מרן רבינו הגר"נ קרליץ זצ"ל

טרקטור · הודעהעל ידי **טרקטור** » ג' אוקטובר 22, 2019 8:22 pm

לפני מספר שנים שוחחתי עם בנו הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ על גדלותו של אביו זצ"ל, והוא שח לי עובדה מעניינת:
לדבריו - היה יהודי בבני ברק בשם הרב אברהם צבי לייכטמן שהיה ממקורבי הרב מפוניבז', שבהיותו אברך צעיר הכיר את האברך רבי ניסים קרליץ ועודד ודרבן אותו ללמוד הלכה למעשה, ואף קבע איתו חברותא שנשתמרה לאורך שנים רבות ללימוד שו"ע על הסדר.
לאחר תקופה כשכבר פקע שמו של רבינו זצ"ל, היה הרב לייכטמן הנ"ל מתאבק בעפר רבינו והחשיב את רבינו לרבו המובהק.

טרקטור · הודעהעל ידי **טרקטור** » ג' אוקטובר 22, 2019 8:29 pm

בדרך אגב, אשמח לקבל מידע - על הסיפור שבגינו הועזב ממשרתו בישיבת ויז'ניץ בשנת תשכ"ב.

יואל שילה

ידידיה כתב:לציבור המבוגר קשה לקבל את הסכנה שיש ברחובות צרים.
הרי הלויות רבות עברו ברחובות וילקומירר דסלר רשבם ועוד
ועל אף הדוחק העצום (זכורני גדר אבן שנתמוטטה מלחץ האנשים ברח וילקומירר)
ולא היה שום נזק ומה שקרה ר"ל היה במדרגות ולא ברחוב.
אמנם ככל הנראה יש באמת חשש רחוק ולכן למרות הרצון המובן להוציא ממקום שבו פעל וחי כל ימיו, כשהמשטרה מזהירה מסכנה איש אינו מתווכח.

איזו טענה זו? מפקחים גל של אבנים בשבת אפילו כשהחשש רחוק.
בלוויית הרב וואזנר זצוק"ל לא היה אסון?
הרבה יותר מסתבר שאנ"ש מורגלים ב'סמוך', פוק חזי כמה אסונות יש בטיולי בין הזמנים בשל ה'בטחון' שהוא בעצם עצלות וחוסר אחריות.

נזכרתי ששלחתי מישהו למרן הגרנ"ק להתייעץ האם לפרק את ביתו, כשאשתו כבר כמה שנים חולת נפש, וממררת את חייו, ואין לו ממנה שום דבר חיובי אלא רק צרחות ומכות אכזריות [פעם היא הזמינה משטרה ואמרה להם שיש אלימות, וכשהם הגיעו היא אמרה שיש אלימות - היא מרביצה לו, והשוטרים הלכו נבוכים], ומרן אמר לו שכל זמן שהוא מסוגל לסבול - שלא יפרק את הבית בשביל הילדים.
וריחם השם שלאחר שהיא ניסתה לרצוח אותו ובניסי ניסים הוא ניצל כפסע לפני מותו - היא נלקחה לטיפול בכפיה, ועלתה על דרך הישר, וכיום החיים שלהם מאוזנים.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ג' אוקטובר 22, 2019 8:42 pm

ידידיה כתב:
לציבור המבוגר קשה לקבל את הסכנה שיש ברחובות צרים.
הרי הלויות רבות עברו ברחובות וילקומירר דסלר רשבם ועוד
ועל אף הדוחק העצום (זכורני גדר אבן שנתמוטטה מלחץ האנשים ברח וילקומירר)
ולא היה שום נזק
ומה שקרה ר"ל היה במדרגות ולא ברחוב.
אמנם ככל הנראה יש באמת חשש רחוק ולכן למרות הרצון המובן להוציא ממקום שבו פעל וחי כל ימיו, כשהמשטרה מזהירה מסכנה איש אינו מתווכח.

א. פעם היו פחות אנשים
ב. היום יש יותר מודעות לסכנות
בהלויה של מרן הגרי"ש אלישיב הייתי בנקודה מסוימת שהיה בה דוחק גדול, וברדיוס של כמה מטרים בודדים סביבי התמוטטו כעשרים אנשים בתוך כמה דקות ביניהם ילד כבן 10 שניצל ממש בנס.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ג' אוקטובר 22, 2019 8:52 pm

לג.
הרבנית ע"ה סיפרה שבהיותה כלה והתארחה אצל הורי החתן, החמיאה על המאכלים כנהוג. חמותה אמרה לה: אצלינו נהוג שלא הופכים את האוכל לנושא לשיחה.

עוד סיפרה ששמעה מחמותה, שהיתה תקופה שהתגוררה בבית שהיה בקומת קרקע ופרוץ לרה"ר אלא שהיה וילון. יום אחד נפל הוילון בבוקר השכם, ורצתה לתופרו, אלא שעדיין לא התפללה. שאלה את אחיה מרן החזו"א, ואמר לה "לפני התפילה - מתפללים". ניסתה שוב ואמרה שהחלון פרוץ לגמרי, ואמר לה שוב "לפני התפילה - מתפללים".

עוד סיפרה על אמה הצדקנית, דומני שרשמתי זאת כבר במק"א ע"כ אקצר. אמה מרת חיה היתה בת ר' שמואל הלל שיינקר, כלומר נכדת הגריח"ז. נישאה לר' הערש קופשיץ. הסבא הגדול נהג לערוך ביקור אצל כל זוג מנכדיו שהתחתן. כמה שבועות אחרי החתונה התפלל ר' הערש עם הגרחי"ז. ראהו הסבא אחרי התפילה ואמר לו הבה ונלכה לביתך לביקור. באו והנה הרבנית הצדקנית עדיין מתמוגגת בתפילה. המתין הגרחי"ז רגע, וקם ללכת. אדהכי, סיימה. אמר לה בעלה הרגע סבא קם מכאן. רדפה אחריו וביקשתו לשוב, שלא תפסיד את הביקור ההיסטורי. סירב. אמר שהיא צריכה ללמוד לקח חשוב, שאשה כשרה לא נותנת לבעלה להמתין עליה בגלל הפרומקייט שלה...

לד.
הגר"נ היה נמנע מלעבור בחצירות. כל השנים כשהיה יוצא מביתו לביהכנ"ס, היה יורד את רחוב רבי מאיר עד למטה ומסתובב שם וכו', למרות שיש מעבר בחצר בדיוק מול ביתו ישירות לבית הכנסת, וכל העולם עובר שם באין פוצה פה ומצפצף. לעת זקנותו ותגבורת חולשתו, השכנים עשו פתח מיוחד בגדר ואף הוסיפו שם מעקה קטן, ובאו אליו משלחת בשם כל השכנים שמרשים ומבקשים שיעבור, ורק מאז החל לעבור דרך שם.

