הגאון רבי דוד פיינשטיין זצ"ל

[חולין]

כבחור בן ארץ ישראל שנזדמן לתפילת מנחה ביום חול לישיבת תפארת ירושלים, במטרה לקבל את ברכתו של האי גאון וצדיק זכרונו לברכה, נחקקה בזכרוני אותה הפשטות שדיברו עליה כולם. אך מעבר לכך, ה'זקן ויושב בישיבה', שהיה כבר אז בעיני חידוש, ראש ישיבה היושב במרכז בית המדרש, שלא היה מלא במיוחד, ועוסק בתורה ממש כבחור בישיבה שווה בין שווים. זכר צדיק לברכה.

[זאב ערבות]

כתבה באנגלית המתפרסמת בבלוג הספרים של אחד התלמידים, ר' יונתן בוירין שהיה משתתף בשיעור ובו הוא מדסקס את דרך הלימוד של הגר"ד
https://seforimblog.com/2020/11/some-me ... -a-hesped/
הדברים לקוחים מספר שפרסם באנגלית על הישיבה ובו הרבה ידיעות
Yeshiva Days: Learning on the Lower East Side

[מגופת חבית]

בקשת המשפחה: לכל מי שיש סיפורים או דברי תורה או פסקים ממורנו זצ''ל נא לשלוח ל[email protected]

[יוסף חיים אוהב ציון]

https://www.kolhalashon.com/PDF/Shiurim ... 3966583683

[אראל]

ידידינו הרב ה'נוטר' העלה כאן פרפר מתורתו
viewtopic.php?f=50&t=46374#p557332

[לבי במערב]

כפי שנכתב לעיל (ונמחק) - אי"ז מתורת הגר"ד (בהגר"מ) זלה"ה, כ"א (להבחל"ח) מש"ב הגר"ד (בהגרי"מ) שליט"א, מחכמי אה"ק ת"ו.

[גם כי אלך]

לא הניח זש"ק ?

[לבי במערב]

ח"ו, איך עלה כזאת בדעתך?!

בכתבות אודותיו נכתב כי 'הותיר אחריו שני בנים ובת אחת'. יבואו מקורביו ויפרטו יותר.

[נוטר הכרמים]

ידידינו הרב ה'נוטר' העלה כאן פרפר מתורתו
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 74#p557332

כפי שנכתב לעיל (ונמחק) - אי"ז מתורת הגר"ד (בהגר"מ) זלה"ה, כ"א (להבחל"ח) מש"ב הגר"ד (בהגרי"מ) שליט"א, מחכמי אה"ק ת"ו.

אולי, מכיון שנזכר שמו, נכתוב משהו.
מדי פעם עולה כאן השאלה בפורום, האם לכתוב על אנשים גדולים יחידי סגולה החיים בינינו לאוי"ט,
שכן דווקא עתה זהו הזמן שאפשר להספיק ולחטוף להסתופף בצילם וליאור בקרבתם,
ויש גם שיקולים למנוע מפני החששות.
כיון שעלה שוב לא ירד.


הגאון האמיתי ר' דוד שליט"א הוא דוגמא נפלאה כדמות שכדאי לנצל.
(כמובן בלי לנגוע בגדלותו של אחיו הגדול והיותר מפורסם רבי חיים שליט"א).

סגולותיו רבות הנה, לא רק ה'עילויישקייט' הנוראה, התפיסה החדה וההתמצאות האדירה בכל מרחבי התורה הק',
לא רק ההגדרות הלמדניות והעמל הרב לחשבן את הדברים בתוך הכתוב מכל צד אפשרי,
אלא גם ובעיקר, ה'לא פסיק פומיה מגירסא', היראת שמים החופפת, גינוני הקדושה ושמירת העינים,
מידת ההטבה והאיכפתיות לזולת,
וענוה גדולה מכולן, ופשטות וצניעות.

'נשיא אלקים אתה בתוכינו',
בשקט, ללא ריבוי תמונות ותקשורת,
עשרות עשרות מקבלים ממנו דרך וטעם בלימוד,
הכוונה והארה, פקיחת עינים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

חיבר ספרים?

[כדכד]

[
מדי פעם עולה כאן השאלה בפורום, האם לכתוב על אנשים גדולים יחידי סגולה החיים בינינו לאוי"ט,
שכן דווקא עתה זהו הזמן שאפשר להספיק ולחטוף להסתופף בצילם וליאור בקרבתם,
ויש גם שיקולים למנוע מפני החששות.

השאלה הזו עלתה מזמן והתשובה אליה היתה שלא.
אם כן למה לעבור על כך

[לבי במערב]

אינו מדויק.

ההכרעה הכללית היא, כפה"נ, שכל עוד אין הדברים סוטים ו'גולשים' ממסלולם הישר והטוב - שפיר דמי, וכל מן דין סמוכו לנא.
יעו"ע הגראי"צ לרפו"ש ועוד.

