הדלקה במוצ"ש למחמירים כר"ת

[אפרקסתא דעניא]

התפרסם בשמו של מרן הגריש"א זצ"ל, שאדם המחמיר במשך כל השנה להוציא שבת בזמן ר"ת, לא ינהג כן במוצ"ש חנוכה, אלא ידליק מיד בזמן הלוח (לאחר ערבית, כמובן). רק אם הוא מחמיר כר"ת כי סובר שכך הוא עיקר הדין, יחמיר גם במוצ"ש חנוכה.

ובעניותי לא זכיתי להבין.

נניח שאני מחמיר כר"ת בכל השבתות וביוה"כ, כי אני חושש לדעתו ומפחד מחילול שבת ויוה"כ, ולא בגלל שס"ל כמוהו בוודאות. מעתה, וכי דין מד"ס ידחה חשש חילול שבת דאורייתא?

ואם אכן אדליק נרות בזמן הלוח כהוראת הגריש"א, מה העניין ששבת אחרת אשמור ר"ת? הלא הוכחתי במעשיי שוודאי לי שאין זה כבר שבת! אם כן יוצא שההיתר מכוון למי שחושב שאין כלום דברי ר"ת, שהרי לא ייתכן שבמוצאי שבת חנוכה מותר להדליק נר ובמוצאי שבת רגילה ייאסר להדליק סיגריה (לצורך הדוגמא בלבד...)!

יה"ל ושכמ"ה.

[שומע ומשמיע]

ממסתמא מה שהוא אמר זה שיש הבדל בין מי שמחמיר דלא כעיקר הדין[כפי המנהג וההכרעה בא"י], לבין מי שמסתפק ממש.

[ידידיה]

כיון שהוכרעה הלכה כפלוני, אפשר להחמיר שלא כן, אכן כאשר בא לידי קולא אפילו קטנה, יש לנהוג כהלכה ולא להקל.
וכעין מה שכתב המשנ"ב לגבי תפילין של רש"י שהמחמיר להניח ר"ת אסור לו להוריד של רש"י ולהניח ר"ת בזמן תפלה עד לאחר קדושה דסדרא.

[שיבר]

ואיכה הוכרעה הלכה דלא כר"ת?

בשו"ע? במשנ"ב?

[אפרקסתא דעניא]

ממסתמא מה שהוא אמר זה שיש הבדל בין מי שמחמיר דלא כעיקר הדין[כפי המנהג וההכרעה בא"י], לבין מי שמסתפק ממש.

חומרה בעניין זה משמעותה התרחקות ממעשה שיש בו חשש חילול שבת. לא הבנתי איך הדנ"ח דוחה חשש זה. כמו"כ לא הבנתי מה העניין לאדם כזה לא להדליק חשמל בכל מוצ"ש באותו זמן. הרי ברור שהוא אינו חושש אף בחשש רחוק שזמן זה הוא עדיין שבת, שהרי פעם בשנה הוא מדליק בו נ"ח.

במילים אחרות: הרב אלישיב התכוון לומר שלא צריך להחמיר כר"ת?

[שומע ומשמיע]

ואיכה הוכרעה הלכה דלא כר"ת?

בשו"ע? במשנ"ב?

כפי שכתבתי המנהג בא"י [אחד מהדברים הבולטים שהשפיעו תלמידי הגר"א] הוא שהוכרעה כן ההלכה. וכן ס"ל הגרשז"א והגריש"א. [אם אצליח אביא מקורות מהם].
הגרש"א כותב [בקובץ של הכולל של הרב פטרובר (שערי ציון?)] ששמע מהרב דרוק כשחזר מהחזו"א 'כמין ימא לטיגנא', לשונות חריפים של החזו"א על ההכרעה דלא כר"ת, ושאינו רוצה לכתבם.
הייתי משלם הרבה בשביל לדעת מה נאמר שם.
אוליי אחד מתלמידי הגרש"א דהכא, שמע?

