פורום אוצר החכמה

חכ"א שלח לי רשימה מסודרת של מקורות לנושא, (האם המיעוט נהיה איסור כמו הרוב, האם הוא נהיה כשר כמו הרוב, וכיו"ב), וישמח מאד לכל תוספת מקור או סברא.

האו"ש בהל' מאכ"א המצויין ברשימה הנ"ל, מביא מקור נוסף מהמבו' בר"ש בפיאה פ"ה מ"ב דשיבולת של לקט שנתערבה בגדיש אינה בטילה ברוב להתחייב במעשר.

קרבן העדה ירושלמי פסחים פ"ג ה"א.
שו"ת שואל ומשיב תליתאה סי' קס"ז.
שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק"ה קמא אות י"ד.
שו"ת מהרש"ם ח"ב ס"ס ד'.

בצעירותי שמעתי בשיעור בליל שב"ק מהגאון בעל הברכת מרדכי שליט"א לבאר ביסוד הדין הא דאין היתר בטל באיסור וכן שאין ביטול ברוב נותן דינים [וידוע לכולם הנידון בעוני"ט לענין ציציות, אך יש גם מהגרש"ש כמדומה בספר הזכרון בנין ציון לענין מעשה שהיה שהתערבו מצות שנאפו לשם מצת מצוה עם מצות שלא נאפו לשם מצוה], וביאר זאת כך: דדין ביטול הוא דין התורה, ודין התורה לבטל דינים, אבל מציאות אינה יכולה להתבטל. ומקודם מתן תורה היה הכל מותר, ובאה התורה ואסרה ונתנה כל מיני דינים, ואת אותם דינים חידשה התורה שאפשר להוריד ברוב נגדי, אבל מה שהוא מציאות כגון היתר מנ"ל שדבר זה יכול להתבטל.

במה שהובא מד' הראש' שכ' דהיתר אינו בטל באיסור, ונת' הטעם לזה כי ביטול ברוב אינו מחדש דינים על המיעוט, הנה כבר העירו דאי"ז לש' הראש' כלל, אלא טעם אחר יש להם ד"האיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר", ו"לא אשכחן ביטול בהיתר לפי שאין אדם עשוי לבטלו אלא אדרבה מוסיף הוא עליו והולך". (וע"ע שו"ת הרי"ד סי' טו שכ' "אבל תורת זוחלין לא נוכל ליתן עליו שאין המים מטהרין אלא כדרך מנהגן ותולדתן ואין מנהגו ותולדת מי גשמים להיות זוחלין ואף על פי שמתבטלין לתוך המעיין נהי דמתבטלין שלא יהיו פסולין אבל לא שנתן להן תורת מעיין לטהר בזוחלין שהרי אין דרכן בכך והיאך תוכל לשנות תולדתן ע"י ראשון בטל"). וביותר, דהרמב"ן ריש ב"ב כ' דה"ה דהיתר אינו בטל בהיתר מה"ט, וזה ודאי ל"ש להא דביטול ברוב אינו נותן דינים. אמנם מבו' שם ברמב"ן דהיכא דעשה מעשה גדול כדי לבטלו, גם היתר מתבטל, עי"ש וצ"ע, ואולי יש להביא דוג' לזה ממה שאמרו בנדרים נט: דהיכא דקא טרח בטיל ברובא, וגם שם איירי לגבי ביטול היתר בהיתר.

עיין בעונג יום טוב סימן ד,
וכמדומני שהדמשק אליעזר מויזניץ הביא ראיה גם מנסקלין ונשרפין שנתערבבו דהולכים בתר המיתה הקל למרות הרוב הנידון בחמור ,מאותו טעם,

זה לשון הברוך טעם בהלכות פסח סי' תעא' "ודע דנראה לכאורה שאם נתערב חמץ בפחות מכזית ברוב מצה שמותר מה"ת באכילה בפסח [כלומר שמן התורה מועיל ביטול בכה"ג ורבנן הוא דגזרו שאפילו באלף לא בטל], והאוכל כזית ממנו יוצא ידי סעודת יו"ט, אבל לענין קיום מצות עשה דאכילת מצה לא שייך ביטול, דאין החמץ נעשה מצה וכו' עכ"ל.