[מ.ד.יארמיש]

.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ח"ו, איך עלה כזאת בדעתך?!

בכתבות אודותיו נכתב כי 'הותיר אחריו שני בנים ובת אחת'. יבואו מקורביו ויפרטו יותר.

הבן, ר' ברל, ירש את המשרה.
יש עוד בן, שהספיד בהלויה, בשם מרדכי.
החתן הוא הרב שמואל פישליס. שמעתי דברים נוראים עליו, שהוא ת"ח מופלג ומורם מעם, אמנם אין לי מידע אישית עליו.
סיפרו שהיה עוד בן שנפטר בצעירותו.

[כדכד]

אינו מדויק.

ההכרעה הכללית היא, כפה"נ, שכל עוד אין הדברים סוטים ו'גולשים' ממסלולם הישר והטוב - שפיר דמי, וכל מן דין סמוכו לנא.
יעו"ע הגראי"צ לרפו"ש ועוד.

לי זכור שהוכרע שאין לכתוב על רבנים חיים כלל.
אגבף, מיהו הגראי"צ?

[לבי במערב]

לא כן, שהרי פוק וחזי כמה אשכולות העומדים על רבנים החיים עמנו לאויוש"ט, ושעריהם פתוחים לרווחה.

הגראי"צ הלא הוא הגרא"י צוקער שליט"א, ירפאהו השי"ת ויחזקהו.

[כדכד]

דומני שאשכולות אלו נפתחו לפני שתוקנה התקנה הנ"ל

[ליטוואק פון בודאפעסט]

שמעתי עכשיו סיפור מאפיין.

ישיבת סטאטען אייזלאנד הוא סניף מישיבת מתיבתא תפארת ירושלים, תחת נשיאותו של הרה"ג ר' ראובן פיינשטיין שליט"א. ישיבה זו היא מוצלחת הרבה יותר ממתיבתא תפארת ירושלים, ומצוי בה בחורים הרבה מליקווד (וכן היה בשנים שעברו כאשר לא היו ישיבות בליקווד), ובפרט אלו הרוצים לימודי חול בשנות ה'מתיבתא'.
הנוהל במדינת נ.י. הוא שבסוף ישיבה קטנה בוחנים את הבחורים בלימודי חול, ומקבלים ע"ז תעודה הנקרא בלשונם 'רידזשענטס'. המבחנים האלה התקיימו במתיבתא תפארת ירושלים. לפני כעשרים שנה, הלך חבר אחד שלי שלמד אז בסטאטען אייזלנאד לבחינה עם בני כתתו למתיבתא תפארת ירושלים, ובחור אחד הלך למכונת פחי השתייה לקנות לו קוקה קולה, וקרה איזה תקלה והמכונה לקחה לו את כספו. הוא בקש מאיש אחד מהישיבה להגיד לו מי הוא הממונה על המכונה שיקבל את כספו בחזרה. האיש הלז נכנס לביהמ"ד וקרא לר' דוד שהיה הממונה על המכונות האלו והמפתחות היו בכיסו. הראש ישיבה עמד ויצא להמכונה לתת להבחור את כספו. כמובן הבחור רצה לקבור את עצמו, והראש ישיבה הרגיעו באומרו "הרי הפסדת את כספך, אפתח לך ותוכל לקבל אותו בחזרה".

[פרנקל תאומים]

ח"ו, איך עלה כזאת בדעתך?!

בכתבות אודותיו נכתב כי 'הותיר אחריו שני בנים ובת אחת'. יבואו מקורביו ויפרטו יותר.

הבן, ר' ברל, ירש את המשרה.
יש עוד בן, שהספיד בהלויה, בשם מרדכי.
החתן הוא הרב שמואל פישליס. שמעתי דברים נוראים עליו, שהוא ת"ח מופלג ומורם מעם, אמנם אין לי מידע אישית עליו.
סיפרו שהיה עוד בן שנפטר בצעירותו.

יבל''ח הבן רבי מרדכי כיהן עד עתה כר''מ בישיבה (גיסם של האדמו''רים רבי יעקב ליינר מראדזין זצ'''ל ויבל''ח רבי משה ליינר מראדזין בית וגן), וכן החתן רבי שמואל פישעליס.

דווקא הבן הגדול- רבי חיים דב, לא שימש עד עתה בתפקיד בישיבה.

היה בן נוסף - רבי שמואל יעקב זצ''ל שנלב''ע בקיו''ש.

[מ.ד.יארמיש]

ח"ו, איך עלה כזאת בדעתך?!

בכתבות אודותיו נכתב כי 'הותיר אחריו שני בנים ובת אחת'. יבואו מקורביו ויפרטו יותר.

