הגאון האדיר רבי אברהם דב אויערבאך זצ''ל גאב''ד טבריה

[באר בשדה]

. . אביו מרן הגרש"ז: כשהתארח במקום מסויים סמך להקל הרבה יותר ממה שהכניס לביתו . .

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=47564

[דעת_האברך]

זה זמן רב הטרידה אותי השאלה : איך לנוכח הגדלות העצומה של הרא"ד, ההכשר שלו היה נחשב לחלש ולא הרבה מעבר לרבנות רגילה.
מה עוד שהוא היה נוכח בשחיטה לעיתים מזומנות , ולא "עבדו" עליו במשחטה.
בררתי כפי מיסת ידי. ת"ח חשוב שמצוי בענינים ואף בקר פעמים רבות במשחטה אמר שכיון שעל פי ההלכה הפשוטה סומכים על הרוב בענין צומת הגידין, ומעולם לא עשו בדיקה לכל עוף, הורה הגרא"ד שדי בבדיקה מדגמית. בעקבות הגר"מ ברנדסורפר שהרעיש העולם והקפיד על זה , כל הועדי כשרות למהדרין מחמירים בענין, אבל הגרא"ד לא זז מעמדתו העקרונית.
ואם תמצי לומר זה פן נוסף לנקודת האמת שבו . לא חת מפני איש והשיקול ההלכתי לא מושפע מיחצנות ומחומרות שבעיניו היו מיותרות ומתוך ידיעה שצבור של בני התורה ואפילו סתם חרדים קלסיים נמנעו מלאכול זאת. . [ כבר ציינתי בעבר שהגר"ש שהיה מתארח בטבריה ואכל על שולחן אחיו ודאי שאכל ממה שהוגש לפניו ללא פקפוק. ואגב בעבר היתה שחיטה של רבנות מהדרין ירושלים ב"עוף ירושלים" בהשגחת הרב שמואל צבי ויינר שהיה ידיד נעורים של הגר"ש, והגר"ש סמך עליו, וכשהתארח בשמחות והוגש עוף ירושלים הוא סמך עליו ואכל שם].
אם כי יש הסתייגות אחת מכל הנ"ל: מישהו טען בפני [ ואין לי אפשרות כרגע לבדוק] שאמנם הגרא"ד אכל מהשחיטה שלו, אבל עופות שנשלחו אליו היו מחוץ לליין הרגיל אלא היו שוחטים במיוחד עבורו.

בענין יינות רמת הגולן : טען אותו ת"ח שהיקב ברמה"ג נבנה עפ"י הנחיות הגרא"ד באופן שאין שום אפשרות למגע יד אדם. (אינני מבין בזה אך כך אמר). הוא הוסיף שלגרא"ד היה יד ורגל לשינויים טכניים מעבר לכשרות : חביות מנירוסטה ולא מעץ כבעבר וכו').
ידוע שאצל רבינו הגר"ש היה תדיר על שלחנו יינות מרמת הגולן, ובעקבותיו אצל גדולי תלמידיו. (הגר"ש "הבין" ביין טוב ובשעות שמחה , חגים, שבתות, הקפיד על יין איכותי.)

שמעתי שהבעיה ביינות רמת הגולן היא בכך שהם משתמשים בחומצה טרטרית (אבן יין) ממקור שיש בו חששות יי"נ, על פי פסקו של הגרא"ד זצ"ל שגם כיום אין בזה חשש כשרות. מישהו יודע? (כאן מבואר הנידון: https://din.org.il/2011/03/19/%D7%9B%D7 ... %99%D7%9F/).

[דעת_האברך]

התעוררתי רבות ועמוקות מכל הנכתב והמובא כאן מהנהגותיו הקדושות של הגרא"ד זצ"ל.
אחר קראי כל זאת הנני מכה על לבי על כך שלפני כחצי שנה כשהייתי בשטיבלך שלו לא חיכיתי להתפלל שחרית במנין שלו...

[יהושפט]

בענין יינות רמת הגולן : טען אותו ת"ח שהיקב ברמה"ג נבנה עפ"י הנחיות הגרא"ד באופן שאין שום אפשרות למגע יד אדם. (אינני מבין בזה אך כך אמר). הוא הוסיף שלגרא"ד היה יד ורגל לשינויים טכניים מעבר לכשרות : חביות מנירוסטה ולא מעץ כבעבר וכו').
ידוע שאצל רבינו הגר"ש היה תדיר על שלחנו יינות מרמת הגולן, ובעקבותיו אצל גדולי תלמידיו. (הגר"ש "הבין" ביין טוב ובשעות שמחה , חגים, שבתות, הקפיד על יין איכותי.)

שמעתי שהבעיה ביינות רמת הגולן היא בכך שהם משתמשים בחומצה טרטרית (אבן יין) ממקור שיש בו חששות יי"נ, על פי פסקו של הגרא"ד זצ"ל שגם כיום אין בזה חשש כשרות. מישהו יודע? (כאן מבואר הנידון: https://din.org.il/2011/03/19/%D7%9B%D7 ... %99%D7%9F/).

מאתר כושרות:

יקב רמת הגולן
תוכן השאלה
האם הסיבה שזה לא מופיע במומלצים הוא מטעם השימוש באבני יין, או מטעמים נוספים?
תוכן התשובה
יש מספר קריטריונים
בינהם נהלי הרבנות הראשית לישראל

בנוגע לדעת הגרא"ד זצ"ל על כשרותו, שמעתי מבעל נכדתו ששאל אותו באלו מסעדות בהשגחתו ניתן לאכול בטבריה, והגרא"ד אמר לו שיש שתי מקומות חלביים בהם הוא כאברך יכול לאכול מצד הכשרות.

[יוסף חיים אוהב ציון]

נתבקשתי מרב אח"א ר' יקותיאל להכניס.
הגיעוני אותיות הפורחות בפורום אוצה"ח
לכל המלמדים אצבעותיהם [ע"ג המקלדת] למלחמה
אין כאן ספר היסטוריה ולא ספר סיפורים
יש כאן יומן ישן בן י"א שנה שכתבתי ככל היוצא מפי הרב והייתי כותב בפניו והוא היה שמח מזה, וכמדומני שלא לחנם דיבר עמי שעות ע"ג שעות, הוא רצה לשמר את מה שיש על לוח לבו...
על כן אנא אל תרגזו להעיף הערות ולדבר לזות...

[דעת_האברך]

נתבקשתי מרב אח"א ר' יקותיאל להכניס.
הגיעוני אותיות הפורחות בפורום אוצה"ח
לכל המלמדים אצבעותיהם [ע"ג המקלדת] למלחמה
אין כאן ספר היסטוריה ולא ספר סיפורים
יש כאן יומן ישן בן י"א שנה שכתבתי ככל היוצא מפי הרב והייתי כותב בפניו והוא היה שמח מזה, וכמדומני שלא לחנם דיבר עמי שעות ע"ג שעות, הוא רצה לשמר את מה שיש על לוח לבו...
על כן אנא אל תרגזו להעיף הערות ולדבר לזות...

יישר כח.
מחכים עד מאד שהיומן יצא לאור (עם כמה שפחות צנזורים...).

