טוב וחסד כתב:ואילו ''אחר'' נטרד לגמרי מן העולם, עד שסוגרים בעדו את שערי התשובה, למה?!
אוצר החכמה כתב:בתור שאלה זו שאלה תמוהה.
מקדש מלך כתב:ביקורת תהיה כתב:אוצר החכמה כתב:בתור שאלה זו שאלה תמוהה.
השאלה היא שאלה שלא מדעת.
בניגוד לאלישע שהתפקר ועזב את הדת לחלוטין, הצדוקים באופן כללי היו בעלי אמונה ושומרי מצוות התורה באדיקות.
יש סוברים שהצדוקים היו חילונים שהשתמשו בפשוטו של מקרא כתירוץ (מזכיר קצת את הפובלציסטים שטוענים נגד 'חומרות' הרבנות בעניין גירות' מ'פשטות הכתובים' של גירות רות המואביה). יעויין בדורות ראשונים להרי"א הלוי.
יומא יט ב כתב:ת"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו אמר. לו בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה כי בענן אראה על הכפורת אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו ויש אומרים ביציאתו ניגף
צופר הנעמתי כתב:מקדש מלך כתב:ביקורת תהיה כתב:אוצר החכמה כתב:בתור שאלה זו שאלה תמוהה.
השאלה היא שאלה שלא מדעת.
בניגוד לאלישע שהתפקר ועזב את הדת לחלוטין, הצדוקים באופן כללי היו בעלי אמונה ושומרי מצוות התורה באדיקות.
יש סוברים שהצדוקים היו חילונים שהשתמשו בפשוטו של מקרא כתירוץ (מזכיר קצת את הפובלציסטים שטוענים נגד 'חומרות' הרבנות בעניין גירות' מ'פשטות הכתובים' של גירות רות המואביה). יעויין בדורות ראשונים להרי"א הלוי.יומא יט ב כתב:ת"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו אמר. לו בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה כי בענן אראה על הכפורת אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו ויש אומרים ביציאתו ניגף
וכבר עמדו על כך שבמחלוקות הידועות בין הצדוקים לפרושים דווקא הצדוקים החמירו יותר (טבו"י בכהן השורף את הפרה, ניצוק).
צורבא מדרבנן כתב:לפי זכרוני לפני רבות בשנים שמעתי מהגר"מ שפירא זצ"ל דהאי בת קול שיצאה ואמרה שובו בנים וכו' חוץ מאחר וכו', לאו מסטרא דקדושה יצאה, אלא מסט"א כי הוא יתברך ידו פשוטה לקבל שבים וגם: אם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר (ישעיה לא, ו): "שובו לאשר העמיקו סרה". ונאמר (ירמיה ג, כב): "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם" כדברי השערי תשובה בתחילת הספר וכמדומני שאמר זאת בשם הבעש"ט הקדוש זצ"ל. ומי שיודע מקור לזה אל ימנע טוב.
מקדש מלך כתב:יעויין בדורות ראשונים להרי"א הלוי.
מקדש מלך כתב:למה אתה לא מצטט את הקטע 'שוטים זו מנין לכם?'
מקדש מלך כתב:נו, תמיד יש חסידים שוטים שלא תופסים את הפואנטה... וגם בין הצדוקים היו כאלה.
נקודת המוצא היא שקלקול בדעות מגיע מפריקת עול, ולא מיראת שמים.
מקדש מלך כתב:אגב, הייתי שמח אם תחכים אותי, מניין לך החלוקה הברורה בין צדוקים לבייתוסים, והחילוק ביחס אליהם?
צופר הנעמתי כתב:מקדש מלך כתב:נו, תמיד יש חסידים שוטים שלא תופסים את הפואנטה... וגם בין הצדוקים היו כאלה.
נקודת המוצא היא שקלקול בדעות מגיע מפריקת עול, ולא מיראת שמים.
שלחת לרי"א הלוי, אז חשבתי שאתה מסתמך על משהו, אבל אם כל הענין מתמצה בנקודת המוצא של סברתך הרחבה באמת אין הרבה מה להוסיף בנושא.
מקדש מלך כתב:שמואל_הקטן כתב:מקדש מלך כתב:אגב, הייתי שמח אם תחכים אותי, מניין לך החלוקה הברורה בין צדוקים לבייתוסים, והחילוק ביחס אליהם?
ממקום שבאת
עוד האריך בזה בספר הצדוקים והלכתם (יד יצחק ב"צ ירושלים תשסה עמ' 32 והלאה) ולא העלה דבר ברור.