הוא אמר להם שאם אינם רוצים שזה יהפוך למיצר שהחזיקו בו רבים, עליהם לשים מודעה בענין, שלמרות שמרשים, אין הם מקנים זאת לציבור, והציע להם את הנוסח, שאכן היה תלוי שם איזו תקופה.

לפני שנים רבות כשעוד היה מהלך ברחוב לבדו כאחד האדם, ראיתיו ברחוב השומר, וידעתי שהוא בדרכו לבית הכנסת, לפי שהיה אז עת התפילה, וגם שם יש מעבר ישיר בין חצירות, וראיתי שהוא ממשיך ולא נכנס. חשבתי שאינו יודע שיש מעבר. הצעתי לו לעבור. הוא שאל אותי האם אתה יודע בוודאות גמורה שכל השכנים מרשים?

לה.
מראהו הטהור היה מעורר יראת כבוד. אני זוכר לפני שנים רבות, איך שאחד מדודיי שהיה מקורב לחזו"א, נזדמן לו לראות את ר' נסים בצעירותו יחסית, והוא ממש לא יכול היה להסיר ממנו את עיניו, באומרו שהוא ממש חש את דמות דיוקנו של החזו"א קמה לתחיה.

א' מבנותיי סיפרה שבבית הספר המורה סיפרה להם איך היתה גרה כילדה ברחוב רשב"ם, וכשהסטייפלר הקדוש היה צועד מביתו ללדרמן, כל הילדות היו פוסקות מלשחק עד עוברו. הבת שלי לא הבינה מה הסיפור, היא בתמימותה אמרה למורה, גם אצלינו זה כך כשהרב ניסים רק נראה בפתח הבנין שלו, מיד כל הילדות פוסקות מלשחק ומשתתקות עד שהוא נעלם מהעין.

לו.
סיפר לי בהלוייה יהודי ת"ח אחד שר' חיים קנייבסקי אמר לו, אותי החזו"א לקח לנופש בצפת רק פעם אחת, אבל את ר' ניסים הוא היה לוקח עמו תמיד.

היו לו כל מיני חברותות. חלקם גדולי עולם. אבל היו גם כאלו שפשוט היו חברים שלו. אני זוכר יהודי אחד הרב לייכטמן שלמד עמו מאז היותם בחורים. בכל מיני בתי מדרשות או בבתיהם. פשוט חברותא. באיזו מתיקות. והיה עוד אחד לפחות שאני זוכר. האנושיות והפשטות הזו היתה ממש מפעימה.

כידוע ר' ניסים היה נוהג לפסוק כמשה מפי הגבורה, מותר או אסור. אני זוכר שבעצמי היה נראה לי לפעמים שקשה לדעת כמה מונח מאחורי זה. אני זוכר שא' מגדולי הפוסקים אמר לי שכל פוסק שצריך לנמק את טעמיו יש לו עבודה קשה ואחריות, אבל ר' ניסים יושב ומשיב כמשה מפי הגבורה. והנה כשיצא חוט שני הראשון העולם הוכה בתדהמה. שם הוא מבאר כל נושא מהסוגיא דרך הראשונים שהשפיעו על ההלכה, ואז מסכם את הפוסקים, כותב הגדרות מדוייקות חדות כתער, ואז מביא לפי זה כל מיני מקרים המתחדשים. ופתאום רואים איך מאחורי כל הפסקים שלו יש מהלך מובנה עמוק ויסודי. ראיתי בספר כל מיני שאלות ששמעתי פעמים רבות איך הוא עונה עליהם, ולא חלמתי שיש לזה יסודות כה מבוססים. ואחר כך שוב ושוב בכל מקצועות התורה.

ניסו להגדיר היום את גודל האבידה. לא רק בענין מה שכבר יצר. זה כבר קיים ב"ה וימשיך בס"ד. אני מסביר לעצמי [כמו שהרגשתי בפטירת הרב אלישיב], יש שאלות פשוטות שכל מו"צ יכול לענות. אם זה לא זמין יענה חבירו. שאלות יותר קשות יביאום שרי העשרות בפני שרי המאות או האלף לפי הצורך. גם מאלו יש הרבה. לא אלמן ישראל. אבל יש שאלות חמורות שגם אבות בתי דין או מורי הוראה מובהקים לא יכולים להכריע. ושאלות אלו הן המה שהיו מובאות לפתחו של ר' ניסים. משמעות הדבר, שמעכשיו יש חלק בתורה ובהוראה שאין לנו אליו גישה. יש שאלות חמורות שתתעוררנה בקרוב ונישאר בלי לדעת. [בהלויית הרב אלישיב ראיינו עוברים ושבים לאיזה כלי תקשורת. שאלו אותי מדוע עצובים. אמרתי להם שזה משום שלשכת הגזית נסגרה היום לתמיד. כך בדיוק ההרגשה היום].

לז.
היראת חטא. מלבד הפרישות שדיברו עליה היום דברים מדהימים. הוא נמנע בשנים האחרונות מלאכול עופות, בגלל שהביצים משונים [שני הצדדים כד, וכדומה] וכנראה חשש להכלאות גנטיות וכדומה. אני יודע שהרבנית כן אכלה עוף. כלומר הוא סבר שזה מותר כמובן ללא ספק. ובכל זאת לעצמו הידר למרות חולשתו.

יהודי אחד סיפר לי בהלוייה ששאל אותו מה עושים בפסח עם שיניים תותבות. הוא אמר לו העולם מיקל. ההוא שאל מה הרב עושה בעצמו. הוא אמר לו אני לא אוכל רותח בפסח.

לח.
על הפיקחות וההבנה בחינוך ובנפש. יום אחד בא אליי בחור אחד שהכרתיו היטב, שקדן וצדיק יסו"ע, ושאל אותי שעשה נדר כך וכך ומחפש פתח להתיר. ניסיתי בכל האופנים ואמר לי שעל הכל חשב בשעת הנדר. והנה הגר"נ עובר. עזבתי את הבחור וניגשתי אל הגר"נ לשאול. הגר"נ הביט בו, ושאל אותי זה השואל? אמרתי שכן. הוא אמר לי זה משהו כפייתי. אסור להיכנס לראש שלו. תגיד לו שאני פסקתי שזה מותר ללא ספק בלי שום התרת נדרים !!

אני זוכר היטב שבליבי חשבתי שעם כל הכבוד לר' ניסים הוא קצת נסחף. אבל לא יצאו ימים מועטים ונתברר שהרב צדק עד מאד. מפני כבוד החיים א"א לפרש עוד.

