הרב יהודה גרשוני -יוד'ל גרודנר

[בן ירושלים]

מארכיון המדינה: ר' יהודה גרשוני ובתו* במפקד התושבים תש"ז (כאן, עמ' 93)

מש ר יהודה גרשוני - מפקד התושבים היהודים בירושלים תשז93.png

* 1. לבת ציפורה ע"ה, שנפטרה בדמי ימיה, הקדיש את החיבור "קול צופייך". 2. בדיווחי עתונות עם פטירת אשתו הראשונה נאמר שהיו להם שתי בנות. וצ"ב.

אגב, עוד מארכיון המדינה פרט מעניין: העיתונאי נח זבולוני הנז' לעיל באשכול - התגורר אז בדירת ר' יהודה גרשוני (כאן, עמ' 6). דא עקא, שבתיק אחר בארכיון אנו מוצאים את זבולוני מתגורר ברח' צ'נסלור (כאן, עמ' 39).

באתר הרנ"ז מופיע מאמר על ר' אריה לוין ובנו ר' חיים יעקב מאת נ. זבולוני ובו הוא מתאר את ר' יודל גרשוני כרעו ללימודים אצל ר' ברוך בער, ומציין שהיה מהקבוצה של טובי הבחורים. המאמר נדפס גם ב'דרך אבות' על ר' אריה לוין עמוד תלג.

[חלמישצור]

היום היארצייט של מורו ורבו הראי"ה קוק.

יוער אפוא כי בספרו "שערי צדק" הוקדשו עשרות עמודים (עמ' 199-289) למאמריו על קשריו עם רבו ועיוניו במשנתו. ביניהם: "קווים לדמותו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל", "מילואים למאמר" הנ"ל, "דרך המחשבה של רבינו הגדול", "משנתו של הרב קוק ז"ל גאון התורה והמחשבה", "החברה והמדינה עפ"י הרב קוק זצ"ל", "משנתו של הרב קוק ז"ל", "השמיטה", "היחס התורני לבעלי החיים במשנתו של הרב קוק ז"ל", "חוקי העבדות בתורה" ו"החזיון של הרב קוק על הגאולה ועל הקמת המדינה". מאמרים אלה פורסמו תחילה לאורך שנים בקבצים אור המזרח, סיני, תורה שבעל פה ואולי עוד.

ועוד יצויין כי מאמרים נוספים ממנו על רבו נדפסו בבמות נוספות: "מצוות הגאולה", הצופה, ג' אלול תש"כ, עמ' 5 ו-8; "מתוך משנתו של הרב קוק", חרות, ו' אלול תשכ"ה, עמ' 4 (שני האחרונים נדפסו חלקית בספר אוהב ישראל בקדושה ה, עמ' 80-82); "על הצדיקים ועל החסידים", סיני [מז, ז-יב], סיון-אלול תש"ך, עמ' תיג-תכא. וראו עוד תצלום מכתבו אל רמ"צ נריה, מאדר ב' תשמ"ו, בעניין ליקוט מעשי הראי"ה (ליקוטי הראי"ה ג, תשע"ה, עמ' 116). בכלל כתביו רוויים אזכורים, לימודים בתורת רבו ומעשים ממנו.

ומכיוון שבאנו עד הנה, הנה מכתב רבי ברוך דוב לייבוביץ לראי"ה, בבקשה לקבל למרכז הרב את התלמיד "הבחור העילוי... מעותד הוא להיות מגאוני הדור" ר' יהודה גרשוני (נדפס בקול יהודה, עמודי השער; מכתבים עבור תלמידים נוספים ממנו לרב קוק באגרות לראי"ה, סי' רפה, שטו, שמג)

אגרת רבי ברוך דוב לייבוביץ לראיה קוק לקבל לישיבת מרכז הרב את רבי יהודה גרשוני - ט אייר תרצג - קול יהודה.png (280.57 KiB) נצפה 5150 פעמים

---

באתר הרנ"ז מופיע מאמר על ר' אריה לוין ובנו ר' חיים יעקב מאת נ. זבולוני ובו הוא מתאר את ר' יודל גרשוני כרעו ללימודים אצל ר' ברוך בער, ומציין שהיה מהקבוצה של טובי הבחורים. המאמר נדפס גם ב'דרך אבות' על ר' אריה לוין עמוד תלג.

