הגאון רבי דן אונגרישער זצ"ל

[נאשער]

שמעתי שהיה פעם בבעלזא בבחרותו לפני הקרי"ג שנסע שם מוויען ורבי אהרן בעלזער בירכו שיוכל ללמוד תורה בהרחבת הדעת, והוא אמר שלדעתו כוונת הברכה הוא שילמוד תורה עם ראש צלול, בלשונו: מיט א קלארן קאפ.
א.היכן אפשר למצוא יותר פרטים עליו,
ב.האם מישהו יכול לאמת פרטי העובדא עם הבעלזער רב זי"ע יותר לעומק ועם פרטים מלאים.

[אמרתי אחכמה]

מאתר JDN:
הראיון האחרון של ראש הישיבה הגר"ד אונגרישר זצ"ל
פנינה יקרה בכתרה של תורה בארה"ב, היא הישיבה הגדולה "בית מדרש עליון", אשר נוסדה על ידי גדולי התורה בארה"ב, ובראשם הגאון רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל – יו"ר מועצת גדולי התורה בארה"ב וחתנו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בעל "ברכת שמואל", והגאון רבי שרגא פייוויל מנדלוביץ זצ"ל – מקים עולה של תורה בארה"ב.

גם מי שנכנס פעם לשערי בני ברק, עיר התורה והחסידות, בודאי שם לב לבנין הגדול של ישיבת "בית מדרש עליון" העומד על תילו בפאתי העיר, ונראה היטב מכביש גהה.

בראש ממלכה של תורה אדירה זו עמד הגאון רבי דן אונגרישר זצ"ל, זקן ראשי הישיבות בארה"ב וחתנו של הגר"ר גרוזובסקי, שנודע מכבר כגאון אדיר ובקי בכל מכמני תורה, ונחשב לאחד מגדולי התורה בארה"ב, שדעתו חשובה ומכרעת בכל עניין הנוגע לכלל היהדות החרדית, ומכהן כחבר במועצת גדולי התורה זה שנים רבות.

בחודש מנחם-אב, ביקר הגר"ד זצ"ל בארץ ישראל, ונענה לבקשת העיתון, לקבל את שלוחי 'המחנה החרדי' במעונו שבבני ברק, ולהעלות מאוצר זכרונו רישומי הוד מימים עברו, עת שהה בחצר הקודש בעלזא, בימי חורפו, בצלו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע.

שעה של התרגשות הייתה השהות במחיצתו של ראש ישיבת בית מדרש עליון, הזמן עצר מלכת, וכאילו חזרנו במכונת זמן לעבר של יותר משבעים שנה. בעיניים עצומות ובחרדת קודש החל לספר את סיפורו, כשהוא מתאר בערגה את השתלשלות העניינים באותם ימים.

הגר"ד זצ"ל נולד בעיירה ברזשאסטיק שבגליציה, לאביו הרה"ח ר' ירחמיאל ז"ל, שהיה חסיד קאפיטשניץ, ונודע בחסידותו ובצדקתו. לימים גלה ועבר לעיר הבירה וויען שבאוסטריה, כרבים אחרים מבני ישראל, וכן מורו ורבו הרה"ק מקאפיטשניץ זצ"ל התגורר שם החל ממלחמת העולם הראשונה.

את בנו זה הורה ר' ירחמיאל להתקרב לחבורת צעירים חסידיים, שקידשו שם שמים והתנהגו בדרך ישראל סבא, וביניהם היו גם כמה בחורים חסידי בעלזא מובהקים, והם הגו יחד בתורה ובחסידות בשטיבל אחד בעיר.

וכה סיפר הגר"ד אונגרישר זצ"ל:

לקראת חג השבועות של שנת תרצ"ז, בהיותי כבן ארבע עשרה, ארגנו חסידי בעלזא, הקטנים והגדולים, 'אוטובוס' לעיר בעלזא, להסתופף בצל קדשו של כ"ק מרן מהר"א זי"ע. כמובן שדבר זה היה משום חידוש גדול, שמעיר וויען יסע אוטובוס לאחד מן האדמו"רים שבדור, וכמובן שבקרב ציבור החסידים עורר הדבר התרגשות גדולה, ורבים וטובים ביקשו להשתתף ולהצטרף לנסיעה מרוממת זו, אף כאלו שלא נמנו על חסידי בעלזא לא נמנעו להירשם לכך.

אף אני, שכמה מחברי היו מן המארגנים ומן המשתתפים בנסיעה, חשקה נפשי להצטרף עימהם ולבקר בבעלזא, לראות במו עיני בצדיק נשגב זה שהאיר את העולם כולו בקדושתו, ולחזות בעבודתו הקדושה שיצאה שמעה זה עידן ועידנים.

פניתי לאבי ז"ל, והבעתי בפניו את משאלתי לנסוע לבעלזא, יחד עם חברי לספסל הלימודים, ואכן אבי ז"ל לא מנע זאת ממני, אלא הלך מיד וביקש מאת אחד ממכריו, ששם משפחתו היה בארטפעלד, הוא היה חסיד בעלזא ובעל בעמיו, שהוא ישים עלי עינא פקיחא בימים אלו, וידאג עבורי למן העת שאצא מוויען, ועד אשר אחזור מבעלזא לביתי.

ואכן, ביום המיועד, שהיה כמה ימים קודם חג השבועות, יצאנו לדרך, אולם, כאשר נכנסנו לתחומי מדינת גאליציא, שם היו לא היו הכבישים סלולים, התקלקלו צמיגי האוטובוס, והאוטובוס נתקע על אם הדרך. רוב רובם של הנוסעים נשארו שם בדרך, אך האיש שפרש עלי חסותו והבטיח לשמור עלי, החליט לנסוע ברכבת עד לבעלזא, וכיוון שכן לקח אותי עמי, וכך שפר עלי גורלי להגיע בסופו של דבר לבעלזא.

אין לתאר את תחושת ההתרוממות שהורגשה בבעלזא, החל משלשת ימי ההגבלה, בהם ישבו מאות רבות של חסידים ואנשי מעלה, והגו בתורה בהתמדה עילאית בבית המדרש הקדוש שבבעלזא, שקול התורה בקע ממנו ונשמע למרחקים. כאשר אך נכנסו לבית המדרש באותם ימים, התעורר מאליו החשק ללימוד התורה, וגם לב של אבן היה נימוח ממחזה נהדר בקודש זה.