עוד סיפור נוסף על חכמתו. סיפר לי היום יהודי ת"ח אחד: יום אחד נכנסתי לבית הוראה בצהרים. ישב לידו יהודי פשוט. הרב אומר לי תקשיב מה הוא אומר, אתה מבין? שאלתי את הלה והוא מסביר לי שאשתו "התחילה" עם הרומני, ובא לשאול מה הדין ומה לעשות. הרב אומר לי מה הוא מתכוון. יש בכלל נידון כזה בהלכה? התחלתי לומר לו שיש תוס' בריש כתובות הידוע. הוא אמר אבל אתה פוסק מתוס', אתה לא יודע שו"ע על זה. בקיצור שיחה מוזרה להפליא. הרב אמר לו שהוא יחשוב על הענין ושיבוא עוד יומיים וכו'. אחרי שההוא יצא אמר הגר"נ, ההוא רצה להוציא מפיו מילים שיגרמו לו להיות בכלל שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, ואז לא יהא שום פיתרון להתירו באשתו, ולכן בלבלתי אותו שיהיה טרוד כל הזמן ויתבלבל, ולא יאמר בפה מלא את מה שרצה לומר, כדי שיהא לו פתח של היתר כשניכנס לעובי הקורה.

לט.
סיפור אחרון ברמיזה על מידותיו הטובות. יום א' כתב א' מגדולי הת"ח זצ"ל איזה מכתב בענין שהיה תלוי ועומד בבית דינו של הגר"נ. המשמעות היתה נגד הגר"נ, למרות ששמו לא הוזכר. יהודי א' היה אצל הגרח"ק באותו ערב, והגר"ח אמר לו שכואב לו הפגיעה בכבוד התורה של הגר"נ והוא רוצה להוציא מכתב, ומבקש מהיהודי שייכנס אליו השכם בבוקר עם ר' אלי' מן. השניים נכנסו ר' חיים חשב על נוסח וכתב וחתם. ואמר להם דבר ראשון אחרי התפילה לכו לר' ניסים ותראו לו, כדי למעט מצערו. אחר כך נחשוב איך לפרסם. הם הלכו מיד. ר' ניסים החל לקרוא ומיד אמר חס ושלום. טעות לפרסם. עם הת"ח ההוא אני אסתדר כבר לבד בס"ד. מכתב כזה יפגע מאד בכבוד ההוא ולי לא יוסיף כלום. [במציאות ההיא, ר' ניסים באמת היה מאד זקוק למכתב כזה, והיה כאן ויתור נורא על העזרה כדי לשמור על כבוד הפוגע בו]. כשיצאו במדריגות שאג א' מהם "לית דין בר נש"! הם חזרו לר' חיים ואמרו לו שר' ניסים לא נעים לו פרסום מכתב כזה. ר' חיים אמר אי אפשר לדאוג לכבודו אם זה לא נעים לו, אבל אולי לפחות להדביק צילום ב3 מקוואות...

נוטר הכרמים

טרקטור כתב:לפני מספר שנים שוחחתי עם בנו הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ על גדלותו של אביו זצ"ל, והוא שח לי עובדה מעניינת:
לדבריו - היה יהודי בבני ברק בשם הרב אברהם צבי לייכטמן שהיה ממקורבי הרב מפוניבז', שבהיותו אברך צעיר הכיר את האברך רבי ניסים קרליץ ועודד ודרבן אותו ללמוד הלכה למעשה, ואף קבע איתו חברותא שנשתמרה לאורך שנים רבות ללימוד שו"ע על הסדר.
לאחר תקופה כשכבר פקע שמו של רבינו זצ"ל, היה הרב לייכטמן הנ"ל מתאבק בעפר רבינו והחשיב את רבינו לרבו המובהק.

זכיתי לשבת לצד הרב לייכטמן בתפילות בישיבת פוניבז'. היה יהודי מסודר ועקבי, ומעורב במשך שנים בהנהלת ישיבת פוניבז'. החברותא ביניהם היתה ידועה בזמנו, וצויינה גם בהלויית הרב לייכטמן.
מעניין שעוד לא ציינו את הסיפור הידוע שהיה עם חותנו ר' הרש קופשיץ והחזו"א.

אש משמים

.השוחט כתב:כז.
בענייני חינוך.
בתחילת דרכי כמחנך התייעצתי עמו הרבה על חינוך.
פעם אחת שאלתי משהו והתבטאתי בתוך הדברים על התלמידים "הרי הם לא ילדים" !
הוא תפס בידי ואמר לי בניגון "הם כן ילדים" !
ברגע אחד השתנה לי כל המבט לתמיד !
אמרתי לו פעם אחרי כמה שנים שמאז ירדו לי רוב השאלות. הוא חייך והסכים שזה מוריד הרבה שאלות.

על איזה גיל אמר כך?

ישר כח על אריכות הדברים. כמובן שאף אני נהנה מאוד מקריאת דבריך וממתין להמשך..

גיזונטע קאפ

דומני שלא עמדו על הנקודה, שהוא העמיד דורות של רבנים מורי הוראה, מסתבר שרוב מורי ההוראה בציבור הליטאי הם תלמידיו ותלמידי תלמידיו

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ד' אוקטובר 23, 2019 12:04 am

להרב אש משמים. על גיל 14/15.

להרב גיזונטע. כתבו על כך. אף אני כתבתי מיד בהתחלה שרוב מנין ובנין של המוצים וכו'.
ובעיתונים זה מרכז הכתיבה.

תם מה הוא אומר

אפשר אולי להעלות העיתונים של היום?

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ד' אוקטובר 23, 2019 12:22 am

נדמה לי שעיקר הנקודה כל העוסק בתורה לשמה זוכה וכו'

ויש לו כמה פסקי הלכה בזה,
שקביעות עתים ( או''ח סימן רל''ח) לא יוצאים בשעות שמקבלים עליהם ממון ( בכולל)
שהלכה שנאמרה על הליכה לדבר מצוה, נאמרו על הממהר ללכת ללמוד, ולא לממהר לקבל ממון על שמגיע בזמן ללמוד.

תודה לרב ''השוחט'' ולרב יואל שילה על דבריהם.

מודה ומהלל

מודה ומהלל

מודה ומהלל

עם הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל בעל "שבט הלוי".

מודה ומהלל

מחולת המחנים

נוטר הכרמים כתב:מעניין שעוד לא ציינו את הסיפור הידוע שהיה עם חותנו ר' הרש קופשיץ והחזו"א.

וכך היה מעשה, תקופה אחרי חתונתו עם בתו של רבי צבי הירש קופשיץ, באו בני המשפחה בטענה לחזון איש, יושבים אנו בשולחן, אשר בו מסובים הבנים ת"ח גדולים ומפורסמים (רבי אברהם ורבי משה זצ"ל, ויבדל"א רבי יוסף חיים, רבי ישראל אהרן, והצעירים, רבי נתן ורבי יעקב), וכמובן מדברים בדברי תורה, וכולם אומרים את שיש להם לומר, ורק רבי נסים יושב בצד עם חיוכו השקט והמפורסם ושותק, ומדוע אינו פותח את פיו בחכמה, אמר להם החזו"א: מה לעשות, זו בעיה משפחתית אצלנו.. (כשכוונתו שכולם צנועים וענווים ואינם מפרסמים את חכמתם).