המאמר, "האבא והמחנך", נדפס בגיליון חרות, י"ט אייר תשכ"ה, עמ' 5 (וכאן באתר הנ"ל).

ואם כבר אנו כאן, נזכיר את מאמרו החריף של ר' יודל כנגד הפוגעים בסמכותה של הרבנות הראשית (מהרסי הרבנות הראשית בארץ ישראל, חרות, י"ב אב תש"ך, עמ' 3), התוקף במיוחד את רה"מ בן גוריון, "כופר בתורת ישראל" הסובר כי "להשתחוות צריכים לו", "מצא לו רבנים חכמים ומשרתים למיניהם העוזרים לו במלאכה להרוס ולחבל ביהדות הדתית, ואח"כ ישלח אותם ויגרשם", ואת מכתב הגיבוי של זבולוני (כאן).

[חלמישצור]

תמונה מארכיון המדינה, למרבה הצער באיכות ירודה (כאן)

תצלום קבוצתי של תלמידי ישיבת "מרכז הרב באירוע במוצא לקבלת פני הרב יצחק זאב סולובייצ'יק (המכונה בגב בתמונה: הרב ולוולה מבריסק). התלמידים המצולמים, שחלקם בהמשך לרבנים: אליהו רקובר, יהודה גרשוני, דוד פרלא, נח זבולוני וירחמיאל מוסטוביץ' ובחור נוסף.

קבלת פנים במוצא לרב מבריסק.png (172.47 KiB) נצפה 5067 פעמים

[שומר]

זכרוני שבהזכרה לראיה בג אלול בבית הרב ברחוב הרב קוק הוא אמר הכרתי את ר ברוך בער ואת ר חיים עוזר ואת ר שמעון שקופ אבל כשהגעתי לירושלים ופגשתי ברב קוק התפעלתי כל המשנה למלך על קדשים ידע בעל פה

[חלמישצור]

שובל שפט

כמה דברים שאולי לא ידעתם על הרב יהודה גרשוני (ר' יודל גרודנר)
פוסט זכרון לסבי הגדול, תלמידם וחביבם של גדולי התורה בליטא לפני השואה ומהעילויים הבולטים של עולם הישיבות, לרגל היארצייט שלו שחל היום.

א. הרב הראשון שלו שלימד אותו תורה היה סבו, הרב דוד בובליק, חניך ישיבת וולוז'ין שהיה תלמיד חכם שעסק לפרנסתו במסחר. הלימוד הזה היה עד כדי כך יקר בעיניו עד שהסכים לוותר אפילו על התפילה וההקפות המשמחות בבית הכנסת של החסידים בשמחת תורה. לאחר ששמע שהנכד הולך ר"ל לבית הכנסת של החסידים, איים עליו הסב ש"אם ימשיך ללכת לבית הכנסת של הכת, לא ילמד איתו יותר". הנכד בלית ברירה ציית.

ב. אביו, גרשון יצחק הי"ד, לא היה ככל הנראה תלמיד חכם ועבד לפרנסתו כחוכר. הוא נרצח ממש לפני הבר מצווה של סבי בערב חג הסוכות ע"י שותף לעסקים גוי. מאז התפרנסה המשפחה מחנות של סבתי, רחל הי"ד.

ג. שם המשפחה של סבי היה סורוקשבל שפירושו, ארבעים חרבות. אין לנו מושג איך קיבלה המשפחה את השם הזה. בעולם הישיבות היה ידוע כר' יודל גרודנר (על שם עירו גרודנו). כשעלה לארץ ישראל ולמד ב"מרכז הרב" שכנע אותו הרב קוק לעברת את השם לגרשוני לזכרו של אביו.

