חמץ ששפכו עליו חומרי ניקוי - נפסל מאכילת כלב?

[קלונימוס]

הבנתי שחזרת בך משום שהחזקתיך למודה על האמת על ההוכחות והטענות לעיל שדחו את דבריך, ולענין ערוב וצפרדע ישנם הרבה תירוצים נוספים ואחד מהם שהכלבים שינו מטבע ברייתם בחייהם ולא שמסרו עצמם למיתה ויותר קשה לחיות על קידוש השם מאשר למות על קידוש השם.

[תולעת ספרים07]

הבנתי שחזרת בך משום שהחזקתיך למודה על האמת על ההוכחות והטענות לעיל שדחו את דבריך, ולענין ערוב וצפרדע ישנם הרבה תירוצים נוספים ואחד מהם שהכלבים שינו מטבע ברייתם בחייהם ולא שמסרו עצמם למיתה ויותר קשה לחיות על קידוש השם מאשר למות על קידוש השם.

אולי תואיל בטובך להסביר את עצמך מדוע הכלבים שינו טבעם בזה ומדוע היה להם לצעוק על היהודים בארץ גושן מרחץ עשרות קילומטרים ממקום התחרשות מכת בכורות.

[תולעת ספרים07]

מתוך שו"ת דבר חברון או"ח, עמ' 250-251:

סימן תעו
הגדרת "אינו ראוי למאכל כלב"
ו ניסן תשנט
סיכום: הגדרת "אינו ראוי למאכל כלב" – כלב לאו דווקא, וכל בעל חיים האוכל מאכל בזוי בכלל הגדרה זו.

דראל: לא זכיתי לכל מענה מצידך האם לדעת רבה של חברון במידה ואני מגדל בבית נחש אסור לי להחזיק את כל סוגי החמץ שהנחש אוכל והכלב אינו אוכל. - כמו אצל ציפורים שאוכלים והכלב אינו אוכל.
כנראה כי אמנם אצטרך להוסיף שאין עליה תשובה.
לא כן?!

[קלונימוס]

אולי תואיל בטובך להסביר את עצמך מדוע הכלבים שינו טבעם בזה ומדוע היה להם לצעוק על היהודים בארץ גושן מרחץ עשרות קילומטרים ממקום התחרשות מכת בכורות.

האבן עזרא מפרש להדיא שהכונה על כלבי המצריים ועל אודות שאלתך שהיו רחוקים זה מזה כתב שם באבי עזר -וכמו שכתב קודמי- שהכונה היא שהמצריים ישסו את כלביהם בישראל מכעסם על אשר נעשה להם כל המכות האלו.

[איש חסיד]

תשו''ח תשו''ח על הוכחתך
ומהשתא הרי ברור כמש''כ שהיות וכלבי המצרים לא עלו עם בנ''י בהכרח שהציווי של לכלב תשליכון הוא הכרת הטוב למין של הכלבים וכהבנת הגרי''ז וכמצויין לעיל.

[תולעת ספרים07]

באבן עזרא אין דבר כזה האב"ע נאמר לפרש מהו לא יחרץ אם הכוונה נשיכה נביחה וכדו' וכפי שטרח רש"י בזה - וראה בדעת זקנים לבעלי התוס' שפירשו באופן אחר - בכל אופן דבריו של בעל האבי עזר אינם בהכרח משקפים את דברי האבן עזרא.

[קלונימוס]

האבן עזרא כותב מפורש שהכלבים לא יזיקו את בנ''י בנביחה או נשיכה וממתי כלב נושך את אדונו הישראל היושב בגושן בזמן שבמרחק רב בארמ''צ מתים בכורות וכי הכלבים של המצריים כן נשכו את אדוניהם בשעת מכת בכורות וכי יש תסמונת כלבים מטורפת כזאת???
אלא ודאי הכונה שהמצריים לא שיסו את כלביהם בבנ''י וככתוב לעיל, ודברי חכם באשי ואיש חסיד הם פשוטו של מקרא.