מתוך אלפי החסידים שהגיעו לבעלזא, בלטה בחג השבועות במיוחד דמותם של רבנים ואדמו"רים, צדיקי עולם ומאורי הדור, שבאו לחסות בבעלזא ולעשות את חג השבועות במחיצת הקודש, והם התהלכו בין החסידים בענווה יתירה, והשתעשעו עימהם בדברי תורה. מהרבנים נבצר לנסוע לרבותיהם בימים הנוראים, כיון שבני קהילותיהם היו זקוקים להם, לכן השלימו את חובת קבלת פני רבם בחג השבועות. סיבה נוספת לכך הייתה כנראה, כי בימי החורף היה הטלטול בדרכים קשה מאוד, ולכן מטבע הדברים היה חג השבועות הזמן הכי מתאים לנסוע לבעלזא.

התפילות בבית הכנסת הקדוש היו בהתרוממות ובהתעוררות עצומה, בבית הכנסת הורגשה היטב הקדושה הגדולה שהשקיע בה מקימו ומייסדו, כ"ק מרן מהר"ש זי"ע, והוא היה מלא מפה לפה ע"י אלפי החסידים שהגיעו לבעלזא.

עדיין חקוק בזיכרוני שירת 'ובאו כולם' בעריכת השולחן הטהור, קודם שר כ"ק מרן מהר"א זי"ע לבדו, ואחריו כל הקהל יחד, ולעולם לא תישכח ממני ההתעוררות הגדולה ששררה באותה עת.

לאחר החג זכיתי להיכנס אל הקודש פנימה, והגשתי 'קוויטל' כנהוג, בו הזכרתי את שמי בצירוף בקשה להצלחה בתורה וביראת שמים.

זכיתי שכ"ק מרן מהר"א זי"ע בירכני אז בברכה נפלאה ונדירה, ברכה שליוותה אותי בכל ימי חיי, ועמדה לי מאז ועד היום הזה.

וכה היה דברו: "דער אייבישטער זאל העלפן זאלסט קענען אלעמאהל לערנען מיט הרחבת הדעת" – השי"ת יעזור שתוכל תמיד לעסוק בתורה מתוך הרחבת הדעת.

חושבני שהכוונה בזה היא, ללמוד "מיט א קלאהר'ן קאפ", בהבנה ברורה ובדעה צלולה, וב"ה שעמדה לי ברכת הקודש.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

(הראיון באדיבות 'המחנה החרדי' – פורסם בערב חג סוכות תשע"ב)

[מותיב ומפרק]

שמעתי שהיה פעם בבעלזא בבחרותו לפני הקרי"ג שנסע שם מוויען ורבי אהרן בעלזער בירכו שיוכל ללמוד תורה בהרחבת הדעת, והוא אמר שלדעתו כוונת הברכה הוא שילמוד תורה עם ראש צלול, בלשונו: מיט א קלארן קאפ.
א.היכן אפשר למצוא יותר פרטים עליו,
ב.האם מישהו יכול לאמת פרטי העובדא עם הבעלזער רב זי"ע יותר לעומק ועם פרטים מלאים.

תמול שמעתי מיהודי ששמע על נסיעתו לבעלזא ששמע כן מזה שלקחו לשם ה"ה הרב רומפלר מאנגליה

[נאשער]

תודה רבה לכולכם.

[אני ואפסי]

לפלא שלא היה לו שום שייכות פה עם הרבי מקופיטשניץ זי"ע

[פייביש אופטובסקי]

ר. האם יודע מאן דהו אודותיו ומשפחתו?

תודה למשיבים.

[בן_אליעזר]

אין לי הרבה מה לתרום, אך 'פטור בלא כלום א"א':
ה'מפגש' היחיד שהי' לי אתו. נוכחתי פעם בסיום ס"ת שנערכה בישיבתו במאנסי, ושם עד הייתי לאיך שהוא ז"ל - כפי יכולתו בעת ההיא, שכבר היה מבוגר לפי"ע - מפזז ומכרכר לכבוד התורה, וכל הקשור לציורו והדרת פניו (וכן פניו המקומטים) עשו רושם עמוק עליי, ממש כשריד לדור הישן ודמות אצילית (יותר מאשר רוב האחרים בעלי קומה וצורה שראיתי בחיי). וכמו ש'נעתק מהיכן שהוא, לכאן לישיבה של בחורים של היום'..

[מאיר סובל]

בנוו יחידו ראש ישיבת בית מדרש עליון בבני ברק

[משוש דורים]

בנוו יחידו ראש ישיבת בית מדרש עליון בבני ברק

היה לו עוד בן, אברך עדין נפש ר' רפאל ראובן זצ"ל, שנלב"ע ממחלה קשה בקיו"ש, והניח אלמנה ויתומים.
זכורני איך ר' דן קיבל עליו את הדין בגבורה, הוא אפי' לא השתתף בהלויה, שכן בנו נפטר בשבת וכמנהג ירושלים נקבר מיד במוצ"ש, כשבארה"ב עדיין שבת.
אך אח"כ היה הוא המשענת של כל בני המשפחה.

[וונדרבר]

דברים לזכרו של הג"ר דן אונגרישר זצ"ל בגליונות שבת קודש של יתד נאמן (תשע"ב)
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0028
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0006

[איש_ספר]

בנוו יחידו ראש ישיבת בית מדרש עליון בבני ברק

היה לו עוד בן, אברך עדין נפש ר' רפאל ראובן זצ"ל, שנלב"ע ממחלה קשה בקיו"ש, והניח אלמנה ויתומים.
זכורני איך ר' דן קיבל עליו את הדין בגבורה, הוא אפי' לא השתתף בהלויה, שכן בנו נפטר בשבת וכמנהג ירושלים נקבר מיד במוצ"ש, כשבארה"ב עדיין שבת.
אך אח"כ היה הוא המשענת של כל בני המשפחה.

קבלתי באישי

‫לר' דן אונגרשיר זצ"ל יש עוד שני בנים. כלומר מלבד בנו ר' ירחמיאל ר"י בימ"ע בב"ב, והבן הצעיר ר' ראובן שנפטר ל"ע, יש גם בן ר' שמשון שמכהן כמשגיח בישיבת בימ"ע במונסי, ועוד בן ר' ברוך בער, בן תורה חשוב, מחשובי מתפללי ביהמ"ד אמונת ישראל של ר' משה וולפסון‬
‫וכן יש לו ארבעה חתנים:‬
‫ר' ישראל מרדכי פאלק ר"י בימד"ע במונסי‬
‫ר' איסר יהודה מלין ר"י כנסת יהודה בסנה"מ‬
‫ר' ? סוויאטיצקי (נכד אחותו של החזו"א)‬
‫ור' חיים אלעזר הנדלר מלייקווד

[תולדות]

ר. האם יודע מאן דהו אודותיו ומשפחתו?

