פורום אוצר החכמה

שח לי מישהו על כך שרב אסר לו לשים חלב במיכל המיועד לכך בנרגילה (שממנו עולים האדים אל הטבא''ק המונח למעלה) אם הוא בתוך שש שעות מאכילת בשר.
וכנראה שטעמו שסובר שהוא זיעת משקין, שדינה כמשקין, וחמורה מזיעת אוכלין. טוש''ע יו''ד צב, ח, ושו''ע קכד כג.
ויש לדון אם כן הוא מצד המציאות, ואם מתמעט החלב שבמיכל.
חיפוש זריז באוצרינו העלה כמה שכתבו להתיר, אך מקופיא (למעט אחד) לא התייחסו כלל לנושא זיעת אוכלין, אלא לנושא מי-חלב, וצ''ע טובא לומר שנושא זה שייך לכאן.

תוכ''ד טענתי בפניו כי 'כשם שאין חשש כלל בשתיית קפה פרוה בכוס חלבית בת יומה בתוך שש שעות....' אבל שכנגדי טען כי ודאי שאסור.

היות ומעולם לא שמעתי לאסור, בדקתי והתברר כי מהר''ש קלוגר (טוטו''ד תליתאי קפג) מתיר מטעם נ"ט בר נ"ט ועוד, וכותב שהאוסר בא לידי גיחוך, אך מהרש''ם (פז סק''ג) דייק מהפמ''ג הידוע בהלכות חג השבועות שמצריך המתנת שש שעות מצנון שנחתך בסכין בשרית, שיאסור גם כאן, ושהקה''י (ארחות רבינו ח''א עמ' שסא אות יא) אמר שאינו רוצה לשתות ממים שהוחמו בסיר חלבי ב''י תוכ''ד שש שעות מאכילת בשר.

האם כך הוא המנהג?

בברכת התורה.

יש הבדל בין סיר חלבי לכוס חלבית.
מים שהוחמו בסיר לבי בן יומו קבלו טעם מחלב ואם אנו מחמירים לכתחילה בדבר שנתבשל בכלי חלבי שלא לאכלו עם בשר יתכן להרחיב את החומרא הזו גם לא לשתות את המים בתוך שש שעות מאכילת בשר
אבל בכוס חלבית הלא לא קבלה טעם ראשון מחלב - הרי לא בישלו את החלב בכוס אלא הוסיפו אותו לכוס וזה כבר כלי שני ומהיכי תיתי לאסורנ לשתות מים חמים בכוס לבית בתוך שש שעות מאכילת בשר.

כמדומני שאין המנהג להמתין שש שעות אחר אכילת דבר חריף שנחתך בסכין בשרי. גם לדעות שיש להחמיר בכך כנראה טעמם משום שהחריפות יוצרת מצב שהטעם הבשרי נכנס מש לתוך האוכל ואיני מבין איך הוכיחו מזה על שתיה בכוס שהיה בה חלב לפני כן ששם זה ודאי לא יותר מטעם.

ייש''כ הדברים נראים.
אכן המהרש''ם כותב שכל החומרא זה בסכין שידוע שהיא בת יומה.

הסכין בת יומה או הכוס?
בחריף ידוע שחוששים לטעם גם כשאינו בן יומו ובאינו חריף לא.

כדכד כתב:הסכין בת יומה או הכוס?
בחריף ידוע שחוששים לטעם גם כשאינו בן יומו ובאינו חריף לא.

בסכין, הוא מדבר על הפמ"ג שמצריך שש שעות לצנון שנחתך בסכין בשרית, והוא אומר שלא לחשוש אלא על ב''י כי באב''י יש חולקים (אף שלהלכה חוששים בעלמא גם באב''י).

כלומר, נחלקו ראשונים אם צנון נכלל בחריף שעליו אמרו בגמרא שעושה אינו בן יומו כבן יומו
והאשכנזים חוששים להחמיר בכל חריף גם בצנון
אבל אומר המהרש"ם שמכיוון שחומרא זו אינה מעיקר הדין לכן את החומרא שהחמיר הפמ"ג להמתין שש שעות אחר צנון שנחתך בסכין בשרי אין להחמיר כשהסכין אינה בת יומה כי זה כבר חומרא ע"ג חומרא.
עד כאן הגיוני לחלוטין אבל לא הבנתי אם כן איך הוא עצמו למד מזה להחמיר בכוס הרי כוס הרבה פחות חמורה מכיון שהחלב לא נתבשל בה והיא רק כלי שני ולכאורה אינה מפליטה את טעם החלב כלל.
אולי הוא דיבר על כוס שמחממים בתוכה ממש את החלב או את הבשרי על האש כך שהיא כלי ראשון?

כלי שני רק אינו מבשל, אך מבליע ומפליט הבלוע ממנו, כמבואר בשו''ע יו''ד קה ס''ב.
ואמנם לדעת המהרש''ל אינו מפליט ומבליע בבת אחת, כמבואר בהלכות מליחה בנו''כ בסי' סט ס''ט.

בשו"ע שם מבוארת מחלוקת בזה

השו''ע פסק שם להיזהר בדבר לכתחילה. והש''ך בציוניו לרמ''א מציין גם לסי' סח סי''ג בו נתבארו דיני עירוי כ''ר וכ''ש השייכים לאיסור והיתר, והפמ''ג הארוך הידוע נמצא שם.