ד. הישיבה הראשונה שסבי למד בה היתה ישיבת "שער התורה" של הרב שמעון שקופ בגרודנו. בשל כשרונו הבלתי רגיל, למד תוך זמן קצר בקבוצה של הבחורים הגדולים מפי הרב שקופ בעצמו. הגירסה דינקותא הזאת עזרה לו הרבה כשעבר ללמוד בישיבת קמניץ אצל ר' ברוך בער ליבוביץ', תלמידו הגדול של ר' חיים מבריסק. מיד שהתקבל לישיבה, ביקש ממנו ר' ברוך בער להגיד לו מה ר' שמעון אומר בכל סוגיה וסוגיה. מאחר וסבי זכר את השיעורים בדייקנות זכה להתחבב מאד על ר' ברוך בער כבר בתקופה הראשונה שלמד בקמניץ.

ה. לפני שעבר לקמניץ למד בישיבת מיר. אחרי תקופה קצרה אמר לר' ירוחם, המשגיח המפורסם, שהוא מעוניין לעזוב את הישיבה מכיוון שעוסקים בה יותר מידי במוסר ואין ללימוד מקום מרכזי. ר' ירוחם בירך אותו שיזכה ללמוד במקום שליבו חפץ, אך אמר לו שהמוסר נותן מסגרת לחיים ושהמסגרת הזאת תחסר לו. לימים, הודה סבי שצדק.

ו. השידוך הראשון של סבי היה עם סבתי, זהבה (גולדי) לבית שר, בת קמיניץ וחניכת תנועת גורדוניה... ומי שישאל מה לעילוי של ישיבת קמיניץ ולחניכת תנועת נוער ציונית סוציאליסטית? נענה שבשאלתו הוא מעיד שאינו מכיר את יהדות מזרח אירופה בדור שלפני השואה ואת הקשרים האישיים האמיצים שהיו בין המחנות האידיאולוגים המנוגדים. (עוד בעניין הזה כדאי לקרוא בספרו המאלף של שמואל בן ארצי: "נוברדוק").

ז. בישיבת קמיניץ יצא לו שם של עילוי חריף שאינו נרתע מאיש במלחמתה של תורה. פעם אחת לאחר שר' ברוך בער הציג סברה של רבו, ר' חיים, וסבי פרך אותה מכמה צדדים, אמר לו ר' ברוך בער בקול נרגש: "הרבי הוא בריתא, סברה של הרבי לא פורכים, סברה של הרבי מתרצים."

ח. כשעלה לארץ ללמוד בישיבתו של הרב קוק קיבל את ברכתו של ר' ברוך בער. עם זאת, ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי גדול הפוסקים של ליטא ניסה להניא אותו מלעלות לארץ ואמר לו שזקוקים לו כראש ישיבה כאן. לאחר שסבי אמר לו שאחרי שילמד כמה שנים בארץ ישראל יחזור, ענה לו ר' חיים עוזר: "אתה לא תחזור כי אסור לעזוב את ארץ ישראל, ומלבד זאת, אין לאן לחזור."

ט. ב-1933 עלה עם סבתי לארץ ישראל ונפגש לראשונה עם הרב קוק. הבחינה שלו לישיבת "מרכז הרב" היתה אחת הבחינות המוזרות בתולדות עולם הישיבות. לאחר הבחינה אמר סבי שהתרשם שהרב קוק יודע ממש כל משנה למלך על הרמב"ם. אמנם, לאחר זמן קצר הפך סבי לתלמידו המובהק של הרב קוק ולמעריצו עד בלי גבול.