אגב, באחד מגליונות החומה הופיעה מודעה ובה מודיע הסב רבי שמואל הלל שיינקר על הולדת נכדו בן לרבי נסים קרליץ חתן חתנו רבי הירש קופשיץ, וכמדומני שהוא אף מזמין לשמחת הברית.

גיזונטע קאפ

.השוחט כתב:להרב אש משמים. על גיל 14/15.

להרב גיזונטע. כתבו על כך. אף אני כתבתי מיד בהתחלה שרוב מנין ובנין של המוצים וכו'.
ובעיתונים זה מרכז הכתיבה.

התכוונתי למספידים

מ,א,ור · הודעהעל ידי **מ,א,ור** » ד' אוקטובר 23, 2019 2:02 am

חיים שאול כתב:
עובדיה חן כתב:היה אחד שמינו אותו לתפקיד אחראי בהלכה שהיה קשור לרבי ניסים, ואז הוא פנה איליו ואמר לו שהוא נורא מפחד וירא הוראה ,אמר לו רבי ניסים :אנחנו מאוד אוהבים אנשים מפחדים ירא הוראה.

לפני שתלמידו הגדול הגרש"צ רוזנבלט שליט"א החל להורות הוא ניסה להתחמק שהוא לא יודע וכו׳ ומרן ז"ל אמר - כזה אנחנו צריכים, רב שלא יודע

לפי השמועה שאלו הגר"נ האם בדברים שאינך יודע תוכל לומר איני יודע ? א"כ זהו רב שאנו צריכים,

חיים שאול

אולי, אבל אני כתבתי כמו ששמעתי פעם

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ד' אוקטובר 23, 2019 8:18 am

מ,א,ור כתב:
חיים שאול כתב:
עובדיה חן כתב:היה אחד שמינו אותו לתפקיד אחראי בהלכה שהיה קשור לרבי ניסים, ואז הוא פנה איליו ואמר לו שהוא נורא מפחד וירא הוראה ,אמר לו רבי ניסים :אנחנו מאוד אוהבים אנשים מפחדים ירא הוראה.

לפני שתלמידו הגדול הגרש"צ רוזנבלט שליט"א החל להורות הוא ניסה להתחמק שהוא לא יודע וכו׳ ומרן ז"ל אמר - כזה אנחנו צריכים, רב שלא יודע

לפי השמועה שאלו הגר"נ האם בדברים שאינך יודע תוכל לומר איני יודע ? א"כ זהו רב שאנו צריכים,

גם אני שמעתי מאחד מתלמידיו שביקש ממנו סמיכה, ואמר לו שמוכן לתת לו לפי שמכיר בו שעל מה שאינו יודע יאמר שאינו יודע (ולמעשה נתן לו סמיכה בע"פ).

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ד' אוקטובר 23, 2019 9:32 am

מחולת המחנים כתב:אגב, באחד מגליונות החומה הופיעה מודעה ובה מודיע הסב רבי שמואל הלל שיינקר על הולדת נכדו בן לרבי נסים קרליץ חתן חתנו רבי הירש קופשיץ, וכמדומני שהוא אף מזמין לשמחת הברית.

ההזמנה לברית של אבי הבן:

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ד' אוקטובר 23, 2019 10:17 am

אני מצרף כאן את כל הדברים שנכתבו לעיל מקובצים יחדיו.

ומכאן ואילך, ארשום כאן מדי פעם בלי נדר.

מ.
היתה תקופה שיהודי אחד יקר היה לוקח אותי עמו בימי ששי הארוכים של הקיץ לבתי חולים לבריאות הנפש, לשיר ולנגן עם החולים, להחלימם ולרפאותם על ידי השמחה. הגיעו שלושת השבועות, וניגשתי לשאול את הרב כדת מה לעשות. הוא השיב לי בתקיפות [הרגשתי שהוא מתאמץ לשוות לקולו נעימה של נזיפה על עצם השאלה, שאבין שזה בכלל השואל מגונה, שלא תהיה הסכמה מצידו שהיתה כאן באמת שאלה]: אצל אנשים כאלו, שהנגינה להם היא ממש עצם רפואתם, יש בכלל שאלה? בוודאי מצוה גדולה לנגן אצלם גם בתשעת הימים, ואולי אף בת"ב עצמו אם זה לא מסתדר לפני או אחרי.

אגב. היתה לי הזכות פעם אחת לנגן אצלו בבית בפורים שחל בערב שבת. א' הנכדים ביקשני לכך. הרב מאד נהנה, אבל באיזשהו שלב אמר, ערב שבת היום וצריך מעט להזדרז. ושוב פעם אחת נתבקשתי על ידי המשפחה לפני שנתיים בערך בחול המועד סוכות לנגן אחרי מעריב שבאכסנייתו אצל בנו ר' מרדכי שליט"א. וכבר לא דיבר כלום, אבל ממש ראו על פניו את ההתרגשות מהמילים של השירים, וזלגו עיניו דמעות התרגשות.

מא.
ראיתי באיזה ספר בשם פוסק חשוב מהדור הקודם, שאם לובש ט"ק אחרת אחרי המקוה בע"ש, אין לברך עליה, מכיון שזה כבר קרוב לערב וכדומה. התפלאתי על זה ושאלתיו, וענה לי שחייבים לברך. שבתי ושאלתי אם אני לובש ממש קרוב להדלקת הנרות מה הדין. אמר לי אפילו חמש דקות לפני השקיעה צריך לברך.

מב.
שמעתי בבית האבל את ר' ראובן דויטש מספר שסיפר לו ר' נחום קוק זצ"ל שהיה נוכח בדין תורה אצל הרב, והיה שם טוען רבני ידוע שדיבר בצורה מאד בוטה. אחר כך הוא שאל את הרב האם אינו חייב להגיב כששומע דיבורים כאלו. הרב אמר לו: כשהציעו לי את הרבנות בהליגמן בשנת תשי"ט, סירבתי, קראו לי אל הסטייפלר ושאלני מדוע אני מסרב, ואמרתי לו שכאיש פרטי אני יכול לשתוק, אבל כרב אהיה חייב להגיב על כל דבר ואינני רוצה להשתעבד לכך. אמר לי הסטייפלר שגם רב אינו חייב להגיב, וברוב המקרים אף עדיף שלא להגיב. על סמך זה סברתי וקיבלתי.

והנה בשבת הראשונה קוראים לי לעלות לתורה ואומרים יעמוד ר' ניסים, ונתעוררתי להגיב שיש לי עוד שני שמות, אבל תפסתי את עצמי, שאם אצטייר כאדם מגיב הרי יצפו ממני להגיב על כל דבר, שזה הרי אינני רוצה, על כן לא הגבתי גם על זה, ועד היום אני נקרא שם ר' ניסים... [א.ה. עד שגדלו בני אחיו שהתפללו שם והעמידו דברים על דיוקם].

