פורום אוצר החכמה

ריבוי האשכולות בעת האחרונה על העתקת השמועה בבריסק, מעורר את זכרונו של האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל,
דמות שיותר משהתפרסמה באדמו"רותה התפרסמה בגאונותה, ובעיקר בהיותו משומעי לקחו של הגרי"ז מבריסק,
עד שהפך בעצו ל'בריסקער', שגדולי התלמידים דרשו לדעתו וקיבלו מפיו.

(אם נבוא לחפש עילה לעסק בדמותו, נוכל לדחות בדוחק, שקרב יום ההילולא העשירי קדש).

נבקש את החברים, החסידים, הבריסקאים, ואולי גם החסידים-הבריסקאים...
הבו גודל, ספרו, השמיעו, למדו, על הרבי, על שמועתיו ועל קרבתו לגדולי הליטאים.

תיקון טעות: הרב שך לאחר ביקור בביתו של האדמו"ר מסטריקוב ז"ל

הפעם הראשונה שמרן נפגש עם האדמו''ר מסטריקוב הי' בתחילת המלחמה בוילנא . ומאז הי' הקשר חזק

על צדקותיו ועבודתו יספרו החסידים. ה'חברים' שלו יספרו על היותו איש שיחה שאין דומה לו.
שמעתי פעם מהגרד"צ הילמן שאמר לו הסטריקובער, דבר נפלא.
כידוע הגר"א הכריע שאין לומר בברכת מעין שלוש, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה, שאין לו מובן.
והסטריקובער אמר שהוא מיוסד עה"פ בירמיהו (ב' ז') אָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. וע"ז אנו מברכים לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולברכך עליה בקדושה ובטהרה. ושפתים יושק !
הגרד"צ שאל אותו, יש לך עוד דברים טובים כאלה? וכמדומה שהשיב: לא...

תמונה נדירה ביותר בה נראה האדמו"ר מסטריקוב ז"ל במחיצת רבו מרן הגרי"ז זצ"ל כשהם משוחחים בלמוד על גשר הנהר בעיירת המרפא שולץ שבשויץ בשנת תשט"ז.

איש_ספר כתב:שמעתי פעם מהגרד"צ הילמן שאמר לו הסטריקובער, דבר נפלא.
כידוע הגר"א הכריע שאין לומר בברכת מעין שלוש, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה, שאין לו מובן.
והסטריקובער אמר שהוא מיוסד עה"פ בירמיהו (ב' ז') אָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. וע"ז אנו מברכים לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולברכך עליה בקדושה ובטהרה. ושפתים יושק !
הגרד"צ שאל אותו, יש לך עוד דברים טובים כאלה? וכמדומה שהשיב: לא...

איש ספר,
באחד מאגרותיו של ר' שמואל אשכנזי הוא חידש את הדברים מדעתו, ואף הסמיך לכך את משנת סוטה (ט יב-יג): "מיום שחרב בית המקדש... ניטל טעם הפירות... הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח".
לימים הוסיף בשולי מכתבו:

היום יום שלישי בשבת פרשת ראה, כג באב תשלג, העירני ר' אהרן ישעיה בלוי נ"י, שהדברים נדפסו בחלקם בספר "אבני שהם לתורה... מאת רבי משה ליב... שחור" ירושלים תשכח, עמ' שמב-שמג. ושמחתי שכיונתי לדעתו הישרה.
עתה בא לידי ספר שיטות בהלכה לרא"י השל ריזמן, ח"ב, ת"א תשלח, ומצאתי בו (בדף עב-עג) את הדברים דלהלן: שמעתי מפיו של מרן האדמו"ר [ר' ישראל אלתר] מגור שליט"א, על שיחה בינו לבין מרן החזון-איש זצ"ל בנוגע לברכה מעין שלש דאנו אומרים: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה...

פעם ראיתי את המצבה שלו בהר המנוחות סמוך ונראה למרן רבינו הגרי"ז ז"ל וכפי שביקש טרם פטירתו באומרו שהוא פוחד לישכב לידו ממש אך סמוך ונראה....
וראיתי פלא עצום
על המצבה לא מופיע כלל המלה אדמו"ר.....
לגודל הפלא הלכתי לברר מיהו זה אשר ניסח את המצבה...
והנה התברר לי שרב דוב לנדא בן דודו של האדמו"ר וראש ישיבת סלובדקה יחד עם הגרמ"ד סולובייציק שליט"א הם אלו אשר ישבו לנסח את המצבה.
לדעתי הם ניסו להיכנס כביכול לראש שלו ולרדת לדעתו איך הוא היה מנסח את המצבה
ומתוך כך הגיעו למסקנא שהוא לא רצה שייקרא אדמו"ר....
לענ"ד הם טעו בזה.......
זה מאוד צורם לראות את מצבתו כאשר לא מופיע עליה אדמו"ר....
דעת חכמי הפורום.