[חד וחלק]

לשיטת הכותב ההוא, יש לחקור אם הולכים בכלבים אחר יחוסם מאמם או מאביהם, ואיך ניתן לדעת אם נותנים נבלה לכלב שהוא באמת מזרע כלבי מצרים, ומה הדין בכלב סורי שהתגייר והצטרף לדת כלבי מצרים. וצע"ג.

[בר ששת]

ובעמדינו בעניין אכילת הכלב, מעניין לשמוע דעת החברים על החומרה שנהגו בה כמה מדקדקים,
שלא לשפוך 'טינר' או שאר חומרי תבערה אל תוך מדורת שריפת החמץ, מרצון לשיטת ר"י שאין ביאור חמץ אלא שריפה.

העליתי כאן הנהגות הח"ח לפסח. עי"ש.

איש ספר, ייש"כ גדול!
ואולם, שלא יווצר רושם מוטעה, חשוב לעיין בגוף הדברים, ולהיווכח שאין זו הנהגת הח"ח עצמו!
זאת ועוד, יש להשים על לב, שהמקפיד היה משתמש בשמן, משום שחפץ להקפיד גם על השריפה.

[תולעת ספרים07]

האבן עזרא כותב מפורש שהכלבים לא יזיקו את בנ''י בנביחה או נשיכה וממתי כלב נושך את אדונו הישראל היושב בגושן בזמן שבמרחק רב בארמ''צ מתים בכורות וכי הכלבים של המצריים כן נשכו את אדוניהם בשעת מכת בכורות וכי יש תסמונת כלבים מטורפת כזאת???
אלא ודאי הכונה שהמצריים לא שיסו את כלביהם בבנ''י וככתוב לעיל, ודברי חכם באשי ואיש חסיד הם פשוטו של מקרא.

משום מה בחרת להתעלם מדברי בעל התוספות שציינתי לך.
בכל מקרה אם כדבריך איך תסביר את המשך הכתוב למען תדעון אשר יפלה השם בין מצרים ובין ישראל.
האם עובדה זו שהכלבים אינם מתנפלים על הישראלים ביודעם שהם הם אלו שהביאו על אדוניהם את מכת בכורות אמור לתת לנו אינדיקציה על ההבדל שהבדיל הקב"ה בין מצרים לבין ישראל.
אתממה???
ולשואל הנ"ל מניין לנו אם זה כלב רוטויילער או דוברמאן גרמני אין זה קושיא עלי דווקא גם לאו האומרים שזה משום הכרת הטוב יש להקשות כן.

[חד וחלק]

ולשואל הנ"ל מניין לנו אם זה כלב רוטויילער או דוברמאן גרמני אין זה קושיא עלי דווקא גם לאו האומרים שזה משום הכרת הטוב יש להקשות כן.

אם זה משום הכרת הטוב היינו להשריש בקרבנו מידת הכרת הטוב, וכמפורסם בשם בעלי המוסר, וכן מבארים מדוע לא הכה משה את העפר שאינו מרגיש וכו'. ועל כל פנים על כן אנו מכירים טובה למין הכלבים וכמבואר לעיל. מתפלא אני על עצמי על השתתפותי בדיון טפשי זה.

[קלונימוס]

בכל מקרה אם כדבריך איך תסביר את המשך הכתוב למען תדעון אשר יפלה השם בין מצרים ובין ישראל.
האם עובדה זו שהכלבים אינם מתנפלים על הישראלים ביודעם שהם הם אלו שהביאו על אדוניהם את מכת בכורות אמור לתת לנו אינדיקציה על ההבדל שהבדיל הקב"ה בין מצרים לבין ישראל.[/b]