תודה למשיבים.

קצת כתבתי כאן,

http://toladot.blogspot.co.il/2011/11/blog-post_29.html

אחר כך נודעו לי פרטים נוספים על משפחת אמו.
אמו, יוכבד היתה בת ר' דן פדר / הולדר, שנפטר צעיר בנדבורנא.
אשת ר' דן זה, היתה שרה לבית הולדר. היא היתה כנראה בתו של ר' נחום דרימר.
ר' נחום היה חותנו של רבי אברהם אהרן דעלמן, חותנו של ר' חיים יעקב הלפרין מייסד שכונת זכרון מאיר.

[אשרי יושבי ביתך]

מצו"ב כתבה שערכתי על זקני מרן הגר"ד זצוקלה"ה - ונתפרסמה ב"אוסף גליונות"

[אשרי יושבי ביתך]

לרגל יום היא"צ (התשיעי) - שיחול היום בערב - ג' חשוון - של זקני הגאון הגדול רבי דן אונגרישר זצ"ל (ראש ישיבות "בית מדרש עליון" בארה"ק ובארה"ב)
אני מקפיץ את האשכול לזכרו.
בהודעה הקודמת ניתן להוריד את המאמר לזכרו, שנדפס ב"אוסף גליונות" בשנה שעברה.

ת.נ.צ.ב.ה.

[ישראליק]

הייתי רגיל ללמוד בבית מדרש עליון במונסי בלילי שבת הארוכים, הי' לי לחוי' ללמוד בליל שבת בביהמ"ד ששמעו קול תורה...
גם אני זוכר איך שהי' לי לעונג שבת לשמוע את בנו שילח"ט, איני זוכר שמו, כבעל תפלה בליל שבת, עד היום לא שמעתי בעל תפלה כזה... קול כשאגת ארי אבל יפה מאוד, בנוסח נעים

[אשרי יושבי ביתך]

הייתי רגיל ללמוד בבית מדרש עליון במונסי בלילי שבת הארוכים, הי' לי לחוי' ללמוד בליל שבת בביהמ"ד ששמעו קול תורה...
גם אני זוכר איך שהי' לי לעונג שבת לשמוע את בנו שילח"ט, איני זוכר שמו, כבעל תפלה בליל שבת, עד היום לא שמעתי בעל תפלה כזה... קול כשאגת ארי אבל יפה מאוד, בנוסח נעים

ה"ה בנו הרב הגאון רבי ברוך בער אונגרישר שליט"א [המשמש כש"ץ בימים הנוראים בביהמ"ד הגדול "אמונת ישראל" בבורו-פארק, בראשות הגה"צ רבי משה וולפסון שליט"א].

[אשרי יושבי ביתך]

קבלתי באישי

‫לר' דן אונגרישר זצ"ל יש עוד שני בנים...
וכן יש לו ארבעה חתנים:‬
‫ר' ? סוויאטיצקי (נכד אחותו של החזו"א)‬
‫

ה"ה הרב הגאון רבי יצחק סוויאטיצקי שליט"א (ר"מ ישיבת בית מדרש עליון, מונסי)

[אשרי יושבי ביתך]

הספדו של כ"ק אדמו"ר מנובומינסק זצ"ל - על הגאון הגדול רבי דן אונגרישר זצ"ל - בלוויה במונסי (מתוך הס' "אבני זכרון"):


הסתלקות השראת השכינה

שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו, כשמסתלק אדם גדול צדיק, שהיה מונח בו כ"כ הרבה תורה כ"כ הרבה הרבצת תורה, לבד מתלמידיו קהילה קדושה זו, עיר אלוקים זו מונסי, כל אחד צריך להרגיש שמסתלק חלק השראת השכינה מהדור הזה, נעשה כאן שריפת ספר תורה, מאן דמתני לית ליה שיעורא, קשה לי לשער את האבידה הגדולה שנעשה לנו יש גדולים וטובים ממני,

במשך כל השנים, שסייע להקים את הבית רם ונשא הזה בית מדרש עליון, שנעשה ראש ישיבה לאחר חמיו הגדול, העמיד כ"כ הרבה תלמידים, עשה כ"כ הרבה אנשים, את הנפש אשר עשו בחרן, פירש"י דשעבידו לאורייתא, ומשם התחיל ב' אלפים תורה, כמו שאמרו בגמ', הראש ישיבה העמיד אלפי תלמידים לתורה דשעבידו לאורייתא שיעבדם לתורה הקדו', הראה להם מהו עמל בתורה, הראה להם מהו לחיות חיים של תורה, שיהיה שאיפות של תורה, והיה זה יחד עם יראה ואהבה, שהיתה לו אהבת תלמידים, ונועם שיח.

בשנים האחרונות הכרתיו קצת יותר, כל שיחה שהיה לי עמו ראיתי איך שעיניו זורחים מתורה, מאור עיניו, המראה ההתבוננות ההסתכלות על העולם, ההסתכלות על עם ישראל, ההסתכלות על אידישער בחור, הכל היה הסתכלות אחת שצריך להעמיד נפש של תורה, קהילה של תורה, עולם של תורה, כשמסתלק כזה אדם גדול, זה אבידה של שריפת בית אלוקינו, זהו ההרגשה, גם אלו שלא זכו להיות מתלמידיו או ממקורביו צריכים להרגיש כך.

