גן הירק כתב:תוך כדי שאני קורא באשכול על ענוותנותו הגדולה צפה לי שאלה
האם שורש הנהגתו הפשטנית וה'עממית' במידה מסויימת, באה לו מתורת הסוד?
כל מי שקצת מצוי אף בראשי הפרקים של תורה זו (בעיקר בהנהגות ו'ענינים') יודע שענווה והשתוות הם אבן יסוד להולכי נתיבותיה.
לטעמי הנוסחה המקובלת לעבודה על מידה זו - לימוד מוסר, איננה נוסחת פלא, וד"ל.. לעומת זאת באי תורת הרז אכן ידועים בהנהגה פשטנית
אביש כתב:סתם שאלה, אינו קשור כ"כ לגדלותו.
ראיתי תמונות מהאירוע אחרון שהשתתף במוצ"ש תרומה, והוא חובש כובע, למה לא שטריימל כמנהגו?
אביש כתב:סתם שאלה, אינו קשור כ"כ לגדלותו.
ראיתי תמונות מהאירוע אחרון שהשתתף במוצ"ש תרומה, והוא חובש כובע, למה לא שטריימל כמנהגו?
קו ירוק כתב:אבל בעשרה ימים האחרונים היה ניכר (בדיעבד) שמזליה חזי, בכמה עובדות ברורות שידענא .. לחתונה שהיה אמור להיות בה שושבין ביום קבורתו.. אמר כשהזמינוהו לחתונה כמה ימים לפני כן, נו העיקר שר' יוסף יהיה.. (ר"י פטרוף. ולא היה מובן המשפט הזה).
לאחרים בימים האחרונים בענין ציבור חשוב אמר, כצאן ללא רועה.. והשיבוהו ב"ה הראש ישיבה עמנו, ועשה תנועת ביטול עם היד, ולא היה מובן מה זה..
נעמן כתב:אביש כתב:סתם שאלה, אינו קשור כ"כ לגדלותו.
ראיתי תמונות מהאירוע אחרון שהשתתף במוצ"ש תרומה, והוא חובש כובע, למה לא שטריימל כמנהגו?
כמדומה שבבני ברק היה נמנע מלהגיע עם שטריימל. (כשהיה שבתות שלמות בבני ברק ודאי היה ללא השטריימל, כנראה שגם במוצ"ש)
נעמן כתב:אביש כתב:סתם שאלה, אינו קשור כ"כ לגדלותו.
ראיתי תמונות מהאירוע אחרון שהשתתף במוצ"ש תרומה, והוא חובש כובע, למה לא שטריימל כמנהגו?
כמדומה שבבני ברק היה נמנע מלהגיע עם שטריימל. (כשהיה שבתות שלמות בבני ברק ודאי היה ללא השטריימל, כנראה שגם במוצ"ש)
זנב לאריות כתב:האם ידוע מי מספיד הערב ובאיזה שעה?
גן הירק כתב:שאלני ידיד:
האם ידוע למאן דהו טעמו שכמעט לא לקח סנדקאות?
אצל הסטייפלר ואחריו להבל"ח הגרח"ק זה היה נושא שעליו לא מוותרים, אם כי לא ידוע לי האם הנהגה זו היתה אצל ת"ח נוספים
גן הירק כתב:שאלני ידיד:
האם ידוע למאן דהו טעמו שכמעט לא לקח סנדקאות?
אצל הסטייפלר ואחריו להבל"ח הגרח"ק זה היה נושא שעליו לא מוותרים, אם כי לא ידוע לי האם הנהגה זו היתה אצל ת"ח נוספים
סטפנסקי כתב:גן הירק כתב:שאלני ידיד:
האם ידוע למאן דהו טעמו שכמעט לא לקח סנדקאות?
אצל הסטייפלר ואחריו להבל"ח הגרח"ק זה היה נושא שעליו לא מוותרים, אם כי לא ידוע לי האם הנהגה זו היתה אצל ת"ח נוספים
אמרו שכיוון שמנהגו לטבול במקווה לפני סנדקאות והיה בזה הרבה טירחה ובמיוחד בחורף עקב חשש צינון כידוע
חיים סגל כתב:גן הירק כתב:שאלני ידיד:
האם ידוע למאן דהו טעמו שכמעט לא לקח סנדקאות?