הברוך טעם הוא לכאורה לא כדעת הרמבם דגם יצא ידי חובת מצה ,

רמבם חמץ ומצה פרק ו ה"ה,העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו,
כתב הראב"ד ז"ל נ"ל והוא שיש בה דגן כזית בכדי א"פ ויאכלנו עכ"ל

לכבוד הרב ביליצר שליט"א
אמנם איני מונח כעת בסוגיא כלל, אך מזכרון אומר, האם בנידון דברי הר"מ המפורסמים שהבאתם, אין זה מדין טעם כעיקר? דבזה שיש טעם חיטים בכל העיסה הוי טעם כעיקר, אך הברוך טעם מדבר ללא שיש טעם רק שמשלים לשיעור ובזה הוא דחידש דאף שבטל ברוב וליכא איסור חמץ אך גם דין מצה ליכא והכל א"ש.

צנתרא דדהבא רבינו רון [ר"ת נרו ראוי ויזרח ]שליטא ,

לא הבנתי ,הרי לדעת הרמבם אם ישלים כזית על ידי חמץ וטעמו טעם מצה למה יגרע מהשלמה על ידי אורז?

אגב, רציתי לשאול,
ונתעוררה לי שאילה זו בהאי שבתא בחלום בשנת הצהריים
מה הדין אם יש לפנינו 10 ארגזים, באחד מהם יש אדם (יהודי), ובכל התשעה יש כרים וכסתות, ואינו ידוע היכן נמצא האדם. האם נימא ביטול ברוב, ויהיה מותר להשליך את כל הארגזים למים?
כוונתי לשאול לפי האחרו' שנקטו דמדאו' אדם בטל ברוב, ורק מדרבנן יש דין דבע"ח אינם בטילין, ואדם אינו שונה מבע"ח בפרט הזה.

צריכים לשים לב, שאפילו אם ביטול ברוב לא נותן דינים, מ"מ ראוי עדיין לדון בזה "הלך אחר הרוב". ואין לומר דהוי 'קבוע', כי הוי קבוע שאינו ניכר. ואמנם בשאר דברים שאינם מתבטלים (דבר שבמנין, בריה, מין במינו לר"י, וכו') חזרה בהם מעלת הקבוע, אבל כאן יש ביטול ברוב מוחלט אלא שאינו 'מחדש' דינים, וממילא ודאי ל"ה קבוע לענין הלך אחר הרוב.

אמנם באחרו' יש בזה פנים לכאן ולכאן, דבעונג יו"ט הידוע סי' ד נוקט דאף דלא אלים הביטול כ"כ, מ"מ כבר ל"ח קבוע ושייך ביה דינא ד'הלך', וכנ"ל, וראה עוד בחזו"א מעשרות ז-ו, אמנם מאידך באו"ש הל' ציצית פ"א הי"א [*] כ' ל"כ. וע"ע באחיעזר ח"ב סי' טו וכן בסי' יב סק"ו שנקט כהעוניו"ט וצ"ע בדבריו שם בסי"ב.

והנידון בזה הוא, מה באמת התשובה למה בביטול ברוב אין בעיה של 'קבוע', האם משום שקבוע שאינו ניכר ל"ל חשיבות דקבוע, או משום שאם אינו ניכר אז מתבטל והביטול מפקיע ממנו חשיבות קבוע, או משום שבהלכה של ביטול ברוב אין שום חיסרון של קבוע, אלא בקביעותו עומד והביטול מבטלו. ורמ"ש הבין כנראה כצד השלישי, (וכמו שנקטו כמה אחרו', בית מאיר יד יהודה וכו'), ואילו בראש' נראה יותר כב' הצדדים הראשונים.