ידידו הגרדצ"ה היה מעלה לשבח את חכמתו, בכך שעל ביתו בת"א היה כתוב: ישיבת סטריקוב.
אמר מה אכתוב? אברהם לנדא? הרבה איכא בשוקא. אדמו"ר מסטריקוב? אין על מה לדבר. אברהם בהרה"ק וכו'? אני לא --- וכך החליט לכתוב ישיבת סטריקוב. (וכמובן שלא היתה שם שום ישיבה...)

איש_ספר כתב:על צדקותיו ועבודתו יספרו החסידים. ה'חברים' שלו יספרו על היותו איש שיחה שאין דומה לו.
שמעתי פעם מהגרד"צ הילמן שאמר לו הסטריקובער, דבר נפלא.
כידוע הגר"א הכריע שאין לומר בברכת מעין שלוש, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה, שאין לו מובן.
והסטריקובער אמר שהוא מיוסד עה"פ בירמיהו (ב' ז') אָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. וע"ז אנו מברכים לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולברכך עליה בקדושה ובטהרה. ושפתים יושק !
הגרד"צ שאל אותו, יש לך עוד דברים טובים כאלה? וכמדומה שהשיב: לא...

מתוך גליון "אסופות" [ז"ל], אב תשס"ט:

רבי ירושלמי, הציטוט באסופות מה מהותו: כתב-ידו? כתב תלמיד? או ליקוט-שמועה?

אם אי"ז כת"י, הרי שמקורו של אי"ס נהיר יותר, הגרד"צ משמיה.

אפרופו, סיפור נחמד שמלמד גם הוא על כור ההיתוך שנוצר כאן בארה"ק בשל קיבוץ הגלויות.

היה זה בחג הפורים באחת השנים הראשונות, לאחר שכבר עלה ארצה. הרבי מסטריקוב,
הסב בשולחנו הטהור של הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע בבית מדרשו.
באמצע הטיש הובא אל השולחן דג אפוי, שהגיע במשלוח-מנות מבית הא"א מגור זי"ע, שגם
הוא כבר התגורר בירושלים. הדג הובא ברוב חשיבות לשולחן ומהר"א חילק ממנו שיריים - בין
השאר - גם לרבי מסטריקוב, שעדיין לא כיהן באדמו"רות (אם בכלל כיהן וכנ"ל...).
למראה המחזה, נענה אחי הרבי מבעלזא, רבי מרדכי מבלגרייא ואמר בחכמה:
"שבן של הסטריקובער יישב בטיש בבעלזא ויאכל דג מהרבי מגור, זה יכול לקרוא רק בארץ ישראל"...
ומספרים החסידים, ששעה ארוכה נראתה בת-שחוק מרחפת על פני הרה"ק מבעלזא.

באותה רוח, ניתן גם לומר שבן של הרב מסטריקוב יהיה מתלמידי בריסק הנאמנים, גם זה
יתכן רק בעטיים של שיעבוד מלכויות וגלויות מאונס...

בספרו של מלר יש כמה וכמה תמונות יפות מהרבי מסטריקוב עם הגרי"ז בשויץ.

האם בשיחותיו בטישים שערך וכדומה היה מביא דברי תורה מרבו הגרי"ז?

מעניין אם הגרי"ז התעניין אצלו לסדר השושלת, מי היה אביו וסבו ובמה התייחדו ומה היתה הנהגתם וכדומה.

אגב, בר ששת, כמדומני יש לומר: יכול לקרות ולא יכול לקרוא.

מתפעל כתב:.

אגב, בר ששת, כמדומני יש לומר: יכול לקרות ולא יכול לקרוא.

אכן, וכך צ"ל.

מזכרונות ילדותי לראות את האדמו"ר זצ"ל צועד רגלי לבדו בלי מלוים או משמשים מביתו שברח' ורנר לעבר בית המדרש, בלי גינונים או סממנים חיצוניים אחרים, הכל בפשטות גמורה, לא היתה לו אפילו הפריבלגיה להיות עניו, ודוק.

מחזה מלבב היה לראותו בסעודות ההילולא של זקנו הגה"ק מטעשכנוב, מיסב לצד ש"ב הגאון הגדול ר' דב לנדא שליט"א, ומשתעשע עמו בשעשועי דאורייתא.