ראש הישיבה ראה בעצמו דוגמת מה שכתוב על נח, שראה עולם בנוי וחרב ובנוי, ראה את הבית היהודי מפעם, אמנם הגיע כאן לארה"ב לבד, אבל היה לו את כל הרכוש של היהדות של פעם, המבט האירופאי היהודי איך לגשת לחיי תורה, היה מהבית היהודי של פעם, שבעים שנה לאחר שנחרב העולם ההוא, עדיין חי זאת ברמ"ח איבריו וזכר היטב את החיים השגרתיים בבית של פעם, היהודים של פעם אנשים יראי ד', כשנהפך הגורל של כלל ישראל וחרב העולם ההוא, הוא היה אחד מהאודים המוצלים מאש, הגיע לכאן כבר לפני המלחמה, וידע וזכר היטב איך שהיה נראה המצב קודם שנחרב העולם, ראה את חורבן עולם התורה, וההשגחה העליונה הנהיגה שיהיה אחד מאלו שיבנו חזרה את עולם התורה, תמים היה בדורותיו, ראה דורות אחרים, היה לו כח לקשר מה שראה לעצמו את העולם הבנוי של פעם שחרב שנרגיש את זה לפנינו, חי זאת בבשרו וגידיו ועצמיו אף שהיה כבר באותם שנים בארה"ב, זה היתה שאיפת החיים שלו, התפקיד שלקח לעצמו להעמיד חזרה קצת, עד כמה שידיו מגיעות, מהציבור מהבני תורה בארה"ב, זה מה שראה אצל חמיו, וקודם לכן אצל רבו רבי שלמה היימן, וכן זה שחינכו בתחילה רש"פ מנדלוביץ.

עולמם של גדולי ישראל אלו שחינכו והעמידו אותו להיות אדם גדול מרביץ תורה, קישר את העולם הבנוי של פעם עם העולם הבנוי של היום, זה זיכנו הרבונו של עולם לראות עכשיו, כדכתיב התם על אויבי ישראל, (מיכה ז ח) כי אשב בחושך ד' אור לי אל תשמחי אוייבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ד' אור לי, האור הזה הכניס ללבם של הבחורים, שלא ראו את האור של העולם של אז, הכניס להם את שאיפת החיים הזה, שאיפת התורה הזו שקיבל מרבותיו הגדולים.

כשמסתלק יהודי כזה אדם גדול, כזה חלק של תורה, כזה בית המקדש, של השראת השכינה, כולם צריכים להרגיש שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו, אין יוצאים ידי חובה בדברים אלו שדיברנו, מתי נזכה לכאלו אנשים שמונח בהם היהדות של פעם האדם החרד העובד ד' שגדל בבית של פעם, והשריש והעמיד חזרה, הקים תורה והעמיד תלמידים, היה לו כל מידה נכונה.

בספרים מובא הטעם מה שאומרים בקינות של תשעה באב ארזי הלבנון אדירי התורה, שזהו קינה על עשרה הרוגי מלכות, וכמו"כ אומרים בעבודה של יו"כ את עשרה הרוגי מלכות, הסיבה שאומרים בתשעה באב, מפני שצריך להרגיש שארזי הלבנון אלו אדירי התורה אלו יש בהם שריפת בית אלוקינו, וביום זה של שריפת בית אלוקינו כוללים לא רק את חורבן בית המקדש, אלא תורה תורה חגרי שק התפלשי באפרים המיתת צדיקים, אבל מה טעם מזכירים ביו"כ, וביארו מפני שאמרו חז"ל למה נסמכה מיתת בני אהרן לעבודת יום הכיפורים, ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת, וזהו הבנה נוספת שמיתת צדיקים הוי כפרה, לכן אומרים את עשרה הרוגי מלכות ביוה"כ לאחר סדר העבודה, להרגיש שמיתת צדיקים הוי מזבח כפרה לכלל ישראל.

צדיק זה שאנו נפרדים ממנו היום ודאי יהיה מזבח כפרה, בשביל המשפחה בשביל הישיבה בשביל הקהילה הקדו', לכל אלו שהכירוהו אלו שהעמידם, עבור כל הציבור, כשם שיום הכיפורים מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת.

נבקש ממנו שלא ישכח אותנו, שיהיה כמו מזבח שמקריבים עליו קרבן, שהוא קרבן ציבור על כל כלל ישראל, ויהי' שליח של כולנו, שקרן התורה שהרים כ"כ ימשיך הלאה, שהציבור שנתעלו ע"י הרבצת תורה שלו ע"י העבודת ד' שלו ע"י אהבת ישראל שלו ע"י החיוך שנתן לכל אדם ימשך הלאה, שיהודים יתרוממו.

זקוקים לכ"כ הרבה רחמים וחסדים, מי ידע כמותך את הזיעה והצער של משפחות יהודיים, של יהודים יחידים, שהגיעו אליך ושפכו את ליבם, נבקש ממך שתהיה מזבח כפרה לציבור זה, שצריכים כ"כ הרבה רחמים וחסדים, כ"כ הרבה רפואות וישועות ונחמות, הרבה פרנסה וכלכלה שחסר ליהודים, מה שהקמת מקום תורה גדול בארץ ישראל, ידוע לנו כמה רחמים וחסדים אחינו בארץ הקודש זקוקים לה.

נבקש שהצדיק הגדול הזה שנפרד שזה גם שריפת בית אלוקינו, וגם כפרה בבחינה של יום הכיפורים, תהי' מליץ יושר לכל הקרובים אליך ולכל הציבור, לכל כלל ישראל שלא ישמע שוד ושבר בגבולינו שעם ישראל יתרוממו, בפרט שהשנה תהיה שנת חיים ושלום שישלח את הגאולה השלימה, שנזכה להראות שוב לתחיית המתים, ונזכה לזכות לראות בעיננו ובלע המות לנצח ומחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים חרפת עמו יסיר אמן.

[אשרי יושבי ביתך]

הספדו של המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א - בלוייה בירושלים (ישיבת "כנסת יהודה" - סנהדריה המורחבת) - מתוך הס' אבני זכרון:

נעשה כאן הסתלקות של תקופה

ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, בהספד כתיב שרה בלבכותה כתוב בלי השם, מפני שהספד הוא על מעלת האדם, וזהו שרה, שהשם מאפיין את המהות של האדם, לבכותה היינו בלא ליכנס למעלות של האדם עצמו אלא בכי על ההעדר.

באמת כאן, שאנו עומדים כעת, אינו רק הספד על אדם גדול, על גאון על צדיק, על עדינות הנפש, על העומד בפרץ, מה שהיה בנפשו על טהרת המסורת, טהרת ההשקפה, טהרת המחנה, ולא חסך אפי' בזיקנותו, אפי' כשהיה קשה לו ללכת, לא חסך מלכתת רגליו, ולהשתדל כדי לעמוד בפרץ, שלא יעשו ח"ו איזה פגמים בהשקפה של כלל ישראל, במסורת של כלל ישראל בנתינת התורה כצורתה.