הבן, ר' ברל, ירש את המשרה.
יש עוד בן, שהספיד בהלויה, בשם מרדכי.
החתן הוא הרב שמואל פישליס. שמעתי דברים נוראים עליו, שהוא ת"ח מופלג ומורם מעם, אמנם אין לי מידע אישית עליו.
סיפרו שהיה עוד בן שנפטר בצעירותו.

יבל''ח הבן רבי מרדכי כיהן עד עתה כר''מ בישיבה (גיסם של האדמו''רים רבי יעקב ליינר מראדזין זצ'''ל ויבל''ח רבי משה ליינר מראדזין בית וגן), וכן החתן רבי שמואל פישעליס.

דווקא הבן הגדול- רבי חיים דב, לא שימש עד עתה בתפקיד בישיבה.

היה בן נוסף - רבי שמואל יעקב זצ''ל שנלב''ע בקיו''ש.

[רציני]

שמעתי עכשיו סיפור מאפיין.

ישיבת סטאטען אייזלאנד הוא סניף מישיבת מתיבתא תפארת ירושלים, תחת נשיאותו של הרה"ג ר' ראובן פיינשטיין שליט"א. ישיבה זו היא מוצלחת הרבה יותר ממתיבתא תפארת ירושלים, ומצוי בה בחורים הרבה מליקווד (וכן היה בשנים שעברו כאשר לא היו ישיבות בליקווד), ובפרט אלו הרוצים לימודי חול בשנות ה'מתיבתא'.
הנוהל במדינת נ.י. הוא שבסוף ישיבה קטנה בוחנים את הבחורים בלימודי חול, ומקבלים ע"ז תעודה הנקרא בלשונם 'רידזשענטס'. המבחנים האלה התקיימו במתיבתא תפארת ירושלים. לפני כעשרים שנה, הלך חבר אחד שלי שלמד אז בסטאטען אייזלנאד לבחינה עם בני כתתו למתיבתא תפארת ירושלים, ובחור אחד הלך למכונת פחי השתייה לקנות לו קוקה קולה, וקרה איזה תקלה והמכונה לקחה לו את כספו. הוא בקש מאיש אחד מהישיבה להגיד לו מי הוא הממונה על המכונה שיקבל את כספו בחזרה. האיש הלז נכנס לביהמ"ד וקרא לר' דוד שהיה הממונה על המכונות האלו והמפתחות היו בכיסו. הראש ישיבה עמד ויצא להמכונה לתת להבחור את כספו. כמובן הבחור רצה לקבור את עצמו, והראש ישיבה הרגיעו באומרו "הרי הפסדת את כספך, אפתח לך ותוכל לקבל אותו בחזרה".

בפשטות ההסבר הוא שבדרך כלל במכונות אלו יש הרבה מחלוקות ותקלות. ואם הראש ישיבה הוא האחראי נפתרים הבעיות מאליהם. [והוא הסכים לזה מחמת ענווה]. כנלענ"ד. [דאם לא כן, לא מובן מה הצורך להיות האחראי לזה].

[זאב ערבות]

יבל''ח הבן רבי מרדכי כיהן עד עתה כר''מ בישיבה (גיסם של האדמו''רים רבי יעקב ליינר מראדזין זצ'''ל ויבל''ח רבי משה ליינר מראדזין בית וגן), וכן החתן רבי שמואל פישעליס.
דווקא הבן הגדול- רבי חיים דב, לא שימש עד עתה בתפקיד בישיבה.

רב חיים דב, או איך שקוראים לו כולם רב בערל נותן מזה זמן שיעור קבוע בישיבה.

[דורשי יחודך]

האם יש כיום ישיבה גדולה בישיבת מתיבתא תפארת ירושלים? האם יש בחורים? אם יש, כמה?

[לבי במערב]

דומני שאשכולות אלו נפתחו לפני שתוקנה התקנה הנ"ל

אך נותרו פתוחים, ואף התפתחו ושגשגו (מלבד שיש כאלה שגם ניטעו אחרי ה'תקנה' המדוברת). וכנראה שהכל כפי הענין, כנ"ל.

[זאב ערבות]

שמעתי עכשיו סיפור מאפיין.

ישיבת סטאטען אייזלאנד הוא סניף מישיבת מתיבתא תפארת ירושלים, תחת נשיאותו של הרה"ג ר' ראובן פיינשטיין שליט"א. ישיבה זו היא מוצלחת הרבה יותר ממתיבתא תפארת ירושלים

מעניין לדעת מהי ההגדרה שלך ל"מוצלחת"? כמות הלומדים? איכות הלומדים?