על קרבתו לבית בריסק אין די באר ואין די עולה, וראה שמועה נאה ממנו בשם הגרי"ז שהבאנו כאן viewtopic.php?f=7&t=4519&p=34784&hilit=%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95+%D7%A8+%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%91#p34784

מקורבו הרמ"מ גרליץ כתב מעט מזעיר בהקדמותיו לספרי הגר"ח הלוי על ב"ק וב"מ שחיבר, שם הוא מבשר גם על ספר עליו בעריכה בשם 'המזיגה הנפלאה', אשרי המחכה ויגיע... [אולי ביחד עם ספרי הרשב"א הנותרים...].

בא' מקבצי ישורון מסופר שלמד עם הגרי"ד זצ"ל בן הגרי"ז את כל סדר זרעים.

עוד בענין קשריו של הרב שך עם האדמו"ר מסטריקוב:

מובא בס' "קדוש אלול" (נמצא באוצר, למי שמתעניין) שבעשרת ימי תשובה היה נוסע הרב שך לתל אביב אל הרבי מסטריקוב, והיה אומר שבימים אלה צריך להתברך מ"גוטער איד".

עולה מן הסיפורים (וכן נאמר בהודעה שנמחקה טרם הספקתי להגיב עליה) שהרב שך עלה תדיר אל האדמו"ר מסטריקוב להתדבר עמו (ולא להיפך), שמא יש להסיק מכאן שהרב שך היה לא פחות מאשר "חסיד סטריקוב"... [זה נותן מימד אחר לארועי תשמ"ט...]