אבל באמת יש כאן עוד ענין של בכיה, לבכותה, שבזה קשה לתאר בפרטים על עצם הדבר, שלמעשה ע"י הסתלקותו זכר צדיק לברכה, מסתלקת תקופה, מסתלקת הקשר שהיה עם גאוני הדורות הקודמים, גם היום ב"ה השבח וההודאה לו יתברך גדלים גדולים בישראל כהבטחתו של הקב"ה, אבל זהו בחינה שגדלים היום, אבל הוא היה זה שקישר את הקשר את השרשרת הזהב של הדורות הקודמים שלא רק שספג לתוכו את הכל, והוסיף לקח כערכו הרם, אלא במהותו המשיך ושמר על השולשלתא דדהבא של גדולי ישראל הקודמים.

עד שלא שקעה שמשו של זה זרחה שמשו של זה, והיינו שמוכרח להיות קשר של עד שלא שקעה שאם כבר שקעה ונסתיים הקודם, אז הזרחה זהו דבר חדש, אלא צריך שיהיה עד שלא שקעה, כדי שיוכל להיות ההמשך והקשר עם הקודמים, שהיו נר לרגלינו והעמידו את הכל, כמו שבאו לשאול את הבריסקער רב זצ"ל איך לעשות את תשב"ר בבני ברק, וענה מה השאלה, כמו עץ חיים, ומדוע משום שעץ חיים נוסד ע"י גדולי דורות הקודמים, רבי שמואל סלנט והלאה, זה עולם אחר לגמרי.
ידוע שהרב מבריסק דייק לדעת להכיר שיגידו לו איזה הנהגה של הקודמים, והצטער מאד אם לא יכל להבין זאת במדוייק, משום שזה עולם אחר, הדורות הקודמים, הקשר שהיה, הקשר שהוא עבר.

וכאן הצדיק הגדול הזה, הרב הגאון הצדיק הרב אונגרישר זכרונו לברכה, הוא לא רק מסר, אלא באישיותו במהותו במסירותו לתורה לתלמידים, השתקף כל רבותיו הגדולים הקודמים וכעת מהבחינה שלו נסגר כאן משהו, לא סתם נלקח גדול וצדיק אלא לקחו כאן בחינה של שקעה, לא לקחו יחיד לקחו כאן דור, וע"ז אנו בוכים אי"ז רק הספד על גדלותו, על יקר רוחו, אלא גם בכי על מה שנאבד, מה שנלקח.

מחוייבים להתחזק ולהתאחד
קשה לדבר, ד' ירחם עלינו כמו שהזכירו כאן מקודם, שלאחרונה נלקחו כמה גדולים וצדיקים, ממש הלא דבר הוא, אי"ז דבר פשוט, גם הצדיק אבד גם אנשי חסד נאספים כמו שכתוב בהמשך הפסוק.

אנו חיים עם שלוות כסילים מתעלמים, המצב הרי לא פשוט לגמרי, עומדים עלינו לכלותינו, צריך לזעזע את העולם צריך להתפלל תפילות רבות, כמו שכתוב במדרש (תהלים פר' קלז) שירמיה תיקן לישראל שילכו לגלות, וירמיהו הלך אתם וציווה המלך לירמיהו שיחזור, והתחילו לבכות, ואמר מעיד אני עלי שמים וארץ, אילו בכיתם בכיה אחת בעודכם בציון, לא הייתם גולים, ועכשיו על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו, היום זה עדיין בחינה של עודכם בציון, הבחינה של אילו בכיתם בעודכם בציון, אי אפשר לחכות, ממש פיקוח נפש.

צריך להרבות בתפילות, להתחזק. כמו שאמרו חז"ל אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, ואיך נשענים עליו, ע"י אמונה ביטחון בו יתברך שיושיענו, לעשות לו סוס למרכב, משעבדים את ליבם רק לאבינו שבשמים, מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח יעסוק תורה ובגמילות חסדים, להתחזק בדברים שצריכים שמירה, שגורמים ש'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל', שגורמים שד' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך'. מידת הדין ר"ל אינה מתפייסת אנו מחוייבים, בעל הבית דוחק, צריכים מאד להתחזק, מתהלך בקרב מחנך להצילך, קדושת ישראל צניעות ישראל.

להתחזק בבין אדם לחבירו, חיבור עצבים אפרים הנח לו אמרו חז"ל דורו של אחאב אע"פ שהיה חטא של עבודה זרה עצבים אבל היה חיבור אחדות, היו יורדים במלחמה ונוצחים, דורו של שאול שהיה הרבה תורה אבל היה דילטוריא לשון הרע הפסידו את המלחמה, איך מנצחים מלחמה איך מפסידים מתהלך בקרב מחניך להצילך, תלוי היכן הקב"ה נמצא, אם זה אחדות יחד.

כתיב האספו ואגידה לכם את אשר יקרה לכם באחרית הימים, ופירש השל"ה הקדו' שנסתלק ממנו הקץ, ועכ"פ זה אמר להם האספו, שאם תהיו ביחד אז יהיה אחרית הימים.
כשהיה מצור על ירושלים שלח החזו"א מכתב להרבות בלימוד התורה, ולהיזהר מאד בבין אדם לחבירו, לא תוכל להתעלם, המצב לא פשוט, אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, צריך להתעצם בתפילה תפילת רבים תפילת יחיד, לחזק את עצמינו איש את רעהו, להינצל אף שיש ענין של חבלי משיח מ"מ יכול להיות מצב של וינצל, כמו שאמרו מה יעשו וינצלו, יעסקו בתורה ובגמילות חסדים, ואז כולם ינצלו, יש דרכים להקב"ה להמתיק הדברים שיהיה בשובך לציון ברחמים שיהי' ברחמים.

בזכות של אדם גדול זה, אדם צדיק שמיתת צדיקים מכפרת, יהיה מליץ יושר בעד כולם, בעד בני משפחתו, בעד מוסדות התורה, עבור כלל ישראל, ויתקיים כבר ובלע המות לנצח ומחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים בביאת משיח צדקינו בב"א.