[*]אור שמח הלכות ציצית פרק א הלכה יא
לפי חקירתינו דלא שייך ביטול בחוטי ציצית, אף אם היה כאן חוטין הרבה שנטוו לשם ציצית ונתערבב חוט אחד שלא נטוה לשם ציצית, כיון דלא ביטל ולא הוכשר החוט הזה לציצית תו כל דפריש לא אמרינן מרובא פריש, כיון שאנו לוקחין מן הקבוע, ואף על גב דאינו ניכר אמרינן דלמא חוט שלא נטוה לשם ציצית קא רמי, וכן מוכח ממה שכתבו רבנן בתוספות ריש פירקא (זבחים שם עא, א סוד"ה אפילו) ובסנהדרין פ"א (ע"א ד"ה הנסקלין) דנסקלין בנשרפין ידונו בסקילה, ולא דיינין ליה בשריפה כמו רובא, משום דהו"ל קבוע, וכל קבוע כמחצה ע"מ, אף על גב דאינו ניכר, מ"מ כיון דבאדם לא שייך ביטול לכן תו הוי דין קבוע אף על גב דאינו ניכר

הוספה: והגרמ"ש שנה משנתו גם בחי' עמ"ס חולין דקל"ד שנקט שם דב'ממונא לא בטיל' כבר חשיב קבוע ול"ש ביה הלך אחר הרוב. ודו"ק.

עושה חדשות כתב:אגב, רציתי לשאול,
ונתעוררה לי שאילה זו בהאי שבתא בחלום בשנת הצהריים
מה הדין אם יש לפנינו 10 ארגזים, באחד מהם יש אדם (יהודי), ובכל התשעה יש כרים וכסתות, ואינו ידוע היכן נמצא האדם. האם נימא ביטול ברוב, ויהיה מותר להשליך את כל הארגזים למים?
כוונתי לשאול לפי האחרו' שנקטו דמדאו' אדם בטל ברוב, ורק מדרבנן יש דין דבע"ח אינם בטילין, ואדם אינו שונה מבע"ח בפרט הזה.

??????????חלום אחד מששים בנבואה ,האם זה מתבטל בששים??????????????

לא עברתי כאן על הכל. האם הובא כאן המקור בעניין מים חיים? שמבואר בראשונים שנוטפים מתבטלים במי מעין ואז זה יכול לטבול בהם.
ומוכח, לכאורה, שביטול ברור נותן מעלה למיעוט. על כל פנים כאשר מדובר בביטול של לח בלח.

רש"י מסכת שבת דף סה עמוד ב
ואני שמעתי בבכורות: מטהרין בזוחלין - שהנוטפין שבתוכן מטהרין בריבוי הזוחלין, ויתבטלו הנוטפין בהן להיות זב וזבה טובלין בהן בשביל הזוחלין.

תוספות מסכת שבת דף סה עמוד ב
וא"ת אמאי חיישינן שמא ירבו הנוטפים לימא קמא קמא בטיל

אולי יש שם עוד מקורות בסוגיא זו. לא בדקתי כעת.

ראיתי כעת סימן ערוך בכתביו של הג"ר רפאל שמואלביץ בענין זה, (מתוך גמ"ח אוצר התורה), ואין איתי פנאי כעת להשוות מה מוסיף על הרשימה שהעליתי לעיל. ומן הסתם אין בימ"ד בלא חידוש.

האריך בזה הרב כתריאל דוד קאפלין, ישורון יח עמ' תרנא והלאה

ביליצר כתב:עיין בעונג יום טוב סימן ד,
וכמדומני שהדמשק אליעזר מויזניץ הביא ראיה גם מנסקלין ונשרפין שנתערבבו דהולכים בתר המיתה הקל למרות הרוב הנידון בחמור ,מאותו טעם,

ראיה זו הוזכרה בעונג יו''ט גופא

עושה חדשות כתב:חכ"א שלח לי רשימה מסודרת של מקורות לנושא, (האם המיעוט נהיה איסור כמו הרוב, האם הוא נהיה כשר כמו הרוב, וכיו"ב), וישמח מאד לכל תוספת מקור או סברא.

הייתי מתחיל סוגיה כזו מהמקור הבסיסי של ביטול ברוב , והנה ביטול ברוב לומדים מאחרי רבים להטות הכתוב לגבי ביה"ד כמבואר בחולין יא. המובן הפשוט שמכיוון שאנו זקוקים לכל עוצמתו של בית הדין בכדי לפסוק את האמור ,גם אם כרגיל היה רוב מול מיעוט בהכרעה, אחרי ההכרעה כל כוח ביה"ד עומד מאחריה, כלומר התבטלה עמדת המיעוט ברוב ונהייתה לכאורה כמותו. ונראה שלעניין פסיקת חיוב בדיני עונשין או להוציא ממוחזק בממונות נצרך כל כוח ביה"ד . אבל לזכות או להשאיר ביד המוחזק היה מספיק גם ספק כך שלא בעינן כח ביה"ד וזו אולי הסיבה שהראש לומד שהיתר אינו בטל באיסור, אבל איסור בהיתר כן. בכל מקרה ביטול גמור כאמור יכול להילמד רק לתערובת שהיא לגמרי דבר אחד כמו שנצרך להיות ביה"ד.

עושה חדשות כתב:אגב, רציתי לשאול,
ונתעוררה לי שאילה זו בהאי שבתא בחלום בשנת הצהריים
מה הדין אם יש לפנינו 10 ארגזים, באחד מהם יש אדם (יהודי), ובכל התשעה יש כרים וכסתות, ואינו ידוע היכן נמצא האדם. האם נימא ביטול ברוב, ויהיה מותר להשליך את כל הארגזים למים?
כוונתי לשאול לפי האחרו' שנקטו דמדאו' אדם בטל ברוב, ורק מדרבנן יש דין דבע"ח אינם בטילין, ואדם אינו שונה מבע"ח בפרט הזה.

בשבת האחרונה התחלתי לחשוב (בהקיץ יש לומר) על ביטול אדם ברוב מדאוריתא. כגון, מי שנסתפק על עצמו אם הוא כהן מיוחס או שמא ישראל או חלל ונתערב ברוב ישראלים, דנימא ביטול ברוב ישראלים וישראל הוא.
כמו דהקשו בתוס' בבא מציעא ו: גבי קפץ אחד מן המנויים, דליבטל ברובא מדאוריתא.
וכשראיתי את דברי כת'ר שיש מזה באחרונים, שמחתי באומרים לי, ונתאוויתי לעיין בדבריהם. היכן הם?

שו"ת מהרי"ל סי' עב, (יועיל לעיין במצורף), ויש עוד הרבה באחרונים.

הגר"ש שקאפ, בתשובה שנדפסה בשו"ת צפנת פענח החדשות ח"א, חולק על העונג יו"ט

עושה חדשות כתב:חכ"א שלח לי רשימה מסודרת של מקורות לנושא, (האם המיעוט נהיה איסור כמו הרוב, האם הוא נהיה כשר כמו הרוב, וכיו"ב), וישמח מאד לכל תוספת מקור או סברא.

בירושלמי תרומות פרק רביעי הל' ז
היו לפניו עשרים תאנים של חולין או טבל ונפלה תאנה אחת של תרומה לתוכן.
מודה ר' יוחנן שאם תרם מהן על מקום אחר שספיקן בטל ברוב.
כלומר הועילה התרומה מפירות התערובת על פירות טבל אחרים במקום אחר, על אף שיכול להיות שהפריש עליהם מתאנת תרומה שנפלה לתערובת.
ולכאורה הסיבה היא שמחמת ביטול ברוב הפכה תאנת התרומה לתאנת טבל.
כך לכאורה לפי פירוש הר'ש סירלאו שם.