י. סבי היה אימת מגידי השיעורים הישיבתיים של ירושלים בשנות ה-30-40. תחביבו העיקרי היה לפרוך את השיעור במקום. יודעי דבר מספרים שהיה נכנס לשיעור מקשיב לרב מגיד השיעור בריכוז. לאחר זמן מה היה מתפשט על פניו חיוך וכולם היו יודעים שהשיעור גמור. רק במקרה של השיעור הראשון של הרב הרצוג (לאחר שעלה לארץ ב-1936) הסכים סבי לוותר על התחביב הזה משום שהסבירו לו שהרב הרצוג בא מאירלנד ואולי איננו רגיל למנהג הישיבות של מזרח אירופה.

יא. רבותיו המובהקים של סבי היו שלושה: ר' שמעון שקופ, ר' ברוך בער ליבוביץ' והרב קוק. עם זאת, בירושלים יצר קשר חזק עם תלמידי חכמים מובהקים שאף מהם למד הרבה. ביניהם אפשר למנות את ר' איסר זלמן מלצר, הרב פסח צבי פרנק, הרב הרצוג, הרי"מ חרל"פ והרב מבריסק, הרי"ז סולוביצ'יק. סבי אף זכה להיות מבאי ביתו של הרב מבריסק ומופיעות הרבה שמועות משמו בספריו של סבי "חוקת הפסח" ו"משפט המלוכה". כששאלו את הרב מבריסק, "מה לציוני, תלמיד ישיבת מרכז הרב בביתו? " פסק בקצרה, "הוא יודע ללמוד".

יב. ב-1945 קרה לסבי אסון גדול. סבתי נפטרה והיה עליו לטפל בשתי בנותיו היתומות. באותו זמן הבשילה אצלו ההחלטה ליסוע לארה"ב משום שלא היה לו פרנסה בארץ ולא יכול היה לטפל בהן. לאחר שנועץ ברב מבריסק ובגדולים אחרים נסע בסופו של דבר לארה"ב ב-1948. אולם הוא ראה בה עזיבה מאונס. לאחר שנישא בשנית (לפרומה פסיה (בסי) סילבר) חזר לארץ ישראל בשנות ה-50 לשנה אחת. גם אז נאלצו לחזור עקב בעיות בריאות וקשיי ההסתגלות לחיים הקשים בתקופת הצנע. ב-1970 הגשים את חלומו וחזר לחיות בארץ עד פטירתו.

יג. הסיפור המפורסם על השידוך של סבי לביתו של הרב אליעזר סילבר, בסי סילבר, כנראה לא נכון. לפי הסיפור, סבי הפך לחתנו של הרב סילבר מיד לאחר שפוצץ את השיעור שלו בירושלים. הרב מאמריקה כל כך התרשם שביקש שיהיה חתנה של בתו. הסיפור כנראה לא נכון משום שהשידוך יצא לפועל רק אחרי שסבי היגר לארה"ב. אמנם, יכול להיות שהרב סילבר זכר לטובה את סבי מהשיעור שהעביר בירושלים והדבר אכן סייע במרוצת הזמן למימוש של השידוך.

יד. יחסיו עם חותנו הרב אליעזר סילבר, ראש אגודת הרבנים מבכירי אגודת ישראל בארה"ב, היו טובים מאד. הרב סילבר עזר לו להוציא את ספריו והיו ביניהם קשרים של הערכה הדדית. עם זאת, לא כל בני ובנות המשפחה נהנו מהשבתות המשותפות של שני גדולי התורה הללו שלווו בויכוחים סוערים מכניסת השבת ועד צאתה, תוך הטחת עלבונות ישיבתיים רגילים כמו "אתה עם ארץ" "הכל מופרך מיניה וביה" וכיוצ"ב.

טו. סבי היה מבין גדול בתחום הכשרות ופרנסתו העיקרית בארה"ב היה ממתן כשרות למפעלים של נקניקים. מספרים שחותנו, הרב אליעזר סילבר אמר פעם: שהמקום היחיד שאפשר לאכול ללא חשש בניו יורק הוא בבית של ר' יודל. עם זאת, לגבי חלב סתם נחלקו. בעוד שסבי היקל בחלב סתם, הרי שהרב סילבר הגיע עם הבקבוק "חלב ישראל" שלו לכל מקום. גם כשהגיע לביתו של סבי ביקש מבתו הרבנית "להכין לו קפה עם החלב שלי."