הפסוק אומר בדרך רבותא שאע''פ שמלאך המות מסתובב והורג, מ''מ לבנ''י לא יקרה כלום ואפי' כלבים לא ישסו בהם וכל הניסים הללו [הן שלא ימותו מישראל והן שלא ינזקו בשום דרך שהיא] הוא ''למען תדעון אשר יפלה השם בין מצרים ובין ישראל''.
פשוטו של מקרא ממש

[תולעת ספרים07]

אחרי ככלות הכל הבה נאמר פשוט.
שכאן בארץ המצריים יגון ואנחה ואילו אצל ישראל בארץ גושן ששון ושמחה אין פרץ ואין צווחה עד שגם הכלבים אינם חורצים לשונם - וכך יראו כולם בעליל איך מבדיל השם בין מצרים לבין ישראל.
וכנ"ל לשם מה לכם ללכת סחור כאשר ניתן לדרוך בדרך המלך.

[קלונימוס]

אחרי ככלות הכל לא ענית תשובות לשאלות עליהם נשאלת,
אם זה רק ענין שהכלבים היו בשמחה ראשית גם לדבריך זה ענין של קידוש השם שהכלבים שרויים בשמחה ולמה מגיע להם שכר הרי אם אדוניהם הישראלים בשמחה בודאי שגם הם בשמחה ושנית לדבריך לא מובן כלל מה שייך לזה הכרת הטוב של ''לכלב תשליכון'' וכי היה פה איזה סיבה שהכלבים של בנ''י היו צריכים לנבוח או להזיק שהכלבים התגברו ולא עשו כן,
אלא ודאי כאשר נכתב כבר [וכדברי האבן עזרא] מדובר לגבי כלבי המצריים שלמרות שאדוני המצריים שיסו אותם בבנ''י לא הזיקו ולא נשכו וזה ההכרת הטוב להם ולמרות שכלבי המצריים לא עלו עם בנ''י פשוט לכל תינוק שההכרת הטוב היא למין של הכלבים. ומה שכתוב בפסוק למען תדעון וכו' כבר פירשתי לעיל כמין חומר.
לפי' של בעלי התו' יקשה ג''כ מה שייך הכרת הטוב וכי כלבים בוכים יש בזה איזשהו נזק למישהו עד כדי כך שמגיע להם הכרת הטוב כ''כ גדולה אלא ודאי כונתו לפרש רק בדרך פשט את הפסוק ולא נכנס כלל לדרשת חז''ל בענין הכרת הטוב של 'לכלב תשליכון'.
והדברים פשוטים וברורים וכל המוסיף לפלפל בזה ייטיב נא לפתוח אשכול נפרד בשם ''פלפול הכלבים''.

[תולעת ספרים07]

מעולם לא אמרתי מפני שהכלבים היו בשמחה.
אמרתי ואני חוזר ואומר זהו פשט הפסוק כפשוטו.
כך אמר משה לפרעה עתה יראה הקב"ה קבל עם ועדה, עין בעין יראו את ההבדל בין המצריים לבין הישראלים.

אצל המצרים יהיה יגון ואנחה ואילו בארץ גושן אצל הישראלים יהיה ששון ושמחה.
וכדי שלא תופר שמחתם של הישראליים על ידי כלב שבמקרה ינשוך ישראלי כל שהוא [כדרך הכלבים] לכן ישמור הקב"ה שבאותו לילה לא יקרה ולא יאונה כל רע אצל הישראליים, וגם על הכלבים ישמור, שלא ינשכו בלילה זה כדרכם בקודש..

דרך משל כך אמר לו משה לפרעה כדי שיווכחו כולם בשמחתם של הישראליים לכן ישמור הקב"ה ששום תאונה לא יקרה בלילה זה בכל ארץ גושן - שלא יאמרו המצריים הנה גם הישראליים בוכים, וגם בהם פגע המלאך המוות חלילה..
בתקווה להבנה אך הפעם.