[חסד לאלפים]

מידי דברינו,
זכור אזכור את הגאון זצ"ל, ואת מידת האמת הנחושה שבו, כאשר לא נשא פני איש.
לפני קרוב לעשרים שנה היה הדבר, כאשר מכון מאוד מפורסם להוצאת ספרים, ערך יום עיון לבכירי אורחיו, בעיר טבריה, במלון אריסטו.
גולת הכותרת של אותו המכון באותה העת, היתה להוציא ספר משנה ברורה עם הערות וביאור משולב, וכל הרואה קלסו.
והנה, כשהגיע הגאון כאורח לאחת משעותיה של יום העיון, במושב שעסק בספר משנה ברורה החדש,
החל מדבר בענין הזה, וכה היו מדברותיו:
לפלא בעיני! לשם מה צריך זאת?! וכי החפץ חיים לא היה מספיק מפוכח?! והלא כל מטרתו, כפי שמבאר בהקדמתו, היא לתמצת ולקצר, אחר שעבר בעיון ובדקדוק על כל שיטות הראשונים והאחרונים החל מן הגמרא ופוסקיה ועד לדור האחרון ממש, והוציא סולת מנופה בכדי להקל על המעיין לבל יתערבב שכלו בבדקו אחר ההלכה,
והנה קמתם אתם, והנכם לוקחים את המשנה ברורה ומביאים עליו בחזרה את כל אותם שיטות הפוסקים הארוכות, הטעמים והנימוקים, מהם ברח המשנה ברורה ובדיוק מחמת ההתנזרות מהעיון המבלבל, הוציא ספר מתומצת.
אמר ולא יסף,
ומבלי להכנס לגופן של דברים,
ההלם שתקף את המארחים והעורכים, כשבא והביע דעתו באופן חד וברור, מבלי שאת פניו לאיש.
אנשי אמנה אבדו!
יהי זכרו ברוך, זצ"ל.

[חסד לאלפים]

מישהו יודע מקורו?

עד"ז בח"א סי' ט. ונכב"ב.

גם הרבי מליובאוויטש זיע"א ציטט דבר דומה בשם הרשב"א,
בדרשתו המפורסמת בהתוועדות נגד שיטת לימוד הא"ב של ..., הביא להוכיח באופן מופלא כי דרך המסורת ללמד הא"ב כאשר לומדים האותיות ואח"כ הניקוד היא הנכונה,
מהשיר המפורסם 'אופין פרומטשיק ברענט א פייערל' שהיו משוררות אמהותינו וזקנותינו ליד עריסותינו, ואמר ע"ז שהרי ידועים דברי הרשב"א בכוחן של מנהג נשים זקנות שבישראל שיש ראיה מכך, והרי לנו מנהג נשים זקנות לשיר שיר זה ומן הסתם כה היא
הדרך המסורה
והדבר היה לשיחת היום.

[לבי במערב]

אופין פרומטשיק

צ"ל: 'אויפ'ן פריפעטשיק' (השיחה במקורה נדפסה ב'התוועדויות' תשמ"ב ח"ד ע' 2124). שיחת־היום נתגעשה, כמובן, מפני עצם אזכורו של שיר זה (דבר חריג בסגנונן הרגיל של שיחות־קדשו).

[מפליא לעשות]

מידי דברינו,
זכור אזכור את הגאון זצ"ל, ואת מידת האמת הנחושה שבו, כאשר לא נשא פני איש.
לפני קרוב לעשרים שנה היה הדבר, כאשר מכון מאוד מפורסם להוצאת ספרים, ערך יום עיון לבכירי אורחיו, בעיר טבריה, במלון אריסטו.
גולת הכותרת של אותו המכון באותה העת, היתה להוציא ספר משנה ברורה עם הערות וביאור משולב, וכל הרואה קלסו.
והנה, כשהגיע הגאון כאורח לאחת משעותיה של יום העיון, במושב שעסק בספר משנה ברורה החדש,
החל מדבר בענין הזה, וכה היו מדברותיו:
לפלא בעיני! לשם מה צריך זאת?! וכי החפץ חיים לא היה מספיק מפוכח?! והלא כל מטרתו, כפי שמבאר בהקדמתו, היא לתמצת ולקצר, אחר שעבר בעיון ובדקדוק על כל שיטות הראשונים והאחרונים החל מן הגמרא ופוסקיה ועד לדור האחרון ממש, והוציא סולת מנופה בכדי להקל על המעיין לבל יתערבב שכלו בבדקו אחר ההלכה,
והנה קמתם אתם, והנכם לוקחים את המשנה ברורה ומביאים עליו בחזרה את כל אותם שיטות הפוסקים הארוכות, הטעמים והנימוקים, מהם ברח המשנה ברורה ובדיוק מחמת ההתנזרות מהעיון המבלבל, הוציא ספר מתומצת.
אמר ולא יסף,
ומבלי להכנס לגופן של דברים,
ההלם שתקף את המארחים והעורכים, כשבא והביע דעתו באופן חד וברור, מבלי שאת פניו לאיש.
אנשי אמנה אבדו!
יהי זכרו ברוך, זצ"ל.

אני גם זוכר את המעשה ואת ההלם

אבל אחרי שנים ניתן גם להווכח שהוא פשוט צדק
המשנה ברורה המפואר הנ''ל כמעט ולא נראה בין הלומדים,

ומאידך, המשנ''ב של דירשו, שהלכו בכיוון ההפוך,
וכללו במשנ''ב עד ההלכה היותר ויותר מעשית,
אין בית מדרש שיש שם בארון את כל הסט בו זמנית...

[ח''ל קאליסק]

נתבקשתי מרב אח"א ר' יקותיאל להכניס.
הגיעוני אותיות הפורחות בפורום אוצה"ח
לכל המלמדים אצבעותיהם [ע"ג המקלדת] למלחמה
אין כאן ספר היסטוריה ולא ספר סיפורים
יש כאן יומן ישן בן י"א שנה שכתבתי ככל היוצא מפי הרב והייתי כותב בפניו והוא היה שמח מזה, וכמדומני שלא לחנם דיבר עמי שעות ע"ג שעות, הוא רצה לשמר את מה שיש על לוח לבו...
על כן אנא אל תרגזו להעיף הערות ולדבר לזות...

יישר כח.
מחכים עד מאד שהיומן יצא לאור (עם כמה שפחות צנזורים...).

יצא לי לראות כמקופיא את ספרו (יותר נכון יומנו) של הגאון רבי יקותיאל שליט''א, פלאי פלאים, סיפורים שלא שמעתם אוזן ממצוקי הדורות שהגרא''ד ראה ושמע מכלי ראשון. בתוספת פסקי דין מחודשים ונדירים, ותקיפים (כגון נגד בעלות הממונית ההקדש רמבעה''נ הספרדי).
אני מאמין שרק יצא לחנויות ויחטף כביכורה טרם קיץ.

[ח''ל קאליסק]

קא בדוחי דעתא דרב אד''א
(מימין לשמאל העסקן הרבני ר' מענדל ברנדוויין, הגר''מ וועקנין, הגר''ר קוק, רבינו, כשבת שחוק על שפתותיו)

קא בדוחי דעתא.jpg (91.58 KiB) נצפה 7171 פעמים

[ח''ל קאליסק]

שיחה נאה מתוך היומן של הרה''ג רבי יקותיאל שליט''א

IMG-20210827-WA0042.jpg (403.97 KiB) נצפה 7048 פעמים

IMG-20210827-WA0049.jpg (405.76 KiB) נצפה 7048 פעמים

IMG-20210827-WA0042.jpg (403.97 KiB) נצפה 7048 פעמים

גילוי מפעים - סוד הציור של הגאב"ד


בית הכנסת ובית המדרש "אור תורה" [המכונה בפי כל ה"שטיבלאך"], הוא תל שכל פיות פונים אליו, רבינו זצ"ל עמד בראשו כל השנים, ובשנת תשס"ו שופץ כל המבנה מהמסד ועד הטפחות בשכלול גדול ונוי מיוחד, כאשר רבינו זצ"ל מנצח על מלאכת הקודש בכל הפרטים. בחודש אדר תשס"ו, לאחר ימי הפורים, נחנך בית הכנסת החדש ברוב עם הדרת מלך, ורבינו נשא את משא קדשו בהתרגשות גדולה, ובתוך דבריו אמר: "ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", הנני אומר בשם כולם, "ואני", כל אחד ואחד מאתנו, כל אחד מהציבור, כל אחד ואחד מהנוכחים, כאו"א ממתפללי ופוקדי בית הכנסת, זכינו "ברוב חסדך" לבא "ביתך" פנימה, בחצרות בית ה'...