בשולי הדברים, מסתבר שהרב קצת האריך עמו שלא כדרכו, לא רק בגלל לפייסו, אלא משום שר' נחום בעצמו כרב, ראוי לו לדעת ידיעה נכבדה זו.

מג.
שמעתי בבית האבל מעד ראייה. בחור אחד התארח אצלו ושאל אותו מדוע אינו אומר שלום עליכם. הרב אמר לו כי אני לא אומר. באמצע הסעודה הבחור שב ושאל האם אצל החזו"א אמרו שלום עליכם. הרב אמר לו, לא אמרו, והאורחים גם לא שאלו על כך...

היו שרים אצלו רק פיוט קה רבון, בניגון שירושה היה אצלו מבית חמיו ר' הערש קופשיץ זצ"ל. אבל לפעמים האורחים שאלו אם אפשר לשיר עוד זמירות ואמר שאפשר. [מן הסתם לגבי שלום עליכם באמת נמנעו, דומיא דמה שעוררו על הפיוט מכניסי רחמים, ואין כאן מקומו].

מד.
כאמור כבר סוכתו היתה בחצר. בבית היתה סוכה מאד קטנה, למיטה אחת. היתה אפשרות להרחיב בקלות. הרב לא הסכים כל השנים, מפני נזקי שכנים. אמרו לו שהשכנים מסכימים, הוא אמר יתכן שזה רק מפני כבודי ואין זה בלב שלם. רק בשנים האחרונות לאחר שהסתובבו אצל כל השכנים, ושבו ואמרו לו שביררו היטב אצל כל אחד ואחד, וכולם אמרו שהיו מאשרים זאת גם לכל שכן אחר, נחה דעתו, והספיק להשתמש בסוכה המורחבת רק שנתיים.

מה.
סיפר חתנו [ממלא מקומו ברבנות השכונה] הג"ר מנדל לובין שמעולם לא העיר לו כלום. חוץ מפעם אחת ויחידה שהוא זוכר. היתה שמחה משפחתית, עליה לתורה, וזה נקבע במנין בזמן השני, ודיברו בליל שבת מי יילך להתפלל שם וכו', ואמר לו הרב "אתה לא הולך לשם" !

ידוע שחלק מתלמידי החזו"א סבורים שדעת החזו"א היתה מדינא כהגר"א בזה, ויש כמה עובדות בענין זה שכך מראות לכאורה, ואעפ"כ רבינו היה נחרץ ביותר בדעתו שבספק דאורייתא כזה אין זו הדרך בשום פנים ואופן להקל, ובפרט לקבוע כך ברבים.

מו.
כבר סיפרתי לעיל איך שב"ג הגראי"ש [מח"ס מנח"א] היה לו הרבה משא ומתן בהלכה עם רבינו בעת כתיבת חוט שני על ריבית. בזכרוני שהרב שאל אותו פעם על מקרה מצוי שיש בו שאלה של ריבית, מה אביך מורה בזה, הגראי"ש התפלא מאד, הרי אבי לא עוסק כלל בהוראה אלא בלימוד עם צעירים ולעולם אינו מורה כלום, הרב אמר לו אני באמת מתפלא על כך, שהרי אני זוכרו מהכולל כאברך צעיר אחר נישואיו, לומד את הסוגיות בדרך הנכונה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ומדוע באמת שלא יורה?

מז.
שמעתי בבית האבל את הר"ר דויטש [שעוסק הרבה בענייני שלום בית והמסתעף] מספר, זוג אחד עמד בפני פירוד. האשה טענה שהבעל לא בריא בנפשו רח"ל. הרב ביקש שיביאו אליו את הבעל. אמרו לו שהבעל הוא אדם שבקושי מדבר, ומסתבר שבפני הרב לא יוכל לדבר בכלל. הרב אמר אם יהא צורך אדבר עמו פעמיים, ובפעם השניה כבר יהא רגיל עמי. למעשה, לא היה צורך בפעם שניה. אחרי שיחה אחת עמו אמר הרב שאין לו שום חולי נפשי ח"ו, הוא רק סובל מחרדות ואפשר לטפל בזה בקלות. בהדרכת הרב הענין טופל, ובני הזוג כבר מאושרים יחדיו מאז כמה עשרות שנים.

מח.
בא לנחם תלמיד של רבינו בשם הג"ר אשר וייספיש [שכתב ספר בהל' נדה "שאלת אשר" על פי חוט שני]. ואביו נפטר בימים שאחר סוכות, ובא הרב לנחמו, ואמר לו שיש צדיקים שזוכים להסתלק אחר יום הכיפורים, כאמור בגמ' שזה סימן יפה שנתכפרו עוונותיו, אלא שנותנים להם במתנה את סוכות או חלק ממנו. וציין שכך אירע עם הגר"א שנפטר בחוהמ"ס, והחת"ס שנפטר בכ"ה תשרי, והזכיר את זקינו הג"ר שאול קוברינער שנפטר בימים אלו. וזכה רבינו שנתקיים דבר זה גם אצלו.

מט.
אע"פ שאני נמנע מלכתוב דברים מהפן הציבורי, ובכל זאת אביא דבר שאמר לי א' מחשובי עסקני הציבור בעירנו, ואני ג"כ מסכים לזה מאד.

העסקן הנ"ל אמר לי שהפריע לו מאד שלא עלתה כלל בהספדים נקודה אחת חשובה ביותר. שרבינו היה האיש, שלכל הפחות לגבי בני ברק, הוא היה ה"גברא דמיסתפינא מיניה". החל מרבני העיר הגדולים, וכלה באחרון העסקנים ואישי הציבור. עצם נוכחותו של רבינו בעיר, והידיעה שאם תהיה פירצה הוא לא ישתוק, מנעה מראש כל נסיון לפרוץ גדרים. כולם ידעו שהעולם לא הפקר.

והמתבונן בדבר ישוב ויראה את החידוש הגדול והנורא שנתחדש בבית מדרשו של רבינו, שהקול העוצמתי ביותר, הוא הקול ששותק בדרך כלל. לא ברעש ה' כי אם בקול דממה דקה. זה ששותק כששומע את בזיונו הפרטי, זה ששותק ומוותר כל עוד זה לא נוגע לכבוד שמים, אזי כשקולו נשמע, או אפילו רק חוששים שיישמע, קולו זה הולך מסוף העולם ועד סופו באין אומר ואין דברים. [קטונתי מלומר בשער כמה יסוד זה חשוב להפנים אותו בדור הקולני והרעשני שלנו, ותן לחכם ויחכם עוד].

