ההתפתחות ההיסטורית של מוסד הקריאה בתורה הייתה כנראה כדלקמן:
בימי מלכי יהודה, גלות בבל בתקופת שיבת ציון, השלטון הפרסי ובתקופת החשמונאים הייתה כנראה קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים וכן בשבתות ובאירועים מיוחדים - "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - מצוותן יהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו" (מגילה ל"ב ע"א).
קריאה של קטעים מהתורה על פי הסדר אך לא במסגרת מוגבלת של זמן - כך נהגו כפי הנראה בתקופת המשנה.
סיום קריאת התורה בפרק זמן מוגדר. בבבל סיימו את הקריאה של חמישה חומשי התורה בפרק זמן מוגבל של שנה, כלומר במחזור שנתי, ואילו יהודי ארץ ישראל סיימו את הקריאה בפרק זמן של שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. בשלב זה החלוקה לסדרים ופרשיות לא הייתה אחידה בכל המקומות - כך נראו פני הדברים בתקופת האמוראים. יש המשערים שהחלוקה הבבלית היא המקורית, והחלוקה הארצישראלית נוצרה עקב התארכות התפילה (על ידי דרשות ופיוטים), שהצריכו לקצר את קריאת התורה.
חלוקת התורה לחמישים ושלוש פרשיות. לצורך הקריאה במחזור השנתי נוצרה חלוקה עיקרית של 53 פרשות. חלוקה זו נוצרה כפי הנראה בימי הסבוראים לאחר חתימת התלמוד ואולי בראשית תקופת הגאונים. בתקופה זו רווחו מנהגים שונים בחיבור פרשיות וחלוקתן.
חלוקת התורה ל-54 פרשות מתוכן 14 פרשות נקראות לפי הצורך שתים שתים בכל שבת. חלוקה זו התפשטה עם התפשטות קובץ הפסיקה ההלכתי ארבעת הטורים של רבנו יעקב בן אשר "בעל הטורים", ויצרה מנהג אחיד לפיה קוראים בכל קהילות ישראל באותה פרשה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94
הנה בכל מקומות ישראל קוראים ספר התורה בשנה אחת או בשתים או שלש לכל הפחות והנה הם יוצאים בכך מצוה זו. ואולי נאמר כי מנהגן של ישראל בפרשת זכור לקרותה בשבת מיוחד בכל שנה - תורה היא, ומפני מצוה זו היא שקבעו כן, והוא השבת שלפני פורים לעולם, ודין יהיה לקרותה ביום פורים לפי שהוא מענינו של יום כי המן הרשע היה מזרעו, אבל להודיע שקודם נס זה נצטוינו בזכירה זו קבעו הפרשה קודם לפורים, אבל סמכוה לפורים על דרך מה שיאמרו זכרונם לברכה במקומות סמכו ענין לו
הוגה כתב:יש שכתבו על זה כך (ואיני לוקח אחריות):ההתפתחות ההיסטורית של מוסד הקריאה בתורה הייתה כנראה כדלקמן:
בימי מלכי יהודה, גלות בבל בתקופת שיבת ציון, השלטון הפרסי ובתקופת החשמונאים הייתה כנראה קריאה של קטעים מוגדרים בחגים ובמועדים וכן בשבתות ובאירועים מיוחדים - "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל - מצוותן יהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו" (מגילה ל"ב ע"א).
קריאה של קטעים מהתורה על פי הסדר אך לא במסגרת מוגבלת של זמן - כך נהגו כפי הנראה בתקופת המשנה.
סיום קריאת התורה בפרק זמן מוגדר. בבבל סיימו את הקריאה של חמישה חומשי התורה בפרק זמן מוגבל של שנה, כלומר במחזור שנתי, ואילו יהודי ארץ ישראל סיימו את הקריאה בפרק זמן של שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. בשלב זה החלוקה לסדרים ופרשיות לא הייתה אחידה בכל המקומות - כך נראו פני הדברים בתקופת האמוראים. יש המשערים שהחלוקה הבבלית היא המקורית, והחלוקה הארצישראלית נוצרה עקב התארכות התפילה (על ידי דרשות ופיוטים), שהצריכו לקצר את קריאת התורה.
חלוקת התורה לחמישים ושלוש פרשיות. לצורך הקריאה במחזור השנתי נוצרה חלוקה עיקרית של 53 פרשות. חלוקה זו נוצרה כפי הנראה בימי הסבוראים לאחר חתימת התלמוד ואולי בראשית תקופת הגאונים. בתקופה זו רווחו מנהגים שונים בחיבור פרשיות וחלוקתן.
חלוקת התורה ל-54 פרשות מתוכן 14 פרשות נקראות לפי הצורך שתים שתים בכל שבת. חלוקה זו התפשטה עם התפשטות קובץ הפסיקה ההלכתי ארבעת הטורים של רבנו יעקב בן אשר "בעל הטורים", ויצרה מנהג אחיד לפיה קוראים בכל קהילות ישראל באותה פרשה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94
הכל כאן "כנראה" ו"יש משערים", תחילה הם מבינים תקנת משה על קריאה בתורה כלשהי, בלי סדר כל שהוא, ואח"כ "יש משערים" לדון על ה"קריאה המקורית" אם כבבל או כא"י (זה לא סותר?).
לא שאפשר להביא משם ראיה, אבל בע"מ אפשר לראות ענין זה כלא חתוך.
הוגה כתב:תודה הרב בברכה,
היכן פליישר ונאה נחלקו בזה?
ולגבי הנפק"מ, לא כ"כ הבנתי מה איכפ"ל, אנו לא דנים בדברים רבים בלי נפק"מ? = 'ידיעת הדבר כשלעצמו הוא המטרה'.
עקביה כתב:אבל לא הבנתי מה הבעיה לומר שקראו פ' זכור פעם בשנה כמנהגנו.
ברוז כתב:עקביה כתב:אבל לא הבנתי מה הבעיה לומר שקראו פ' זכור פעם בשנה כמנהגנו.
מתי? באיזה תאריך?
הלמד מכל אדם כתב:מביאור הגמ' בב"ב שטעותו של יואב שלא הרג אלא את הזכרים, נובעת מרשלנותו של המלמדו בקטנותו, ניתן להוכיח לכאו' שלא היתה קריאת הציבור לפרשת זכור, ולכל הפחות לא כפי הדקדוקים שעושים היום.
עזריאל ברגר כתב:ברוז כתב:עקביה כתב:אבל לא הבנתי מה הבעיה לומר שקראו פ' זכור פעם בשנה כמנהגנו.
מתי? באיזה תאריך?
אילו היו שואלים אותי - הייתי ממליץ לקרוא אותה בשבת מברכין חודש סיון, מאחר שלפי היוצא מפשט הפסוקים - מלחמת עמלק היתה בסוף חודש אייר (בט"ו אייר החל לרדת המן לבני ישראל במדבר סין, ואחר כך נסעו בנ"י משם (לדפקה, ומשם לאלוש, ומשם) לרפידים, ושם היתה מלחמת עמלק, ואח"כ "ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני" בר"ח סיון).
ושמא הם עדיין זכרו את התאריך המדויק של המלחמה, וקראו את פרשת זכור באותו תאריך?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 72 אורחים