב]. ובכ"א לכאו' זה הנידון, אם דנים הכל יחד או כ"ל חפץ בפנ"ע. וזה הנידון בכתובות שם.

ובגיטין ט. פליגי רש"י ותוס' בנותן קרקע לעבדו ושייר קרקע כל שהוא, לדעת רש"י אינו מקבל כלום מחמת הספק ולדעת תוס' המוכר יקבל קרקע מעידית [מחמת הספק] וזכה בשאר. וצ"ב לרש"י מ"ש ממי שאבדה לו דרך.

אכן לדוגמא גם קושייתכם האחרונה יתיישב עפ''י מה שכתבתי. שבאבדה דרך אין הנידון כלל על חפץ מסויים אלא על זכות השתמשות של ראובן בחפץ השייך לכל הדעות לשמעון. משא''כ בנותן קרקע ושייר 'קרקע'. ודו''ק היטב.

אני כותב מהזיכרון, שהנתיה"מ אכן לומד שכל הדין של אבדה דרך שדהו הוא דווקא כשיש לו שעבוד על בעל השדה, שהוא מחוייב להעמיד לו אותה.
אבל אם זה קניין הוא יכול לדחותו.
נראה לי הקצה"ח חולק.

שאלתי את הגאון ר' אברהם לויסון פעם, אם נפל לדירתי משהו מהשכן [ואין חיוב של השבת אבידה כגון אבידה מדעת] מה מחייב אותי לתת לו לקחת.
והא אמר לי שזה על דרך השלילה. שאם אני לא מרשה לו להיכנס אני נחשב בזה מעכב אותו מממונו. אפילו שאני תובע את זכויותי בקרקע.

שומע ומשמיע כתב:אני כותב מהזיכרון, שהנתיה"מ אכן לומד שכל הדין של אבדה דרך שדהו הוא דווקא כשיש לו שעבוד על בעל השדה, שהוא מחוייב להעמיד לו אותה.
אבל אם זה קניין הוא יכול לדחותו.
נראה לי הקצה"ח חולק.

שאלתי את הגאון ר' אברהם לויסון פעם, אם נפל לדירתי משהו מהשכן [ואין חיוב של השבת אבידה כגון אבידה מדעת] מה מחייב אותי לתת לו לקחת.
והא אמר לי שזה על דרך השלילה. שאם אני לא מרשה לו להיכנס אני נחשב בזה מעכב אותו מממונו. אפילו שאני תובע את זכויותי בקרקע.

למה, אני תובע את שלי וההוא נפסד, שהרי אם אני לא מעונין שהוא יעבור בחצרי זו זכותי, ומה שהלה ע"י יפסיד את ממונו, מה זה עניני.
ואם הוא רץ לאוטבוס והוא יכול לקצר דרך חצירי אני חייב להסכים כי אם לא אני מעכב? [ואמנם הדוגמא קצת שונה, אבל זה מחדד את ההבחנה].

המקרה של אבדה לו דרך וכן התערבו חיטין, יותר ברור. הרי המוחזק תובע את כל הקרקעות [והחיטין] כולל את הקרקע שהיא ודאי לא שלו, בגלל שכל קרקע ספק שמא היא לו, אז בלמעשה שהוא מחזיק בודאות קרקע של השני בגלל ספק. אבל חפץ שנפל לחצר הרי אינו תובע להחזיק את החפץ וכל תביעתו היא על הקרקע שלו [אלא שבתוצאה השני מעוכב מהחפץ שלו].
ולכאורה זה לא דומה למקרה של אבדה לו דרך, אלא למקרה שלא יאבד הדרך לשדה האמצעית אלא ודאי שלא יהיה לו דרך לשדה האמצעית, שזה משמעות הגמ' בכתובות שאינו חייב ליתן דרך לבעל השדה האמצעית. [אא"כ נאמר שמה שהחפץ בחצירו הרי"ז גזילה מה שלא שייך למקרה של שדה אמצעית].

עד"ז מצינו במי שלא ביכרה בהמתו וילדה שני זכרים שנותן לכהן את הכחוש שבהם ולא יכול לטעון על כל אחד בנפרד המע"ה, ואפילו לא יכול לתת דמיו לכהן, אלא כיוון שממון כהנים אצלו - חייב לתת!

תודה רבה לכל המגיבים.

לי היתה פעם שאלה כזו:
אני מוכר "חמשה סלעים" לפדיון הבן, שנמצאים בקופסה סגורה, ואני משאיל לקונה את הקופסה, על מנת שלא יפתח אותה (הקופסה שקופה והמטבעות נראים).
הוא כמובן יכול לתת את זה לכל כהן שירצה, אלא שאני רוצה את הקופסה חזרה, ומוכן לחזור ולקנות ממנו את המטבעות שבתוכה.
עכשיו הוא לכאורה חייב לעשות כל טצדקי לקנות את המטבעות מהכהן כדי להחזיר לי את הקופסה.
מה דעתכם?

הכהן כתב:לי היתה פעם שאלה כזו:
אני מוכר "חמשה סלעים" לפדיון הבן, שנמצאים בקופסה סגורה, ואני משאיל לקונה את הקופסה, על מנת שלא יפתח אותה (הקופסה שקופה והמטבעות נראים).
הוא כמובן יכול לתת את זה לכל כהן שירצה, אלא שאני רוצה את הקופסה חזרה, ומוכן לחזור ולקנות ממנו את המטבעות שבתוכה.
עכשיו הוא לכאורה חייב לעשות כל טצדקי לקנות את המטבעות מהכהן כדי להחזיר לי את הקופסה.
מה דעתכם?

זאת שאלה אם בנו פדוי, כאשר המטבעות האלו אולי מעולם לא היו שלו, כי הוא נתן אותם לכהן על דעת שיחזיר ולא התנה עמו בפירוש בשעת נתינה.

למה המטבעות לא היו שלו?
אולי השאלה אם הנתינה נתינה, ואם הוא אמר מראש לכהן שהוא יקנה את המטבעות?
השאלה אם אני יכול להקנות בצורה כזו, או אם אני יכול לאסור על הקונה להוציא את ממונו מהכלי שלי.

הכהן כתב:למה המטבעות לא היו שלו?
אולי השאלה אם הנתינה נתינה, ואם הוא אמר מראש לכהן שהוא יקנה את המטבעות?
השאלה אם אני יכול להקנות בצורה כזו, או אם אני יכול לאסור על הקונה להוציא את ממונו מהכלי שלי.

כתבתי לא טוב.
יש כאן שתי שאלות:
א. האם המטבעות היו שלו, או שהם נשארים שלך, כאשר בפועל אתה מכריח אותו להחזירם לך.
ב. האם המטבעות ניתנו ממנו לכהן או שמכיוון שדעתו שהכהן יחזיר אז אין בנו פדוי, כדין הנותן ודעתו להחזיר ולא התנה בפירוש.