אם יש לאדם פרוסת לחם ואיש ואישה רעבים לפניו באותו מצב בריאותי, האם יש קדימה לאישה או ששניהם שווים בזה?
וכן בכל מקרה שיש איש ואישה במצב שווה של פיקוח נפש, האם יש העדפה לאחד מהם על פי דין תורה?
סליחות כתב:אם יש לאדם פרוסת לחם ואיש ואישה רעבים לפניו באותו מצב בריאותי, האם יש קדימה לאישה או ששניהם שווים בזה?
ומקדימין האשה לאיש, בין להאכילה בין לכסותה, מפני שמתביישת לשאול. וכן באו שניהם להשיא - מקדימין אותה להשיאה.
איש ואשה שבאו לשאול מזון, מקדימין אשה לאיש; וכן אם באו לשאול כסות. וכן אם באו יתום ויתומה לינשא - מקדימין להשיא היתומה.
סליחות כתב:וכן בכל מקרה שיש איש ואישה במצב שווה של פיקוח נפש, האם יש העדפה לאחד מהם על פי דין תורה?
מתני'. האיש קודם לאשה להחיות ולהשב אבדה, והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציא מבית השבי. בזמן ששניהם עומדים בקלקלה - האיש קודם לאשה:
ומ"ש ומקדימין האשה לאיש בין להאכילה בין לכסותה וכו'. בפ' מציאת האשה (סז.): "ת"ר, יתום ויתומה שבאו להתפרנס - מפרנסין את היתומה, ואח"כ מפרנסין את היתום; מפני שהאיש דרכו לחזור, ואין אשה דרכה לחזור. יתום ויתומה שבאו לינשא - משיאין את היתומה, ואח"כ משיאין את היתום; מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש". ומשמע, דפרנסה היינו בין מזון בין כסות - דטעמא דמפני שהאיש דרכו לחזור וכו' שייך בין במזון בין בכסות, וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מהל' מתנות עניים. והא דתנן בסוף הוריות [דף יג.]: "האיש קודם לאשה - להחיות ולהשיב אבידה, והאשה קודמת לאיש - לכסותה ולהוציאה מבית השבי", צ"ל ד'להחיות' היינו להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא, אבל אכילה לאו בכלל להחיות הוא, אלא דינה כדין הכסות; ותנא כסות וה"ה לאכילה - דחד טעמא הוא, כדאמרן. גרסינן בירושלמי דסוף הוריות, אהאי מתני' ד"האיש קודם לאשה להחיות" - "עד כדון כשהיה זה להחיות וזה להחיות, זה לכסות וזה להחיות [לפנינו: לכסות; ל. ב.]; זה להחיות וזה לכסות - נשמעינה מן הדא, דאמר ריב"ל "כסות אשת חבר קודמת לחיי ע"ה - מפני כבודו של חבר"; לא אמרו אלא כסות אשת חבר וחיי ע"ה [לפנינו: בחיי חבר, ומובן יותר; ל. ב.], אבל אם זה להחיות וזה לכסות - אותו שלהחיות קודם".
ומקדימין האשה לאיש (ואם שניהם טובעים בנהר, הצלת האיש קודם; וכן משמע סוף הוריות. ואם זה לכסות וזה להחיות - להחיות קודם; אשת חבר לכסות וחיי ע"ה - כסות אשת חבר קודם לחיי ע"ה, משום כבוד חבר. עכ"ל ב"י; עכ"ה) מפני שמתביישת לשאול. נראה, דר"ל אף אם בא גם האשה לפנינו לשאול - מ"מ מקדימין האשה, מפני שמתביישת לשאול ולילך עוד לגבאים אחרים. וכן משמע בגמרא:
(יא) שבאו לשאול מזון כו'. והא דתנן בסוף הוריות: "האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבידה והאשה קודמת לאיש לכסות כו'" - צריך לומר דלהחיות היינו להצילם אם הם טובעים בנהר וכה"ג, אבל אכילה לאו בכלל להחיות הוא אלא דינן כדין הכסות, ותנא כסות והוא הדין אכילה. עד כאן לשון בית יוסף, וכ"כ בספר באר שבע דכ"ב ע"ב:
(יב) מקדימין אשה כו'. מפני שדרך האיש לחזר על הפתחים, ואין דרך האשה בכך; ואפי' היא מחזרת עתה על הפתחים, מ"מ כיון שאין דרכה בכך - יש להקדימה, שלא תחזר על הפתחים. אי נמי, שמא תתבייש לחזר גם אצל אחרים. וכ"מ בפרישה:
ואיש ואשה שבאו לבקש לחם – מקדימין האשה לאיש. וכן כשבאו לבקש כסות, משום דחרפת האשה מרובה משל איש. אבל כשהאיש מבקש לחם, והיא מבקשת כסות – האיש קודם, דצערא דגופה גריע מבזיון. (עיין סנהדרין מה, א; ואפילו לאידך לא דמי לכאן. ודייק ותמצא קל).
וכן אם באו יתום ויתומה להינשא – מקדימין להשיא היתומה. ואף על גב שהאיש מצוה על פריה ורביה והאשה אינה מצווה, כמו שכתבתי באבן העזר סימן א, מכל מקום לעניין להקדים – היא קודם. ונראה לעניות דעתי דאם אין בכיס על שניהם – הוא קודם, מפני שהוא מצווה על פריה ורביה ולא היא.
ואין לשאול על מה שכתבתי דאשה קודמת לאיש למזון, והא בסוף הוריות תנן: האיש קודם לאשה להחיות..., עיין שם. דלהחיות דשם אין פירושו מזון אלא להצילן ממות, כדמוכח שם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 384 אורחים