[זאב ערבות]

שמעתי ידיעה ביבליוגרפית מענינת מפי בעל המעשה, בשנת תשכ"ז הוא רצה לעזור לרב דוד בפרנסה והחליטו להקים עסק של הדפסת ספרים קדמונים. בתור התחלה קנו ממדפיסי סדרת ספרי המהר"ל בלונדון - הוניג ושותפיו את הזכויות והדפיסו אותם (בכריכה חומה). בא לו אדם אחר והדפיס אף הוא את הספרים בלי רשות במחיר מוזל ועקב כך הפסידו את השקעתם והחליטו לפרוש מהעסק. איני יודע אם רב דוד ניסה את מזלו באיזה עסק נוסף ועד כמה שידוע לא קבל משכורת מהישיבה ואשתו היתה המפרנסת (בתור מורה).

[ליטוואק פון בודאפעסט]

מעניין לדעת מהי ההגדרה שלך ל"מוצלחת"? כמות הלומדים? איכות הלומדים?

שניהם.
וזה היה במשך כל שנות הישיבה מאז שפתחו אותו.
שיעוריו של ר' משה היו קשיי הבנה במיוחד, ולכן מעטים המה אשר לומדים בספריו על הש"ס ג"כ. כהיום גם כן לא היה לו הרבה תלמידים.

[זאב ערבות]

כמה תלמידים היו בוולוזין? לאחר שאתה מנכה מהמספר את חנ"ב ושותפיו... אם אתה מחשיב הצלחה בכמות, אז אין על מה להתווכח, נספור ונראה, אך אם אך מה הקריטריון שלך לאיכות?
ובקשר לשיעוריו של רב משה, לדבריך גם אם היה לנו היום הווילנא גאון רק מעטים היו באים לשיעוריו שמן הסתם היו קשיי הבנה. ולדבריך שיעוריו של רב דוד היו קלים להבנה ורק מעטים השתתפו משמע לא היו מוצלחים...
אלא מאי, יש שתי בעיות מדוע הישיבה לא גדלה. ראשית המיקום שלה, ושנית הבחורים הולכים לישיבה שם ישיגו שידוך יותר טוב... קרי לייקווד, וידוע שלא הולכים לשם בגלל ראש ישיבה זה או אחר, ואותה בעיה יש לכל הישיבות פה שלא גדלו בשנים האחרונות

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אני לא יודע בדיוק מה אתה רוצה. כתבתי עובדה, שא"א להכחיש אותה. התחלת עם וואלאזין ושידוכים ועוד שטיות שאינן נוגעות לענין.

העובדה היא שמתיבתא תפארת ירושלים לא היתה ישיבה מוצלחת מאז הקמתה, ומחמת כמה טעמים.

ההשערה היא ששיעורי ר' משה לא היו פופולריים גם היום. ומסתמא כן היה של הווילנא גאון. וזה לא אומר כלום על האנשים עצמם, אלא על הציבור הרחב.

וכל זאת אינה נוגעת לעיקר הסיפור עם מכונת השתיה בישיבה.

[מגופת חבית]

שמעתי מכבר מנכד הגר''ש בירנבוים שפעם בא זקנו למר''ן הגר''מ וראה שהוא בשמחה יתירה, וכשאלו שמחה זו למה, אמר שהיום סיים בנו ר' דוד הש''ס ק''א פעמים
והיום ראיתי ביתד נאמן באנגלית שפעם שאלו אחיו ר' ראובן עם אמת מה שאומרים עליו שהוא סיים ש''ס יותר ממאה פעם והוא ענה בפשיטותו ''כן'', וכבר שמעתי שמהיות אז כבר סיים ק''א פעמים פעם שנייה ואינו זוכר כעת מקור הך שמועה
ובהספד היום סיפר חכם א' ששמע מדודו בעל המעשה ששמע ג''כ ממרן הגר''מ אודות בנו

[זאב ערבות]

כעת מתפרסמים הרבה סיפורים ועובדות בעתונים החרדיים כאן באנגלית, והנה תרגום של כמה מהם מפי תלמידו ר' שמואל גולדשטיין:
כשביקר בא"י הגבאי המליץ לבקר את הגריש"א, רב דוד ענה: הוא בוודאי לומד כעת, מדוע לבטל את זמנו (תיקון לשון, התרגום המילולי: לבזבז את זמנו).
כשלמדו את הסוגיא של שינוי מקום, שאל הנ"ל כיצד יש לנהוג למעשה במחלוקת הראשונים בחזרה למקומו לומר על המחיה. רב דוד ענה אפשר להקל כיוון שזה ספק דרבנן. אז חזר ושאל: כיצד לנהוג כאשר עוזבים את השולחן וחוזרים לגבי אמירת בורא מיני מזונות שוב? רב דוד ענה אפשר להקל כיוון שזה ספק ברכות להקל. חזר ושאל: הרי הפסקים סותרים זה את זה, שכן אם לא צריך לחזור לומר על המחיה במקומו, אז צריך לומר שוב בורא מיני מזונות כשחוזר למקומו? רב דוד ענה, איני יודע תירוץ לשאלתך, אך מדוע לא ניתן להקל בשניהם? ניגש הנ"ל לעיין באחרונים על השו"ע וראה שהפרי מגדים אוחז כשיטת רב דוד ורע"א שואל את השאלה, ניגש חזרה לרב דוד והראה לו את המובא בשו"ע, אך לפני שהספיק רב דוד הקדים ואמר: אני מכיר את הרע"א הזה, אך למעשה אנו פוסקים כפרי מגדים. (הערת ז"ע: פעם שאלתי איזה פירוש עדיף על השו"ע וענה המגן אברהם).
בענין סגולות סיפר ע"י משל על שני אנשים שלשניהם היה כזית לחם לסעודה שלישית, אחד מהם אמר שהוא מעדיף לשמור עבור סעודת מלוה מלכה, שאל אותו הראשון מדוע, הלא החיוב של סעודה שלישית יותר גדול? ענה לו השני כיוון שיש בזה סגולות... סיים רב דוד ואמר: למרבה הצער, היום זו לא בדיחה שכן הרבה מעדיפים סגולות על פני עשיית מצוות, שכן נהיינו לעם סגולה.