והנה איתא בגמ' בבא בתרא (ד ע"א) שהורדוס בנה את בית המקדש באבני כוחלא שישא ומרמרא, אפיק שפה ועייל שפה, [בנה את קירות הבית באבני שיש ירוק וכחול ולבן, שורה יוצאת ושורה נכנסת], סבר למחפייה בדהבא, [רצה לחפות ולצפות את הכתלים בזהב], אמרו ליה רבנן, שבקיה, דהכי שפיר טפי דמיחזי כי אידוותא דמיא. [הוא רצה לצפות את הטיח בזהב, ואמרו לו להשאיר את האבנים, כיון שזה נראה כגלי הים שהעין משתעשעת בראייתם]. כך אמרו לו רבנן - אלו חכמי ישראל שנקראים "בנאים" (שבת קיד ע"א), משום שעוסקין בבנינו של עולם, וכאן מדובר בבנינו של עולם כפשוטו, בית המקדש, ואמרו החכמים כי המראה של אבני השיש בגוון הירוק - הלבן - והכחול, שורה בולטת ושורה שוקעת, נותן מראה של גלי הים...


מה טיבם של גלי הים??? מורי ורבותי, יש גמרא בסנהדרין (צד ע"ב) על הפסוק "צהלי קולך בת גלים", הנביא אומר בשם ה' לכלל ישראל הרימי קולך בצהלה בת גלים, תואר חדש יש כאן לישראל, "בת גלים", ומפרשת הגמ', בת אבות, אברהם יצחק ויעקב - שעשו מצות כגלים, הרי נתגלה לנו כי האבות הם "גלי הים", שמלאו את עולמו של הקב"ה במצות - כגלים הממלאים את הים, גל אחרי גל, גל על גבי גל, גדולים וקטנים, צפופים ומכל הצדדים.


כשבונים בית המקדש, "ושכנתי בתוכם", צריך את האבות, את אברהם יצחק ויעקב, שהם הם שהורידו את השכינה משמיא לארעא, הרמב"ן בפתיחה לספר שמות כותב, כי כל ענין המשכן והשראת השכינה - הוא כדי שישובו ישראל למעלת אבותם, שהיה "סוד אלוה עלי אהלם", "שהאבות הם הם המרכבה", אהלם וביתם של האבות היה משכן, והענן קשור עליהם, והמשכן שנצטוו ישראל להקים, הוא בכדי להתקרב אל האבות הקדושים, שהשכינה תשכון בקרבם, ועל כן צריך שמכל צדדי בית המקדש ישתקפו גלי הים, הם האבות, הם המרכבה לשכינה.


רבותי, בבית הכנסת הזה קבעו את מקומם ואת תפילתם עמודי עולם עובדי ה', כאן היה מקומו של הגאון הצדיק שר התורה רבינו משה קליערס זצ"ל, כאן קבע מקומו אחריו חותני הגרא"ז וורנר זצ"ל, אשר בכדי להעריך את אישיותו בקצרה נאמר, כי מי שהספיק לדבר אתו דקות אחדות, היה יכול לחוש כי האיש איננו כאן למטה מעשרה טפחים, אלא בפסגות אחרות לגמרי, על אף היותו מעורב עם הבריות, כאשר שימש רב ואב"ד וריש מתיבתא, רב פעלים לתורה ולחסד וכו', הרי שהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, התפללו פה עובדי ה' שהיו במדרגת "ואני תפלה", כל כולם זה היה התפלה...


סיים רבינו את דבריו המופלאים והנרגשים בגילוי רחשי לבו, "כל הזמן אני מתפלל שלא יסור החן מהמקום הזה, בנינו אותו לתלפיות, כלול בהדרו, אבל צאו וראו כי האבנים העתיקות מקיפות את כתלי בית הכנסת מבחוץ, לא ציפינו אותם בזהב, הם המה גלי הים, הם מקום שהתפללו אבותינו, שכל אחד מאתנו צריך להתפלל מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי"... [הדרשה במלואה נדפסה בראש ס' "פתחי אברהם" על הגדה של פסח, לך נא ראה דבריו הנרגשים, ותרוה צמאונך].


וראה זה פלא, בתוך ימי השלשים של רבינו זצ"ל, הנני מדבר כמעט בכל שיעור על רבינו זצ"ל, והנה בא אלי יהודי חוזר בתשובה, מר איציק שמש הי"ו, ומספר לי, כיון שאתה מדבר על הרב אוירבך, יש לי משהו לספר לך, הגם שאני לא יודע כלל מה המשמעות של הסיפור... אני אומן בפיסול על גבי אבנים מזה שנים רבות, בשנת תשס"ו, כאשר נסתיימה מלאכת הבניה וחידוש השטיבלאך, הרב אוירבך התקשר אלי, וביקש שאעשה צורת מנורה על גבי הקיר החיצוני של השטיבלאך, עשיתי את המנורה ואת כנה כיאות, ושוב בא אלי הרב, וביקש בקשה נוספת, בבסיס של המנורה אני רוצה שתעשה צורה של גלי ים, ומתחת לזה תשייף את האבן שיהיה חלק עמוק וחלק בולט, ועל גבי זה תחרוט ג' פסים לכל צד... לצערי, באותה תקופה הייתי רחוק מאד משמירת תורה ומצות, ועם כל זה הרב כיבדני מאד והתייחס אלי יפה, אבל לא שאלתי אותו מה פשר הבקשה המוזרה שלו, אצלי היה העיקר מה מגיע לי על העבודה...


נרגשתי למאד מאד מסיפור זה, כאילו הגאב"ד שלח אותו אלי... באמת אינני יודע אם יש מי שיודע את פשרן של דברים, ואם בכלל מישהו שם לב לקיומן של הצורות הללו. רבינו הגאב"ד חי והרגיש את מה שדיבר במשא קדשו, הוא רצה לתת ביטוי בפועל לגלי הים, ל"אפיק שפה ועייל שפה", לרמוז אל ג' אבות הנקראים גלים... ועשה מעשה בדמות המנורה בת שבעת הקנים הרומזת אל בית המקדש "אורו של עולם", והנציח את רגשותיו הקדושים והטהורים... בלי רעש ודיבורים, בינו נא זאת, ושימו לבבכם על ציור זה בכל פעם שאתם נכנסים להיכל הקדש מקדש מעט.