[אשרי יושבי ביתך]

הספדו של הגאון הגדול רבי יצחק שיינר שליט"א (ראש ישיבת קמניץ וחבר מועצגה"ת) - ככלות השבעה, בישיבה במונסי (מתוך הס' אבני זכרון):

[הגר"י שיינר היה בן דודו של הגר"ד, באשר אשתו (בת הג"ר משה ברנשטיין זצ"ל) נכדה של מרן הגרב"ד זיע"א בעל ברכת שמואל, וגם אשת הגר"ד - בתו של מרן הג"ר ראובן גרוזובסקי זצ"ל הייתה נכדתו של מרן הברכ"ש זיע"א].

חלל בהנהגה שקיבל מרבותיו

איני ראוי להספיד את ראש הישיבה הגדול שאנו מספידים היום, והזכירו שיש הלכות איך לומר הספד, לומר הספד שלא כהלכה זה דבר נורא, המספידים הגדולים שדיברו לפני הספידו כראוי, אני יכול לנסות על קרוב וחבר טוב, על חברותא, לבַכּוֹת חבר יקר שנסתלק מהעולם.

רבי דן זכר צדיק לברכה, היה מהיחידים שהיו תלמיד מובהק, הוא ועוד אחד או שנים היו ג"כ תלמידים מובהקים מאותם גדולי הדור שהעמידו תורה בארה"ב, הראשון היה הרבי ר' שלמה זכר צדיק לברכה, וידוע שהרבי ר' שלמה זצ"ל זמן קצר לפני פטירתו אמר לתלמידים שהיו עמו בחדר, אני הייתי בחדר החיצוני לא בפנים, והם סיפרו אח"כ, שציווה לתלמידים להכין ב' כיסאות לר' חיים עוזר ולרב"ב, ויש כאלו שהיו סבורים שזה רק הדמייה, אבל יודעי דבר אומרים שאי"ז הדמייה, הגאון רבי דן זכרונו לברכה סיפרו עליו עכשיו שיום קודם פטירתו הוא הרי נפטר בפתאומיות, הוא התנמנם והתעורר ואמר שהוא צריך לעלות למעלה לדון עם הרבי ר' שלמה על שאלה וחזר שוב ונרדם, הוא היה הקרוב ביותר ואולי עוד אחד או שתים היו כמותו, ומשעת פטירת ר' שלמה כבר עבר ששים וחמש שנים, והוא חי בכל השנים האלו עדיין עם הרבי ר' שלמה, ועם הרבי ר' ראובן, הרבי ר' ראובן הוא היה זה שלא מש מתוך אהלו, והיה אצל הגאון רבי שרגא פייביל למבט חשוב והוא חיפש תמיד עצות שרבי דן ישאר תמיד בלימוד.

בתקופה האחרונה איבדנו כמה זקני וגדולי הדור, כשהקב"ה לוקח את זקני הדור ובפרט כשלוקח הרבה זקני הדור בתקופה קצרה, כל מה שנעשה בבריאה הוא יד ד', זקני הדור כבר קיימו את שלהם, ועדיף להם יותר כשמגיעים למעלה, אבל הקב"ה משאיר אותם כאן כדי שנהנה מהם שנתעלה מהם ונלמד ממעשיהם, וכל זמן שאנו לומדים מהם משאיר אותם הקב"ה בעוה"ז בעבורנו, שלהם עדיף למעלה, אבל אם יש רפיון בכיבוד גדולי הדור, רפיון ביגיעת התורה, שצריך ללמוד ביגיעה כמו גדולי היגעים בתורה, הקב"ה אומר שאם איננו רוצים ואיננו צריכים אין לכם, מסופר שבפולין היה פעם גזירה על השחיטה ואמר הח"ח שנעשה זלזול בנושא הכשרות ואם אין מחשיבים את הכשרות הקב"ה לוקח את הכשרות, אם אין מחשיבים את הגדולים מספיק אין מחשיבים את התורה מספיק כמו שאמר הרב באקשט שהתורה אינה צריכה אותנו אם איננו מחשיבים את התורה, התורה יכולה להסתדר בעצמה.

היום במיוחד במקום קדוש זה, שהרבי ר' ראובן למד את שיעוריו הקדושים איתנו, וכל זמן שרבי דן היה חי והרביץ תורה במקום קדוש זה, העולם נהנה מרבי דן ומהרבי ר' ראובן ומרב"ב ומר' חיים, שכ"ז יניקה אחת, והיום שרבי דן איננו, נפטר בכך היניקה, ותובעים אותנו בשמים שאנו אשמים שנלקח היניקה, משמים לקחו את הלימוד של רבי דן, ההנהגה והעניינים בכללות של רבי דן, בזמני לא ידעתי מה שנעשה כאן בארה"ב, כל העשרות שנים שאיני נמצא כאן, אבל בשמים תובעים שלא יחסר את כל מה שהיה, בהסתלקותו של רבי דן נחסר ונעשה חלל גדול בבריאה ביגיעת התורה, בתורה לאמיתה, לחפש אמיתה של תורה, וכל אחד שנמצא במקום קדוש זה, שנהנה ממקום זה, שנהנה מרבי דן, שנהנה מהרבי ר' ראובן, שנהנה מהברכת שמואל, תובעים משמים שכל אחד מהם לא יחסר בבריאה, כל אחד שנהנה מחוייב להשתדל קצת יותר ביגיעת התורה, וצריך לזה אפי' חמש מאות בחורים והלוואי שעי"ז יושלם היגיעה שחסר.

התפילה שלו, החסד כמו ששמענו ההתמדה שלו, בזמני לא הפסיק מעולם מללמוד, היה לו את המנהג של הרבי ר' ראובן, גם אני זכיתי ללמוד בחברותא עם הרבי ר' ראובן, והכין את השיעורים אתי, מעולם לא הפסיק ללמוד, אלא המשיך ללמוד עד שנרדם שאז הלכתי, או שאני נרדמתי והוא העיר בעדינות ואמר תלך לישון, לא היה מושג להפסיק ללמוד, והלימוד לא היה סתם לימוד, אלא עם יגיעה הכי גדולה, לחפש את האמת.