אצל הסטייפלר ואחריו להבל"ח הגרח"ק זה היה נושא שעליו לא מוותרים, אם כי לא ידוע לי האם הנהגה זו היתה אצל ת"ח נוספים
שמעתי בשם אחד מתלמידיו שביקשו להיות סנדק, והתחנן לו שיוותר לו, וכשביקש שוב ושוב, הסביר לו בפשיטות, שכיון שרח"ל לא זכה לילדים, קשה לו מאוד בכל פעם שהוא סנדק, ולכן מבקש לו שיוותר לו!
דעת_האברך כתב:רוצה לעיין כתב:ברחוב בצלאל במהלך הלוויה בין הרבבות הילך צורב עם שלושת ילדיו הקטנים, פניו כבושות בקרקע ועיני זולגות דמעות כולו אומר בכי וצער רב,
ולפתע הרים את קולו בזעקה "קשה היום לישראל" "הוי מי יתן לנו תמורתו", עוד המשיך לזעוק כמה זעקות שבר וידום ויתעטף שוב באבלו.
הנהגה מענינת אשר לא ראיתי בהלוויות אחרות
כבר הוזכר לעיל רבות שהקשר בין הגר"ש זצ"ל לתלמידיו היה מיוחד במינו הרבה מעל ומעבר לקשר הרגיל של רב ותלמיד, הוא היה ממש כאבא לתלמידיו, מתעניין במצבם ובילדיהם, וכו', ולכן אין לתמוה על כאבו של אותו תלמיד שבא לידי ביטוי בהלוויית רבו כאביו.
חבר פורום אוצר החכמה כתב:א
בקובץ מבקשי תורה - יום טוב יש דברים מר' שמואל, אולי בענין הכנה דרבה.
נוטר הכרמים כתב: אני שמעתי ממנו שהיות ואיננו לומד(!), אין לזה טעם שיהיה סנדק. [הרבה יש להאריך מענין התבטאויות אלו לאחרונה, ואין כאן מקומו, וגם מעניני ברי"מ אצלו].
אפרים זלמן כתב:דעת_האברך כתב:רוצה לעיין כתב:ברחוב בצלאל במהלך הלוויה בין הרבבות הילך צורב עם שלושת ילדיו הקטנים, פניו כבושות בקרקע ועיני זולגות דמעות כולו אומר בכי וצער רב,
ולפתע הרים את קולו בזעקה "קשה היום לישראל" "הוי מי יתן לנו תמורתו", עוד המשיך לזעוק כמה זעקות שבר וידום ויתעטף שוב באבלו.
הנהגה מענינת אשר לא ראיתי בהלוויות אחרות
כבר הוזכר לעיל רבות שהקשר בין הגר"ש זצ"ל לתלמידיו היה מיוחד במינו הרבה מעל ומעבר לקשר הרגיל של רב ותלמיד, הוא היה ממש כאבא לתלמידיו, מתעניין במצבם ובילדיהם, וכו', ולכן אין לתמוה על כאבו של אותו תלמיד שבא לידי ביטוי בהלוויית רבו כאביו.
ולפו''ר יש לומר עוד, כי ישנם כאלה שהורגלו להביע מה שבליבם בשקט, ויש כאלה שבקול רעש גדול.
חיים סגל כתב:גן הירק כתב:שאלני ידיד:
האם ידוע למאן דהו טעמו שכמעט לא לקח סנדקאות?
אצל הסטייפלר ואחריו להבל"ח הגרח"ק זה היה נושא שעליו לא מוותרים, אם כי לא ידוע לי האם הנהגה זו היתה אצל ת"ח נוספים
שמעתי בשם אחד מתלמידיו שביקשו להיות סנדק, והתחנן לו שיוותר לו, וכשביקש שוב ושוב, הסביר לו בפשיטות, שכיון שרח"ל לא זכה לילדים, קשה לו מאוד בכל פעם שהוא סנדק, ולכן מבקש לו שיוותר לו!
נעמן כתב:לגבי יחסו ליידיש; שמעתי שבזמן משפט אייכמן ימ"ש, שנערך כידוע במרכז ז'ראר בכר (הסמוך לשע"ח), והועבר ברמקולים החוצה, שמע הגר"ש את הגרמנית מפיו של אותו רשע, ואמר אח"כ שמייד יצאה לו כל הקדושה משפת היידיש.