[ח''ל קאליסק]

עם גאוני משפחת לוריא זצ''ל
בתמונה הראשונה עם הגאון בעל בית גנזי
בשניה עם גיסו יבדלחט''א המשפיע הגאון החסיד רבי חיים וורנר שליט''א
והגה''ח רבי מרדכי יחיאל לוריא זצ''ל

PTDC0067 (1).JPG (337.71 KiB) נצפה 7046 פעמים

הגראד והבית גנזי.JPG (330.11 KiB) נצפה 7046 פעמים

[מן הדרום]

בהמעין החדש מובאת תשובה של הרב לבחורים בשומרון שרצו לחדש שלפי הרמב"ם צריך להתפלל שמו"ע בכריעה על הברכים, ויש שם כמה דברים יסודיים בעניני הלכה ומנהג
א. בתחילה לא רצה לענות ואמר לשואל- מי שמשנה מנהגים סופו שיתר ממזרים
ב. בסוף כתב תשובה והקדים-לא רציתי להזדקק להשיב כי הכרתי מבין ריסי עיניהם שההתחבטות היא הלכה למעשה ולא רק להבין דברי הרמב"ם, וזה ביטול הנעשה ונשמע , כי לא שייך לדון בדבר הפשוט בכל ישראל , וגם בקהילות תימן , ולהרהר לעשות דבר השונה מהקבלה והמעשה, בין אם נשכיל להבין הפשט ברמב"ם ובין אם לא נבין
ג. מדוע אם כן ענה? -אולם בגלל החביבות לאומץ וגבהות ליבם בדרכי ה', אני קורא עליהם , ילדות הייתה בי והעזתי פני , ותחשה הקדמת הדברים כ"גערה במבין"

[ח''ל קאליסק]

ניתן כבר להשיג בחנויות המובחרות
דברים מופלאים משולחנו של הגאב''ד
על גדולי הדורות זיע''א מדורות קודמים ומדור אחרון
ועוד פסקים מופלאים בישרותם ותקיפותם
כל האמת בתוספת גילויים מסעירים על פרשיית הבחירות האחרונות מול קובי כיצד הגאב''ד זצ''ל הוא שיזם את המהלך וכו'.
ועוד גיצי אש במחיצת אביו הגרש''ז ואחיו הגר''ש זללה''ה,

[מפליא לעשות]

שיחה נאה מתוך היומן של הרה''ג רבי יקותיאל שליט''א

מדהים

כמה פעמים ראיתי את המנורה הזאת, ולא חלמתי מה טמון מה

מעניין אם מישהו מבני ביתו שמע על זה

[יח''ד]

"אני לא שחור ולא לבן" - על דמותו של הרב אוירבך זצ"ל

לקראת ה-30 להסתלקותו של הרב אברהם דב אוירבך זצ"ל- הרב שי דאום מספר על הרב שהיה עצמאי ומיוחד. על הקשר האמיץ עם חקלאי הגולן ומתיישבי השומרון, מחיקת המגזרים, הפסקים בעניין השמיטה, מחיאות הכפיים בתפילה ומה חשב הרב אוירבך על הרמבמיסטים ומהי לדעתו המלחמה של הדור שלנו?

לפודקאסט המלא באתר *הקול היהודי:* https://did.li/dUqCN

[גימפעל]

שמעתי בחוה"מ שיעור מהרה"ג ר' יחיאל גולדהבר שליט"א על לא תחנם (אגב שיעור מרתק מאוד בראי ההיסטוריה)
ושם סיפר בין היתר על גאונותו ובקיאותו של הגאון רא"ד שפעם דיבר עמו על שכונות שלימות שעוברות לערבים האם מותר ליהודים למכור את בתיהם ואמר שאין שום היתר, ותוכ"ד ציין הגאון רא"ד שיש היתר מהתורת חסד, ושאלו ר' יחיאל היכן מודפס הרהר לרגע ואמר שמובא בספר זכר שמחה [סי' רטו].

[בן ירושלים]

אם זכרוני אינו מכזב שמעתי על אחד ממשפחתו של הגאון ר' שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל שהתגורר בשכונה ש"נכבשה" ע"י ערבים ואי אפשר היה להתגורר בה או להשכירה ליהודים ונפשו בשאלתו היתה על מכירתה לערבים. הגרש"א אמר לו שאין בידו להתיר והפנה אותו למרן הגרש"ז אויערבאך. ר' שלמה זלמן בדוחק גדול התיר לו.

[גימפעל]

ואמר שמובא בספר זכר שמחה [סי' רטו].

זכר שמחה.pdf

הכנסתי את הסיפור לאשכול הנוכחי להראות את גאונותו של רא"ד.
מי שרוצה שיפתח אשכול נפרד לנושא של לא תחנם.

[מפליא לעשות]

שמעתי היום בשם הג''ר מרדכי אויערבך שליט''א מתל אביב

על הקושיא של הרב עובדיה יוסף על הגר''א של ענני כבוד, (יש על זה אשכול), שאחיו הגרא''ד הביא שמשמע מתרגום שיר השירים שרק הענן שעליהם סר, שהוא כנגד הסכך, אבל העננים המקיפים, נשארו

מישהו יודע על מה מדובר?

[מן הדרום]

יעויין במצורף

[מפליא לעשות]

שמעתי היום בשם הג''ר מרדכי אויערבך שליט''א מתל אביב

על הקושיא של הרב עובדיה יוסף על הגר''א של ענני כבוד, (יש על זה אשכול), שאחיו הגרא''ד הביא שמשמע מתרגום שיר השירים שרק הענן שעליהם סר, שהוא כנגד הסכך, אבל העננים המקיפים, נשארו

מישהו יודע על מה מדובר?

עכשיו ראיתי בתרגום שיר השירים (ב, יז) וזה לשונו
ובזערות יומיא עבדו בני ישראל ית עגלא דדהבא ואסתלקו ענני יקרא די מטללין מעלוויהון ואשתארו מפרסמן וכו' וכד חזו עמא בית ישראל דאסתלקו ענני יקרא מעלוויהון וכו'

כזעיר צבחר הוה ותב ה' מתקוף רוגזיה ופקיד למשה נביא למעבד משכן זמנא וארונא ואשרי שכינתא בגוויה וכו' עד כאן לשון התרגום

ראשית, נמצא שדברי הגר''א מבוארים במפורש במדרש שיר השירים, שהיו ענני כבוד שהסתלקו
שנית, מדוייקים דברי הגרא''ד שאלו העננים שהיו עליהם לצל, וכמפורש ''דהוו מטללין מעלוויהון''
וזה קשור מאוד לצל סוכות, שעל שם הסכך קרוי סוכה

[נוטר הכרמים]

שמעתי היום בשם הג''ר מרדכי אויערבך שליט''א מתל אביב

על הקושיא של הרב עובדיה יוסף על הגר''א של ענני כבוד, (יש על זה אשכול), שאחיו הגרא''ד הביא שמשמע מתרגום שיר השירים שרק הענן שעליהם סר, שהוא כנגד הסכך, אבל העננים המקיפים, נשארו

מישהו יודע על מה מדובר?

שמעתי מר' מרדכי אתמול.
הדברים מופיעים במלואם בספר הנפלא פתחי אברהם מועדים מאמרי חג הסוכות מאמר ג.
עצם התירוץ [בלי דברי התרגום] כבר מופיע בטעמא דקרא ובשו"ת צי"א כפי שכמדומה הובא כאן בעבר.

[מפליא לעשות]

שמעתי היום בשם הג''ר מרדכי אויערבך שליט''א מתל אביב

על הקושיא של הרב עובדיה יוסף על הגר''א של ענני כבוד, (יש על זה אשכול), שאחיו הגרא''ד הביא שמשמע מתרגום שיר השירים שרק הענן שעליהם סר, שהוא כנגד הסכך, אבל העננים המקיפים, נשארו

מישהו יודע על מה מדובר?