נ.
זה הזכיר לי עוד עובדה נוראה. בנערותי, דומני בשנת תשל"ה, השתתפתי באיזה נופש מטעם צא"י, שנערך בכפר שדה חמד. הסוכריה הגדולה של כל הקייטנה הזו, היה טיול לאילת ביום האחרון. זה מה שמשך רבים מלכתחילה, וזה מה שגרם לחניכים להתנהג כראוי וכו'.

והנה בלילה האחרון לפני הטיול הגדול והנחשק, בשעה מאד מאוחרת, עוברת הרינה במחנה שהטיול מתבטל. [מסתמא היה אחר קטן במקומו]. אמרו שהרב קרליץ שמע על כך מבנו שגם היה שם [מן הסתם היה זה הג"ר שמואל הלל] ומיד הוא התקשר להנהלת צא"י ומחה על כך שעושים טיול לחו"ל. אני זוכר שהרבה, אולי רוב הילדים, לא שמעו עליו כלל. מי זה הרב הזה שבטלפון אחד מרעיש ממלכות. אני כילד בני ברקי מעודכן, כן ידעתי במי המדובר, ובכל זאת התפעלתי, הוא היה אז בערך בן חמישים. כמה אנשים בעולם בני חמישים, יש להם כח שיהיו דבריהם נשמעים בצורה כזו.

נא.
שמעתי מב"ג הגראי"ש שבכותבו את ספרו מנח"א על נדה, דן באיזו הלכה [אי גשר בשיניים לתקופה ארוכה הוי חציצה] ויצא לו להתיר והסכים לו רבינו, והביא זאת בספרו. א' המיוחד מתלמידי רבינו סבר שאין נכון לקבוע זאת בספר בשמו. הביאו לפני רבינו את הדברים הכתובים, ולאחר שעיין היטב בכל הסעיף ההוא עם ההערה שמסבירה באר היטב את מוצא הדברים, אמר שמחבר שמברר היטב דברים וכך יוצא לו, עליו להביא הכל ויכול לצרף גם בשמו. וסיים ואמר "אע"פ שאני עצמי לא הייתי קובע היתר זה בספרי".

[אולי זו הזדמנות להביא כאן דבר נורא בענין זה אע"פ שזה לא קשור לרבינו. בימי האבל על מו"ח הגרר"י וסרמן זצ"ל, נכנס הגרח"ק שליט"א לנחם, וסיפר שראה במו עיניו איך שהרב וסרמן שואל את החזו"א שלומד עכשיו נדה וכשמסכם לעצמו את הדינים העולים, יוצא לו לפעמים דלא כהנו"כ בשו"ע, איך יעשה למעשה. וענה לו החזו"א אם למדת היטב את הסוגיא והראשונים ועמלת עליה במתינות, תעשה לעצמך כמו שיצא לך. הגרח"ק שיבח את הנפטר באומרו שכמובן לא לכל אחד היה החזו"א אומר זאת.

לאחר שיצא הגרח"ק קם רב אחד שהיה נוכח שם ואמר בקול גדול שהוא חושב שכל מי ששמע את דברי הגר"ח צריך להיזהר מלספרו, מאחר שדעת לנבון יקל איזה מכשול יכול לצאת מזה.

לאחר רגע נכנס ובא מרן הגרמי"ל זצ"ל. רצו הנוכחים לראות איך הוא מתייחס לזה, וסיפרו לו את דברי הגרח"ק. הוא התהרהר לעצמו כמה רגעים, ואמר: אוי איך שזה מזכיר את הזמנים הגדולים בצילו של מרן החזו"א, הלוא זה כל כך החזון איש, למדת, עם ראשונים, חישבנת היטב, חשבת הרבה, אז תעשה כמו שיצא לך!. והוא משך כל מילה בנעימות ומתיקות מיוחדים בהתרפקות על זכרון החזו"א ודרכו.

אכן. בשולי הדברים יש לציין, שזה באמת לא מיועד לכל אחד שיחליט על עצמו שהוא ראוי לכך, וצריך לקבל על כך את הסכמת רבותיו].

נב.
סיפר לי ת"ח א' שהביא לפניו את ספרו. רבינו אמר לו בזה הלשון: "אני מבקש ממך דבר אחד, אל תתפעל לא מהמשבחים מאד של הספר ולא מהמבקרים מאד של הספר".

נג.
הכתירו רב לקהילה. רבינו ביקש שההכתרה תהיה בביתו. אחר כך הוא ביאר למקורביו, שהוא יודע שיש כאלו שמתנגדים לרב ההוא מסיבות לא נכונות, ועלולים לומר דברים גם בשמו, ולכן הוא רצה שזה יהא בביתו, שזה דבר שלא יוכלו להכחיש.

ראה להלן בעמוד 3 קובץ מעודכן עם תיקונים והוספות רבות.

חיים שאול

הספר מתחיל לקרום עור וגידים...
נקווה שלא יהיו חבלי לידה ארוכים מידי..

חיים שאול

הוראה מעניינת
הג"ר יואל פרידמן שליט"א בלוויית מרן הרב שך ישב שבעה ורבינו ז"ל אמר שכל בני ברק נחשב ללויה והם רק ירדו מהבית לחצר להשתתף בלויה

חיים שאול

למי שביקש

חכמת המשפט

.השוחט כתב:אני מצרף כאן את כל הדברים שנכתבו לעיל מקובצים יחדיו.

ומכאן ואילך, ארשום כאן מדי פעם בלי נדר.

א.
היתה תקופה שיהודי אחד יקר היה לוקח אותי עמו בימי ששי הארוכים של הקיץ לבתי חולים לבריאות הנפש, לשיר ולנגן עם החולים, להחלימם ולרפאותם על ידי השמחה. הגיעו שלושת השבועות, וניגשתי לשאול את הרב כדת מה לעשות. הוא השיב לי בתקיפות [הרגשתי שהוא מתאמץ לשוות לקולו נעימה של נזיפה על עצם השאלה, שאבין שזה בכלל השואל מגונה, שלא תהיה הסכמה מצידו שהיתה כאן באמת שאלה]: אצל אנשים כאלו, שהנגינה להם היא ממש עצם רפואתם, יש בכלל שאלה? בוודאי מצוה גדולה לנגן אצלם גם בתשעת הימים, ואולי אף בת"ב עצמו אם זה לא מסתדר לפני או אחרי.

אגב. היתה לי הזכות פעם אחת לנגן אצלו בבית בפורים שחל בערב שבת. א' הנכדים ביקשני לכך. הרב מאד נהנה, אבל באיזשהו שלב אמר, ערב שבת היום וצריך מעט להזדרז. ושוב פעם אחת נתבקשתי על ידי המשפחה לפני שנתיים בערך בחול המועד סוכות לנגן אחרי מעריב שבאכסנייתו אצל בנו ר' מרדכי שליט"א. וכבר לא דיבר כלום, אבל ממש ראו על פניו את ההתרגשות מהמילים של השירים, וזלגו עיניו דמעות התרגשות.