טז. בניו יורק הקים סבי ישיבה קטנה שנקראה "ישיבת ארץ ישראל". הישיבה היתה בנויה במתכונת של ישיבת מרכז הרב האידיאלית שביקש הרב קוק לייסד. ולימדו בה בנוסף לש"ס, מפרשים ופוסקים גם תנ"ך ומחשבה. בנוסף ללימוד התורה, דירבן סבי את הלימודים לעלות לארץ. ואכן זכה שרבים מתלמידיו עלו וקבעו כאן את ביתם.

יז. מאנשים רבים שמעתי שהיה בעל חסד גדול. הוא לא רק היה נותן צדקה אלא גם מלווה לאנשים ואף משקיע אצלם את הכסף כדי שיוכלו להריץ את העסק שלהם. אמנם, על אף שהיה לו לב טוב היה מפוכח למדי לגבי טיבם של אנשים. פעם אחת ישב עם חבירו מקמיניץ, ר' חיים צימרמן, ופגשו באדם אחד ששניהם השקיעו אצלו כסף בעסק. לאחר מכן אמר סבי לר' חיים: "מאיך שהוא אומר "אשר יצר" מהסידור, אני מבין שלא נראה את כספנו בחזרה".

יח. בסבי התקיים הפסוק "ויחי יעקב בארץ מצרים". על אף שאהב את ארץ ישראל בכל נימי נפשו, הרי שהימים הטובים שלו היו בניו יורק. בירושלים סבל מעוני גדול ומהאסון של פטירת אשתו ולאחר שחזר פקד אותו אסון נוסף של פטירת בתו, ציפורה, בביתו ממכת חשמל. בניו יורק, לעומת זאת, זכה להקים ישיבה, להתפרנס בכבוד, להיות חבר פעיל באגודת הרבנים ולהתקבל כתלמיד חכם שדעתו נשמעת. כשחזר לארץ בשנות ה-70 לא מצא את מקומו הראוי לו. עבור העולם החרדי ליטאי שבא ממנו היה ציוני ומודרני מידי. ובעולם הציוני דתי של אותן שנים סוערות של גוש אמונים והקמת ההתנחלויות, לא היה ללומדס שלו הרבה קונים. עם זאת לא היה מריר. הוא חש זכות לחיות בארץ ישראל ברווחה יחסית והתמסר לכתיבת חידושי תורה ולהוראת שיעורים קבועים במגוון ישיבות ובתי מדרש.

יט. סדר היום שלו היה יחסית קבוע במשך הרבה שנים. הוא היה ישן 4 שעות בלילה. קם בסביבות 07:00 בבוקר, לומד ומלמד כל היום. בשעות של הלילה היה פורש לחדר עבודתו וכותב על מכונת כתיבה את חידושי התורה שחידש במהלך היום. אמא שלי זכרה מילדותה את תקתוק מכונת הכתיבה שלו כשיר הערש שליווה את שנתה מידי לילה.

כ. בניו יורק היה מתפלל במניין בישיבה שלו שהיתה ממש סמוכה לביתו בבייסמנט. כשחזר לירושלים היה מתפלל לעיתים קרובות בבית משום שחס על זמן לימוד התורה שלו כמנהגו של ר' חיים מבריסק.

כא. היה רחוק מאד מקנאות ומקבל בכבוד כל אדם. אמנם, לפעמים חרג מהסובלנות והמתינות שלו ושני המקרים שאני זוכר קשורים לפסח. פעם אחת גער בתקיפות בצעיר שאכל בייגל עם שומשום ברח' בן יהודה בירושלים ושאל אותו "איך אינו מתבייש לאכול חמץ בפרהסיה". פעם אחרת גער במוכר פופקורן שהוא מכשיל את מי שמקפיד על המנהג של הקטניות.