[אוצר החכמה]

איני יודע אם המקור לזה שאמר כך הוא מוסמך. אבל אם כן אז ברור שאם הרב אלישיב אמר שבשבת חנוכה אין להחמיר כרבנו תם. פירוש הדברים שס"ל שמן הדין אין הלכה כרבנו תם ואין צורך להחמיר. והחומרה בזה היא מידת חסידות לחוש לדעת יחיד שאין הלכה כמותה. וככל מידת חסידות יש בה משקל וס"ל שהמשקל כאן הוא שבמוצ"ש זה אין להחמיר.

[אוצר החכמה]

ששמע מהרב דרוק כשחזר מהחזו"א 'כמין ימא לטיגנא', לשונות חריפים של החזו"א על ההכרעה דלא כר"ת, ושאינו רוצה לכתבם.

זה לא מובן. הרי החזו"א עצמו לא החמיר כרבנו תם.

[שומע ומשמיע]

בהליכות שלמה שכן אמר הגרשז"א על עצמו 'שאינו רשאי להחמיר בחנוכה'.

[שומע ומשמיע]

ששמע מהרב דרוק כשחזר מהחזו"א 'כמין ימא לטיגנא', לשונות חריפים של החזו"א על ההכרעה דלא כר"ת, ושאינו רוצה לכתבם.

זה לא מובן. הרי החזו"א עצמו לא החמיר כרבנו תם.

הבנת את מה שכתבתי על החזו"א בדיוק הפוך.

[אוצר החכמה]

מעניין באמת מה נימק החזו"א. כלומר לא הלשונות החריפים אלא מה עיקר הבנתו שיש להכריע שלא כרבינו תם. אם זה משום המציאות המכחישתו כדברי הגר"א והשו"ע הרב. או שהעיקר כדעת הגאונים בגלל שדברי רבנו תם תלויים בזה שהשמש עולה מעל לרקיע או טעם אחר?

[שומע ומשמיע]

כדאי לעיין שם.
הרב דרוק כתב ספר להצדיק את שיטת ר"ת, ונסע לחזו"א עם הספר.
הנושא המדובר שם הוא עניין הכוכבים, 'המציאות המכחישה'.
ועל זה כתב הרב דרוק שהכוונה כמדומני, לכוכבים שיראו בכל השמים עד צד מזרח. ואת זה ר' שמואל מאד תוקף [שקר מפורסם].
אבל הרב דרוק כתב ספר שלם להצדיק את ר"ת, ובאמת מאד מעניין למה התייחס החזו"א.

[שיבר]

חומרה בעניין זה משמעותה התרחקות ממעשה שיש בו חשש חילול שבת. לא הבנתי איך הדנ"ח דוחה חשש זה. כמו"כ לא הבנתי מה העניין לאדם כזה לא להדליק חשמל בכל מוצ"ש באותו זמן. הרי ברור שהוא אינו חושש אף בחשש רחוק שזמן זה הוא עדיין שבת, שהרי פעם בשנה הוא מדליק בו נ"ח.

במילים אחרות: הרב אלישיב התכוון לומר שלא צריך להחמיר כר"ת?

לכאורה, המלים אחרות זהו התירוץ לקושיא אלימתא שהעלית.

והיוצא מזה, שמי שהחליט כן להחמיר כדעת ר"ת כבר עושה בעצם שלא ע"ד הגריש"א זצ"ל (רק שאין בה כל סרך), וממילא גם אין לו לשאול דעתו בענין הדלקת נ"ח בזמן זה.

[שומע ומשמיע]

חומרה בעניין זה משמעותה התרחקות ממעשה שיש בו חשש חילול שבת. לא הבנתי איך הדנ"ח דוחה חשש זה. כמו"כ לא הבנתי מה העניין לאדם כזה לא להדליק חשמל בכל מוצ"ש באותו זמן. הרי ברור שהוא אינו חושש אף בחשש רחוק שזמן זה הוא עדיין שבת, שהרי פעם בשנה הוא מדליק בו נ"ח.

במילים אחרות: הרב אלישיב התכוון לומר שלא צריך להחמיר כר"ת?

לכאורה, המלים אחרות זהו התירוץ לקושיא אלימתא שהעלית.