והפעם נפתח לשם שינוי בעדות אישית של כותב השורות.
האחרונים שצריכים לספר להם מי היה האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל, הם תושבי תל אביב לשעבר. אלה 'גדלו' לצידו של הרבי, ראו את פשטותו המדהימה, וזכו להיות בצילו של אדם קדוש, שמצד אחד היה מופשט לגמרי מענייני העולם הזה, ומאידך גיסא ידוע בפשטותו – לפתור את הבעיות הקשות ביותר של הכלל ושל הפרט.
כותב השורות, שהתגורר בבחרותו בעיר תל אביב, יחשוף כאן דבר שאיש לא ידע עד עצם היום הזה. אני הייתי העד היחיד שהיה עם הרבי באותה שעה, ומשום מה לא גיליתי את הסוד הלז לאף אחד, גם לא לחסידיו הקרובים ביותר.
בחור כבן 19 הייתי והתגוררתי בצפון תל אביב. פעם בימי בין הזמנים חזרתי מלימוד עם חברותא שהיה גר ברחוב המלך ג'ורג, בדרכי חזרה לצפון, חציתי את שדרות בן ציון, כך נקראת השדרה החוצה גם את הרחוב שבו התגורר הרבי בתל אביב.
לפתע שמעתי קול קורא מאחורי.
'זה ילך מהר'
הפניתי את ראשי וראיתי הרבי בכבודו ובעצמו הולך לבדו בשדרה. בעצם העובדה הזו לא היה עבורי כל חדש, כיון שעד ימיו האחרונים אפשר היה לראות את האדמו"ר מסטריקוב הולך לבדו בחוצותיה של בני ברק.
מעולם לא אהב שיילכו איתו. לא רצה משבקי"ם.
הרבי, שהכירני זה כמה שנים, משאלות שהייתי מפנה אליו, סימן לי לעצור.
'האם אתה מוכן להתלוות אלי'? שאל.
ואני, הבחור, כבשתי פניי בקרקע, לא ידעתי כיצד מגיבים לשאלה מעין זו. את האמת אומר שמאוד מיהרתי אבל אפשר לסרב לבקשה שכזו?!
ביקשתי סליחה מהרבי תפסתי את הטלפון הציבורי הקרוב ביותר, והודעתי להוריי שאאחר קמעה.
השעה הייתה 9:30 בלילה לערך, "אני הולך לכיוון "הבימה" זה ילך מהר מאוד", אמר הרבי.
הרבי הלך מהר. אי אפשר היה לעצור אותו, אבל אנחנו נעצור כאן לרגע ונספר ש"הבימה" באותה תקופה שלפני קרוב ל30 שנה היה התיאטרון הלאומי של ישראל, בו הוצגו ההצגות הטובות ביותר, אבל למגינת ליבם של רבים מתושבי תל אביב, נעשו הצגות אלו גם תוך חילול שבת.
הרבי מסטריקוב לא יכול היה לסבול את זאת בתל אביב? עיר יהודית? חילול שבת? הייתכן? כיוון שלא היה אמון על מריבות ומחלוקות, חיפש את הדרך הטובה ביותר שבאמצעותה ניתן יהיה להגיע לפתרון.
הוא ניסה לדבר עם עסקן חרדי זה או אחר, אבל הכול אמרו שבמקרה זה יצטרכו לעורר מהומות והפגנות ליד "הבימה" אחרת לא ישתכנעו בעלי המקום שדעתו של הקהל החרדי בתל אביב נחושה שלא לאפשר את הפעלת הבימה בשבתות.
משפחתו של הרבי התגוררה במרחק קצר מאוד מתיאטרון הבימה, המכוניות שהגיעו בעיצומה של השבת למקום, פערו פצע כואב בליבו של הרבי, שלמרות היותו תושב תל אביב לא הסכין לדברים אלה.
הוא החליט להגיע ללשכת מנכ"ל הבימה ולנסות לדבר אל ליבו.
בדרך פגש בי, בחור צעיר, והחליט מן הסתם שדווקא ליווי שכזה יוכל להשפיע יותר על המנכ"ל, הלכנו יחדיו כברת דרך קצרה למדי, עד שהגענו ללשכה.
הרבי דפק, וה"יבוא" נשמע מתוך החדר. רק נכנס האדמו"ר מסטריקוב פנימה, ומנכ"ל התיאטרון קם מלוא קומתו, למרות שלא ידע עדיין במי מדובר, הוא גם לא ידע שמדובר בשכן קרוב.
והרבי, עם כל ליבו הגדול, החל... לבכות במשך 10 דקות תמימות, לא פחות, בכה ובכה, מאין הפוגות.
המנכ"ל הבין על מה בוכה האיש הגדול שלפניו, ועוד לפני שהוציא הרבי מילה מפיו כבר הבטיח לו המנהל, "יהיה בסדר, רבי, יהיה בסדר, לא נמשיך יותר. שכנעת אותי".
האדמו"ר זצ"ל לא השתכנע כל כך מהר.
הוא ביקש מהמנכ"ל רשות לדבר כמה מילים, ואז הפגין בפניו את אהבתו היתרה לכל יהודי ויהודי. ולו יהא זה מחלל שבת ומחטיא הרבים. הרבי תיאר ברגש רב את העיירה היהודית של פולין, שבה נולד, סיפר על היהודים הטובים של פעם, ולא ידע כמה קלעו הדברים היישר אל המטרה.
כי באותו שבוע ממש עסקו ב"הבימה" בהצגה על.. העיירה היהודית, המנכ"ל שאך תמול שלשום צפה לראשונה בהצגה זו, ראה לפניו לפתע את הדמות המקורית של "הרבי מן העיירה".
אני ישבתי מן הצד, לא התערבתי במילה אחת. הרבי הציג אותי כבחור חרדי שאיכפת לו מצביונה של השבת. כל הפגישה לא ארכה אלא כ20 דקות ובסיומה הבטיח המנכ"ל להרבי זצ"ל מסטריקוב שהתיאטרון לא יעבוד יותר בשבת.
הרבי התעקש לראות כיצד הוא קורא לאחראים מטעמו על פתיחת התיאטרון ומעביר להם את ההוראה.
המנכ"ל לא התעקש ועשה כבקשת הרבי.
למחרת פרסמו העיתונים הגדולים ש"הבימה" החליטה לסגור שעריה בשבת.
איש מהעסקנים החרדים לא ידע מי ומה היו בסוד העניינים. הרבי לא גילה את סודו. אני הקטן בוודאי לא. עד היום הזה לא ידע איש על דבר הפגישה.
אבל בכך לא תם העניין.
כעבור שנים, בהיותי כבר אברך בכולל בתל אביב, קרא לי הרבי לביתו. נרעדתי.
קיבלני בחדרו עם מאור הפנים הידוע שלו, ומיד אמר: "אתה זוכר שלפני כמה שנים היינו יחד שם, אצל המנהל של התיאטרון?" כשהשבתי בחיוב, המשיך הרבי וסיפר, בהתרגשות, שלפני כמה ימים פגש את אותו מנהל, והנה הוא חובש כיפה...
הם פותחים בשיחה, והאישיות החילונית ההיא, שהיתה ידועה בקרב האצולה התל אביבית מספרה לרבי שמאז בואו לפגישה בעניין השבת, בערו בו כאש מחשבות של תשובה והרהורים רבים על צדקת הדרך שבה הלך במשך כל שנותיו.
לא עברה תקופה ארוכה והאיש מחליט לשמור שבת, כשרות ואף הניח כיפה לראשו, וכמובן נטש את משרתו הרמה ב"הבימה".
כזה היה הרבי מסטריקוב
מקור: משה מיכאל צורן

