מוישי כתב:את הניגון על והביאותים חיבר ר' יצחק אולסטר שמתגורר כיום בהר נוף
אתה בטוח?
נדמה לי ששרים אותו גם המחוזות אחרים והיו שרים אותו לפני עשרות שנים בכל מיני תנועות נוער שלא בדיוק שייכים לדברי תורה בהלכות דעות וחובת בלבבות....
מוישי כתב:את הניגון על והביאותים חיבר ר' יצחק אולסטר שמתגורר כיום בהר נוף
מוישי כתב:אם אתה מדבר על הניגון שמושר בסוכה בכל שנה, אז כן, בוודאות. ואוסיף שהולחן לרגל מסיבת האירוסין של ראש הישיבה עם ביתו של ר' יצחק הוטנר.
ואגב, הוא גם הלחין את הניגון המפורסם על ידיד נפש שמושר בכל תפוצות ישראל
.אריך כתב:אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.
דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.
מוישי כתב:ר' ראובן לויכטר מוסר עד היום חזרה אחרי כל מאמר יחד עם הרב קפלן והרב רכניצר.
מידת התבטלותו של האב וולבה עד כ"כ שביקשב מהגר"י מכתב הסכמה לספר עולם הידידות עם שהגר"י צעיר ממנו ב20 שנה לפחות
מוישי כתב:נשר כתב:ישא ברכה כתב:הניגונים הם מיוחדים ונפלאים, והוד קדומים נסוך עליהם.
בדורינו בו רבים מבני ישראל איבדו את צורת החג הראויה, ותחת פתיחת הלב בשירה וזמרה ושמחת הלב מתוך ידיעת ה' באהבה, חוגגים במחולות קצביים חסרי שמחה ותוכן, מהווה מקום זה פינת יקרת לשמחה אמיתית.
נכון מאד!!
אני סבור להוסיף נקודה אחת: השירה והריקודים בישיבה הינם סביב דמות אחת נערצת שהוא בלבד מחליט מה שרים איך כמה ומתי.
אין את החופשיות לעשות מה שרוצים. וזה כשלעצמו נותן את הטון. אבל עיקר הנקודה היא שבאים אל רה"י לשמוע אותו ולשמוח בחג. באים מתוך נקודת הכנעה ומוכנות לקבל. יש את הרפטואר ואת סדר מהלך הדברים שקבוע מזה שנים.
וזה נותן רצינות למעמד ולא כל הרוצה לבוא ליטול לעצמו תשומת לב על ריקוד כזה או שירה אחרת יבוא ויטול.
מקוה שהצלחתי להבהיר את עצמי
אריך כתב:אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.
דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.
מוישי כתב:את הלחן על אחת שאלתי חיבר ר' יצחק.
המנגינה של כי המלכות הוא. אכן מנגינה עתיקה. וכן המנגינה של ה' אחד. וכן הוא המארש בסוכות
נשר כתב:אריך כתב:אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.
דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.
לא הבנתי מה אתה מתכוון מבליטה אותו ביחס לחותנו, אולי תפרט יותר, וכי חותנו היה "מלביש את הרעיונות"
אריך כתב:דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.
אריך כתב:נשר כתב:אריך כתב:אגב, ר' יהונתן נודע ומתייחד בפרשנותו ל"חומש", ומה יפה לראותו עם חומש פשוט ומשם מוצא את רעיונותיו, ולא סתם "מלביש" אותם, אלא פותח בשאלות של ממש פשט. זו נקודה שמבליטה אותו ביחס לחותנו.
דוגמה מן המאמר של סוכות השתא: הוא שאל על מה שאומרים בהלל "עיניים להם ולא יראו אף להם ולא יריחון וכו'" וממשיכים: "לא יהגו בגרונם", והיה ראוי לומר: "גרון להם ולא יהגו". אעלים בינתיים את תירוצו.
לא הבנתי מה אתה מתכוון מבליטה אותו ביחס לחותנו, אולי תפרט יותר, וכי חותנו היה "מלביש את הרעיונות"
ההנגדה לחמיו לא היתה בענין הלבשה כלשהי, אלא עצם הצמידות ל'חומש' והדקדוקים בפשטיות הכתובים היא נקודה מיוחדת להגרי"ד.
בינוני כתב:אז מי שקורא את האשכול הנוכחי, יוצא עם הרושם ש50% מהווייתו היה הראי"ה, ועוד חלק הגון מהווייתו היה חב"ד, כך שרוב רובו של הווייתו של הגר"י הוטנר היה בכלל הראי"ה וחב"ד.
בני ברקי כתב:השאלות המקוריות בפשט בפסוקים וכו.. זה המשך ישיר לבית מדרשו של הפחד יצחק זצוק"ל,פגשתי כמה מתלמידי הפחד יצחק ותמיד יש להם שאלות מקוריות בתנ"ך ובתפילות (ואין להם כיום שום קשר עם רה"י שליט"א).
אגב, כולם אמרו לי שרה"י היה בחיר הבחורים בזמנו בישיבה והיה ברור לכולם שהוא יהיה חתנו של הפחד יצחק זצוק"ל,אולם הם הוסיפו שהפחד יצחק היה כל כולו חידוש והוא פיתח שיטה יש מאין שלא היתה לפניו הוא עשה לומדע'ס בתנ"ך ובדברי אגדה(את"ל "מחשבה") וכיום יש רק המשך וחיקוי ללא שום חידוש...