לסיכום אומר ואדגיש שוב באופן כזה:
הוצרך משה ללא יחרוץ כלב לשונו כדי שיקויים ויזדקר לעין כל עניין "למען תדעון אשר יפלה בין מצריים לבין ישראל", שאם לא כן, והיו הישראליים ניזוקים ובוכים מפני נשיכת כלב וכדו' לא היה ניכר ההבדלה בין ארץ גושן לבין ארץ מצרים, בהיות שהיו אומרים המצריים כמונו כך גם ישראל, וכמו שבוכים בארץ מצרים כך גם בוכים בארץ גושן.
ואילו היה כאן עומס של ניסים על הישראליים כדי להבדיל בין מצרים לבין ישראל וכדברי הכותב הנ"ל היה לו לקב"ה דרך משל להמטיר בלילה זה מן לישראל וכדו' ומדוע בחר בלא יחרץ דווקא.
והדבר פשוט עד למאוד עד שאינו צריך לפנים.

[למאי_נמ?]

התשובה השניה של הרב ליאור בנויה על כמה קולות וכמובן שאין לסמוך על הדברים כהלכה פסוקה וחלוטה. גם אם זה השו"ת היחיד שיש לרב דראל בגרסת טקסט.
בבה"ל שכ"ו כתב (בעקבות דברי הגר"א): 'ואם מצוי להשיג בורית שנעשים שלא מחֵלֶב - בוודאי נכון לחוש לדעת המחמירים בזה'. וכ"ז אפילו שלא בפסח! ואע"פ שבערוה"ש [יו"ד קיז, כט] כתב מילתא דמסתברא דבבסבון שלנו שהוא פגום לגמרי אין דין סיכה כשתייה, הרי עינינו הרואות שהמ"ב והגר"א החמירו ולא חילקו כסברת ערוה"ש. [כמובן איני מחדש דבר, אבל משונה לכתוב בצורה כה פסקנית, אפילו בספר פניני הלכה של הרב מלמד (שאינו מחמיר) מביא שיש מהדרים בזה ומגלה טעמם, האם דבר חברון מיועד רק לפלאחים?]

הראוני שבחוט השני (פסח, עמ' צה) ג"כ כתב כדעת הגרד"ל הנ"ל, מבלי להביא חולק (או שראוי להחמיר), [ותמהתי].

[ומאידך, הראוני שיטה מחודשת - בשו"ת מהר"ם שיק סי' רמב (שהוזכר לעיל) כתב [בביאור ד' המג"א סי' תסז ס"ק י] שדבר העשוי לריח - אינו צריך להיות ראוי "לאכילת" כלב, ואם לא נתקלקל הרי הוא חמץ גמור, וחייב לבערו, ע"ש. ולפ"ז אפילו מבשם אוויר וכיו"ב שאינו עשוי לריח כלל - צריך כשרות לפסח.

[כהן]

[ומאידך, הראוני שיטה מחודשת - בשו"ת מהר"ם שיק סי' רמב (שהוזכר לעיל) כתב [בביאור ד' המג"א סי' תסז ס"ק י] שדבר העשוי לריח - אינו צריך להיות ראוי "לאכילת" כלב, ואם לא נתקלקל הרי הוא חמץ גמור, וחייב לבערו, ע"ש. ולפ"ז אפילו מבשם אוויר וכיו"ב שאינו עשוי לריח כלל - צריך כשרות לפסח.

באמת שדבריו תמוהים ביותר שהרי ברור שהמושג חמץ הוא מין מאכל וממילא המדד היחיד הוא לבדוק אם ראוי לאכילה ול"ש לומר שהוא מין ריח ולזה הוא ראוי שהרי לא נאסר כלל בתורת זה רק בתורת מאכל ועלינו לדון אם עדין הוא מאכל וכמדומני שבקובץ תשובות להגריש"א הביא דעה זו ודחאה בתוקף

[למאי_נמ?]

viewtopic.php?f=7&t=13198

וע"ע viewtopic.php?f=7&t=6873&start=40#p61124