שומר הגחלת כתב:נקודה נוספת שלא נכתבה, או לא הובהרה די הצורך.
היודע יבין, והלא יודע לא הפסיד, המנוח ז"ל שבע מרורים מהרבה גורמים בישיבה,חלקם בישיבה של מעלה וחלקם בישיבה של מטה, ואין כאן המקום להאריך, ואין מגמתינו לדבר רעה כאן. מה שכן צריך להוציא מהעניין הזה, שמעולם, אבל מעולם לא נשמע מפיו לה"ר על הנ"ל. הלוא בכושר האבחנה הדק שלו ובחריפות לשונו יכל לשים ללעג וקלס כל מי שלא התנהג אליו יפה. אולם הוא באצילות נפשו ובטוהר מידותיו ביכר לאחוז בפלך השתיקה, ועם כל זאת לא איבד את שמחת חייו והיה מגע יום יום להשתעשע בד"ת עם כל הפריש.
ואנא דכירנא בעת שנתמנו ראשי הישיבה דעתה (הגרמ"מ פרבשטיין, הגר"ד כהן והגר"ש כץ), בסוף חורף תשנ"ז לאחר פטירתו של הגר"א פרבשטיין זצ"ל, ור' נחמן נותר במקומו, ואנו תלמידי הישיבה שלא השלמנו עם הפגיעה בכבודו קבענו לו שיעור כללי בהיכל הכולל, וכמדומה שעד לתקופה האחרונה היה שיעור כללי זה קיים.
עד היום ליבי מירתת כשאני נזכר בדברי הפתיחה לשיעור הראשון שהיה במעמד קהל עצום מבני הישיבה, והועבר ברמקולים לרחבה הסמוכה, בו ביאר במילים ספורות ובמתק שפתים את מאמר חז"ל "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", וכשסיים אמר "אין מה להוסיף ולא צריך להוסיף" והחל את שיעורו העמוק בסוגיות חזקת הבתים.