שמעתי מר' מרדכי אתמול.
הדברים מופיעים במלואם בספר הנפלא פתחי אברהם מועדים מאמרי חג הסוכות מאמר ג.
עצם התירוץ [בלי דברי התרגום] כבר מופיע בטעמא דקרא ובשו"ת צי"א כפי שכמדומה הובא כאן בעבר.

התוספת במציאת התרגום, זה לא רק כסיוע לתירוץ, אלא בעיקר סיוע לעצם חידושו של הגר''א שהסתלקו ענני הכבוד

[מפליא לעשות]

שמעתי היום בשם הג''ר מרדכי אויערבך שליט''א מתל אביב

על הקושיא של הרב עובדיה יוסף על הגר''א של ענני כבוד, (יש על זה אשכול), שאחיו הגרא''ד הביא שמשמע מתרגום שיר השירים שרק הענן שעליהם סר, שהוא כנגד הסכך, אבל העננים המקיפים, נשארו

מישהו יודע על מה מדובר?

שמעתי מר' מרדכי אתמול.
הדברים מופיעים במלואם בספר הנפלא פתחי אברהם מועדים מאמרי חג הסוכות מאמר ג.
עצם התירוץ [בלי דברי התרגום] כבר מופיע בטעמא דקרא ובשו"ת צי"א כפי שכמדומה הובא כאן בעבר.

איך שהבנתי, הצי''א והגרח''ק חילקו בין עמוד הענן לענני כבוד
והגרא''ד חילק בין הענן שעליהם לבין הצדדים

[ח''ל קאליסק]

שמעתי היום בשם הג''ר מרדכי אויערבך שליט''א מתל אביב

על הקושיא של הרב עובדיה יוסף על הגר''א של ענני כבוד, (יש על זה אשכול), שאחיו הגרא''ד הביא שמשמע מתרגום שיר השירים שרק הענן שעליהם סר, שהוא כנגד הסכך, אבל העננים המקיפים, נשארו

אדהכי נביא תמונה נאה מהגר''ע והגרא''ד זצ''ל

הגרא''ד והגר''ע333.png (869.35 KiB) נצפה 5842 פעמים

מישהו יודע על מה מדובר?

שמעתי מר' מרדכי אתמול.
הדברים מופיעים במלואם בספר הנפלא פתחי אברהם מועדים מאמרי חג הסוכות מאמר ג.
עצם התירוץ [בלי דברי התרגום] כבר מופיע בטעמא דקרא ובשו"ת צי"א כפי שכמדומה הובא כאן בעבר.

[נוטר הכרמים]

גליון נפלא אודות רבינו הגרא"ד זצוק"ל "חבוקה ודבוקה בך" שצורף לחבילת החג של עיתון 'הפלס'.
מצו"ב

[פלוריש]

גליון נפלא אודות רבינו הגרא"ד זצוק"ל "חבוקה ודבוקה בך" שצורף לחבילת החג של עיתון 'הפלס'.
מצו"ב

בעמוד 36, לכאורה במקום הרי"ף צ"ל הרשב"א, ובמקום עבוה"ק צ"ל תוה"ב.
(ומעניין לציין לדברי אחיו הגרש"א בענין, במאמרו של הרב יחיאל מאיר [האוצר יד] אות יז)

[הקישון33]

משהו לא מסתדר בכל הסיפור/תדמית, איך זה שהציבור החרדי ולאו דוקא מדקדקים לא סומכים על ההכשר שלו בזמן שהוא אחז שזה לכתחילה.

[ישא ברכה]

משהו לא מסתדר בכל הסיפור/תדמית, איך זה שהציבור החרדי ולאו דוקא מדקדקים לא סומכים על ההכשר שלו בזמן שהוא אחז שזה לכתחילה.

כתושב העיר, התעייננתי הרבה על דמותו של הגאון זצ"ל. קראתי הרבה ממה שהודפס ממנו, וקראתי ממה שנכתב עליו בחייו ולאחר פטירתו.
ואין ספק שמדובר בדמות יחודית ביותר, מחד עובד ה' במושגי הדורות הקודמים, עובד ה' באמונה ובתורה, בתפילה ובחסד. במקביל מדובר בגאון אמיתי, בעל כישרון יחודי ומקורי, מעמיק נפלא. כל כך נפלא לקרוא את ספריו, ולראות שאלות חדשות (ולא רייד לעוס בנוסח דומה אבל שונה..) אלא שאלות שהאדם שואל את עצמו 'איך לא חשבתי על זה' (דוגמה קטנה שראיתי, שאלה מענינת באגדה בנוסח הקדיש. למה כופלים ואומרים 'יהא שלמא רבה וכו' ואח"כ אומרים 'עושה שלום במרומיו', ולכאורה זה היינו הך. וביאר את החילוק. יתכן שזאת שאלה מוכרת, אבל זה קו החשיבה, חדש ומרענן).

אבל.. הוא היה מקורי מאד, ועצמאי מאד. הוא הלך בדרכו בעוז משום שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכך צריכים לנהוג גם תלמידיו אחריו, ובני עירו (ואני בתוכם).
אבל הציבור הרחב לא יכול ללכת אחריו בעצימת עיניים, בשעה שהרבה פסיקות שלו - לא יתקבלו אצל הפוסקים האחרים, מסיבות רבות.

[דורשי יחודך]

גליון נפלא אודות רבינו הגרא"ד זצוק"ל "חבוקה ודבוקה בך" שצורף לחבילת החג של עיתון 'הפלס'.
מצו"ב

בעמוד 36, לכאורה במקום הרי"ף צ"ל הרשב"א, ובמקום עבוה"ק צ"ל תוה"ב.
(ומעניין לציין לדברי אחיו הגרש"א בענין, במאמרו של הרב יחיאל מאיר [האוצר יד] אות יז)

עבוה"ק אמנם צ"ל תוה"ב, אבל הרי"ף אכן צ"ל הרי"ף, כלומר שהרי"ף לא העתיקו, ועל זה משיב הגרא"ד שהב"י נוטה אחרי הרשב"א בתוה"ב.

וכפי שרמזתם דרכו של הגרש"א זצ"ל בגישה לב"י ושו"ע כו' היתה שונה...
(ובעיקר מה שכתבו בשם הגרא"ד, לענ"ד אין זה מיישב את מה שהב"י אפילו לא העיר בזה שהרי"ף ושא"ר חולקים. בודאי דרכו של הב"י לכתוב מה דעות הראשונים, אפילו אם בסוף הוא מעתיק להלכה את הרשב"א.)

[בן ירושלים]

משהו לא מסתדר בכל הסיפור/תדמית, איך זה שהציבור החרדי ולאו דוקא מדקדקים לא סומכים על ההכשר שלו בזמן שהוא אחז שזה לכתחילה.

כתושב העיר, התעיינתי הרבה על דמות של הגאון זצ"ל. קראתי הרבה ממה שהודפס ממנו, קראתי הרבה ממה שנכתב עליו בחייו ולאחר פטירתו.
ואין ספק שמדובר בדמות יחודית ביותר, מחד עובד ה' במושגי הדורות הקודמים, עובד ה' באמונה ובתורה, בתפילה ובחסד. במקביל מדובר בגאון אמיתי, בעל כישרון יחודי ומקורי, מעמיק נפלא. כל כך נפלא לקרוא את ספריו, ולראות שאלות חדשות (לא אותו רייד לעוס בנוסח קצת שונה) אלא שאלות שהאדם שואל את עצמו 'איך לא חשבתי על זה' (דוגמה קטנה שראיתי, שאלה מענינת באגדה בנוסח הקדיש. למה כופלים ואומרים 'יהא שלמא רבה וכו' ואח"כ אומרים 'עושה שלום במרומיו', ולכאורה זה היינו הך. וביאר את החילוק. יתכן שזאת שאלה מוכרת, אבל זה קו החשיבה, חדש ומרענן).