[זאב ערבות]

אתרגם כמה מהדברים שהתפרסמו בעתונים כאן. רוב הכתבות התרכזו על עניוותו הרבה כמובן בליווי סיפורים ועובדות אך אפסח עליהם לעת עתה פרט לאחד ששמעתי שמאן דהו שמע בהזדמנות את אחיו של הגר"ד הרב ראובן שליט"א שרב דוד למד ש"ס למעלה ממאה פעם. הלך הנ"ל ושאל את רב דוד האם זה נכון שלמדת ש"ס למעלה ממאה פעם? ענה לו רב דוד: כן! והוסיף לספר על גדול זה או אחר שלמד ש"ס למעלה ממאה פעם לא יוסיף לאף אחד דבר אלא אם כן ילמד בעצמו, אך לשמוע סיפורים על מדותיו של פלוני כן יועיל.
את שאר הדברים כאן תרגמתי מכתבה באחד העתונים החרדיים הנקרא 5tjt שנכתבה ע"י רב אברהם סאברו (sebrow באנגלית) ועיקרה ענינים הלכתיים.
א) נשאל האם יש בעיה בבישול עכו"ם בחטיפי תפוחי אדמה בשם wise שאין להם הכשר חרדי, רק ou? רב דוד ענה לו: אין אחרים כמוהם! השואל לא הבין את התגובה ושאל שוב את אותה שאלה ורב דוד ענה ממש באותם מלים, אך הפעם הוסיף: לא ניתן לעשות חטיפים כאלו בבית אלא רק במפעל כך שאין בעיה של בישול עכו"ם. כותב המאמר מוסיף שזו קולא ידועה של הגרמ"פ והרבה הכשרים מסתמכים עליה.
ב) שני אנשים התווכחו על דעתו של רב דוד בענין ענידת שעון בשבת כשאין עירוב. שניהם טענו ששאלו, האחד אמר שהורה לאיסור והשני טען שהורה להיתר. נגשו לשאול את רב דוד ביחד ושטחו בפניו את הסתירה בתשובתו. רב דוד ענה: מותר, אך בן תורה צריך להחמיר, שניכם לא שאלתם בדיוק את אותה שאלה ועניתי לפי מה שכל אחד שאל (הערת ז"ע: אני שאלתי את אותה שאלה וענה שאם זה שעון יקר שיכול להחשב כתכשיט, נניח עשוי מזהב אמיתי, אז ניתן להקל וללבוש בשבת בתור תכשיט).
ג)רב דוד אחז שחומרות אישיות הן כלשונן: אישיות. הוא היה משתתף בסעודה שלישית בישיבה, פעם אחת הגישו מילון, ומישהו שאל האם ראש הישיבה אומר ברכה על פירות הבאים לקינוח הסעודה? רב דוד ענה שכן, אך הוא עצמו אכל את המילון יחד עם הלחם באותו זמן כיוון שהחמיר לעצמו את השיטה שלא אומרים ברכה על פירות הבאים לקינוח הסעודה, וע"י אכילת הלחם ביחד פטר את עצמו מאמירת ברכה, אך לאחרים הורה כדעה המקובלת לומר ברכה.
ד) רב דוד כידוע לבש כובע פשוט וחליפה קצרה ולפעמים אפור כהה וכובע קש בקיץ. בחור ישיבה רציני יצא לשידוך עם בחורה לבוש בחליפה אפורה וזה לא מצא חן בעיני הבחורה. ממש באותו זמן איזה קרוב משפחה של הבחורה היה מאושפז והבחורה באה לביקור חולים והנה נכנס עוד אדם חרדי אף הוא לבקר את החולה, הבחורה שואלת את מישהו מהקרובים מי זה האדם הזה עם החליפה האפורה הכהה והכובע מקש? ענו לה זה הרב דוד פיינשטיין! כעבור זמן קצר הזוג השתדך.
ה) כותב המאמר כתב תשובה בענין טבילת כלים ובין השאר ציטט פוסק ידוע מא"י (שאין מזכיר את שמו) שאין לטבול כלים המיועדים למכירה אלא אם כן נרכשו ע"י לקוח. יום אחד שאל את רב דוד מה דעתו בנושא וענהשחומרה של מאן דהו לא משנה 400 שנים של הלכה! כלומר מותר, שכן אם זה היה אסור אחד מהפוסקים הקדמונים היה צריך להזכיר זאת, ואפילו אם הכלי נפל למקוה מאליו, הטבילה כשרה. רב שלמה פישליס (בנו של רב שמואל פישליס, חתנו של רב דוד) שמע את הדברים והוסיף: מישהו הזמין כלים בחנות ולפני ששילם עליהם הפועל הפועל טבל אותם עבורו. הקונה התקשר לרב דוד לשאול האם הוא צריך לטבול אותם שוב? וענה לו שלא צריך.
ו) שאל האם יש עין הרע בקנית חפצים לתינוק לפני שנולד? ענה שאפשר, אך להחביא אותם שאיש לא ידע מכך. והוסיף שזה תלוי אצל כל אחד ואחד. אם הבעל יודע שכל דבר קטן, כגון נניח התינוק מתחיל להשתעל והאשה נהיית מכך עצבנית וטוענת שזה בגלל שקנו את החפצים וכעת יש להם עין הרע בשל כך, עדיף לא לקנות.