והיוצא מזה, שמי שהחליט כן להחמיר כדעת ר"ת כבר עושה בעצם שלא ע"ד הגריש"א זצ"ל (רק שאין בה כל סרך), וממילא גם אין לו לשאול דעתו בענין הדלקת נ"ח בזמן זה.

איפה הגריש"א אמר לא להחמיר?
הוא אמר שמי שעושה את זה בתורת חומרא, אז זה בגדר חומרא שלא כעיקר הדין.
אבל מי שמסתפק כי למד את הסוגיה/ קבלתו מאבותיו או כל דבר אחר, עליו לא דבר הגריש"א.

[אפרקסתא דעניא]

לא ברור לי מה זה חומרא שלא מעיקר הדין. אני תופס חומרא כסוג של חשש, קרוב או רחוק, שאולי ר"ת כן צודק, שהרי אין הכרעת סנהדרין עד שישובו שופטינו כבראשונה, וכדי שלא אמצא את עצמי בשמים עם חילול שבת בשוגג או באונס, אני נוהג כר"ת (בל"נ).

מה שייך לבוא ולומר לי זה חומרא בעלמא ועליך להדליק במוצ"ש 50 דק' אחרי השקיעה?

[שומע ומשמיע]

לא ברור לי מה זה חומרא שלא מעיקר הדין. אני תופס חומרא כסוג של חשש, קרוב או רחוק, שאולי ר"ת כן צודק, שהרי אין הכרעת סנהדרין עד שישובו שופטינו כבראשונה, וכדי שלא אמצא את עצמי בשמים עם חילול שבת בשוגג או באונס, אני נוהג כר"ת (בל"נ).

מה שייך לבוא ולומר לי זה חומרא בעלמא ועליך להדליק במוצ"ש 50 דק' אחרי השקיעה?

מה הכוונה?
דבר שכיח מאד בפוסקים שמגדירים דרגות של חומרא עד כמה חוששים לזה ועל חשבון מה.

[שלמה בן חיים]

דעת ר"ת בנושא זה היא לא דעת יחיד אלא דעת הרבה ראשונים, ונהגו כן בהרבה קהלות וממילא התייחסות לחומרא זו כחומרא בעלמא קצת תמוה. ומרן האגרות משה התבטא כמה פעמים שבני תורה צריכים לנהוג כרבנו תם וראה אגרות משה או"ח ח"ד סימן סב ועוד.
וראה שם שכתב באמת לגבי הדלקת נר חנוכה במוצאי שבת בזה הלשון:
'וכן במוצאי שבת אסור להדליק נר חנוכה קודם החמשים מינוט ולאלו שממתינין בכל מוצאי שבת עד אחר ע"ב כפי הראוי לבני תורה ויראי השי"ת אין להם למהר גם בשביל נר חנוכה ואינו כלום אף כשנוהגין כהגר"א בכל דבר'.

[ידידיה]

ואיכה הוכרעה הלכה דלא כר"ת?

בשו"ע? במשנ"ב?

ההלכה הוכרעה לכאורה כר"ת. וכבר הפורום דנן האריך בעניין כאן:
viewtopic.php?f=17&t=5781

ועוד.

אלא שהמדובר על מי שנוהג כרוב ישראל שהכריעו בזמננו לא כן, ואינו חושש שמא הלכה כר"ת אלא נוהג בתורת חומרה להמתין, עליו נאמר הנ"ל.

[אוצר החכמה]

לא ברור לי מה זה חומרא שלא מעיקר הדין. אני תופס חומרא כסוג של חשש, קרוב או רחוק, שאולי ר"ת כן צודק, שהרי אין הכרעת סנהדרין עד שישובו שופטינו כבראשונה, וכדי שלא אמצא את עצמי בשמים עם חילול שבת בשוגג או באונס, אני נוהג כר"ת (בל"נ).

מה שייך לבוא ולומר לי זה חומרא בעלמא ועליך להדליק במוצ"ש 50 דק' אחרי השקיעה?

