פולסברג כתב:מפורסם בשער בת רבים הסיפור, בא' שבא לרבי אהרן קוטלר באומרו, למה לי לישב שנים ולעמול על התורה, אהיה במקומו תומך תורה ואז יהיה לי אותו התורה לעתיד לבוא. והשיבו הגרא''ק, אה''נ העוה''ב יהיה אותו עוה''ב, אבל מה העולם הזה שלך? ע''כ.
[פעם שמעתי גאון וצדיק א' דורש ברבים ואומר: אגיד לך מחיי האישית, כל תענוגי העוה''ז, כולל נחת מהמשפחה וכדו' (להרב הזה יש משפחה ענקית בכמות ובאיכות), אינם שוים להתענוג של חידוש תורה אמיתי. ודפח''ח].
והנה ודאי שאימרה נאה ויאה הוא, אך מה באמת התירוץ. אם א' טוען, נו, אוותר על תענוגי העוה''ז ואלך להיות זבולון...
האם אין יתרון לאדם באשר הוא עמל?!
יש יתרון. יש יתרון.
כתבתי כאן על זה פעם את הפשט שלי הק':
לענ''ד צ''ל שיש לחלק בין השכר על עצם מצוות ת''ת ובין הסגולות הנקנות למי שעוסק בתורה. ולפי''ז ליישב מה יתרון ליששכר על זבולון.
למשל- כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', האם נאמר שזבולון ג''כ זוכה לכל אותם דברים המנויים שם? לא ולא.
זבולון יקבל את השכר על עצם מצוות ת''ת, אבל את כל הסגולות הנובעות מלימוד תורה לשמה הוא לא יקבל כי הן נקנות באופן טבעי רק ללומד עצמו.
אם התורה מעדנת את האדם ומזככת אותו ועושה אותו ענוותן ושפל רוח וכיו''ב, אם התורה מתקנת את האדם ומגדלת ומרוממת אותו וכו', את כל זה זבולון לא ישיג.
ומלבד זאת, אם זבולון לא ילמד תורה, הוא גם לא ידע לקיים (את שאר המצוות) כמו שצריך, משא''כ יששכר. כלומר- גם אם בשכר על מצוות ת''ת הוא יהיה שווה ליששכר, אבל בכל שאר המצוות עכ''ח שיששכר יאפיל עליו.
בקיצור, אין ספק שעדיף להיות יששכר...
(וחוץ מזה, שלאחרונה אני לומד קצת רמב''ם שמיטה ויובל עם ה''דרך אמונה'' בה''ל וצה''ל למרן רבינו שר התורה שליט''א. ואני מורט את שערותיי מקנאה ומהשתאות ומתדהמה. איך אפשר שלא להתאוות לדעת כ''כ הרבה ולשלוט כזו שליטה מבהילה ונוראה בכל שבילי החכמה העצומה שבורא העולם נתן לנו? איך אפשר לא להשתגע מלהיות עם הארץ...??..
"וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך"...)