הרבי מסטריקוב עלה כל חוה''מ לבקר את הרב ש''ך

תולעת ספרים07 כתב:והפעם נפתח לשם שינוי בעדות אישית של כותב השורות.
האחרונים שצריכים לספר להם מי היה האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל, הם תושבי תל אביב לשעבר. אלה 'גדלו' לצידו של הרבי, ראו את פשטותו המדהימה, וזכו להיות בצילו של אדם קדוש, שמצד אחד היה מופשט לגמרי מענייני העולם הזה, ומאידך גיסא ידוע בפשטותו – לפתור את הבעיות הקשות ביותר של הכלל ושל הפרט.
כותב השורות, שהתגורר בבחרותו בעיר תל אביב, יחשוף כאן דבר שאיש לא ידע עד עצם היום הזה. אני הייתי העד היחיד שהיה עם הרבי באותה שעה, ומשום מה לא גיליתי את הסוד הלז לאף אחד, גם לא לחסידיו הקרובים ביותר.
בחור כבן 19 הייתי והתגוררתי בצפון תל אביב. פעם בימי בין הזמנים חזרתי מלימוד עם חברותא שהיה גר ברחוב המלך ג'ורג, בדרכי חזרה לצפון, חציתי את שדרות בן ציון, כך נקראת השדרה החוצה גם את הרחוב שבו התגורר הרבי בתל אביב.
לפתע שמעתי קול קורא מאחורי.
'זה ילך מהר'
הפניתי את ראשי וראיתי הרבי בכבודו ובעצמו הולך לבדו בשדרה. בעצם העובדה הזו לא היה עבורי כל חדש, כיון שעד ימיו האחרונים אפשר היה לראות את האדמו"ר מסטריקוב הולך לבדו בחוצותיה של בני ברק.
מעולם לא אהב שיילכו איתו. לא רצה משבקי"ם.
הרבי, שהכירני זה כמה שנים, משאלות שהייתי מפנה אליו, סימן לי לעצור.
'האם אתה מוכן להתלוות אלי'? שאל.
ואני, הבחור, כבשתי פניי בקרקע, לא ידעתי כיצד מגיבים לשאלה מעין זו. את האמת אומר שמאוד מיהרתי אבל אפשר לסרב לבקשה שכזו?!
ביקשתי סליחה מהרבי תפסתי את הטלפון הציבורי הקרוב ביותר, והודעתי להוריי שאאחר קמעה.
השעה הייתה 9:30 בלילה לערך, "אני הולך לכיוון "הבימה" זה ילך מהר מאוד", אמר הרבי.
הרבי הלך מהר. אי אפשר היה לעצור אותו, אבל אנחנו נעצור כאן לרגע ונספר ש"הבימה" באותה תקופה שלפני קרוב ל30 שנה היה התיאטרון הלאומי של ישראל, בו הוצגו ההצגות הטובות ביותר, אבל למגינת ליבם של רבים מתושבי תל אביב, נעשו הצגות אלו גם תוך חילול שבת.
הרבי מסטריקוב לא יכול היה לסבול את זאת בתל אביב? עיר יהודית? חילול שבת? הייתכן? כיוון שלא היה אמון על מריבות ומחלוקות, חיפש את הדרך הטובה ביותר שבאמצעותה ניתן יהיה להגיע לפתרון.
הוא ניסה לדבר עם עסקן חרדי זה או אחר, אבל הכול אמרו שבמקרה זה יצטרכו לעורר מהומות והפגנות ליד "הבימה" אחרת לא ישתכנעו בעלי המקום שדעתו של הקהל החרדי בתל אביב נחושה שלא לאפשר את הפעלת הבימה בשבתות.
משפחתו של הרבי התגוררה במרחק קצר מאוד מתיאטרון הבימה, המכוניות שהגיעו בעיצומה של השבת למקום, פערו פצע כואב בליבו של הרבי, שלמרות היותו תושב תל אביב לא הסכין לדברים אלה.
הוא החליט להגיע ללשכת מנכ"ל הבימה ולנסות לדבר אל ליבו.
בדרך פגש בי, בחור צעיר, והחליט מן הסתם שדווקא ליווי שכזה יוכל להשפיע יותר על המנכ"ל, הלכנו יחדיו כברת דרך קצרה למדי, עד שהגענו ללשכה.
הרבי דפק, וה"יבוא" נשמע מתוך החדר. רק נכנס האדמו"ר מסטריקוב פנימה, ומנכ"ל התיאטרון קם מלוא קומתו, למרות שלא ידע עדיין במי מדובר, הוא גם לא ידע שמדובר בשכן קרוב.
והרבי, עם כל ליבו הגדול, החל... לבכות במשך 10 דקות תמימות, לא פחות, בכה ובכה, מאין הפוגות.
המנכ"ל הבין על מה בוכה האיש הגדול שלפניו, ועוד לפני שהוציא הרבי מילה מפיו כבר הבטיח לו המנהל, "יהיה בסדר, רבי, יהיה בסדר, לא נמשיך יותר. שכנעת אותי".
האדמו"ר זצ"ל לא השתכנע כל כך מהר.
הוא ביקש מהמנכ"ל רשות לדבר כמה מילים, ואז הפגין בפניו את אהבתו היתרה לכל יהודי ויהודי. ולו יהא זה מחלל שבת ומחטיא הרבים. הרבי תיאר ברגש רב את העיירה היהודית של פולין, שבה נולד, סיפר על היהודים הטובים של פעם, ולא ידע כמה קלעו הדברים היישר אל המטרה.
כי באותו שבוע ממש עסקו ב"הבימה" בהצגה על.. העיירה היהודית, המנכ"ל שאך תמול שלשום צפה לראשונה בהצגה זו, ראה לפניו לפתע את הדמות המקורית של "הרבי מן העיירה".
אני ישבתי מן הצד, לא התערבתי במילה אחת. הרבי הציג אותי כבחור חרדי שאיכפת לו מצביונה של השבת. כל הפגישה לא ארכה אלא כ20 דקות ובסיומה הבטיח המנכ"ל להרבי זצ"ל מסטריקוב שהתיאטרון לא יעבוד יותר בשבת.
הרבי התעקש לראות כיצד הוא קורא לאחראים מטעמו על פתיחת התיאטרון ומעביר להם את ההוראה.
המנכ"ל לא התעקש ועשה כבקשת הרבי.
למחרת פרסמו העיתונים הגדולים ש"הבימה" החליטה לסגור שעריה בשבת.
איש מהעסקנים החרדים לא ידע מי ומה היו בסוד העניינים. הרבי לא גילה את סודו. אני הקטן בוודאי לא. עד היום הזה לא ידע איש על דבר הפגישה.
אבל בכך לא תם העניין.
כעבור שנים, בהיותי כבר אברך בכולל בתל אביב, קרא לי הרבי לביתו. נרעדתי.
קיבלני בחדרו עם מאור הפנים הידוע שלו, ומיד אמר: "אתה זוכר שלפני כמה שנים היינו יחד שם, אצל המנהל של התיאטרון?" כשהשבתי בחיוב, המשיך הרבי וסיפר, בהתרגשות, שלפני כמה ימים פגש את אותו מנהל, והנה הוא חובש כיפה...
הם פותחים בשיחה, והאישיות החילונית ההיא, שהיתה ידועה בקרב האצולה התל אביבית מספרה לרבי שמאז בואו לפגישה בעניין השבת, בערו בו כאש מחשבות של תשובה והרהורים רבים על צדקת הדרך שבה הלך במשך כל שנותיו.
לא עברה תקופה ארוכה והאיש מחליט לשמור שבת, כשרות ואף הניח כיפה לראשו, וכמובן נטש את משרתו הרמה ב"הבימה".
כזה היה הרבי מסטריקוב
מקור: משה מיכאל צורן