כב. על אף שהיה כל היום בלימוד היה מדבר במתינות ונעם ולא נתן לאף אחד להרגיש שהוא מבטל אותו. גם אל הנכדים התייחס יפה ולקח אותנו לגני שעשועים ולגלידה. אמנם פעם אחת זוכר שביקר אותנו בראש פינה וקרא במהדורת כיס של "מדרש רבה" שלקח אותה לנסיעות. כששאלתי אותו מדוע הוא קורא בספר הזה בשעה שהוא מבקר אותנו, ענה לי בחיוך "מה אתה רוצה שאשב בטל"?

כג. את עמדותיו בנושאים ציבוריים אמר ללא מורא על אף שהם הרגיזו לא מעט אנשים. פעם אחת בליל שבת דיבר בבית הכנסת "בית יוסף" ושילב בדרשתו ביקורת נמרצת על הציבור החרדי שלא מכיר בנס של מדינת ישראל ולא נרתם להגן עליה. לאחר התפילה ראה בחור חרדי עם מגבעת שבא לסבו וסבתו בשבת. סבי ניגש אליו והתנצל אם פגע בו ואמר שכלפיו אין לו טענות משום שהוא עושה כדברי רבותיו. הוא אף הזמין אותו אליו במוצאי שבת, שוחח איתו ואף נתן לו עותק מאחד מספריו.

כד. על אף שהיה ציוני "חם" היה לו קשה עם צרמוניות וטקסים ארוכים. פעם אחת סיפר שתפילת ליל העצמאות בישיבת "מרכז הרב", בה אומרים הלל גם בלילה היתה כל כך ארוכה שפשוט עזב באמצע (שמעתי מהדר ליפשיץ).

כה. בסוף ימיו לאחר כמה ארועים מוחיים איבד את היכולת ללמוד. הוא ישב בביתו רוב היום, נאנח והיה עצוב מאד לראות אותו. אמנם, לפני חתונתנו באנו שלומית ואני לבקרו. והוא התרגש וחייך ואף אמר לי ששלומית צדיקה (מה שנכון, נכון). לאחר מכן זכינו שיברך "יוצר האדם" בחתונה שלנו. הזיכרון הזה מאד יקר לליבי.

יהיה זכרו ברוך.

1.png (137.58 KiB) נצפה 4612 פעמים

זהו גם אפוא המקום להבהיר את השאלות דלעיל סביב בנותיו של הרב גרשוני. מאשתו הראשונה זהבה (גולדי) לבית שר (נפ' תש"ה) נולדו ציפורה ז"ל (נפ' תשל"ד) ואביבה (שפט) ז"ל. מאשתו השנייה בסי (פרומה פסיה) לבית סילבר נולדה רחל שתחי'.

[השעיר החיי]

שפתיים ישק.

סיפר שהבחור הטוב ביותר בישיבת מיר היה ר' אלה חזן (להבדיל מר' ליב מאלין וכו')

סיפר שנשלח פעם על ידי רב"ב ור' שמעון לדבר בלימוד עם האדמור הריי"צ (במסגרת הסיפור הידוע של הרב בורדיאנסקי על שלא לבייש את מי שאין לו) וזה שלחו לדבר בלימוד עם חתנו (מה"מ לעתיד).

סיפר ש

[חלמישצור]

סיפר שנשלח פעם על ידי רב"ב ור' שמעון לדבר בלימוד עם האדמור הריי"צ (במסגרת הסיפור הידוע של הרב בורדיאנסקי על שלא לבייש את מי שאין לו) וזה שלחו לדבר בלימוד עם חתנו (מה"מ לעתיד).