ייש''כ על הדברים המופלאים.
האם יש אישור להעביר ולהפיץ את הקובץ המצורף?

מאיר נפתלי

.השוחט כתב:אני מצרף כאן את כל הדברים שנכתבו לעיל מקובצים יחדיו.

ומכאן ואילך, ארשום כאן מדי פעם בלי נדר.

א.
היתה תקופה שיהודי אחד יקר היה לוקח אותי עמו בימי ששי הארוכים של הקיץ לבתי חולים לבריאות הנפש, לשיר ולנגן עם החולים, להחלימם ולרפאותם על ידי השמחה. הגיעו שלושת השבועות, וניגשתי לשאול את הרב כדת מה לעשות. הוא השיב לי בתקיפות [הרגשתי שהוא מתאמץ לשוות לקולו נעימה של נזיפה על עצם השאלה, שאבין שזה בכלל השואל מגונה, שלא תהיה הסכמה מצידו שהיתה כאן באמת שאלה]: אצל אנשים כאלו, שהנגינה להם היא ממש עצם רפואתם, יש בכלל שאלה? בוודאי מצוה גדולה לנגן אצלם גם בתשעת הימים, ואולי אף בת"ב עצמו אם זה לא מסתדר לפני או אחרי.

מדהים ההבנה שלו באנשים שסובלים מבעיות נפשיות או כפייתיות וכדו׳, שרואים זאת מכמה וכמה סיפורים שסיפרו, ובכלל זה מסיפורי הרב השוחט, ותשובותיו הברורות והבריאות בעניין אנשים אלו, וכמו כן מה שנזהר לא להיות כאותם שעושים פרומקייט לא במקום ועוברים על ׳ואשר הקלת החמרתי׳. משיב נפש.

טרקטור · הודעהעל ידי **טרקטור** » ד' אוקטובר 23, 2019 12:48 pm

יתכן ותמונה זו פורסמה כבר בפורום כאן, בכל מקרה, מצרף שוב.
תמונת מחזור בישיבת תפארת ציון משנת ת"ש
בין התלמידים, הגר"ח גריינמן זצ"ל, הגר"נ קרליץ זצ"ל, ולהבחל"ח הגר"ח קנייבסקי שליט"א

זיסקינד · הודעהעל ידי **זיסקינד** » ד' אוקטובר 23, 2019 2:14 pm

הגר"נ קרליץ ז"ל בשמחה משפחתית בכפר חב"ד לפני כארבעים שנה - יושב לצד דודו הרה"ג ר' יוסף דב קסטל ז"ל.

: רבי ניסים בכפר חבד.jpg (279.7 KiB) נצפה 12288 פעמים

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ד' אוקטובר 23, 2019 3:34 pm

טרקטור כתב:יתכן ותמונה זו פורסמה כבר בפורום כאן, בכל מקרה, מצרף שוב.
תמונת מחזור בישיבת תפארת ציון משנת ת"ש
בין התלמידים, הגר"ח גריינמן זצ"ל, הגר"נ קרליץ זצ"ל, ולהבחל"ח הגר"ח קנייבסקי שליט"א

ישר כח,

חיים שאול

תמונות מחיי רבינו

חיים שאול

אשכביה דרבי

עובדיה חן

ד"א בהמודיע ביום הלויה כתבו שאביו היה רבי מאיר רבה של הליגמן ורבה של פא"י כפי הנראה ערבבו שני רבי מאיר,רבי מאיר נחום ורבי מאיר רגיל.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ד' אוקטובר 23, 2019 5:14 pm

חכמת המשפט כתב:
.השוחט כתב:אני מצרף כאן את כל הדברים שנכתבו לעיל מקובצים יחדיו.

ומכאן ואילך, ארשום כאן מדי פעם בלי נדר.

א.
היתה תקופה שיהודי אחד יקר היה לוקח אותי עמו בימי ששי הארוכים של הקיץ לבתי חולים לבריאות הנפש, לשיר ולנגן עם החולים, להחלימם ולרפאותם על ידי השמחה. הגיעו שלושת השבועות, וניגשתי לשאול את הרב כדת מה לעשות. הוא השיב לי בתקיפות [הרגשתי שהוא מתאמץ לשוות לקולו נעימה של נזיפה על עצם השאלה, שאבין שזה בכלל השואל מגונה, שלא תהיה הסכמה מצידו שהיתה כאן באמת שאלה]: אצל אנשים כאלו, שהנגינה להם היא ממש עצם רפואתם, יש בכלל שאלה? בוודאי מצוה גדולה לנגן אצלם גם בתשעת הימים, ואולי אף בת"ב עצמו אם זה לא מסתדר לפני או אחרי.

אגב. היתה לי הזכות פעם אחת לנגן אצלו בבית בפורים שחל בערב שבת. א' הנכדים ביקשני לכך. הרב מאד נהנה, אבל באיזשהו שלב אמר, ערב שבת היום וצריך מעט להזדרז. ושוב פעם אחת נתבקשתי על ידי המשפחה לפני שנתיים בערך בחול המועד סוכות לנגן אחרי מעריב שבאכסנייתו אצל בנו ר' מרדכי שליט"א. וכבר לא דיבר כלום, אבל ממש ראו על פניו את ההתרגשות מהמילים של השירים, וזלגו עיניו דמעות התרגשות.

ייש''כ על הדברים המופלאים.
האם יש אישור להעביר ולהפיץ את הקובץ המצורף?

אפשר להפיץ. רק להדגיש שעל הוראות הלכתיות אין שום אחריות בלי אישור של מורה הוראה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' אוקטובר 23, 2019 5:49 pm

זיסקינד כתב:הגר"נ קרליץ ז"ל בשמחה משפחתית בכפר חב"ד לפני כארבעים שנה - יושב לצד דודו הרה"ג ר' יוסף דב קסטל ז"ל.
רבי ניסים בכפר חבד.jpg

מימין, המשפיע/גיח הרב מנחם מנדל פוטרפס.

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ד' אוקטובר 23, 2019 8:16 pm

באיזה שם משפחה הוא נולד, ובאיזה נסיבות החליפוה

בברכה המשולשת

דודי צח כתב:באיזה שם משפחה הוא נולד, ובאיזה נסיבות החליפוה

https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7% ... 7%99%D7%A5
(הערך על אביו זצ"ל במכלול)

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ד' אוקטובר 23, 2019 8:42 pm

אילו כל אחד מהמכירים היה רושם כמה עובדות ממקור ראשון, היה מצטבר ספר מופת.
דומני שכדאי לכל אחד להתאמץ מעט לתרום את חלקו.
קיבלתי כמה עובדות מאברך החפץ בעילום שמו וזכרו.

ואלו הן.