הרבי ר' ראובן זצ"ל היה השדכן שלי, רעייתי ע"ה כבר איננה בעולם כמעט ארבע שנים, וברצוני לתת לכם קצת מושג מהו הבית של ר' ראובן, והבית של רב"ב, איך נראו ילדיהם, אשתו של ר' דן אסתר, ורעייתי שג"כ שמה אסתר לאה שניהם גדלו על ברכיו של רב"ב, רב"ב היה אדם חביב, ואהב את הילדים אהבת נפש ופינק אותם, ושמעתי ממנה שהיה אומר בזה הלשון, 'ליקה זאל זיין א צדיקת' (שלאה תהיה צדקת), ובשבעה שלה הגיע שכן שלנו לנחם וסיפר מעשה, כל הנכדים של רב"ב היה להם קו אחד דומה, וסיפר דבר שמעולם לא הזכיר קודם לכן, שפעם אשתו ששמה היתה שושנה קיבל טלפון מרעייתי שביקשה לה שתעשה לה טובה, שיש לה כאב איום בשיניים והיא צריכה חתיכת קרח, ומפחדת שתתעלף מכאבים, והיא פיחדה לקחת מהמקפיא שמא תתעלף מיד כשתקום, וביקשה שתעלה לביתה להוריד לה את הקרח, והשכנה עלתה מיד ונתנה לה, ואח"כ ישבו ושוחחו קצת, והשכנה שמה לב לזה שאני נמצא בבית ולומד עם חברותא, ושאלה את רעייתי בסקרנות שאינה מבינה, הרי בעלך יושב בחדר השני ולומד, ומדוע לא ביקשת ממנו חתיכת קרח, וכי לא היה נותן לך, וענתה רעייתי ע"ה בפליאה, שושנה אני לא מבינה בעלי הרי לומד, היא לא הבינו את השאלה, אפילו אם תתעלף איך אפשר להפריע לו מלימודו, זה היו הנכדים של רב"ב,

ושמעתי מעשה על רב"ב ואיני יודע בבירור את אמיתות הדברים שרב"ב היה פעם באסיפה של חיזוק התורה, וזה שדרש לפניו דיבר על החשיבות של תורה שיש ב' דרכים בחיים, הדרך עם התורה זה הדרך המאושר, והדרך שהוא בלא תורה הוא עגמת נפש, תורה זהו החמצן של החיים, בלא תורה א"א לנשום, ואח"כ דרש רב"ב, ואמר שהרבנים שלנו לימדו אותנו שתורה אינו רק חמצן אינו אויר, אלא תורה זה החיים בעצמם, כי הם חיינו, וזה לא היה גוזמא.

כך הם חיו, כך חי הסבא רב"ב, וכך חי הרבי ר' ראובן, ורבי דן, וכך חיו כל הנכדים של רב"ב, הרב מבריסק מאד החשיב את רב"ב, והיו כאלה שאמרו שלא היה ראש ישיבה יותר גדול, אבל לא היה האדם הגדול ביותר, אבל הרב מבריסק אמר שרב"ב לבד ממה שהיה גדול מכל הדור שלו, היה מתקופה אחרת, וידוע שהיגיעה שלו היה באופן יוצא מן הכלל,
ואמר פעם אחד שנכנס לרב"ב, ואמר שהצבא הפולני חיפשו אותו ורצו לקחת אותו לצבא שהוא היה אזרח פולני, והיה זה שנה לפני שהתחיל המלחמה והם חיפשו חיילים, והגיע ללמוד אצל רב"ב, וקיבל מכתב הזמנה לצבא, וכשהגיע הרבנית לא רצתה להכניסו שהיה באמצע להכין שיעור, ואמר שזהו פיקוח נפש והכניסה אותו וחייב לדבר אתו, ואמר שצריך עצה שאינו יודע אם להתחבא בקמניץ או לברוח לעירה ליד קמניץ לעבור את הגבולות והיה בחור צעיר שלא ידע מה לעשות, ורב"ב ראה שצריך עצה ממנו, אבל מאחר שראשו היה מונח ברשב"א, לא הבין את פשר דבריו, ואמר לו לחזור שוב על הדברים, וחזר וסיפר פעם שניה וכך שוב ושוב, חמש פעמים סיפר לו את המעשה, ואח"כ אמר רב"ב בני יקירי הרי רואה אתה שאני מנסה להבין את השאלה אלא שאיני מסוגל להוציא את הראש מהרשב"א, ורבי ראובן נמצא בחדר הסמוך תיכנס אליו והוא יביא לך עצה, זה היתה יגיעתו של רב"ב, שבשעה שראשו היה עסוק ברשב"א לא היה מסוגל לצאת מהסוגיה, מעין יגיעה זו היה אצל הרבי ר' ראובן ורבי דן.

והיום הענין של יגיעה בתורה זהו בסכנה, שיגיעת התורה היום זהו כמעט מת מצוה, וכל אחד צריך להתאמץ להציל, כל אלו שהיה להם שייכות עם רבי דן עם הרבי ר' ראובן עם בית מדרש עליון, מחוייבים לראות להציל את המת מצוה, להציל את יגיעת התורה, ע"י אמיתות התורה, יש כאלו שמחוייבים לומר חידושים, אמנם אצל אלו הגדולים לא היה מושג לומר חידושים, אלא היה מוכרח להיות סולת נקיה, אם לא כן לא היו אומרים כל אחד מאיתנו יש לו חוב קדוש לקבל על עצמו חלק קטן מהחיסרון הגדול שאיבדנו, קצת יותר יגיעת התורה יותר התמדת התורה, לחפש יותר את אמיתה של תורה קצת יותר אהבת חסד כמו ששמענו.

ומסופר על רב"ב שתמיד היה חרד על ההוא יומא, יום הדין, והיה אומר לתלמידיו שצריך להכין טענה, שבודאי יום הדין יהיה מר, אבל צריך להכין איזה טענה כדי להצליח לעבור, והיה אומר מה יעשה הוא בשביל טענה, וכמו שידוע היגיעה שלו בתורה היתה אין דומה לו, ואמר שאם הטענה תהיה התורה שהתעמל בתורה הוא מפחד שיחייבו אותו לומר דבר תורה, והרע"א יהיה שם, ואם יצטרך לומר דבר תורה לפני הרע"א יתחבא מבושה תחת השולחן, אלא לא יטעון על התורה שלו, והמידות טובות שלו שטרח לתקן מידותיו, שהוא בעל מוסר, אמר שהרי יהיה שם רבי ישראל סלנטר, וכי יוכל לדבר שם על המידות טובות בפניו, ודאי לא יזכיר מילה שהוא בעל מוסר.