נכון. זה היה אחרי שהאדמו"ר הרי"ץ פרסם מאמר בגנות בחורי הישיבות שמתגלחים. ר' ברוך בער חש שזאת פגיעה בכבוד התורה ולכן שלח את סבי ועוד מס' בחורים לדבר בדברי תורה עם האדמו"ר ולהראות לו שקוטנם עבה ממותניו. האדמו"ר שהבין את מטרת המפגש סירב להיפגש אולם הפנה אותם לחתנו הרמ"מ. לאחר הפגישה אמר סבי שהרמ"מ אכן מאד פיקח, אבל רואים שלא למד בישיבות. מאוחר יותר בניו יורק היו סבי והרמ"מ ביחסים טובים. סבי נתן לו את ספר "משפט המלוכה" והרמ"מ המליץ לחסידיו ללמוד בו. כתוצאה מכך יש בבתי מדרש חב"דיים רבים את ספר "משפט המלוכה".

כך מסופרת המעשייה אצל החסידים (ימי מלך א, תשנ"א, עמ' 354-355)

1.png (82.04 KiB) נצפה 4385 פעמים

[שומר]

דרש בשנת תשנ במרכז הרב הדרשה מוסרטת בחיפוש יום ירושלים תשנ מרכז הרב . התמונה שלו לעיל היא מהדרשה

[שי אבי דוד]

https://il.bidspirit.com/ui/houses/zito ... se?lang=he

הנה הקדשה שלו על גבי אחד מכרכי השיטמ"ק - שאותו הוציא לאור.

מתוך קטלוג בית המכירות "ז'יטומיר קנין ספרים" - שעלה היום לאתר המכירות 'בידספיריט'.

[מן הדרום]

כמה דברים על הרב גרשוני-

בעיני היה עצוב לראות בסוף ימיו שלא היה לו הרבה עם מי לדבר
שאלתי אותו איזו שאלה בשבת בבית הכנסת בגבעת מרדכי ,ומיד אמר לי תבוא מחר אלי הביתה ואתן לך ספרים, ונתן לי שני ספרים
פעם אחרת נתן לי אגב איזו שאלה ,קונטרס מודפס במכונת כתיבה על לולב כל שבעה בירושלים , כדי שאעיין בו
כשהגעתי לביתו שאלתי משהו על חידושו ,בהמשך למובא מר' חיים מבריסק שעמלק הוא, במובן מסוים כל עם הנלחם בעם ישראל, ונכנס לחדר הספרים והראה לי שכ"כ גם הרב ד"ר יוסף זליגר [כתביו נמצאים ברשת] והופתעתי מכך שראה בכך מקור, וגם שהיה בקיא גם במקורות כאלה [על המחבר ראה בויקיפדיה]

[עמלק איננו איש או שבט או עם, כי אם שטה. שנאתנו לעמלק איננו גמול בעד שנאתו לנו, כי בכל העמים יש עמלקים, אף אם אינם יודעים כלל את שם ישראל. שטת צדיקי ישראל היא לדכא עושק ולבקש את הנרדף לרחם על הנכשלים ולאמץ את החלשים – ושטת עמלק לזנב את הנחשלים. למה יש בכל העמים שונאי ישראל ולא שונאי פֹלנים או שונאי אשכנזים וכדומה? הטעם ידוע לכל, בשביל שאנחנו החלשים והדלים בכל העמים, לכן מוצאים הרשעים האכזרים שביניהם מקום להראות בנו את נחת זרועם. עמלק זה הוא שם כולל לכל אכזריות שבעולם המכֻונת כנגד הצדק והמשפט]

שמעתי הקלטה של שיעור שנתן בתש"ן לתלמידי ישיבת אורות הנגב. למדו חזקת הבתים ,הוא פתח בדף שהיו הסתכל ואמר ,על זה אני לא זוכר ששמעתי משהו מר' ברוך בער [עברו לכאורה שישים שנה], אז נגיד משהו אחר

[פלוריש]

עזבון רבי יהודה גרשוני.jpeg (146.04 KiB) נצפה 127 פעמים