[לבי במערב]

. . שאל האם יש עין הרע בקנית חפצים לתינוק לפני שנולד?

וכנכב"ב.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

א) נשאל האם יש בעיה בבישול עכו"ם בחטיפי תפוחי אדמה בשם wise שאין להם הכשר חרדי, רק ou? רב דוד ענה לו: אין אחרים כמוהם! השואל לא הבין את התגובה ושאל שוב את אותה שאלה ורב דוד ענה ממש באותם מלים, אך הפעם הוסיף: לא ניתן לעשות חטיפים כאלו בבית אלא רק במפעל כך שאין בעיה של בישול עכו"ם. כותב המאמר מוסיף שזו קולא ידועה של הגרמ"פ והרבה הכשרים מסתמכים עליה.

מענין מאד, בשעה שתמיד היה מפורסם שמה שמקילים בבישול עכו"ם בחטיפים כאלה מבוסס על דברי ר' משה שאמר שאינם עולים על שלחן מלכים, וידוע בעולם גם שר' דוד חלק על אביו בזה, משום שתפוחי אדמה עולים על שלחן מלכים, ולכן מקרי החטיפים האלה עולים על שלחן מלכים. ושמעתי אימרא (אני לא יודע כמה כלים עברה עד שהגיע לאוזני) "אבי הקיל, אבל אני לא מבין אותו".
ולכן נהגו רבים שאינם מסתייגים מהOU בעצמותה, להחמיר בחטיפים האלה גרידא.

[שש ושמח]

ה) כותב המאמר כתב תשובה בענין טבילת כלים ובין השאר ציטט פוסק ידוע מא"י (שאין מזכיר את שמו) שאין לטבול כלים המיועדים למכירה אלא אם כן נרכשו ע"י לקוח. יום אחד שאל את רב דוד מה דעתו בנושא וענה שחומרה של מאן דהו לא משנה 400 שנים של הלכה! כלומר מותר, שכן אם זה היה אסור אחד מהפוסקים הקדמונים היה צריך להזכיר זאת, ואפילו אם הכלי נפל למקוה מאליו, הטבילה כשרה.

יש להניח שהניסוח הוא של ז"ע ולא של הרד"פ, כי באותה מידה אפשר לומר "תיאוריה היסטורית של מאן דהו לא משנה הלכה", הרי ברור שמשתיקת הפוסקים אין ראיה גמורה [באותה מידה אפשר לטעון שהעדר דיון בזה מלמד על פשיטות לחומרא]. ופשוט שמה שאם הכלי נפל למקוה מאליו הטבילה כשרה אינו קשור לנושא.

[יבנה]

ב) שני אנשים התווכחו על דעתו של רב דוד בענין ענידת שעון בשבת כשאין עירוב. שניהם טענו ששאלו, האחד אמר שהורה לאיסור והשני טען שהורה להיתר. נגשו לשאול את רב דוד ביחד ושטחו בפניו את הסתירה בתשובתו. רב דוד ענה: מותר, אך בן תורה צריך להחמיר, שניכם לא שאלתם בדיוק את אותה שאלה ועניתי לפי מה שכל אחד שאל (הערת ז"ע: אני שאלתי את אותה שאלה וענה שאם זה שעון יקר שיכול להחשב כתכשיט, נניח עשוי מזהב אמיתי, אז ניתן להקל וללבוש בשבת בתור תכשיט).

