אליבא דהלכתא כתב:אשמח ואודה למקורות מרחבי הש"ס לדרשה שהובאה בלשון זהה או קרובה בשני מקומות, וקיבלה משמעות שונה (בקצת או בהרבה) בשני המקומות.
תודה!
כמה דוגמאות בס"ד:
א. 'וכל העדה - זו סנהדרין' ביומא (עג:) דרשו על מה ששנינו (שם עא:): ואין נשאלין [באורים ותומים] אלא למלך, ולאב בית דין, ולמי שהציבור צריך בו - אמר רבי אבהו: דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו' הוא - זה מלך, וכל [בני] ישראל אתו - זה משוח מלחמה,
וכל העדה - זו סנהדרין.
ובסנהדרין (יו.) דרשו [בהו"א] להאי דרשא כלשונה על דין אחר לגמרי, והוא שאין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, ובמסקנא דחו ואמרו דילמא ביאור הדרשא הוא כביומא.
ב. 'עשה סוכה הראויה לשבעה' בסוכה (כג.) דרשו 'חג הסכות תעשה שבעת ימים'
עשה סוכה הראויה לשבעה, לומר שאם אינה ראויה לשימוש ביו"ט [כגון ע"ג בהמה ואילן] פסולה, ובדף כז: שם הביאו דרשה זו בלשונה [כ"ה בספרים דידן וברוב הכת"י אמנם יש כת"י שהגירסא שם הוא 'עשה סוכה לשבעה'] לדעת ר"א שאין עושין סוכה בחוש"מ ושצריך לשבת כל החג באותה סוכה.
ג. 'מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו' בסוכה [כח:] אמרו דאי לאו קרא דפטר נשים מסוכה הוה דרשינן
'מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו', ובערכין (ג:) דרשו דרשה זו כלשונה למסקנא, והביאור בזה הוא שכונת הדרשה בסוכה הוא לחייב נשים בסוכה וזה אינו נכון כדילפינן מקרא ובערכין לא איירי כלל מחיוב נשים בסוכה, אלא שחיוב האיש בסוכה הוא לדור עם אשתו.
ד. 'באחד שעריך, לא אמרו אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד' עוד מצינו שדרשו מקראות דומים בדרשה שוה בלשונה אך חלוקה בפירושה, והוא מה שדרשו בפסחים (צא.): רבי שמעון אומר: מניין לזובח את פסחו בבמת יחיד, בשעת איסור הבמות, שהוא בלא תעשה - תלמוד לומר לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך. יכול אף בשעת היתר הבמות כן - תלמוד לומר
באחד שעריך, לא אמרו אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. ובסוכה (נה:) דרשו: מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים - תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו ושרת. יכול אף בשאר ימות השנה כן - תלמוד לומר
מאחד שעריך לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. ובפסחים
'כל ישראל נכנסין בשער אחד' פי' בשעת איסור הבמות, ובסוכה
'כל ישראל נכנסין בשער אחד' פי' ברגל. [אמנם יעויין היטיב בביאור השני בגמ' בזבחים (קיד:) שלפיו ביאור שני הדרשות שוה].
ה. 'בראשית אל תקרי בראשית אלא ברא שית' ובאגדה מצינו - בסוכה (מט.) דרשו
'בראשית אל תקרי בראשית אלא ברא שית' לומר ששיתין נבראו מששת ימי בראשית, ובזוהר ובתיקונים דרשו לדרשה זו בהרבה אופנים אלא שפירשו 'ברא שית' מלשון שש.