ארי במסתרים כתב:הולך בטל כתב:לא ענית לי על מה ששאלתי, ראיתי ראיון עם חתנו הרב לוריא, וראיון עם חתנו הרב שלמה וינברג, ושניהם לא הזכירו במאומה את היותו אדמו"ר, רק כל דבריהם נסובו סביב מעלותיו הייחודיות כראש ישיבה, האם הם פשוט לא מעריכים אדמורים באופן כללי, ובעיניהם מעלתו העיקרית היתה ונשארה שהוא היה ראש ישיבה יחיד בדורו? וכי מ19 שנותיו כאדמו"ר לא נמצא בפיהם ולו סיפור אחד על שגב מעלתו בתחום האדמור"י הזה, אתמהה?
אתה בונה תילי תילים כנראה מחוסר הכרות מוחלט.
כנראה הסיבות שבראיונות עמם הם מתייחסים בעיקר לזמן היותו רה"י הם משום שבתקופה זו הם קיבלו את עיקר החינוך ממנו כשהם היו צעירים ואז הוא הרביץ בהם חינוך יומיומי באופן מאסיבי, ואולי גם יש בזה התרפקות על הנוסטלגיה הרחוקה.
(ככלל, חלק מאוד מרכזי באישיותו ואולי החלק המרכזי באישיותו היה כח החינוך שלו, ואולי זה בא לידי ביטוי כלפי שני האישים הנ"ל דוקא בשנותיהם הצעירות שעדיין שימש כרה"י)
תראה אני לא מבין גדול בחסידות, אבל לעניות דעתי מעלת האדמו"ר והשפעתו על חסידיו גדולה מאה מונים מהשפעתו של ראש ישיבה דגול ככל שיהיה, הרי תראה בעיניך בחורים ואברכים חסידיים שמסתובבים רבות בחצרות אחרות ואף בישיבות ליטאיות כבריסק וכדו', יונקים תורה מראשי ישיבות גדולים ומפורסמים, ובכל זאת דבוקים בכל נימי נפשם לאדמו"ר מסוים.
ההסבר לזה נראה לי באהבת הנפש שיש בהתקשרות לאדמו"ר, מעין מה שמפורסם אצל חסידים שעל הפסוק 'ונפשו קשורה בנפשו' (בראשית מד, ל) תרגם אונקלוס 'ונפשיה חביבא לה כנפשיה', והיינו שהתקשרות ענינה אהבת נפש, והיא היא המפתח שמכוחו דבריו ומוסרו של הצדיק נקלטים משפיעים ומצמיחים פירות בלב החסידים, עד שדי לעתים בתנועה אחת של אדמו"ר, לרומם או להעכיר את מצב רוחו של החסיד האמיתי. וכבר מבואר ענין אהבה זו (אמנם בנוגע לאהבת ה') בספר הישר של ר"ת שאהבת ה' יכולה שתהיה כעול ברזל על צוארו של האוהב, שמרוב אהבתו ימנע מלעשות כל דבר שיפגום באהבה.
ראש ישיבה גדול ככל שיהיה לא תופס מקום כזה בליבו של תלמיד, ולא מסתבר שתלמידיו בעודו ראש ישיבה החזיקוהו ל'משפיע' במובן החסידי הנ"ל.
קראתי רבות את תיאוריו של הנת"ש על ההווי של סלונים לפני המלחמה, והתקשרות לצדיק והאהבת נפש אליו תופסת חלק נכבד ואולי עיקרי בהווי הנ"ל. והתקשרות זו לא היתה מפני שלמדו - אצל הב"א ואצל אביו הדברי שמואל ולמעלה בקודש – שיעורים בעיון, רק מפני שנקשרו לצדקותו והרגישו בעצמם שדרכו יבוא להם מהשפע הרוחני. וזה כנראה היתה הסיבה שנסעו לצדיקים לראש השנה ולשאר ימים טובים, לא כדי ללמוד יבמות בעיון, רק כדי להצטרף אליו ולהיות חלק מחבורתו ברגעים נעלים. [ואגב רעיון זה בכללותו מופיע כבר בדרשות הר"ן, וגם בכתביו של הגר"ח מוולזין בעל נפש החיים!!!]
תסכים אתי שכל חסיד סלונים שמתחת גיל 48 לא למד אצל הנת"ש יבמות בעיון, ובכל זאת הוא חסיד שלו, כך שלא יתכן שהדגש יעמוד על היותו ראש ישיבה.
ואילו בסלונים מדגישים אך ורק את מעלותיו כראש ישיבה, הדבר הזה מעורר תמיהה, גם אתה בתגבותך כותב שהחלק המרכזי באישיותו היה החינוך, שים לב, מי שנתפס כ'צדיק' ואדמו"ר בעל יכולת השפעה מיוחדת [מעין המדרש המפורסם על יקום איש צרורות עם ר"י בן קיסמא סמוך להריגתו, והביאור הסלונימאי הנפלא על יכולתו של הצדיק לשבור לב אבן] נתפס אצלך כאיש חינוך, שברמה מסוימת מתחרה עם הרב משה ברוורמן ורעיו.
ועוד יותר, באישי קיבלתי פרטים נוספים, ששופכים אור נוסף על התנהלות זו,
ובכללות אפשר לומר שיש מין הסכמה מסוימת בין הגדולים הנכבדים והוגי הדעות שבסלונים, שייחודייותו ועיקר מעלתו של הנת"ש היא בתקופתו כראש ישיבה.הסתכלות זו יתכן שנובעת מהגוון הליטאי שיש בסלונים, שממעיט בערכו של אדמו"ר לעומת ראש ישיבה. אמנם כיום לא רואים את זה בסלונים, אין סגידה לראשי הישיבה כהיום שתמעיט בערכו של האדמו"ר, וגם האדמו"ר הנוכחי בעל דרכי נועם לא הוערך ולא נסגד בהיותו ראש ישיבה באופן שהמעיט מערכו של אביו. מה שנותן את התחושה שזה היה רק בימיו של הנת"ש כראש ישיבה, שמשום מה אצל חלק מתלמידיו ואולי רובם נתפס כמשהו גדול מהרגיל, וכשנעשה לאדמו"ר לא השתנתה התחושה אליו ולא גדלה ההערכה אליו, זאת אומרת הם לא נהפכו אז מתלמידים לחסידים.
תקן אותי אם אני טועה.