אפרים זלמן כתב:דעת_האברך כתב:רוצה לעיין כתב:ברחוב בצלאל במהלך הלוויה בין הרבבות הילך צורב עם שלושת ילדיו הקטנים, פניו כבושות בקרקע ועיני זולגות דמעות כולו אומר בכי וצער רב,
ולפתע הרים את קולו בזעקה "קשה היום לישראל" "הוי מי יתן לנו תמורתו", עוד המשיך לזעוק כמה זעקות שבר וידום ויתעטף שוב באבלו.
הנהגה מענינת אשר לא ראיתי בהלוויות אחרות
כבר הוזכר לעיל רבות שהקשר בין הגר"ש זצ"ל לתלמידיו היה מיוחד במינו הרבה מעל ומעבר לקשר הרגיל של רב ותלמיד, הוא היה ממש כאבא לתלמידיו, מתעניין במצבם ובילדיהם, וכו', ולכן אין לתמוה על כאבו של אותו תלמיד שבא לידי ביטוי בהלוויית רבו כאביו.
ולפו''ר יש לומר עוד, כי ישנם כאלה שהורגלו להביע מה שבליבם בשקט, ויש כאלה שבקול רעש גדול.
איש_ספר כתב:מי שהיה במעמד אשכבתיה דרבי זה, לא ימוש ממנו לעולם !
לשמוע חכם כמו הגרב"ש הכהן דויטש, מדבר על שליטה מלאה בכל חלקי תורה, נגלה ונסתר, ולזכור שההגדרה זו יוצאת ממי שיודע להעריך "שליטה" מה היא, ממי שיודע נסתר מה הוא, וממי שבורר מילותיו בחסכנות...! ולהבין את השבר, החסרון, ההעדר!
לב מי לא נמס לשמוע, את דברי התלמיד מספר על לימוד תורה באופן של "מתרפקת על דודה...." "מתרפקת על דודה...", אברכים ובחורים שעמדו לידי געו בבכי דוקא בתיאור "הפשוט" הזה, חשבתי לעצמי: כולנו למדנו בילדותינו כך, בישיבה קטנה, במשמורים של ליל שישי... אח"כ התום הולך, הטרדות באות, ההישגיות מקומה גם כאן, לומדים כדי לדעת מוקצה, לומדים כדי לדעת ריבית, וכו' וכו', אבל לימוד שאינו אלא ביטוי של אהבה --- אהבה -- אהבה --- אהבה --- מתי פעם אחרונה זכינו לו ---
לראות תלמידים סומכים עצמם בקירות הכתלים כשהם גועים בבכי, ומאחוריהם ילדיהם, זועקים אחריהם, לא אחד ולא שניים, ולהבין עד היכן יכולה להגיע ההתקשרות בין רב לתלמיד. מי שלא למד שם, נפשו נמוגה מקנאה.
מאור עינים כתב:איש_ספר כתב:מי שהיה במעמד אשכבתיה דרבי זה, לא ימוש ממנו לעולם !
לשמוע חכם כמו הגרב"ש הכהן דויטש, מדבר על שליטה מלאה בכל חלקי תורה, נגלה ונסתר, ולזכור שההגדרה זו יוצאת ממי שיודע להעריך "שליטה" מה היא, ממי שיודע נסתר מה הוא, וממי שבורר מילותיו בחסכנות...! ולהבין את השבר, החסרון, ההעדר!
לב מי לא נמס לשמוע, את דברי התלמיד מספר על לימוד תורה באופן של "מתרפקת על דודה...." "מתרפקת על דודה...", אברכים ובחורים שעמדו לידי געו בבכי דוקא בתיאור "הפשוט" הזה, חשבתי לעצמי: כולנו למדנו בילדותינו כך, בישיבה קטנה, במשמורים של ליל שישי... אח"כ התום הולך, הטרדות באות, ההישגיות מקומה גם כאן, לומדים כדי לדעת מוקצה, לומדים כדי לדעת ריבית, וכו' וכו', אבל לימוד שאינו אלא ביטוי של אהבה --- אהבה -- אהבה --- אהבה --- מתי פעם אחרונה זכינו לו ---
לראות תלמידים סומכים עצמם בקירות הכתלים כשהם גועים בבכי, ומאחוריהם ילדיהם, זועקים אחריהם, לא אחד ולא שניים, ולהבין עד היכן יכולה להגיע ההתקשרות בין רב לתלמיד. מי שלא למד שם, נפשו נמוגה מקנאה.