סיפור מרגש. זלגו עיני דמעות.
האם יש אישוש כלשהו לסיפור זה?
בשנות השבעים - השמונים היו המנהלים של הבימה גבריאל צפרוני ושמואל עומר. ככל הידוע לי, הם לא חזרו בתשובה...

מן הבירור שעשיתי סיפור זה פורסם בעיתון יום הששי י"ט אלול תשס"א 07-09-01
מאת סופר יום הששי אם כי שלא בדקתי שם בפנים אך כך נאמר לי....
דראל: שמא אתה יודע מיהו סופר יום הששי דאז :)

דראל כתב:סיפור מרגש. זלגו עיני דמעות.
האם יש אישוש כלשהו לסיפור זה?
בשנות השבעים - השמונים היו המנהלים של הבימה גבריאל צפרוני ושמואל עומר. ככל הידוע לי, הם לא חזרו בתשובה...

לא מספיק שהסיפור מרגש הוא צריך להיות גם אמיתי?...

תחילה חשבתי שהמקור הוא משה מיכאל צורן, אבל "סופר יום השישי" זו כבר הצהרה רשמית שהסיפור כולו מצוץ מן האצבע.

(שמואל עומר חי וקיים, אפשר לפנות אליו).

נדמה לי שאז נחשוני היה ראש המערכת

לא הבנתי, הבחור שהצטרף לרבי מסטריקוב אינו משה מיכאל צורן?

אם זה לא הוא, אז מה הקשר שלו לסיפור?