אבל - הוא היה מקורי מאד, ועצמאי מאד. הוא הלך בדרכו בעוז משום שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכך צריכים לנהוג גם תלמידיו אחריו, ובני עירו (ואני בתוכם).
אבל הציבור הרחב לא יכול ללכת אחריו בעצימת עיניים, בשעה שהרבה פסיקות שלו - לא יתקבלו אצל הפוסקים האחרים.

נפלא.
לפני כמה עשרות שנים עסקתי בענין צומת הגידין . דברתי עם מבינים בהכשרים (ובהם הגאון ר' אברהם רובין שהיה אז בראשות הכשרות של רבנות רחובות) הם טענו שהמציאות בימינו השתנתה ממה שנפסק מדורי דורות שאין לחוש לצומת הגידין, כיון שבמציאות אחוז הטריפות הוא גבוה והוי ודאי מעל מיעוט המצוי. (יש לכך גם הסבר בגלל השינוי בצורת הגידול של התרנגולים). מי שעורר את כל הענין היה דומני הגר"מ ברנדסורפר. כל ועדי הכשרות המהודרים קיבלו הנהגה זו בצורה זו או אחרת. דומני שהגרא"ד מטבריה לא חש לזה וממילא הנהגתו היתה שונה. וזה משל על ענינים אחרים.
במשך הדורות החל מחז"ל ועד לדורות אחרונים היו שיטות של גדולי עולם שהיו דעת יחידאה או דעת מיעוט ולא חששו להם, אבל תלמידיהם אחריהם ודאי שנהגו כמותם.
תוך כדי כתיבה אני נזכר בגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שפסק שלכתחילה עדיף לאכול מצות מכונה גם לצאת כזית מצוה. וכך נהגו מקצת מגדולי ירושלים מהפרושים. כיום זה נשאר ממש אצל מעטים , אבל בניו אחריו הגאונים שליט"א נוהגים כך (אצל הנכדים או מקצתם זה כבר מתחיל להשתנות מטעמים שונים ומובנים).

[הקישון33]

תוך כדי כתיבה אני נזכר בגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שפסק שלכתחילה עדיף לאכול מצות מכונה גם לצאת כזית מצוה. וכך נהגו מקצת מגדולי ירושלים מהפרושים. כיום זה נשאר ממש אצל מעטים , אבל בניו אחריו הגאונים שליט"א נוהגים כך (אצל הנכדים או מקצתם זה כבר מתחיל להשתנות מטעמים שונים ומובנים).

מסכים עם העיקרון אבל דווקא זה לא דוגמא טובה כי ככה נהגו כל הפרושים עד שהושפעו מהחזון איש והגרי"ז והרב פישר היה פשוט מהאחרונים שעוד דגלו בזה.

[לבי במערב]

אדרבא, הלא הן־‏הן הדברים אף בנדו"ד! הרי בעבר לא בדקו את צוה"ג.

[ח''ל קאליסק]

ושוב אעלה עמוד נוסף מהדו''ח שנכתב בכ''י בשנת התשל''ג
המוכיח את ירידתו לפרטי פרטים מהשחיטה ובכל הילוך המסוע והמליחה

תמונה (79).jpg (458.4 KiB) נצפה 5297 פעמים

[יח''ד]

משהו לא מסתדר בכל הסיפור/תדמית, איך זה שהציבור החרדי ולאו דוקא מדקדקים לא סומכים על ההכשר שלו בזמן שהוא אחז שזה לכתחילה.

כתושב העיר, התעיינתי הרבה על דמות של הגאון זצ"ל. קראתי הרבה ממה שהודפס ממנו, קראתי הרבה ממה שנכתב עליו בחייו ולאחר פטירתו.
ואין ספק שמדובר בדמות יחודית ביותר, מחד עובד ה' במושגי הדורות הקודמים, עובד ה' באמונה ובתורה, בתפילה ובחסד. במקביל מדובר בגאון אמיתי, בעל כישרון יחודי ומקורי, מעמיק נפלא. כל כך נפלא לקרוא את ספריו, ולראות שאלות חדשות (לא אותו רייד לעוס בנוסח קצת שונה) אלא שאלות שהאדם שואל את עצמו 'איך לא חשבתי על זה' (דוגמה קטנה שראיתי, שאלה מענינת באגדה בנוסח הקדיש. למה כופלים ואומרים 'יהא שלמא רבה וכו' ואח"כ אומרים 'עושה שלום במרומיו', ולכאורה זה היינו הך. וביאר את החילוק. יתכן שזאת שאלה מוכרת, אבל זה קו החשיבה, חדש ומרענן).

אבל - הוא היה מקורי מאד, ועצמאי מאד. הוא הלך בדרכו בעוז משום שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכך צריכים לנהוג גם תלמידיו אחריו, ובני עירו (ואני בתוכם).
אבל הציבור הרחב לא יכול ללכת אחריו בעצימת עיניים, בשעה שהרבה פסיקות שלו - לא יתקבלו אצל הפוסקים האחרים.

נפלא.
לפני כמה עשרות שנים עסקתי בענין צומת הגידין . דברתי עם מבינים בהכשרים (ובהם הגאון ר' אברהם רובין שהיה אז בראשות הכשרות של רבנות רחובות) הם טענו שהמציאות בימינו השתנתה ממה שנפסק מדורי דורות שאין לחוש לצומת הגידין, כיון שבמציאות אחוז הטריפות הוא גבוה והוי ודאי מעל מיעוט המצוי. (יש לכך גם הסבר בגלל השינוי בצורת הגידול של התרנגולים). מי שעורר את כל הענין היה דומני הגר"מ ברנדסורפר. כל ועדי הכשרות המהודרים קיבלו הנהגה זו בצורה זו או אחרת. דומני שהגרא"ד מטבריה לא חש לזה וממילא הנהגתו היתה שונה. וזה משל על ענינים אחרים.
במשך הדורות החל מחז"ל ועד לדורות אחרונים היו שיטות של גדולי עולם שהיו דעת יחידאה או דעת מיעוט ולא חששו להם, אבל תלמידיהם אחריהם ודאי שנהגו כמותם.
תוך כדי כתיבה אני נזכר בגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שפסק שלכתחילה עדיף לאכול מצות מכונה גם לצאת כזית מצוה. וכך נהגו מקצת מגדולי ירושלים מהפרושים. כיום זה נשאר ממש אצל מעטים , אבל בניו אחריו הגאונים שליט"א נוהגים כך (אצל הנכדים או מקצתם זה כבר מתחיל להשתנות מטעמים שונים ומובנים).

בודקים את צומת הגידים בעוף טוב, ההבדל מהבדצים הוא שלא פותחים אלא בודקים במישוש והמומחים בראיה בלבד. שמעתי מהגרא"ד שהבדיקה שלהם לא פחות טובה ושניסו כמה פעמים ופתחו אחרי הבדיקה שלהם וראו שכמעט לא מפספסים בעיות.

[שמואלסון]

בס"ד

בעניין צומת הגידין אמר לי שזכותו של הרב רובין שעמד על הבעיה של צומת הגידין, מצד שני אמר לי שמה שהנהיג הרב רובין לפתוח בסכין את השוק כדי לבדוק את צמ"ג הוא כילוי ממונן של ישראל אשה רוצה שהמנה שהיא נותנת תהיה יפה.
לא היה שותה ממימי המערכת בפסח, בגלל מעשה שהיה. אמרו בערב פסח אחה"צ לרב מאיר ועקנין זצ"ל שיש קיוסק ידוע שמוכר בירה והר"מ שלח את הרא"ד ואת בנו הרב מנשה לסגור את הקיוסק ולשבור את כל בקבוקי הבירה, תוך כדי רראה הרא"ד שהבירה נשפכת לתוך הכנרת ומאז לא שתה ממימיה בפסח.
זכור לי שהתקשרתי אליו לשאול משהו בהלכות שבת וענה לי אתה עכשיו בט"ז פלוני ולכן שואל - והיה נכון.

[מן הדרום]

נדברי הרב יהושע ויצמן ממעלות
ערך על ידי תלמידים ובאחריותם
השבוע הלך לבית עולמו הרב אברהם דוב אוירבך זצ”ל, בנו וממשיך דרכו של רבי שלמה זלמן אוירבך זצ”ל, שהיה מגדולי הדור.
הרב אברהם דוב, היה רב בטבריה, ואב בית דין בבתי הדין בטבריה ובצפת.
קיבלתי ממנו הרבה תורה וחכמה, ויש צורך שלא להתעצל בהספדו של חכם וצדיק (עי’ שבת ק”ה ע”ב), וללמוד מדמותו.

נראה, שהתואר המתאים ביותר לתאר את אישיותו של הרב אוירבך כפי שאני קלטתי אותה הוא: “זקן חדש”.
מקורו של ביטוי זה במדרש (בראשית רבה פרשה ס”ג, ט’):

“ואחרי כן יצא אחיו”, הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני, אמר לו: מי תופס המלכות אחרינו? הביא נייר חלק, ונטל קולמוס, וכתב עליו: “ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב”. אמרו: ראו דברים ישנים מפי זקן חדש…

נציג רומי, האימפריה האדירה, שואל בלגלוג את היהודי: “מי ימלוך אחרינו”? הרי ברור לו שמלכותם תימשך תמיד, ואף אחד לא יהיה אחריהם, ודאי לא עם ישראל, העומד בשפל המדרגה.
אך היהודי אומר לו: יעקב יצא כשידו אוחזת בעקב. יציאתו של עשו היא שהובילה ליציאתו של יעקב. אחרי שתרד מלכות עשו – יגיע זמנה של מלכות יעקב.
אלו הם דברים ישנים, פסוק מן התורה שניתנה לפני מאות ואלפי שנים, אך הם מופיעים מחדש בכל זמן.
עם ישראל הוא עם זקן, עתיק יומין, אך הוא מתחדש בכל דור, ובסוף יגיע זמנו למלוך בעולם, ואז תהיה התחדשות גדולה בעולם.

הרב אוירבך היה “זקן חדש”.
“זקן” – בן לישוב הישן בירושלים, צאצא למשפחה עתיקת יומין בירושלים. סבא רבא של הרב אוירבך הקים את ישיבת המקובלים “שער השמים” בירושלים. הוא היה המשך למסורת העתיקה של הישוב הישן בירושלים.
אולם, היה בו גם “חדש”.
בגיל 21 התחתן עם בתו של הרב ורנר, שהיה רבה של טבריה, ועבר לגור ליד חותנו בטבריה. שנים ספורות לאחר מכן נפטר חותנו, וגדולי הדור, ביניהם הרב אברמסקי, פסקו שעליו להמשיך את חותנו ולקבל את עול הרבנות של טבריה.
בן הישוב הישן שמנהיג את הקהילה בטבריה על שפת הכנרת – זה “זקן חדש”.
הדבר בא לידי ביטוי מובהק בהמשך השנים, כשהתפתח הישוב בגולן, לאחר מלחמת ששת הימים.
רבני הישובים בגולן התייעצו עמו רבות והוא נשא על שכמו את כל השאלות בהלכה ובהנהגת הקהילות של בני הגולן.
כמה פעמים באתי אל הרב אוירבך יחד עם הרב יחזקאל דאום זצ”ל, רבה של רמת מגשימים, בשאלות כבדות מאוד בהלכה ובהנהגה.
כאשר הרב דאום הגיע לרמת מגשימים, לא הקפידו שם על הלכות חול המועד. לצערנו, הם נהגו בחול המועד כביום חול רגיל, כמו רוב הציבור. הרב דאום בחכמתו הצליח להחדיר את קיום הלכות חול המועד למושב, ובשאלות רבות הוא התייעץ עם הרב אוירבך. לימים התבטא הרב אוירבך, שאין עוד מקום בעולם שבו דנים לעומק ולמעשה בהלכות חול המועד, כמו ברמת מגשימים.
גם שאלות כבדות וחמורות של שלום בית ושל הנהגת הקהילה הגיעו אליו – והוא הכריע בהן. הנהגת ישובי הגולן, השייכים ל”ישוב החדש” היתה על ידי הרב ה”זקן”, בן הישוב הישן. בהמשך נתן את ההכשר ליקבי הגולן ולעוד מפעלים רבים, והיה שותף להתפתחות הרוחנית, הכלכלית והחברתית של הגולן.

עם כל זה – נשאר “זקן”. חוויתי זאת באופן אישי.
כשכתבתי את הספר “מצוה ברה” על ספר המצוות לרמב”ם, ביקשתי מהרב אוירבך מכתב ברכה. היה חשוב לי לקבל מכתבי ברכה וממנו ומהרבנים הראשיים דאז, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו זצ”ל.
הרב אוירבך עבר על הספר בעיון, וכמה פעמים שוחח איתי על דברים שראה בספר.
כאשר נתקל במילה “אוניברסלי”, אמר לי שהוא לא מסכים שמילה לועזית תהיה בספר. הוא לא יתן מכתב ברכה אם לא אשנה זאת. זו דוגמא להיותו “זקן”, שייך לעולם הישן, בו לא יכולה להיכנס מילה לועזית בספר תורני.
הוא גם רמז לכך במכתב הברכה שכתב: “ועל אף שבסגנון הספר יש רושם הבל היופי באהלי שם, על הכל תכסה אהבת האמת של המחבר…”.

ענין נוסף שהרב אוירבך העיר לי. במצות ברכת המזון עסקתי בדברי הגמרא (ברכות כ’ ע”ב):

אמר ליה רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, למאי נפקא מינה לאפוקי רבים ידי חובתן.

רבינא שואל האם נשים חייבות בברכת המזון מן התורה. הראשונים דנו בדבריו של רבינא – מהי הסברא לפטור נשים בברכת המזון?
הראב”ן כתב (סי’ קל”ד):

ונראה לי דהאי קרא ד”בין הערביים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם” קמבעיא ליה, אי הוה זמן גרמה או לאו.

על דבריו אלו של הראב”ן כתבתי בתחילה שאין דבריו נראים. וכי העובדה שנוהגים אנשים לאכול פעמיים ביום הופכת את ברכת המזון למצות עשה שהזמן גרמא? לא הזמן גורם אלא האכילה גורמת למצוה.
הרב אוירבך הוכיח אותי על כך, וצעק עלי: איך אתה מעז לכתוב על אחד מהראשונים ש”לא נראה” כדבריו? מי אתה בכלל מול הראשונים?
הדברים בערו בו והוא לא הסכים לקבלם בשום אופן. כמובן, שיניתי את הניסוח.
אף דבריו אלו הם חלק מהיותו “זקן”, שייך למסורת העתיקה, ליחס הראוי כשעומדים מול הראשונים ביראה.

יחד עם זאת, היה “חדש”, עסק בשאלות המתחדשות, הכיר את הישובים והמשפחות ברמת הגולן, העמיק ודן בדברים בצורה חדשנית, ולקח על כתפיו את ההכרעה בשאלות כבדות משקל.

היה ברב אוירבך שילוב נפלא בין הישוב הישן והמסורת העתיקה, ובין הישוב החדש.

יש דרכים שונות לשלב בין החדש והישן.
יש משפט שמקורו במשנה (ערלה פ”ג מ”ט):

החדש אסור מן התורה.

החתם סופר היה משתמש במשפט זה ביחס לדעות החדשות בעם ישראל1 – כנגד הרפורמים וכדומה, ורבים רואים במשפט זה הדרכה לחיים. כל דבר חדש הוא בעייתי. חדש אותיות חשד. יש לחשוד בכל דבר חדש.

במאמר מוסגר: מספרים שאדם אחד בא לרב קוק והקשה עליו: איך אתה תומך בציונות, והרי “חדש אסור מן התורה”?!
ענה לו הרב קוק בהלצה: אמנם פשט המשנה הוא שאסור להיות ציוני, אבל יש דעה של אחד מהאחרונים, שכוונת המשנה היא שתבואה חדשה אסורה מן התורה עד הקרבת העומר. אני סומך על דעה זו…

מן הצד השני, יש שדוגלים בדברי הפסוק (ויקרא כ”ו, י’):

וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.

החדש הוא הנכון, ואת הדברים הישנים והתפיסות הישנות יש להוציא מפני החדשות. כל רוח מודרנית – משתלבים בה ועפים איתה, בלי כל עוגן בעולם הישן.

אולם, אנו שואפים לקיים את דברי הפסוק (שיר השירים ז’, י”ד):

חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.

ההתחדשות היא חשובה, אך חשוב לדעת שיש עוגן בעולם הישן, העתיק, במסורת שעוברת מדור לדור. אנו משתדלים להתחדש, אך מתוך קשר לעולם הישן.

קל ללכת לאחד הקצוות, לדבוק בישן בלבד או בחדש בלבד. השילוב של החדש והישן הוא מורכב, כשם שהחיים מורכבים.
זוהי דמותו של הרב אוירבך, שהיה שייך לעולם הישן, באורח חייו ואפילו בלבושו, אך חי בטבריה, והנהיג את הישובים המתחדשים של הגולן.

ביטוי לכך עולה מהנהגתו של הרב אוירבך שלא לשתות בפסח מים מהברז, אלא להכין מראש מיכלים מלאים במים לכל הפסח.
הסיבה להנהגתו זו (אינני זוכר אם שמעתי מפיו ישירות או ממישהו אחר), היא במעשה שהיה באחת השנים. הרב נתן הכשר לפסח למסעדות שעל שפת הכנרת, ובאחת הפעמים שבא לבדוק במהלך הפסח שהכל מתנהל כשורה, ראה שבעלי המסעדה משליכים בקבוקי בירה לכנרת. אמר הרב: חמץ בפסח אסור אפילו במשהו, ואם כן, כל מֵי הכנרת אסורים, שכן נשפך אליהם בפסח חמץ.
יש בכך שילוב של חיבור לכנרת על מסעדותיה, יחד עם חומרות והקפדות המתאימות ליישוב הישן.

הרב היה גדול בתורה.
באחת השנים הראשונות למגורינו בגולן, רציתי לברר על כשרויות של מוצרים שונים לפסח, ונסעתי לרב אוירבך לשאול אותו. לקחתי איתי את הבן שלי, שהיה אז בן 5.
לאחר ששאלתי את שאלותי, שאל הרב אותי: מה אתה לומד עם הבן שלך?
עניתי: בן חמש למקרא, אני לומד איתו חומש.
שאל: גם רש”י?
עניתי: כן, לפעמים אני מסביר לו גם את דברי רש”י.
אם כך, אמר הרב, למה אתה אומר שאתה לומד חומש? אתה לומד גמרא! רש”י על התורה זה יותר קשה מהגמרא, למשל בפרשת משפטים.
שאלתי: אם כך, מהי הכוונה בדברי המשנה “בן חמש למקרא”?
הסביר הרב: בזמן המשנה למדו את המקרא מספר תורה. ללמוד כיצד לקרוא נכון את כל התורה, בלי ניקוד ובלי טעמים וסימני פיסוק, לוקח חמש שנים.
כך גם “בן עשר למשנה”. בזמנם המשנה היתה בעל פה, וללמוד את כל המשנה בעל פה, לוקח לפחות חמש שנים. לכן רק בגיל חמש עשרה הגיעו ללימוד הגמרא.
אך בדור שלנו, הסביר הרב אוירבך, השתנתה המציאות. ילד שיודע לקרוא – יכול לקרוא לבד את כל החומש ואת כל המשנה עם פירושים. לכן אין צורך לחכות עד לגיל חמש עשרה כדי ללמוד גמרא.
אני, למשל, הוסיף הרב אוירבך, נבחנתי אצל אבא על פרק בגמרא במסכת בבא מציעא עם רש”י ותוספות כבר בגיל שבע…
כבר בגיל צעיר ידע ש”ס ופוסקים.

כשהתלבטתי בענין לימוד פנימיות, הלכתי להתייעץ עם הרב אוירבך.
כשנכנסתי, ראיתי בזווית עיני שהוא מכניס ספר לארון. שאלתי את שאלתי והרב ענה לי ואף מצא לי חברותא ללימוד פנימיות מישיבת “שער השמים”, ואז אמר: ראיתי ששמת לב שהכנסתי את הספר לארון. זה היה ספר הזוהר הקדוש.
הוא לא סיפר יותר, אבל הבנתי שעסק בפנימיות התורה, אף שלא דיבר על כך והדבר לא היה ידוע לרבים.

ענין נוסף שלמדתי מהרב אוירבך הוא כוחו הגדול של המנהג.
פעם אחת באתי אליו יחד עם אברכי הכולל בישיבת הגולן. שאלו כמה שאלות, ואחת השאלות היתה בנושא כלי זכוכית. האם לכלי “דורלקס” יש דין של כלי זכוכית שאינם בולעים את טעם המזון, ולכן מותר להשתמש בהם גם לחלב וגם לבשר.
הרב ענה: אצלנו בבית – הכוונה כמובן לביתו של רבי שלמה זלמן אוירבך – היו שותים בצהריים מרק בשרי, ובערב, באותה כוס, קפה עם חלב. האברכים ניסו לשאול ולדון איתו על ההלכה, אך הוא לא הסכים לדון – אצלנו בבית עשו כך, וזהו, זאת ההלכה.
כמובן, אין הכוונה כאן לפסוק הלכה, אלא לתאר את דמותו של הרב אוירבך ויחסו אל המנהג. החיבור למנהג, למסורת של הדורות הקודמים היה חזק מאוד אצל הרב אוירבך.

הדגשנו נקודה אחת בדמותו של הרב אוירבך – את הדמות של “זקן חדש”, המחבר בין החדש והישן. הרב אוירבך היה “ממעתיקי השמועה” – מוסרי התורה מהדורות הקודמים אל הדורות החדשים.

חשוב להדגיש גם את מידותיו – את עדינותו, מאור הפנים והשמחה שליוו אותו תמיד. הרב התמסר לעזור לאנשים מעבר לתפקידו, והקדיש לכך שעות רבות במסירות גדולה, והכל בשמחה.

ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ. יש לשלוח בקשה למספר 052-7906438, ולשמור את המספר באנשי הקשר.