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קיא
בשעון שלובש על גוף ידו אם יש לחוש להוצאה בשבת ח' תשרי תשי"ז. מע"כ הנכבד מוה' /מו"ה/ ר"י גארדאן שליט"א.
ובדבר אם מותר לאיש ללבוש שעון על ידו בשבת, הנה השעונים שנושאין בכיס פשוט שאסור, ואף כשנושאין על הבגדים מבחוץ אפשר אינו בדין תכשיט כיון שאינו לובשו כשעומד, עיין במ"ב /או"ח/ סי' ש"א ס"ק מ"ה ובבאור הלכה שם. אבל כשלובשו על גוף היד ממש יותר נוטה שנחשב לבישה ממש. וראיה מטבעת שיש עליה חותם לאיש שאין עליו איסור הוצאה אף שתשמישו הוא למלאכה שאסורה בשבת וכשיתקלקל החותם לא ילבישנו ומ"מ מותר, משום דכיון דהוא על גופו ממש הוא לבישה שאין בה איסור הוצאה אף שאינו תכשיט כלל ועיקר עשייתו הוא לתשמיש. וכן בי"ח כלים בשבת דף ק"כ נחשב סודר שבצוארו ופרש"י ותלויין ראשיו לפניו לקנח בו פיו ועיניו, וכוונת רש"י הוא שעיקר הלבישה לכך, דאם עיקרו לחמום לא היה נאסר אף שתלויין ראשיו שהם בטלין לעיקר הבגד אלא מפרש שעיקר הלבישה היא לתשמיש זה שיקנח פיו ועיניו בראשין התלויין ומ"מ כיון שנלבש על צוארו היא לבישה שמותר. ולכן אף בשעון כשמלבישו על בשרו ממש הוא לבישה שיש להתיר אף שעיקר הלבישה הוא לתשמיש. אבל מ"מ אף שמטעם זה אין למחות באלו שנושאין אותו כשהוא לבוש על ידו ממש, ראוי לכל בן תורה וירא שמים שלא ללובשו בשבת כדי שלא יבואו להקל בכל שעון ושלא יבואו להקל בשעון זה להלבישו על הכתנת שהרבה לא ידעו להפריש וכן אני מצוה לתלמידי.

בזמנינו ב' החששות שכתב כבר אינם שכיחים.

[מגופת חבית]

מענין מאד, בשעה שתמיד היה מפורסם שמה שמקילים בבישול עכו"ם בחטיפים כאלה מבוסס על דברי ר' משה שאמר שאינם עולים על שלחן מלכים, וידוע בעולם גם שר' דוד חלק על אביו בזה, משום שתפוחי אדמה עולים על שלחן מלכים, ולכן מקרי החטיפים האלה עולים על שלחן מלכים. ושמעתי אימרא (אני לא יודע כמה כלים עברה עד שהגיע לאוזני) "אבי הקיל, אבל אני לא מבין אותו".
ולכן נהגו רבים שאינם מסתייגים מהOU בעצמותה, להחמיר בחטיפים האלה גרידא.

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן מח
בדבר פאטייטא טשיפס, צריך לברך בורא פרי האדמה, שיש לו דין ניכר הפרי אף שנשתנה המראה ע"י השמן שנתבשל בו. אך צריך לידע שנתבשלו בשמן כשר, וכשלא ידוע אסור דשמא נתבשל בשומן אסור. ואם יש בהו איסור בישול עכו"ם כשידוע שהוא בשומן כשר - אם הידיעה הוא ע"י השגחת אדם ירא שמים יש לסמוך שגם על זה משגיח לתקן שלא יאסר מדין בישול עכו"ם. אבל אם האמת שלא השגיח על זה ונתבשלו ע"י עכו"ם, אין בזה היתר ברור. והוא כמו כל דבר הנעשים בבתי חרושת שיש אומרין טעמים להקל וכן נוהגין רוב העם, ובאיסור זה שהוא דרבנן אין למחות באלו שמקילין.

[זאב ערבות]

ה) כותב המאמר כתב תשובה בענין טבילת כלים ובין השאר ציטט פוסק ידוע מא"י (שאין מזכיר את שמו) שאין לטבול כלים המיועדים למכירה אלא אם כן נרכשו ע"י לקוח. יום אחד שאל את רב דוד מה דעתו בנושא וענה שחומרה של מאן דהו לא משנה 400 שנים של הלכה! כלומר מותר, שכן אם זה היה אסור אחד מהפוסקים הקדמונים היה צריך להזכיר זאת, ואפילו אם הכלי נפל למקוה מאליו, הטבילה כשרה.