אמת שר' שמואל דויטש הספיד מאד יפה, [אם כי מוזר לי מאד מה שהאריך שהיה מקורב לחזו"א רי"ז הלוי ולסטפילער, גם אם היה קשר, ואולי גם קשר טוב, זה רחוק מלהיות מקורב ותלמיד] [אבל אני לא מצליח להבין את גודל ההתפעלות ממעמד אשכבתיה דרבי בשעה שבחרו כמה מהמספידים לשווק את האנג'דות שלהם, במקום לכבד את התורה ואת עמליה], [למעט ר' שמואל דויטש ר' עזריאל ר' מרדכי ותלמידו הרב וידר שהספידו באמת!
שייף נפיק כתב:מה שכתב 'רוצה לעיין'
החילוק ברור, המקוננות אכן נקראו והוזמנו לקונן, ואילו אותו צורב הזמין את עצמו להזמין את אחרים להביט בו...
שייף נפיק כתב:מאור עינים כתב:איש_ספר כתב:מי שהיה במעמד אשכבתיה דרבי זה, לא ימוש ממנו לעולם !
לשמוע חכם כמו הגרב"ש הכהן דויטש, מדבר על שליטה מלאה בכל חלקי תורה, נגלה ונסתר, ולזכור שההגדרה זו יוצאת ממי שיודע להעריך "שליטה" מה היא, ממי שיודע נסתר מה הוא, וממי שבורר מילותיו בחסכנות...! ולהבין את השבר, החסרון, ההעדר!
לב מי לא נמס לשמוע, את דברי התלמיד מספר על לימוד תורה באופן של "מתרפקת על דודה...." "מתרפקת על דודה...", אברכים ובחורים שעמדו לידי געו בבכי דוקא בתיאור "הפשוט" הזה, חשבתי לעצמי: כולנו למדנו בילדותינו כך, בישיבה קטנה, במשמורים של ליל שישי... אח"כ התום הולך, הטרדות באות, ההישגיות מקומה גם כאן, לומדים כדי לדעת מוקצה, לומדים כדי לדעת ריבית, וכו' וכו', אבל לימוד שאינו אלא ביטוי של אהבה --- אהבה -- אהבה --- אהבה --- מתי פעם אחרונה זכינו לו ---
לראות תלמידים סומכים עצמם בקירות הכתלים כשהם גועים בבכי, ומאחוריהם ילדיהם, זועקים אחריהם, לא אחד ולא שניים, ולהבין עד היכן יכולה להגיע ההתקשרות בין רב לתלמיד. מי שלא למד שם, נפשו נמוגה מקנאה.
אמת שר' שמואל דויטש הספיד מאד יפה, [אם כי מוזר לי מאד מה שהאריך שהיה מקורב לחזו"א רי"ז הלוי ולסטפילער, גם אם היה קשר, ואולי גם קשר טוב, זה רחוק מלהיות מקורב ותלמיד] [אבל אני לא מצליח להבין את גודל ההתפעלות ממעמד אשכבתיה דרבי בשעה שבחרו כמה מהמספידים לשווק את האנג'דות שלהם, במקום לכבד את התורה ואת עמליה], [למעט ר' שמואל דויטש ר' עזריאל ר' מרדכי ותלמידו הרב וידר שהספידו באמת!
הה"ד תלמיד חכם שלא נספד כהלכה.
רוצה לעיין כתב:אפרים זלמן כתב:ולפו''ר יש לומר עוד, כי ישנם כאלה שהורגלו להביע מה שבליבם בשקט, ויש כאלה שבקול רעש גדול.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִתְבּ֥וֹנְנ֛וּ וְקִרְא֥וּ לַמְקוֹנְנ֖וֹת וּתְבוֹאֶ֑ינָה וְאֶל־הַחֲכָמ֥וֹת שִׁלְח֖וּ וְתָבֽוֹאנָה׃ ירמיהו ט' פרק טז
האם היו המקוננות מביעות מה שבלבם בשקט??????????????????????
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 54 אורחים