אתה נערוועזער. אני דיברתי על חומרא כמידת חסידות המבואר במס"י.


אבל גם להבנתך. אומר לך הגריש"א עכשיו תחליט האם עדיף לך לחשוש לסיכוי רחוק מאד של חילול שבת או לסיכוי גבוה מאד של ביטול מצוות נר חנוכה.

הדבר דומה לאדם שמסיבות בריאות נמנע מלקחת אנטיביוטיקה סתם כי היא עלולה בסיכוי נמוך להזיק. אבל אם הוא חולה אומר לו הרופא נכון שיש סיכוי נמוך לנזק מהאנטיביוטיקה, אבל במצבך כרגע הסיכוי לנזק מהמחלה ללא אנטיביוטיקה הרבה יותר גבוה.

[ידידיה]

דעת ר"ת בנושא זה היא לא דעת יחיד אלא דעת הרבה ראשונים, ונהגו כן בהרבה קהלות וממילא התייחסות לחומרא זו כחומרא בעלמא קצת תמוה. ומרן האגרות משה התבטא כמה פעמים שבני תורה צריכים לנהוג כרבנו תם וראה אגרות משה או"ח ח"ד סימן סב ועוד.
וראה שם שכתב באמת לגבי הדלקת נר חנוכה במוצאי שבת בזה הלשון:
'וכן במוצאי שבת אסור להדליק נר חנוכה קודם החמשים מינוט ולאלו שממתינין בכל מוצאי שבת עד אחר ע"ב כפי הראוי לבני תורה ויראי השי"ת אין להם למהר גם בשביל נר חנוכה ואינו כלום אף כשנוהגין כהגר"א בכל דבר'.

עצם האזכור של ראוי לבני תורה,קצת מוציא את הנדון מעיקר הדין, לא כן? ועיי"ש באגרות משה שגם הוא כתב שמעיקר הדין ביום הארוך ביותר בשנה, אחר חמישים דק' בנ"י כבר לילה ודאי גם לר"ת כי מצב הכוכבים אינו פחות מע"ב מנוטין ביורו"פ.
אלא שראוי להחמיר עד ע"ב ובפרט לבני תורה.

[אוהב ציון]

בס"ד
יש"כ לרב המנהל שליט"א שהעלה דיון חשוב זה.
(הערה 'קטנה': ישנם דיונים שיודעים מראש מה תהיינה הסברות לכאן ולכאן...).
הערה על הנכתב:
אמנם כתבו כאן שמרנן הגריש"א והגרש"ז זצ"ל כך סברו להלכה. אך א"א להתעלם שמרן הגרי"ז זצ"ל ידוע שנהג כר"ת אף במצש"ק, וכן כמה מהפוסקים שבדור זה - (מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל (כמדומני), ויבלט"א מרן הגר"ש דבליצקי שליט"א שנוהג אף את ר"ת לשיטה המחמירה במוצש"ק חנוכה (ישלח ה' דברו וירפאהו).
ובאמת מעבר לדיון עד כמה המחמירים את ר"ת רשאים לנהוג כמותו לקולא, לענ"ד זה תלוי בב' נידונים אחרים:
א. מהן זמן ההדלקה בימינו - כלומר האם כיום תכלה רגל מן השוק הוא כפשוטו, ולדעת כמה ראשונים ברור שזה כך (ויש מה להאריך בזה ובפרט בדברי הריטב"א הנדפ"ח, ומסתמא לחו"ר הפורום סוגיא מפורסמת זו - ידועה), ואף לאומר שכיום נשאר הדין של חצי שעה, משום שיש פרסומי ניסא לאחמ"כ גם להולכי הדרכים, ישנה אפשרות להדליק אף אח"כ, ואף שזה בדיעבד - צריך הבחנה עד כמה בדיעבד
ב. אותו המחמיר את ר"ת האם נוהג הוא לגמרי כר"ת כולל בדרבנן, כגון: צומות - דרבנן, ספירת העומר (?), טבילה. כי אף אם תאמר שנוהג הוא את הדאורייתא כי חושש הוא לכך, אבל יש מקום לומר שאינך רשאי לבטל את עיקר הדין משום שמחמיר אתה, אף שחושש אתה לחמור. משא"כ הנוהג את ר"ת לגמרי, יכול הוא לומר שלא קים ליה כדעה אחת ונוהג הוא לגמרי את ב' השיטות, ואז גם בזאת יחמיר את ב' השיטות.

[שלמה בן חיים]

דעת ר"ת בנושא זה היא לא דעת יחיד אלא דעת הרבה ראשונים, ונהגו כן בהרבה קהלות וממילא התייחסות לחומרא זו כחומרא בעלמא קצת תמוה. ומרן האגרות משה התבטא כמה פעמים שבני תורה צריכים לנהוג כרבנו תם וראה אגרות משה או"ח ח"ד סימן סב ועוד.
וראה שם שכתב באמת לגבי הדלקת נר חנוכה במוצאי שבת בזה הלשון:
'וכן במוצאי שבת אסור להדליק נר חנוכה קודם החמשים מינוט ולאלו שממתינין בכל מוצאי שבת עד אחר ע"ב כפי הראוי לבני תורה ויראי השי"ת אין להם למהר גם בשביל נר חנוכה ואינו כלום אף כשנוהגין כהגר"א בכל דבר'.

עצם האזכור של ראוי לבני תורה,קצת מוציא את הנדון מעיקר הדין, לא כן? ועיי"ש באגרות משה שגם הוא כתב שמעיקר הדין ביום הארוך ביותר בשנה, אחר חמישים דק' בנ"י כבר לילה ודאי גם לר"ת כי מצב הכוכבים אינו פחות מע"ב מנוטין ביורו"פ.
אלא שראוי להחמיר עד ע"ב ובפרט לבני תורה.

ודאי שאינו עיקר הדין, רק ההבדל בין חומרא בעלמא' לעיקר הדין זה שמים וארץ, בכל מקרה מרן זצ"ל שסבר שרק בני תורה ראוי שיחמירו בזה ומבואר שדעתו שאינו מעיקר הדין בכל אופן כתב שבחנוכה יש להחמיר בזה ושלא כמו שכתוב כאן בשם מרן הגריש"א זצ"ל.

[ישראל אליהו]

נניח שאני מחמיר כר"ת בכל השבתות וביוה"כ, כי אני חושש לדעתו ומפחד מחילול שבת ויוה"כ, ולא בגלל שס"ל כמוהו בוודאות. מעתה, וכי דין מד"ס ידחה חשש חילול שבת דאורייתא?

ואם אכן אדליק נרות בזמן הלוח כהוראת הגריש"א, מה העניין ששבת אחרת אשמור ר"ת? הלא הוכחתי במעשיי שוודאי לי שאין זה כבר שבת! אם כן יוצא שההיתר מכוון למי שחושב שאין כלום דברי ר"ת, שהרי לא ייתכן שבמוצאי שבת חנוכה מותר להדליק נר ובמוצאי שבת רגילה ייאסר להדליק סיגריה (לצורך הדוגמא בלבד...)!

יה"ל ושכמ"ה.

אתה לא חושש לדעתו ומפחד מחילול שבת. משום שנפסקה הלכה כהגאונים.
ואם תינוק יוולד 20 דק' אחרי שקיעת ליל שבת, תמול אותו בשבת ולא תחוש לאיסור סקילה. והיינו שהמנהג הוא בתורת ודאי כהגאונים.
ועל כן, אם יש איזשהו נדנוד קולא באם תחמיר את חומרת ר"ת, יש לוותר על החומרא הזו, ולא לבוא לידי קולא אחרת.

[ידידיה]

דעת ר"ת בנושא זה היא לא דעת יחיד אלא דעת הרבה ראשונים, ונהגו כן בהרבה קהלות וממילא התייחסות לחומרא זו כחומרא בעלמא קצת תמוה. ומרן האגרות משה התבטא כמה פעמים שבני תורה צריכים לנהוג כרבנו תם וראה אגרות משה או"ח ח"ד סימן סב ועוד.
וראה שם שכתב באמת לגבי הדלקת נר חנוכה במוצאי שבת בזה הלשון:
'וכן במוצאי שבת אסור להדליק נר חנוכה קודם החמשים מינוט ולאלו שממתינין בכל מוצאי שבת עד אחר ע"ב כפי הראוי לבני תורה ויראי השי"ת אין להם למהר גם בשביל נר חנוכה ואינו כלום אף כשנוהגין כהגר"א בכל דבר'.

עצם האזכור של ראוי לבני תורה,קצת מוציא את הנדון מעיקר הדין, לא כן? ועיי"ש באגרות משה שגם הוא כתב שמעיקר הדין ביום הארוך ביותר בשנה, אחר חמישים דק' בנ"י כבר לילה ודאי גם לר"ת כי מצב הכוכבים אינו פחות מע"ב מנוטין ביורו"פ.
אלא שראוי להחמיר עד ע"ב ובפרט לבני תורה.

ודאי שאינו עיקר הדין, רק ההבדל בין חומרא בעלמא' לעיקר הדין זה שמים וארץ, בכל מקרה מרן זצ"ל שסבר שרק בני תורה ראוי שיחמירו בזה ומבואר שדעתו שאינו מעיקר הדין בכל אופן כתב שבחנוכה יש להחמיר בזה ושלא כמו שכתוב כאן בשם מרן הגריש"א זצ"ל.

בפשטות האגרות משה סבר שלהדליק מאוחר אינו נחשב קולא לעניין לדחות חומרה ראויה, אולי מצרף הדעה האחת בגמ' שאין כלל מגבלה בזמן ההדלקה, יחד עם דעות הראשונים שבזמננו שמדליקים בפנים לכו"ע אין מגבלה, ועם הדעות ששיעור כלתה רגל מן השוק משתנה לפי הזמנים, וכמדומה שבמפורש כתב שם האגרות משה, שאין להקדים, וכל שכן אצלנו שגם בחול מתאחרים.

[בני ברקי]

שאלתי את אחד מגדולי הפוסקים מה זה נקרא מי שמחמיר כמו ר"ת(שאז דינו לא להחמיר במוצש"ק חנוכה) ומה זה נקרא מי שנוהג כמו ר"ת בדאוריתא שאז דינו שיכול להחמיר גם בחנוכה? והוא ענה לי שההבדל הוא יום כיפור.
דהיינו מי שנוהג כמו ר"ת גם ביוה"כ זה מלמד שהוא לא רק מחמיר אלא נוהג כמו ר"ת וממילא יכול בשופי להחמיר גם בחנוכה כמו כל מוצאי שבתות במשך השנה.

[אוצר החכמה]

אגב אפשר בכלל להתווכח עם ההנחה של הרב אלישיב. ולטעון שמי שמדליק את הנר רק בזמן רבנו תם זה גם זמן ההדלקה שלו.

[שומע ומשמיע]

אגב אפשר בכלל להתווכח עם ההנחה של הרב אלישיב. ולטעון שמי שמדליק את הנר רק בזמן רבנו תם זה גם זמן ההדלקה שלו.

לא הבנתי.

[חיים שיש בהם]

שאלתי את אחד מגדולי הפוסקים מה זה נקרא מי שמחמיר כמו ר"ת(שאז דינו לא להחמיר במוצש"ק חנוכה) ומה זה נקרא מי שנוהג כמו ר"ת בדאוריתא שאז דינו שיכול להחמיר גם בחנוכה? והוא ענה לי שההבדל הוא יום כיפור.
דהיינו מי שנוהג כמו ר"ת גם ביוה"כ זה מלמד שהוא לא רק מחמיר אלא נוהג כמו ר"ת וממילא יכול בשופי להחמיר גם בחנוכה כמו כל מוצאי שבתות במשך השנה.

לא הבנתי. ומה עם כל שבת? מי שמחמיר ע"ע שלא לעשות מלאכה בכל מוצ"ש עד זמן ר"ת אינו חשוב כמי שנוהג כר"ת? מה ההבדל בין אכילה ביוה"כ לאיסור מלאכות שבת?

[חכם הרזים]

מכתיבתם של כמה מגיבים כאן ניכר שלא ברי להם ששיטת ר"ת היא השיטה העיקרית בדברי הפוסקים ובכללם השו"ע והרמ"א והמשנ"ב וכמעט שלא הזכירו שיטה אחרת כך שאי"צ לפרש ששיטת ר"ת היא שיטה שלא נדחתה והרבה ראשונים סוברים כן ועוד על זה הדרך למעלה

[שש ושמח]

לא הבנתי. ומה עם כל שבת? מי שמחמיר ע"ע שלא לעשות מלאכה בכל מוצ"ש עד זמן ר"ת אינו חשוב כמי שנוהג כר"ת? מה ההבדל בין אכילה ביוה"כ לאיסור מלאכות שבת?

מה לא מובן? מי שמיקל לעצמו ביו"כ הרי זה ראיה שמה שמחמיר בשבת אינו בתורת דין אלא בתורת חומרא שאינה מחוייבת [וביו"כ שקשה יותר להחמיר אינו מחמיר].
--------
לגבי עיקר הנידון כאן, כמו"כ יש לדון לגבי מילה בקטן שנולד בין זמן ר"ת לזמן הגאונים.

[חיים שיש בהם]

לא הבנתי. ומה עם כל שבת? מי שמחמיר ע"ע שלא לעשות מלאכה בכל מוצ"ש עד זמן ר"ת אינו חשוב כמי שנוהג כר"ת? מה ההבדל בין אכילה ביוה"כ לאיסור מלאכות שבת?

מה לא מובן? מי שמיקל לעצמו ביו"כ הרי זה ראיה שמה שמחמיר בשבת אינו בתורת דין אלא בתורת חומרא שאינה מחוייבת [וביו"כ שקשה יותר להחמיר אינו מחמיר].

יש מי שמחמיר בשבת ומיקל ביוה"כ? נשגב מבינתי.

[שש ושמח]

את מי שמיקל לגמרי אתה מבין ורק את מי שנדבה רוחו אותו להחמיר בשבת, ולא ביו"כ, אינך מבין?

[חיים שיש בהם]

את מי שמיקל לגמרי אתה מבין ורק את מי שנדבה רוחו אותו להחמיר בשבת, ולא ביו"כ, אינך מבין?

לא לגמרי, אבל די מובן, בהתחשב בכך שיש מושג של מחלוקת ושתי צדדים, ובודאי יותר ממי שפוסח על שתי הסעיפים. כי להחמיר בשבת אומר שאתה חושש לכך שזוהי האמת ולא סתם 'מצות אנשים מלומדה' בלי משמעות. אז אם בשבת אתה מחמיר, כי אתה חושש מפני איסור דאורייתא, אז ביוה"כ אתה אוכל?
גילוי נאות: אני מתנהג כר"ת בכל תהלוכותיי.

[שבטיישראל]

משום שנפסקה הלכה כהגאונים.

מעניין, מאיפה המצאת פסק הלכה כזו ?!

[ידידיה]

משום שנפסקה הלכה כהגאונים.

מעניין, מאיפה המצאת פסק הלכה כזו ?!

viewtopic.php?f=17&t=5781

[אוצר החכמה]

אגב אפשר בכלל להתווכח עם ההנחה של הרב אלישיב. ולטעון שמי שמדליק את הנר רק בזמן רבנו תם זה גם זמן ההדלקה שלו.

לא הבנתי.

זה פשוט מאד.
כל מי שמדליק בשקיעת החמה בכל יום מדליק במוצ"ש אחרי חצי שעה משקיעת החמה ולמה לא נאמר שכבר עבר זמנו. ועל כרחך שבמוצ"ש זמן ההדלקה הוא חצי שעה מתחילת הזמן שמדליקים כולם אש ונרות וראוי להדלקת נר חנוכה. (יש גם ביאור למה זה כך אבל אכ"מ) . ומעתה צ"ל דס"ל להרב אלישיב שכיוון שכו"ע מקילים כגאונים תחילת זמן ההדלקה הוא מוצ"ש לפי הלוחות וממילא מי שמדליק כרבינו תם מדליק אחר חצי שעה מעיקר הזמן והווה אחר הזמן. וזו סברא מסתברת. לעומת זאת אם כו"ע היו נוהגים כרבנו תם לא היתה בעייה כי אז זמן תחילת ההדלקה היה כשכולם מדליקים והוא זמן רבנו תם.
ומעתה אפשר גם לומר שכיוון שהוא מחמיר (ויש עוד רבים שמחמירים כמוהו) גם זה נקרא זמן תחילת הדלקת האש לדידהו והוא זמן הדלקת נ"ח ואין כאן שום צורך להחמיר בנ"ח ולהקל בשבת.

[יואל משה]

משום שנפסקה הלכה כהגאונים.

מעניין, מאיפה המצאת פסק הלכה כזו ?!

viewtopic.php?f=17&t=5781

איפה נפסקה הלכה כהגאונים? בפורום?
ר"ת והגאונים זו מחלוקת ותלוי במנהגים, ואכן לשיטת רבינו תם (והשו"ע ורוב הפוסקים) מי שעושה מלאכה במוצאי שבת כהגאונים הוא מחלל שבת. ודבר זה מצוי בהרבה מקרים במיוחד במחלוקתים בין מנהגי הספרדים לאשכנזים שלשיטה אחת יהיה איסור ולשניה היתר ושניהם נפסקו להלכה וזה פשוט.
וממילא אין לך שום ראיה מזה...

[ידידיה]

בקישור הנ"ל מבואר שהמנהג הרווח כיום ביציאת שבת אינו סותר לרבנו תם.
וכן מפורש באגרות משה שנזכר לעיל באשכול זה

[בברכה המשולשת]

אגב אפשר בכלל להתווכח עם ההנחה של הרב אלישיב. ולטעון שמי שמדליק את הנר רק בזמן רבנו תם זה גם זמן ההדלקה שלו.

לא הבנתי.

זה פשוט מאד.
כל מי שמדליק בשקיעת החמה בכל יום מדליק במוצ"ש אחרי חצי שעה משקיעת החמה ולמה לא נאמר שכבר עבר זמנו. ועל כרחך שבמוצ"ש זמן ההדלקה הוא חצי שעה מתחילת הזמן שמדליקים כולם אש ונרות וראוי להדלקת נר חנוכה. (יש גם ביאור למה זה כך אבל אכ"מ) . ומעתה צ"ל דס"ל להרב אלישיב שכיוון שכו"ע מקילים כגאונים תחילת זמן ההדלקה הוא מוצ"ש לפי הלוחות וממילא מי שמדליק כרבינו תם מדליק אחר חצי שעה מעיקר הזמן והווה אחר הזמן. וזו סברא מסתברת. לעומת זאת אם כו"ע היו נוהגים כרבנו תם לא היתה בעייה כי אז זמן תחילת ההדלקה היה כשכולם מדליקים והוא זמן רבנו תם.
ומעתה אפשר גם לומר שכיוון שהוא מחמיר (ויש עוד רבים שמחמירים כמוהו) גם זה נקרא זמן תחילת הדלקת האש לדידהו והוא זמן הדלקת נ"ח ואין כאן שום צורך להחמיר בנ"ח ולהקל בשבת.

כמדומני שכך שמעתי בשם מרן הגר"ש דבליצקי שליט"א

[ידידיה]

אם כולם היו נוהגים כרבנו תם, זמן ההדלקה היה משתנה בודאי, שהרי לשיטתו (אם נפרשה כד' מיל בכל המקומות בעולם) עד כ50 דקות אחרי השקיעה זהו ודאי יום!


אמנם חלילה וחס להתחשב בזה לעניין מי שמחמיר כר"ת במוצ"ש, שהרי זהו החשש הגדול שמתוך חומרתו, יבוא להקל בנפקותות שונת על סמך ר"ת.