מה קודם ת"ת דידיה או נר חנוכה לחבירו

[מבקש תורה]

מתוך הקונטרס משנת החנוכה

שאלה. יש לו שמן בצמצום ולחברו אין, ולאחר שכבר הדליק נר חנוכה, רוצה להשתמש במותר השמן שנשאר לו כדי לעסוק בתורה בלילה, ואם לא יהיה לו שמן יתבטל מתורה, ולחבירו אין שמן לנר חנוכה, מה יעשה האם יתן את השמן לחברו כדי שיקיים הדלקת נר חנוכה, או שמא חייו קודמים ותלמוד תורה כנגד כולם?

[שמן הטוב]

לכאורה פשוט דאינו מחויב ליתן לחבירו, חייו קודמים, עין פתחי תשובה הלכות פסח בכזית מצה שרבים עליו שניים, וכאן יש סברא פשוטה שהרי חבירו חייב לחזר על הפתחים, באופן שזה יכול להשיג מצותו ומחוייב בזה באופן אחר וזה אינו יכול לקיים מצות תלמודו באופן אחר.

[ישא ברכה]

לכאו' נראה דנתינת שמן לחבירו הוי בכלל גמ"ח, ואדרבא אין לך גמ"ח גדולה מזו שמסייע בידו לקיים מצות ה'.
והוי ככל מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.

ולא דמי לההיא דמצה ששם המדובר על קיום מצוה דידיה ולא על ת"ת ושאני.

[אוצר החכמה]

הדין במצווה שאינה יכולה ליעשות ע"י אחרים הוא במעשה הת"ת שאדם פוסק מלימודו כדי לעשות את המצווה. אבל אין לזה שייכות לכאן שהנידון על השמן.

[ישא ברכה]

הדין במצווה שאינה יכולה ליעשות ע"י אחרים הוא במעשה הת"ת שאדם פוסק מלימודו כדי לעשות את המצווה. אבל אין לזה שייכות לכאן שהנידון על השמן.

כיון שהאדם נותן את השמן לכאו' אין לחלק, ומה לי בטרחת גופו ומה לי בטרחת איבוד ממונו. הצד השוה הוא שהאדם מקריב למען טובת חבריה.

[אוצר החכמה]

לי נראה שהחילוק נכון. אין לזה קשר לטירחה אלא לדחייה במעשים.

[מבקש תורה]

דברים שהבאתי בעניין בקונטרס לחנוכה:
הנה אצל האדם עצמו אם היה שאלה של נר ללמוד תורה ונר חנוכה, בוודאי שנר חנוכה קודם דהרי ת"ת נדחה מפני כל המצוות, אמנם לכאורה זהו רק אצלו ולא אצל חבירו, ות"ת של עצמו קודם למצוה של חבירו כך נראה מסברא.
שוב ראיתי בספר חשוקי חמד גיטין דף יז ע"א שדן בזה, האם יתן שמן לחברו לנר חנוכה או ישאירנו לעצמו ללמוד תורה. והביא מספר עיון יעקב נאמר שנר תורה גדול מנר שבת וחנוכה, ואפ"ה בכל זאת נראה שמצד ערבות הוא חייב לדאוג לחברו שתהיה לו האפשרות להדליק נר חנוכה. וראיה לכך שכתב המשנ"ב (סימן תרנה סק"ג) בשם המג"א והחיי אדם שאם אין לחברו לולב והוא חוץ לתחום, מותר לחבירו לשלוח נכרי כדי שיביא לו ארבעה מינים, אבל אם יש ביכולתו לקנות והוא פשע ולא קנה. אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך. וכתב על זה השער הציון (סק"ה) איני יודע מה שייך בזה חטא, דהא אנו מצווים מטעם ערבות לראות שגם חברו בן ישראל, יעשה מצות התורה, ואם יחסר לו הרי הוא כאילו חסר לי, וממילא כשם שהוא מחויב להשיגו כן אני מחויב להמציא לו, ואיך שייך בזה חטא.
ונראה דה"ה בעניננו אם יחסר לחברו נר חנוכה, הרי זה כאילו חסר לו, וכשם שצריך לבטל תורה למען הדלקת נרות עצמו, כך צריך לוותר על שמן המיועד לתלמוד תורה למען נרות חברו.
ומ"מ נסתפק שם- ויש להסתפק מה הדין כשחברו פשע ולא קנה שמן לנר חנוכה, לשיטת המג"א והחיי אדם הסוברים שאין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך, האם גם בביטול תורה אמרינן דאין אומרים לו לאדם חטא, או שמא רק בחטא כמו אמירה לנכרי, אבל בביטול תורה אולי לא נחשב לחטא אלא לביטול מצוה, והניח בצ"ע. עכ"ד.
ולכאו' לומר שזה חיוב בוודאי הוא דבר קשה מאוד לומר כן, ולא מצינו שיהיה חייב כן, דהרי כמו אם רוצה לשתות השמן שיכול בוודאי א"כ ה"ה שאינו מחוייב אם רוצה ללמוד, וא"כ כל השאלה אם הוא רוצה האםמותר לו למסור או לא, ובזה נראה שבוודאי מותר אבל חיוב בודאי נראה שאין דלא כמש"כ הגר"י זילברשטיין שליט"א.
וביותר דהנה כ' הרמ"א (בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נידוי וחרם סימן שלד סעי' מח) אף על פי שחייב אדם למחות בעוברי עבירה, וכל מי שאינו מוחה, ובידו למחות, נתפס באותו עון, מכל מקום אין אדם חייב להוציא ממונו על זה. ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה, שיש לחוש שיהיו עומדין על גופנו ומאודנו (מהרי"ו סימן קנ"ז). ע"כ. וא"כ כש"כ שלא יהיה חיוב מחמת ערבות להוציא ממון לצורך כך שהשני יקיים מצוה. [ואגב אורחא באמת היה קשה לי בדברי הרמ"א מדוע אין חיוב
שוב ראיתי דהנה כ' המשנה ברורה סימן תרעא סק"ו, ואם יש לו שמן בצמצום על כל השמנה ימים ולחבירו אין לו כלום מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד כנ"ל ודוקא כשחבירו אינו מב"ב או שאינו סמוך על שולחנו אבל אם הוא מב"ב מוטב שיהיה הוא מהמהדרין:- ולכאו' שם אינו חייב לתת לו רק ראוי שיתן לו, ואי"ז ראייה לניד"ד.