א.
פעם כל היושבים אצל הרב ניסים בבית ההוראה פרצו בצחוק, כולל הרב זצ''ל, וכך היה מעשה.

רציתי לנסוע לר''ה לאומן, ולצורך הצבא הייתי צריך אישור מהכולל,
ואמרו במשרד: עד היום לא נסעו מהכולל לכך, ולא יאמינו בצבא לכך.
הלכתי לבית הגר''נ בצהריים, (ואמרתי וכו'), ואמרתי שכתוב ב"כוכבי אור" שצריך לנסוע לאומן.
שאלו איזה כוכבי אור, ואמרתי רבי יצחק בלאזר, שמבאר כבני מרון, א, המקדימים בתשובה (מעלות בית מרון),
(ב. צדיקים - בני אימרנא חזקים, ג. דרכי ה' - חיילות בית דוד).
וכאן [באומן] קיבלתי [כך כתוב בספרי ברסלב] שעוברים מיד בלילה הראשון, ולכן כדאי לנסוע.

כולם צחקו, (הרבנים בקול, והגר''נ התאמץ לא לצחוק כ''כ),
והגר''נ אמר שהספר שכתב שעוברים שם בלילה הראשון, איננו מוסמך.

ובכל זאת, למחרת קבלתי אישור, בתוספת השתדלות של ת"ח אחד שביקש עבורי.

ב.
זכור לי שבהלויית הרבנית איידלשטיין אשת ידידו הגר"י זצ"ל בחנוכה תשסט, הספיד כך (כדרכו לכלול הכל בקיצור):
אין מספידין בחנוכה, אבל אשת חבר בפני' מותר,
הרבה כאן רוצים לשמוע אותי, והרבה מעוניינים שאסיים, לכן אסיים...

ג.
משמועות כולל חזון איש, אולי צריך בדיקה.
לפני כעשרים שנה (תשסא כנראה) מכרו דירה של הכולל. אמר הגר''נ שהוא אינו שומר כסף, וחילק לכל אברך תוספת של אלפי ש''ח.

ד.
הגר"נ נזהר תמיד לצאת שלא מהפתח שנכנס בו.

ה.
כעת מתקיימת מהשמים ההלכה - אב''ד שמת כל בתי מדרשות שבעיר בטלים. שהרי יעברו שבעה ימים של בין הזמנים עד כ''ט תשרי.

ו.
ת"ח א' זצ''ל סיפר שהרב שך פסק שמכיון שטובת העיר בני ברק שיתרפא הגר''נ קרליץ, לכן יש ליתן לזה מקופת העיר, כלומר מקופת העירייה.
(ואולי הסכים לזה הגרי''ש אלישיב במכתב ''כתבוני לדורות'').

ז.
בשיעור בכולל לענין טבילה, שלא תהיה מהומה לביתה,
אמר שאם אין לו חברותא בסדר ב', ילך אז לביתו להרגיע את הילדים, ובסדר ג', אף אם יש חברותא, ילך לביתו.

ח.
מסרו שהרב אמר: כסף זה דבר טוב, שהרי הרבה דברים טובים אפשר לעשות איתו, אבל לא כדאי לעבוד עליו.

ט.
עוד מסרו בשמו לגבי הגמרא בשבת כ''ה איזהו עשיר וכו', יש שם ארבעה תנאים שכל אחד אמר על משהו אחר שזהו עשיר, [לר"מ שיש לו נחת רוח בעשרו, לר"ט שיש לו מאה כרמים וכו', לר"ע שיש לו אשה נאה במעשים, לר' יוסי שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו], הסביר הרב זצ''ל שכל אחד מצא במצב שלו עשירות. כלומר שכל אחד היה לו את הדבר שהזכיר, והכיר בטובת הבורא עמו, ואמר שמי שיש לו דבר זה הריהו עשיר.

{א' הלומדים כאן ציין: ראה חוט שני שבת א-ב עמ' ל"ד (הספד על הגרא"מ שך) מש"כ על זה].

חיים שאול

כמדומני שבתחילה מרן הרב שך לחץ עליו לקבל על עצמו את הקמת מערכת הכשרות החדשה שרצה להקים, ואולי אף הי׳ תקופה שהתקיימה שחיטה על פי הוראותיו, יקומו היודעים ויספרו
---
שבועיים לפני שנכנס לביה"ח ממנו לא התאושש הייתי אצלו במנחה בשבת וכמובן הי׳ חלש מאד (כשכל מי שביקש ברכה וכו׳ הוא ישב ושתק זמן קצת ארוך עד שהוציא מילים מפיו, וכמובן בירך כל א׳ בברכה מיוחדת ואישית כרצונו, ואף התעניין אצל ב׳ ילדי כיתה ח׳ שביקשו ברכה למבחנים לישיבות - לאיפה הם הולכים להיבחן, כמובן שהם מרוב בושה לא העיזו לפצות את הפה...) וראיתי שהתאמץ מאד לעמוד בקדושא דסידרא ובהוצאת הס"ת ובשמו"ע עד מודים (כמדו׳) שאז קרס על כסאו באפיסת כוחות (איני זוכר מה עשה בקדיש)
---
בשנים האחרונות שלא זכינו שיכל להזיז כמעט גופו, (יש שחושבים שהי׳ משותק אבל בעיני ראיתיו מזיז ראשו לכיוונים שונים לראות מי מדבר אליו כרגע ואף הי׳ חותם בידיו ממש על המכתבים), עלה תלמידו הגרש"צ רוזנבלט שליט"א להזמינו להכנסת ספר תורה לקהילתו, ובאמצע החל רבינו ז"ל להתנשף בבכי ממש, ולאחמ"כ אמר הגרש"צ שלדעתו מרן מתרגש נורא לפגוש את האנשים הקרובים אליו והוא לא יכול לדבר עמם ולכך הוא מצטער מאד מזה (הי, שם דיון למה הוא בכה וכמדו׳ שזה אמר הגרש"צ)
---
מרגש הי׳ לראות את מרן הגראי"ל זצ"ל נעמד דקות ארוכות באחרית ימיו לכבודו של רבינו במעמד הגדול של ׳ארחות תורה׳, ומרן הגר"י אדלשטיין זצ"ל תופס את ידיו ומנענעם בהתלהבות עצומה
---
לא הכל הם מעשים שיש בהם מוסר השכל אבל זה מה שעולה כעת בזכרוני

משלי שועלים

לתשומת לב המעתיקים

.השוחט כתב:וכך היה מעשה. [ראוי שלא להעתיק את הסיפור הזה ברבים. מישהו יבין שבו מדובר].

חכמת המשפט כתב:האם יש אישור להעביר ולהפיץ את הקובץ המצורף?

.השוחט כתב:אפשר להפיץ. רק להדגיש שעל הוראות הלכתיות אין שום אחריות בלי אישור של מורה הוראה.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר