הודעהעל ידי מן הדרום » ש' ינואר 02, 2016 9:08 pm
'
.הדברים שלפנינו,נכתבו על ידו בשנותיו האחרונות בעזרת מכשיר זה ופותחים צוהר מסוים לאישיותו של תלמיד חכם אציל נפש ומחנך בחסד עליון,שריד לדורות קדומים של תלמידי סלובודקה-חברון,וכן לאופי ועוצמת היסורים של אדם השרוי במצב כזה בכלל.
אהללה השם בחיי אזמרה לאלקי בעודי-יש בחיי ויש בעודי
אם מטפלים באדם ,אין ממידת דרך ארץ יהודית לנהל שיחה עם אחר, ואין למטופל שייכות לשיחה .זה כלול במושג "פוסע על ראשי עם קודש".
הדבר היקר ביותר היה לי בזול... הדבר היקר היא נשימה וחמצן ,והיה לי ברוב הדרך בזול ,הייתי סמוך על שולחנו של מקום,כלול ב"ומשביע לכל חי רצון",חמצן טהור בלי בלון ובלי מכונה ,בשפע.
בחן בחסד וברחמים,האם ה"פג" [צינור הזנה] הוא לחן? חסד ורחמים ניחא ,אבל לחן? תמוה
הפצעים מדגדגים ,אבל הם מדקדקים לכן הם כואבים.דקדוק הדין.מן השמים לא מצחיקים ולא מדגדגים!
האלם בדבור הוא שונה ומיוחד בפגיעתו. ביסורים יש הבנה מן נסיון, אבל אלם, כאילו מסך ביני ובין כל העולם. המחשב דל מדי לחבר, אם יכולתי לכתוב זה מחבר וקושר. עם זאת ברוך השם יש לי הרבה, "היודך עפר היגיד אמיתך", ואני מודה ומגיד.
לדעת לקנח האף של אדם אחר, זה כלול לדעתי במה שהכתוב מכנה 'שכל טוב'. כלול במושג זה דברים רבים שאינם מוסריים ושכל טוב מלמד אותם. נימוסים רבים שאינם כלולים במושג דרך ארץ ושכל טוב יגדיר אותם.
לדעת לעזור היא חכמה, 'משכיל אל דל' זאת השכלה ללבו של הדל. אין בזה [כלל], כי כל דל עולם בפני עצמו.
אם כואב צועקים, ואילם הרמז היא הצעקה שלו, ואם נתון ביד אדם שלא נרמז הרי הוא כשה בכוח יובל.
מלה בסלע שתיקה בתרי. יש לי הרבה שתיקות, אני גביר.
'שמע צעקתינו יודע תעלומות'. הצעקה היא ביטוי חיצוני, ורק יודע תעלומות ישמע לצעקה.
'שכל טוב לכל עושיהם', איפה נעלם השכל הטוב? לעבר היה מצוי, עכשיו נעלם. בראשונה צריך לדעת מה הוא שכל טוב, ואז נשתדל לכבוש אותו.
יש מידה שלילית, רק בקלם עסקו בזה רבות, המדה היא:'בהילות', והיא מעידה על מדת השכל. עכשיו נבחנים אצלי על המידה הזאת, אני מדבר לאט ובקצרה והבהולים נכשלים.
ואנכי אתנהלה לעטי, זה הפה וזו העט.
"ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים עמו", זה הזבוב אומרים חז"ל. הנה הם יצאו לקראתי ורקדו עלי.
בא דגדוג על האף, והסכמנו, המדגדג ואני, שהוא לא יאריך ואני לא יגרש אותו.
אימה נפלה על הזבובים, יחידי נטפל, הוא התפלא שלא מגרשים, נהג ברחבות, טייל עד תוך הפה, אז גורש.
יש לי דברים, אבל אין לי פה ולא "פען" לכתוב, המחשב אין בו רוח, הוא גלוי וחשוף, ואילו הדיבור ואפילו הכתיבה הם פנימיים צנועים.
הצצה גן עדנית, שמש מלטפת, שמים זכים, אויר צח ונקי, פרחים מרהיבי עיניים. למה רק הצצה, במקום להיות כלוא כל המעת לעת?
להציץ על 'הודו על ארץ ושמים', 'הללו את השם מן הארץ'. ההצצה היא בחינם, רק לברך בלב ברכת הנהנין על 'והארץ נתן לבני אדם'.
ספגתי דקה מתיקות השמש. 'ומתוק האור' (קהלת).
עכשיו נטול כח לחלוטין, אני קרוב לעילפון, ואני מבקש סליחה שלא מופיע בפנים של חג. נשיר יחד משהו ויהיה זה עדות לליבנו.
פלא פלאים.
מודה אני לפניך
מלך חי וקים
שהחזרת בי נשמתי בחמלה
רבה אמונתך
געוואלד געוואלד!