נשר כתב:
נ.ב. למה באמת תעלים את תירוצו?
עפר אני תחת כפות רגליו אבל התירוץ אינו נשמע משכנע לענ"ד. והנ"ל הצעיר על פי מ"ש המפרשים ש'יהגו' הוא השמעת קול בעלמא וקאמר קרא דלא זו בלבד שלא ידברו בפיהם אלא אפילו קול בעלמא אין משמיעים ולפ"ז מתפרש בפשיטות שאין הגרון עשוי כלל להגות אלא לדיבור של ממש (או נשימה ואכילה) ולכן לא שייך לומר גרון להם ולא יהגו.אריך כתב:נשר כתב:
נ.ב. למה באמת תעלים את תירוצו?
תירוצו היה שכל האברים תבניתם מורה על עניין פעולתם, משא"כ הגרון אינו אלא צינור אויר, וכל עניינו של אבר זה מתחדש בהפעולה עצמה. (יצויין שאת הוורט הזה הוא אמר בתור דוגמא בעלמא לענין המרכזי שנאמר שם).
תולדות כתב:עוד יש לציין בענין הנהגת רב ותלמיד, בעבר, היתה ההנהגה בבית מדרש, שהרוצה לגשת לדבר עם הראש ישיבה, היה צריך ללבוש כובע וחליפה, על כן, הכסאות בבית המדרש, היה להם מעין מתקן שיוכלו לתלות עליו החליפה והכובע, על מנת שיוכלו בקלות ללובשם בעת הצורך. אומנם, כיום ענין זה בטל. אך עדיין, הנכנס לחדרו של הראש ישיבה, צריך ללבוש כובע וחליפה.
בני ברקי כתב:אגב, כולם אמרו לי שרה"י היה בחיר הבחורים בזמנו בישיבה והיה ברור לכולם שהוא יהיה חתנו של הפחד יצחק זצוק"ל,אולם הם הוסיפו שהפחד יצחק היה כל כולו חידוש והוא פיתח שיטה יש מאין שלא היתה לפניו הוא עשה לומדע'ס בתנ"ך ובדברי אגדה(את"ל "מחשבה") וכיום יש רק המשך וחיקוי ללא שום חידוש...
ישא ברכה כתב:העילוי הגאון ר' דוב זופניק הוא תלמיד של רה"י זצלל"ה או של רה"י שליט"א?
מוישי כתב:מיהו ר' דב זופניק? היכן מתגורר?
מחולת המחנים כתב:הוזכר כאן שהרב וולבה זצ"ל היה מסתופף במאמרים של רבי יונתן דיוויד, למרות הפרשי הגילאים הגדול ביניהם, וזאת בהיות הרב וולבה כל ימיו במעלת 'מקבל'.
סח לי ת"ח אחד בשמחת תורה העעל"ט שלאחר שהחל הרב וולבה לשמוע את מאמריו של הגר"י דיוויד חל שינוי גם בשיחות שהיה מוסר, והיה מוסיף בהן נופך ממשנת ביהמ"ד זה.
איש טלז כתב:מצורף בזה מאמר של הגר"י דיוויד משנים עברו שישנו תחת ידי
בתוך המאמר הנ"ל כתב:ד. בגמ' אמרי', דבה' חטאות המתות לכאורה לא הו"ל לחדש דלמיתה אזלו, דהא פשיטא, דמכיון דלא נתקיים ייעודן, דהרי מתו או אבדו וכדו', א"כ על דעת כן לא הקדישן, והו"ל הקדש בטעות. ומשני', דהלכתא גמירי לה. ולכאורה צ"ב דהיאך נתיישבה הקושיא בכך, דאכתי למה הוצרכנו לההלכתא.
ה. ושמעתי לתרץ בשם ר' ברוך בער זצ"ל, דאין פי' הגמ' "הלכתא גמירי לה" – דהוי הלל"מ, אלא כוונת הגמ' היא, דזו גופא היא צורת קיום דין בהמה זו - דלמיתה אזלא. והיינו, דאינה הולכת למיתה מכיון דא"א לקיים את דינה להקרבה, ולכן ממיתים אותה מחמת חוסר אפשרות לקיים דינה. אלא הפי' הוא, דבמצב כזה, אז דין הבהמה הוא, שיתקיים עכשיו דינה במיתה זו. ו"הלכתא" - הלכות בהמות אלו שימותו, "גמירי לה" - ילפי' דכן הוא קיום דינם עכשיו. ולכן א"ש תי' הגמ' דאינו הקדש בטעות, דהא הקדש בטעות נחשב כשאין מתקיים דינה, אבל הכא מתקיים שפיר דין הבהמה במיתה זו.
...
ח. ונראה דמדוייק כן להדיא בלשון הרמב"ם, דבכ"מ שכותב על דינים מסויימים שהם הלל"מ, כותב זאת בלשון "וכן נאמרה הלכה", וכדו'. ואילו כאן גבי חטאות המתות כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין ה"א "ודברים אלו כולן מפי משה רבינו נשמעו". דלא בא לומר בזה דהוי הלכה, אלא דנשמעו מפי משה, אולם אינן הלכה בעלמא, אלא זה גופא דינם ותכליתם של חטאות אלו - שילכו למיתה.
תולדות כתב:כל זה חוץ מועד מוסרי שבועי
תולדות כתב:במיוחד בולט השיר 'האומר שובה הרוצה בתשובה', אשר ארבעת מילים אלו מושרים במשך למעלה מרבע שעה.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 156 אורחים