נשר כתב:ראיתי שמישהו כותב סברא ולכאורה היא נכונה מאד, שלא צריך להגיע לדין שומע כעונה, דהסיפור מתקיים על ידי שאחד מספר לשני ואדרבה כאשר שניהם מספרים חסר בסיפור כי הם לא מספרים לאף אחד. ובזה מבואר השיטות שאחד מספר וכולם שומעים, דאין זה מדין שומע כעונה אלא כך הוא הסיפור שאחד מספר ואחד שומע.
נשר כתב:ראיתי שמישהו כותב סברא ולכאורה היא נכונה מאד, שלא צריך להגיע לדין שומע כעונה, דהסיפור מתקיים על ידי שאחד מספר לשני ואדרבה כאשר שניהם מספרים חסר בסיפור כי הם לא מספרים לאף אחד. ובזה מבואר השיטות שאחד מספר וכולם שומעים, דאין זה מדין שומע כעונה אלא כך הוא הסיפור שאחד מספר ואחד שומע.
אפשר כתב:נשר כתב:ראיתי שמישהו כותב סברא ולכאורה היא נכונה מאד, שלא צריך להגיע לדין שומע כעונה, דהסיפור מתקיים על ידי שאחד מספר לשני ואדרבה כאשר שניהם מספרים חסר בסיפור כי הם לא מספרים לאף אחד. ובזה מבואר השיטות שאחד מספר וכולם שומעים, דאין זה מדין שומע כעונה אלא כך הוא הסיפור שאחד מספר ואחד שומע.
כך עשה הגר"א, וכדאיתא במעשה רב קצא 'ואומר הגדה וכולם שומעים', ובמעשה רב של זלושינסקי דנו בנ"ל.
נשר כתב:אפשר כתב:נשר כתב:ראיתי שמישהו כותב סברא ולכאורה היא נכונה מאד, שלא צריך להגיע לדין שומע כעונה, דהסיפור מתקיים על ידי שאחד מספר לשני ואדרבה כאשר שניהם מספרים חסר בסיפור כי הם לא מספרים לאף אחד. ובזה מבואר השיטות שאחד מספר וכולם שומעים, דאין זה מדין שומע כעונה אלא כך הוא הסיפור שאחד מספר ואחד שומע.
כך עשה הגר"א, וכדאיתא במעשה רב קצא 'ואומר הגדה וכולם שומעים', ובמעשה רב של זלושינסקי דנו בנ"ל.
אאל"ט במ"ב ג"כ משמע שיוצא בשמיעה לגבי נשים שצריכות ליכנס לשמוע (לא עיינתי עכשיו)
ודע דלפי מה שפסק הש"ע דנשים חייבות ג"כ בד' כוסות כאנשים א"כ צריכות ליזהר שיאמרו סדר ההגדה על כל כוס וכוס או שעכ"פ ישמעו מבעליהן.
אפשר כתב:פשיטא שלא, אתה יכול לספר סיפור בהרהור? אבל באבודרהם ועוד ראשונים כתבו שיוצאים אפילו במילה אחת, ואין לו שיעור, והדברים ידועים וארוכים.
בענין שומע כעונה נחלקו בזה הרא"ם והמהר"ם אלשקר, וזה בשו"ת של זה או של זה [התכתבו ביניהם], וצ"ל סביב סי' מא.
וע"ע בשו"ת חתם סופר או"ח סי' טו, ומנחת חינוך מצוה כא אות ד.
[לפני שנים במספר, הזדמנתי לביה"מ ביאלה, יש לאדמו"ר מלא סט ספרים שיבר, ופתחתי לתהות על קנקנו, ובדיוק נפתח לי לנושא הזה, וראיתי שדן כיד ה' הטובה].
נשר כתב:היום הרהרתי קצת, למה יש עדיפות שכל אחד יאמר את הסיפור, לכאורה אם הסיפור מתקיים על ידי שאחד שואל ואחד עונה הרי עדיף שיהיה צורה של סיפור ולא שכולם אומרים פה אחד, דבצורה כזו למי הם מספרים?
וגם במ"ב שציין כעת הרב אפשר משמע שהעדיפות היא שכל אחד יגיד בעצמו את ההגדה.
והרי להדיא נפסק שאם שאלו אותו מה נשתנה אינו חוזר ואומר מה נשתנה אלא ממשיך את ההגדה.
אפשר כתב:נשר כתב:היום הרהרתי קצת, למה יש עדיפות שכל אחד יאמר את הסיפור, לכאורה אם הסיפור מתקיים על ידי שאחד שואל ואחד עונה הרי עדיף שיהיה צורה של סיפור ולא שכולם אומרים פה אחד, דבצורה כזו למי הם מספרים?
וגם במ"ב שציין כעת הרב אפשר משמע שהעדיפות היא שכל אחד יגיד בעצמו את ההגדה.
והרי להדיא נפסק שאם שאלו אותו מה נשתנה אינו חוזר ואומר מה נשתנה אלא ממשיך את ההגדה.
הלשון, שני ת"ח שואלים זה לזה, והפשט כי אכן אחד מספר והשני מקשיב, אבל המאזין לא מקיים 'והגדת', שניהם צריכים לספר, ולכן שניהם צריכים לדבר.
אכן, האידיאל היה אם זה לא היה בב"א כמו חבורה של תהלים זאגער'ס, אלא זה לזה, ושוב זה לזה, וכפשטות הלשון הנ"ל, ששניהם שואלים זל"ז, אבל אם אחד מגיד והשני מקשיב, המקשיב לא קיים הגדה.
נשר כתב:אפשר כתב:נשר כתב:היום הרהרתי קצת, למה יש עדיפות שכל אחד יאמר את הסיפור, לכאורה אם הסיפור מתקיים על ידי שאחד שואל ואחד עונה הרי עדיף שיהיה צורה של סיפור ולא שכולם אומרים פה אחד, דבצורה כזו למי הם מספרים?
וגם במ"ב שציין כעת הרב אפשר משמע שהעדיפות היא שכל אחד יגיד בעצמו את ההגדה.
והרי להדיא נפסק שאם שאלו אותו מה נשתנה אינו חוזר ואומר מה נשתנה אלא ממשיך את ההגדה.
הלשון, שני ת"ח שואלים זה לזה, והפשט כי אכן אחד מספר והשני מקשיב, אבל המאזין לא מקיים 'והגדת', שניהם צריכים לספר, ולכן שניהם צריכים לדבר.
אכן, האידיאל היה אם זה לא היה בב"א כמו חבורה של תהלים זאגער'ס, אלא זה לזה, ושוב זה לזה, וכפשטות הלשון הנ"ל, ששניהם שואלים זל"ז, אבל אם אחד מגיד והשני מקשיב, המקשיב לא קיים הגדה.
הלשון היא "שואלים" זה לשזה, ולפי דיוקך היו צריכים לשאול כל אחד את השני, ואילו בהלכה נפסק (רמ"א) שלא צריך לשוב ולשאול אם שמע את השאלה.
נשר כתב:אבל במ"ב כתב להדיא שגם בת"ח לא צריך לחזור על מה נשתנה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 83 אורחים