ואספר מעשה על המידות שלו, פעם הגיע לפני רב"ב רח"פ שיינברג שלמד במיר והיה זה תקופה קצרה אחרי נישואיו והיה לפני המלחמה והיה צריך ליסוע לביתו, ואמר וכי לא אקח סמיכה מרב"ב, והלך לקמניץ וביקש לרה"י רב"ב שיתן לו סמיכה, והיה למדן גדול, ואמר לו רב"ב שמקובל שחייבים לישאר ג' ימים בקמניץ, לדבר בלימוד, לראות יותר טוב אם יודע את הפרמ"ג או לא, ולא מעכב, אבל צריך להיות יר"ש ולדעת לפסוק כראוי, והשיב שאינו יכול לישאר, ואמר שאם אינו יכול לא יקבל, שמע זאת וויתר על הסמיכה ויצא ללכת לאשתו ששהתה במלון, כדי למהר לצאת לספינה לארה"ב, וחמש דק' אחרי שיצא משם, שלח רב"ב את אחד התלמידים שיקרא לו לחזור חזרה, וחזר אליו וכתב לו סמיכה חשובה כראוי, ושאלו אותו תלמידיו מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר, מה עם המנהג המקובל, והשיב להם שהרי הוא ילך לאשתו ותשאל אותו כשיחזור היכן הסמיכה, והוא יצטרך להסביר על המנהג שלו שלא כותב סמיכה רק לאחר ג' ימים, ובדקות אלו עד שיגמור להסביר לה את פשר הדברים יהא נראה זול בעיניה, והוא לא מסוגל לגרום לו זאת, זה היה המידות של רב"ב, אבל אפ"ה לא רצה להזכיר את המידות,

אמנם מחוייב לטעון איזה טענה, ואמר שיטעון שאהב כל יהודי אהבת נפש, שאם ראה יהודי הולך לכיוונו מרחוק היה אומר בשקט 'א ברכה אוף דיין קאפ, דער אייבישטער זאל דיר אן גיסען מיט פול ברכות', (שיהי' ברכה על ראשך השי"ת ימלא אותך מלא ברכות), זה היה ג"כ הרבי ר' ראובן שהכל עשה כמו חמיו, וזה היה רבי דן שהכל עשה כמו חמיו רבי ראובן, והיום שכולם אינם נמצאים, צריכים אנו התלמידים חברים, ואלו שנהנו ממקום קדוש זה, לעשות קצת מהיגיעת התורה מהאהבת תורה, מידות טובות אהבת חסד, ויקויים ובלע המות לנצח ומחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים.

[בדיעבד]

כמדומני שלא נזכר כאן ענין חשוב. שהערות שבשולי חי' רבי ראובן (אלו שאינם למחבר עצמו) הם של חתנו הג"ר דן.

[יוצר אור]

- דבר קט על עת פטירת הגר"ד זיע"א.

במשך ימיו בקודש נהג להדליק נר לע"נ הרה"ק מרוז'ין זצ"ל ביום היארצייט ג' חשוון. והנה לאחר גמר הלוויתו של הגר"ד זצ"ל, כששבו בני משפחתו לביתם, הבחינו בנר הדולק בביתם, וזכרו שזהו הנר שהדליק הגר"ד לע"נ הרוז'ינר, כמה שעות טרם נדם ליבו. זכה הוא זצ"ל לעלות לגנזי מרומים ביום פטירת הרה"ק מרוז'ין.

ת.נ.צ.ב.ה

[אשרי יושבי ביתך]

כמדומני שלא נזכר כאן ענין חשוב. שהערות שבשולי חי' רבי ראובן (אלו שאינם למחבר עצמו) הם של חתנו הג"ר דן.

ראה בהקדמת בני מרן הגר"ר זצ"ל ל"חידושי רבי ראובן" (ח"א) שכתבו כי ההערות הם מ"המסדרים".
ובהמשך כתבו תודה לגיסם הגר"ד זצ"ל על שטרח ויגע וכו', וכנראה שרוב (או כל) ההערות ממנו יצאו:

[מה שנכון נכון]

כמדומני שבד"כ (ואולי תמיד) אין בהערות המסדרים חידושים, אלא הפניות וכדו'.
אך בגוף הדברים מזכיר ר' ראובן כ"פ חידושים מחתנו.

[אשרי יושבי ביתך]

הגר"ד זצ"ל יחד עם מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל:

[אשרי יושבי ביתך]

הגר"ד זצ"ל בשיעור בהיכל ישיבת פוניבז':

[אשרי יושבי ביתך]

הגר"ד זצ"ל בעליה לתורה (בהיכל ישיבת בית מדרש עליון - ב"ב [הישן, ברח' קושניר]) - זכויות תמונה זו - וקודמותיה לש.י.ב.:

[אשרי יושבי ביתך]

חכמת אדם תאיר פניו:

IMG_7616.JPG (195.3 KiB) נצפה 5203 פעמים

[אשרי יושבי ביתך]

IMG_0490.JPG (140.78 KiB) נצפה 5176 פעמים

לומד באמצע שמחה משפחתית:

[אשרי יושבי ביתך]

- דבר קט על עת פטירת הגר"ד זיע"א.

במשך ימיו בקודש נהג להדליק נר לע"נ הרה"ק מרוז'ין זצ"ל ביום היארצייט ג' חשוון. והנה לאחר גמר הלוויתו של הגר"ד זצ"ל, כששבו בני משפחתו לביתם, הבחינו בנר הדולק בביתם, וזכרו שזהו הנר שהדליק הגר"ד לע"נ הרוז'ינר, כמה שעות טרם נדם ליבו. זכה הוא זצ"ל לעלות לגנזי מרומים ביום פטירת הרה"ק מרוז'ין.

ת.נ.צ.ב.ה

נקודה חשובה: טעם הדבר שהיה נוהג כן - להדליק נר לע"נ כ"ק האדמו"ר מרוז'ין זיע"א משום שאביו של זקני הגר"ד זצ"ל - ה"ה הג"ר ירחמיאל זצ"ל הי"ד היה חסיד קופיטשניץ, אשר כידוע משתייכת לחסידות רוז'ין.

[אשרי יושבי ביתך]

בשנה זו חל יום הייא"צ העשירי לזקני הגר"ד זצ"ל, ובמוסף שבת קודש נדפסה כתבה מיוחדת לזכרו,
מצורף בזה הכתבה עצמה לתועלת הרבים:

[אשרי יושבי ביתך]

הקפצה לרגל יום הייא"צ (11), תנצב"ה, ונזכה במהרה לתחיית המתים!