יש להניח שהניסוח הוא של ז"ע ולא של הרד"פ, כי באותה מידה אפשר לומר "תיאוריה היסטורית של מאן דהו לא משנה הלכה", הרי ברור שמשתיקת הפוסקים אין ראיה גמורה [באותה מידה אפשר לטעון שהעדר דיון בזה מלמד על פשיטות לחומרא]. ופשוט שמה שאם הכלי נפל למקוה מאליו הטבילה כשרה אינו קשור לנושא.

כל תרגום הוא ניסוח במידה זו או אחרת, אך אני משתדל לדייק ככל האפשר, או יותר נכון ככל הבנתי את השפה, אך לבוא ולטעון שניסחתי את הדברים (לכאורה לפי הבנתי) לא מקובל עלי מכל וכל. מקסימום ניתן לבקש לראות את הדברים במקור! אז הנה המקור לפניכם ויבא מי שמבין וישפוט ואם יש איזושהי טענה יש לפנות לכותב המאמר.

טבילת.pdf

(321.04 KiB) הורד 184 פעמים

[זאב ערבות]

הנה עוד כמה פסקים ומעשים:
הרב יאיר הופמן שאל לגבי בתו ששמה שירה מה דעתו, שכן הגרח"ק אוחז ששירה אינו שם וצריך להחליפו בשם אחר. רב דוד ענה שהוא לעולם אינו חולק על גדולי תורה בפרהסיא, אך הוא אינו מבין את דעת הגרח"ק והראה ד' הוכחות שמותר (לקרוא לבת בשם זה אך אינו מפרט מה הן ההוכחות).
זוג הורים איבד את דרכו ברחובות האזור בו גר רב דוד במנהטן, הם ראו אדם חרדי מהלך במדרכה ושאלו אותו כיצד ניתן להגיע לכניסה של הכביש המהיר. הוא ענה להם שזה קצת מסובך ואם יכניסו אותו לרכב הוא יראה להם. לפני שיצא מהרכב שאלו אותו לשמו... וענה "דוד פיינשטיין".
בחתונה הצלם ביקש לצלם אותו בוידאו ולומר ברכה לחתן וכלה. רב דוד נענה ברצון ואמר שלא יאמר את שמות הזוג, כך שהצלם יוכל להשתמש באותו וידאו לחתונות אחרות ורק ישנה את השם.
מאן דהו ניסה כל שנה לתת לרב דוד לולב (ללא הצלחה), שנה אחת הוא הביא לולב יפה במיוחד והוסיף שהוא גם לא כבד כך שיהיה נח לאחוז בו בהקפות... רב דוד ענה לו שכבר כמה שנים הוא לא עושה הקפות להושענות. אותו אחד שאל: מדוע? וענה שהוא הגבאי ולא מרגיש בנח לבקש מאף אחד מהמתפללים שיחזיק את הספר תורה, אז הוא מחזיק אותו.

[פולסברג]

מקצת דברים שנאמרו בהספד במונסי, ע''י הגאון המופלא ר' אשר דוד מאי:

אברך נתקרב להר''י, וראה שכובעו ראה ימים טובים יותר, ניגש וביקש שיקח את הר''י ויקנו כובע חדש, והסכים. לקחו בהקאר עברו את הגשר לווילימסבורג, נכנסו לחנות, באו ואמרו לו איך נוכל לעזור להר''י, אמר להם - האברך הזה רוצה לקנות כובע... כלומר, לא עלה על דעתו לרגע שקונים לו, אלא שהאברך היה צריך עזרה וביקש מהר''י שיעזור לו לבחור!!

סיפר לי בן משפחתו של רמ''פ, שהי''ל לר''ד סדר עם אביו שעה לפני מנחה בשבת, היה בא ומדבר עם אביו בטהרות וכדו', בלי שום ספרים, הר''ש פה הולך כהשיטה דשם, היה בקי בהכל!

סיפר לי א' מהמשפחה, ר''מ היה אומר, כל שאלה שבא אצלי אתם יכולים לשואלו ג''כ!

הייתי יכול לשואלו בכל, ברכות שבת ממזרות מנהגים חו''מ פיקו''נ וכו', והכל היה ברור אצלו כשמלה.

היה שוחט באיזשהו הכשר שהיה לו דעות על מיהו המשיח בדורינו (...), וכששאלו אמר אין שום חשש, גם ר''ע טעה, אם הוא מאמין בהקב''ה הכל בסדר.

ר''ד פיינשטיין בן ר' מיכל אמר פעם שהוא הפוסק של כל העולם, שכל מפלגה וחוג י''ל פוסק משלה, וע''כ אינם לכל העולם ולשיטתם, ולר' דוד יש רק האמת [א''ה, ר''א אלישיב הגיד לי בהלוייה שהגרי''ש לא היה פוסק בשום ענין ציבורי באמריקא בלי ר''ד].


[סיפר תלמידו]: נכדו שאלו למה אינו מקדים שבת, א''ל, האם אתה בטוח בעצמך שאתה שומר שבת כהלכתו, שאתה רוצה להוסיף עליו?!