שומע ומשמיע כתב:חכ"א רצה לומר שתלי בספיקא דתדיר ומקודש. מה דעתכם?
אם כוונתך לניעור בבוקר, אז אולי אפשר לומר בזה סברא אחרת להקדים א"י לציצית, דעשיית צרכיו אינו מעשה ממש, רק הסרת המניעה (וראה בשו"ע של הגאון בעל התניא ז"ל במהדורא קמא, סוף סימן ג', בעניין כוח הדוחה וכוח המחזיק, בלאו דבל תשקצו).
וכנראה בטבע, אצל קטנים או, להבדיל, זקן וחולה, דאינם יכולים להעמיד עצמם. והברכה היא רק על מה שלא נמנע ממנו מחמת חולי וכדומה ח"ו. ונמצא, שנתחייב בברכת א"י כבר מזמן השינה, דהרגילות הוא שבזמן השינה מתהווה הצורך, ורק כשיקום ויעשה אז מברך שלא נמנע ממנו, אבל תחילת חיובו הוא עוד מהשינה. משא"כ בציצית, דאין חיובו אלא משיכיר בין תכלת ללבן, וגם מחוסר מעשה, דצריך לברך עליו עובר לעשייתן, ואם כבר לבוש בו צריך למשמש בציצית ולברך, וא"כ, אין חיובו אלא מעכשיו, ויברך א"י קודם, דכבר נתחייב בו מקמי הציצית. כך נ"ל הסברא.