העיתון בזמנו היה נחשב למהימן.
יש אומרים שמשה מיכאל צורן כתב שם מאמר זה, גם יש שם מידי הרבה פרטים מכדי להמציא, והקטע שהבאתי הוא חלק קטן מתוך כמה עמודים שקיבלתי באישי.
יתכן בהחלט שאין זה משה מיכאל צורן ונתלו בו כאשר לא רצו לכתוב נחשוני...
אני קיבלתי את זה בשם משה מיכאל צורן, וכך פירסמתי, מבלי לבדוק מיהו הכותב...
אבקש את סליחתו אם חלילה פגעתי בו.

יום השישי היה נחשב לעיתון מהימן כמו שעה טובה, ובאותם חוגים שאוחזים את תיק דבקה ורוטר כאתרים של חיל המודיעין.

ועל האדמו"ר שהציל את הגר"ח מבריסק שמעתם?



מה זה הספר מחשבת נחום?

מתפעל כתב:מה זה הספר מחשבת נחום?

ראה כאן.
מעניין למה נזדמן האדמו"ר לעיירה וואלאזין.

לא הצלחתי להשיג את משה מיכאל צורן וגם אל הצפיקים מהבימה איני יודע בדיוק איך לפנות אליהם..
הבעיה היא שהשולח מתעקש לומר שזה משה מיכאל צורן
שמא יש כאן אחד שיש לו גישה אליו לשאול את פיו
תודה למפרע
--
בנוגע לבעלי תשובות יש הרבה סיפורים מהאדמו"ר, אך אין כל טעם לפרסם דברים בעל פה מזכרון של שנים.
וכמדוני שאצל אורי זוהר שמעתי מפיו שאינו חוזר בתשובה כלל, באומרו הכרתי את אביו מפולין והיה חרדי לכל דבר.
ואם זכרוני אינו מטעה בי...
הוא אמר לי אז שאביו היה אצלו.
אך שוב זה לא כל כך עניין אותי אז ולא רשמתי ועל כן לא אוכל לכתוב דברים מהזכרון בדברים אלו.

תולעת ספרים07 כתב:בנוגע לבעלי תשובות יש הרבה סיפורים מהאדמו"ר, אך אין כל טעם לפרסם דברים בעל פה מזכרון של שנים.
וכמדוני שאצל אורי זוהר שמעתי מפיו שאינו חוזר בתשובה כלל, באומרו הכרתי את אביו מפולין והיה חרדי לכל דבר.

אם אוכל לקבל הסבר למשפט זה, אודה.

האם אורי זוהר הוא פולני?
האם אביו היה יהודי חרדי?
הייתכן כדבר הזה שאביו הגיע לאדמו"ר מסטיקוב ז"ל?
אני לא כך כך מתמצא במשפחלוגיה של אורי זוהר ולכן אני כותב בזהירות...

תולעת ספרים07 כתב:האם אורי זוהר הוא פולני?
האם אביו היה יהודי חרדי?
הייתכן כדבר הזה שאביו הגיע לאדמו"ר מסטיקוב ז"ל?
אני לא כך כך מתמצא במשפחלוגיה של אורי זוהר ולכן אני כותב בזהירות...

אורי זוהר הוא ממוצא פולני (נולד בישראל בשנת תרצ"ה). שאלתי היתה לנוכח הטענה כי אדם שהתגולל בביבים התחתונים והתרחק מכל דבר טהור, אינו יכול להיקרא 'חוזר בתשובה' רק בגלל העובדה שהאדמו"ר הכיר את אביו כחרדי עוד בפולין...

עד כמה שזכור לי
הוא אמר לי בזה הלשון
למה חוזר בתשובה?
והרי הוא היה חרדי ואני מכיר את אבא שלו והוא חרדי לכל דבר.
הוא הסתכל על אורי זוהר כמו היום נוער שוליים - כאשר בשורשים הוא היה חרדי
ויתכן בהחלט שאורי זוהר עצמו היה חרדי אך התפקר בשום שלב.
הבן את ההבדל בין פורקי עול דורות לבין מתפקר ואח"כ חוזר להיות חרדי....

שיבר כתב:עוד בענין קשריו של הרב שך עם האדמו"ר מסטריקוב:

מובא בס' "קדוש אלול" (נמצא באוצר, למי שמתעניין) שבעשרת ימי תשובה היה נוסע הרב שך לתל אביב אל הרבי מסטריקוב, והיה אומר שבימים אלה צריך להתברך מ"גוטער איד".

עולה מן הסיפורים (וכן נאמר בהודעה שנמחקה טרם הספקתי להגיב עליה) שהרב שך עלה תדיר אל האדמו"ר מסטריקוב להתדבר עמו (ולא להיפך), שמא יש להסיק מכאן שהרב שך היה לא פחות מאשר "חסיד סטריקוב"... [זה נותן מימד אחר לארועי תשמ"ט...]