בחלק שהבאת לא ראיתי הסבר ברור עדיין. נראה שהם היו קצת יותר אידיאליסטים מהצדוקים, אבל רק במידה ידועה...
אבל עד כמה שראיתי, גם הבייתוסים לא הוטרדו יתר על המידה משמירת התורה והמצוות.
והוא אשר אמרתי, נקודת המוצא היא שקלקול בדעות מגיע מפריקת עול, ולא מטעות שכלית.
מקדש מלך כתב:אגב, שאלה שקשה לי בסיפור על הבייתוסים שניסו להטעות את חכמים, ושכרו עד שקר שהעיד שאוזניו דומים לגדי וכו', אמרו לו שהכסף נתון לו והשוכר ימתח על העמוד. וקשה, שהרי אין מקבלים עד אחד, ואם היו ידועים בין כה לביתוסים, הרי דינם חרוץ 'מורידין ולא מעלין'. אלא שיתכן שהיו ידועים כביתוסים, ומעיקר הדין אכן מורידין לוא מעלין, אלא שלא חזקה ידם לעשות כן, אלא רק להעניש מידי פעם אחד מהם כאשר תמצא ידם. ומכיון שמעיקר הדין ממילא מורידין ולא מעלין, אין מניעה למותחם על העמוד על פי עד אחד. ודו"ק. מה דעתכם?
משה1 כתב:צורבא מדרבנן כתב:לפי זכרוני לפני רבות בשנים שמעתי מהגר"מ שפירא זצ"ל דהאי בת קול שיצאה ואמרה שובו בנים וכו' חוץ מאחר וכו', לאו מסטרא דקדושה יצאה, אלא מסט"א כי הוא יתברך ידו פשוטה לקבל שבים וגם: אם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר (ישעיה לא, ו): "שובו לאשר העמיקו סרה". ונאמר (ירמיה ג, כב): "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם" כדברי השערי תשובה בתחילת הספר וכמדומני שאמר זאת בשם הבעש"ט הקדוש זצ"ל. ומי שיודע מקור לזה אל ימנע טוב.
שאלתי לגרי"ח סופר שליט"א ואמר לי שאינו יודע מקור לזה שהב"ק שיצאה לאלישע אחר לאו מסטרא דקדושה יצאה, אבל הראה לי דברי הגאון בעל בן איש חי בספר בן יהוידע בבא בתרא ג: על מה שאמרו שם שהורדוס שמע בת קלא: "אין הכונה בת קול משמים, אלא דבר זה יצא מפי הכלדאים החוזים בכוכבים ונשמע לאחרים, והם הוציאו קול זה בעולם והגיע באזני הורדוס, שגם הוא שמעו מקול דעלמא, וכהאי גונא אמרינן בגמרא יצא קול וכו', וכן הענין כאן לקול היוצא מבני אדם קרי ליה בת קלא", וכן לדברי הגאון רי"ז שטערן במאמר תהלוכות האגדות פרק ז' שהביא עוד כזאת שמצינו שאמרו בש"ס "בת קול", ואין הכוונה ממש בת קול מן השמים ראה שם באריכות, וכן עיין לרמב"ם ז"ל בספר מו"נ ח"ב פמ"ב
צריך להבין את המאמר הזה, כיון שבאמת יש לנו כלל גדול ששערי תשובה תמיד פתוחים, וכל מי שרוצה לשוב יכול לשוב, אז יש בזה שני הסברים.
שמעתי מרבותיי גדולי החכמים היו אומרים בשם גדולי הקדמונים, שזה לעומת זה עשה אלהים. כך שמעתי. כשם שיש כוחות בכוחות הקדושה, יש בת קול מכוחות הקדושה, כך יש בת קול מכוחות הטומאה, הבת קול הזו לא הייתה מבת קול של קדושה, זה היה הטעיה לאלישע.
וי"א שלהיפך, טבע האדם כך הוא, שאם אתה אומר לו "לא", "אתה לא", אז הוא דוקא רוצה "כן", כך זה. כאן רצו מן השמים שהוא כן יעשה תשובה, כשאומרים לאחד "אתה אין לך אתה אפשרות", אז אדרבא, אומר "מה אני לא? דוקא אני רוצה!", זה מה שמן השמים רצו שהוא כן יעשה תשובה, ולכן הוציאו את זה בלשון שכולם ישובו חוץ מאלישע, כדי לעורר אותו שהוא כן ירצה לשוב, אבל מה אלישע עשה? אמר: "לא רוצים? לא צריך! אני לא עושה תשובה!". הוא למד את זה הפוך. אבל האמת שזה היה לתועלתו שישוב בתשובה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 405 אורחים