[ישא ברכה]

דברים שהבאתי בעניין בקונטרס לחנוכה:
הנה אצל האדם עצמו אם היה שאלה של נר ללמוד תורה ונר חנוכה, בוודאי שנר חנוכה קודם דהרי ת"ת נדחה מפני כל המצוות, אמנם לכאורה זהו רק אצלו ולא אצל חבירו, ות"ת של עצמו קודם למצוה של חבירו כך נראה מסברא.
שוב ראיתי בספר חשוקי חמד גיטין דף יז ע"א שדן בזה, האם יתן שמן לחברו לנר חנוכה או ישאירנו לעצמו ללמוד תורה. והביא מספר עיון יעקב נאמר שנר תורה גדול מנר שבת וחנוכה, ואפ"ה בכל זאת נראה שמצד ערבות הוא חייב לדאוג לחברו שתהיה לו האפשרות להדליק נר חנוכה. וראיה לכך שכתב המשנ"ב (סימן תרנה סק"ג) בשם המג"א והחיי אדם שאם אין לחברו לולב והוא חוץ לתחום, מותר לחבירו לשלוח נכרי כדי שיביא לו ארבעה מינים, אבל אם יש ביכולתו לקנות והוא פשע ולא קנה. אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך. וכתב על זה השער הציון (סק"ה) איני יודע מה שייך בזה חטא, דהא אנו מצווים מטעם ערבות לראות שגם חברו בן ישראל, יעשה מצות התורה, ואם יחסר לו הרי הוא כאילו חסר לי, וממילא כשם שהוא מחויב להשיגו כן אני מחויב להמציא לו, ואיך שייך בזה חטא.
ונראה דה"ה בעניננו אם יחסר לחברו נר חנוכה, הרי זה כאילו חסר לו, וכשם שצריך לבטל תורה למען הדלקת נרות עצמו, כך צריך לוותר על שמן המיועד לתלמוד תורה למען נרות חברו.
ומ"מ נסתפק שם- ויש להסתפק מה הדין כשחברו פשע ולא קנה שמן לנר חנוכה, לשיטת המג"א והחיי אדם הסוברים שאין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך, האם גם בביטול תורה אמרינן דאין אומרים לו לאדם חטא, או שמא רק בחטא כמו אמירה לנכרי, אבל בביטול תורה אולי לא נחשב לחטא אלא לביטול מצוה, והניח בצ"ע. עכ"ד.
ולכאו' לומר שזה חיוב בוודאי הוא דבר קשה מאוד לומר כן, ולא מצינו שיהיה חייב כן, דהרי כמו אם רוצה לשתות השמן שיכול בוודאי א"כ ה"ה שאינו מחוייב אם רוצה ללמוד, וא"כ כל השאלה אם הוא רוצה האםמותר לו למסור או לא, ובזה נראה שבוודאי מותר אבל חיוב בודאי נראה שאין דלא כמש"כ הגר"י זילברשטיין שליט"א.
וביותר דהנה כ' הרמ"א (בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נידוי וחרם סימן שלד סעי' מח) אף על פי שחייב אדם למחות בעוברי עבירה, וכל מי שאינו מוחה, ובידו למחות, נתפס באותו עון, מכל מקום אין אדם חייב להוציא ממונו על זה. ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה, שיש לחוש שיהיו עומדין על גופנו ומאודנו (מהרי"ו סימן קנ"ז). ע"כ. וא"כ כש"כ שלא יהיה חיוב מחמת ערבות להוציא ממון לצורך כך שהשני יקיים מצוה. [ואגב אורחא באמת היה קשה לי בדברי הרמ"א מדוע אין חיוב
שוב ראיתי דהנה כ' המשנה ברורה סימן תרעא סק"ו, ואם יש לו שמן בצמצום על כל השמנה ימים ולחבירו אין לו כלום מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד כנ"ל ודוקא כשחבירו אינו מב"ב או שאינו סמוך על שולחנו אבל אם הוא מב"ב מוטב שיהיה הוא מהמהדרין:- ולכאו' שם אינו חייב לתת לו רק ראוי שיתן לו, ואי"ז ראייה לניד"ד.

הדברים נכונים. אבל האם לא תסכים עם דבריי כי גם אילו לא היה מושג של ערבות (או באופנים שאין בהם ערבות) דבר זה מוגדר כגמ"ח לסייע בידי אדם לקיים חובתו בעולמו. וגוונא דפושע שאני דיתכן ואף חובת גמ"ח אינה בכה"ג שהרי הוא פושע.
והשאלה יכולה להיות בעוד אופנים, מי שבידו כסף ויש שני אפשרויות בידיו או לעזור למישהו שמחויב לעזרה זו, או לקנות נר ללימוד. לענ"ד הרי"ז בכלל קיום מצוות גמ"ח וכו' וכל שא"א לעשותה ע"י אחרים מבטלין ת"ת.