הרב שך ז"ל הכירו מאז היותם יחד אצל רבינו מרן הגרי"ז ז"ל
האדמו"ר מסטריקוב ז"ל קרא למרן הגרי"ז אבי והוא היה קורא לי בני...
וכידוע שבטרם הוציאו את המטה של מרן הגרי"ז ז"ל לא נתנו לאף אחד להיכנס שם לחדר, היחידים שהורשו להיכנס היה מרן הרב שך ז"ל והאדמו"ר מסטריקוב ז"ל
והוא התפרסם ביתד נאמן למחרת פטירתו...
הקשר שלו עם רבינו מרן הגרי"ז ז"ל יש הרבה להרחיב בזה אך אין כל טעם לספר בפורום דברים אשר מעולם לא דיבר מזה ולא רצה שידברו מזה...
---
בנוגע לאירועי תשמ"ט: האדמו"ר היה מעורה בזה מאוד כאשר ביקש ממרן הרב שך שבועיים לדבר על ליבו של האדמו"ר בעל הלב שמחה זי"ע ועד כמה שזכור לי הוא גם צירף אליו את אחיו של רבי ניסים קרליץ שליט"א.
וכל השאר היסטוריה...

אורי זוהר נולד וגדל בבית חילוני למהדרין, והעיד על עצמו מאות פעמים שלא היה לו שמץ של מושג ביהדות.

יגל עם כל הכבוד לך הפסק לשקר
הרגע דיברתי עם קרוב משפחתו קרוב מאוד
ועד כמה שידוע להם האבא של אורי זוהר היה חרדי בפולין
ואח"כ נתפס להשכלה
וכאשר הגיע כאן לארץ הוא בהחלט היה סימפטי לדת ויתכן שגם הדליקו נרות שם בבית
מקור: כלתו של אורי זוהר.....
27-07-2011
---
היא ביקשה להדגיש שאביו לא היה חילוני אלא שייך לתנועת ההשכלה בפולין בשנים מאוחרות יותר...

לא רואה את הסתירה בין דבריכם.
אביו של אורי זוהר היה חרדי בפולין. הוא התפקר כשעלה ארצה, ובנו גדל בבית חילוני למהדרין (כל מש"כ הוא ע" דבריכם בלבד).

ושוב נשאלת השאלה, ואם אביו היה חרדי, זה לא הופך אותו לחוזר בתשובה?!

להבהרת העניין כדוגמא ניקח את שלמה ניצן שהתפקר, לאחר שגדל בבית חרדי (אחיינו של בנימין מינץ). אם בנו (לא ידוע לי שיש לו) יחזור בתשובה, הוא לא ייחשב 'חוזר בתשובה' כיון שהכרת את אביו עוד כשלמד ב'ישוב'?!

לתולעת יש פרשנות ייחודית במה שנוגע להגדרתו של המושג "חילוני למהדרין", לדעתו אדם שבלבבו הוא סמפטי לדת, אינו חילוני למהדרין, ודו"ק.

אביו של אורי זוהר מעולם לא התפקר - הוא עבר ללמוד בבית ספר של המשכילים בפולין - ואני הכרתי הרבה זקנים כאלו הם לא היו חילונים ולבטח לא חילונים למהדרין.
ב99.9 אחוז הוא היה מבקר את האדמו"ר מסטריקוב בתל אביב וגם כאב לו שבנו התפקר...
היו הרבה כאלו באיזור בורכוב בתל אביב והתפללו שלוש פעמים ביום....
כנראה יגל אינו מכיר את הזקנים האלו מפולין...
ילד כמו אורי זוהר היה צריך לקבל שתי סתירות מאביו בזמן והכל היה נמנע....
זה שאביו לא נתן לו את הסתירה בזמן זה לא אומר שהוא חזר בתשובה.
יחי ההבדל הקטן...
ומה אעשה שאי אפשר לצרף קלטות שמע לתגובות שבפורום...
מקסימום אפשר להביא תמונות מהרב אלישיב
אך לא יתכן שכל מה שאני יכתוב הוא יכתוב שקר
החל ממשה מיכאל צורן ועד אורי זוהר....
מה זה מסע נקמה?!...
מה גם שכבר התחרטתי אלף פעם מהסיפור של הרב אלישיב ושוטנשטיין....
אז מה זה צריך להיות....

הוא היה שומר תורה ומצות, כן או לא? אתה עצמך כתבת שלא!

תולעת ספרים07 כתב:וכאשר הגיע כאן לארץ הוא בהחלט היה סימפטי לדת ויתכן שגם הדליקו נרות שם בבית

אז מה זה אם לא חילוני למהדרין?