זכויותיהם של ה'חיובים'
מנהג ישראל, בעיקר האשכנזים, שמי שמתו עליו אביו או אמו, משמש כשליח צבור בימות החול כל אחד עשר חודשים מיום הפטירה.
אולם הציבור לא תמיד מודע מה עובר על החיובים העומדים יום יום שלש פעמים בכל יום כשליחי צבור קבועים.
כמעט בסוף כל תפילה של לחש, יש לפחות מתפלל אחד שבטוח שהחיוב אינו יודע לספור, והוא טורח לסמן לו שכבר יש עשרה - לעתים גם בקול רם ובהשמעת קול ע"י כלי [כי הוא כבר סיים להתפלל]... לא תמיד הוא בודק אם רוב הצבור גם כן סיימו תפילתם או לא, לא תמיד הוא יודע שמישהו מבין המתפללים עדיין לא התפלל בעצמו, והוא סימן לש"ץ שהוא רוצה להתפלל עמו. או שאחד מהם סימן לו שהוא עומד לצאת מיד אחרי קדושה וכו'.
רבים נוהגים להעיר לו לש"ץ הקבוע על מנהג כזה או אחר שלדעתם הוא הנכון, למשל לקצר או להאריך, להגביה את קולו או להנמיכו, דקדוק המילים. ועוד.
לא פעם, מצטרף אדם אחר לאמירת קדיש יחד עם החיוב, הוא אינו חיוב בעצמו, ולא אומר את הקדיש על אביו או אמו, אלא על מת מצוה כל שהוא, או קרוב שנפטר [או למי ששילם לו...]. כידוע אמירת קדיש ע"י שנים יחד, הוא דבר התלוי במחלוקת הפוסקים, ויש מגדולי הפוסקים ששללו זאת מאד, החזו"א אף הגדיר זאת כשני שליחי צבור!. וכן נראה במ"ב במאמר הקדישין סי' נה. אי לכך, ראוי לכל אדם הרוצה לומר קדיש יחד עם החיוב הקבוע, לשאול אותו לפני כן אם הוא מסכים שיצטרפו אליו, אם לא, יתכן ויצא שכרו בהפסדו ח"ו.
אחי ורעי, רחמו על ה'חיובים', הם באמת משתדלים לרצות את כולם, אך אי אפשר להיות רצוי לכל אחיו. כבעל נסיון, הנני מסב את תשומת לבכם כי הקושי הוא גדול בתפילה קבועה לכשעצמה. הניחו לו לאותו החיוב להיות שליח צבור, העבירו על מדותיכם, הבליגו גם אם נראה לכם שהוא טועה במשהו שאינו לעיכובא, אל דאגה, יהיו מספיק אנשים שכבר יעירו לו על כך.. מנסיון!.
וה' יתברך יקבל ברחמים וברצון את כל תפילותינו.