למשל,
שיטת ר' יהודה המחייבת ליטול ארבע מינים באגד נדחתה,
אבל יש לאגוד את הלולב כהידור מצווה.
עי' סוכה לג ע"א:
תניא: לולב, בין אגוד בין שאינו אגוד כשר, רבי יהודה אומר: אגוד כשר, שאינו אגוד - פסול...
מאן תנא להא, דתנו רבנן: לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו - כשר....לעולם רבנן, ומצוה משום זה אלי ואנוהו.
אמנם דוגמא זו אינה כ"כ טובה, כי את חובת ההידור מצוה אמרו במפורש רבנן שנחלקו על ר' יהודה, ואילו אני מחפש דוגמא שבני הדורות שלאחר התלמוד העלו שיטה תנאית דחויה לרמה של 'לכתחילה'.