בני חו״ל למה מהפכים היוצר באחש״פ אם חל בשבת?

[אצרן]

לנוהגים בקהילת בו אומרים יוצר, יש שאם חל יום א׳ דר״ה או יום א׳ דסוכות בשבת - אז מחליפים ואומרים היוצר של יום שני - וזה לאשר בשבת אין תוקעים בשופר ולא נטילת ד׳ מינים.

ולזה צ״ע למה כשחל יום אחש״פ בשבת מהפכים ואומרים היוצר של שביעי של פסח, הא אין בין שבת ליום חול בפסח שום נפקותא לדינא?

[הבאר ההיא]

כיון שבאחרון של פסח שחל בשבת אומרים את היוצר של רבי שמעון הגדול (ששייך לשבת חוה"מ) בברכות קרי"ש, רצו לומר גם בחזרת הש"צ את הקרובה של רבי שמעון הגדול שתמיד נאמרת בשביעי של פסח.

לפי זכרוני ראיתי כן במחזור רבא בשם מי מהאחרונים.

[אצרן]

כיון שבאחרון של פסח שחל בשבת אומרים את היוצר של רבי שמעון הגדול (ששייך לשבת חוה"מ) בברכות קרי"ש, רצו לומר גם בחזרת הש"צ את הקרובה של רבי שמעון הגדול שתמיד נאמרת בשביעי של פסח.

לפי זכרוני ראיתי כן במחזור רבא בשם מי מהאחרונים.

ייש"כ. יש ליישב בדוחק.

[במסתרים]

כשחל יום אחש״פ בשבת מהפכים ואומרים היוצר של שביעי של פסח

לפי שאומרים שה"ש בשבת, עיין לבוש סימן תצ סעיף ט.

[הכל בכתב]

כיון שבאחרון של פסח שחל בשבת אומרים את היוצר של רבי שמעון הגדול (ששייך לשבת חוה"מ) בברכות קרי"ש, רצו לומר גם בחזרת הש"צ את הקרובה של רבי שמעון הגדול שתמיד נאמרת בשביעי של פסח.

לפי זכרוני ראיתי כן במחזור רבא בשם מי מהאחרונים.

ייש"כ. יש ליישב בדוחק.

אין זה דוחק, אלא זהו שורש המנהג, ככתוב בלבוש (סי ת"צ ס"ט).
ואלו שאין יודעים טעם הדבר, באו לידי שיבוש בשנה זו, שדימו דכשחל שביעי ש"פ בשבת צריכין (ג"כ) להפך.
ובפרט בחצרות החסידים וכו' שאין אומרים "יוצרות" רק "קרובה" בחזרת הש"ץ, אין מרגישים כלל טעם הדבר, ובאים לידי שיבוש.
וזכרוני, דב"מחזור המפורש" אכן נדפס בטעות אצל שביעי של פסח, דאם חל בשבת מחליפין היוצרות. ואולי כבר תוקן במהדורה החדשה.

[אצרן]

ייש"כ.

ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.

[הבאר ההיא]

ייש"כ.

ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.

היוצר של יום שני מבוסס על קריאת התורה של "שור או כשב או עז" שאנו קוראים ביום שני של פסח, אבל במסכת מגילה מבואר שקריאה זו נקראת ביום ראשון של פסח וכנראה שכך היה המנהג במקומו ובזמנו של רבי אלעזר הקליר.

אינני זוכר כרגע אם גם המנהג שלנו מובא שם במגילה או שמובא שם רק מנהג אחד.

[מבני עליה]

ייש"כ.

ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.

וז"ל הרא"ש פ' אין עומדין סי' כ"ב

וכן ר' אליעזר הקליר ז"ל שהיה מא"י מקריית ספר ובימיו היו מקדשים ע"פ הראיה שהרי לא תיקן שום קרוב"ץ ליום שני

[עץ הזית]

ייש"כ.

ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.

היוצר של יום שני מבוסס על קריאת התורה של "שור או כשב או עז" שאנו קוראים ביום שני של פסח, אבל במסכת מגילה מבואר שקריאה זו נקראת ביום ראשון של פסח וכנראה שכך היה המנהג במקומו ובזמנו של רבי אלעזר הקליר.

אינני זוכר כרגע אם גם המנהג שלנו מובא שם במגילה או שמובא שם רק מנהג אחד.

מנהגינו מקורו בגמרא במגילה שם (אבל לא במשנה), ולכאורה פשוט שהוא נוסד רק למקום שיש יום טוב שני, אך אחרי שכבר התקבל מנהג זה גם בארץ הרי זה בכלל דברי הראשונים שבעניינים אלו אין בעיה במנהג שאינו כדינא דגמרא (כדרך שלגבי ראש השנה המנהג המבואר בגמרא אינו כדין המשנה [אלא אם כן נגיה במשנה "ובחודש" במקום "בחודש"], ועל פי זה קיימו הראשונים את המנהג לקרוא בתענית "ויחל" ואף שהרמב"ם העמיד את דברי המשנה בזה בתעניות על צרות דווקא - באשכנז נהגו שגם בתעניות על צרות אין קוראים ברכות וקללות).

[אצרן]

יתכן דמשום שהחליפו את קרוב״ץ של ר״א הקליר ליום שני שקורין בו שור או כשב - השמיטו לגמרי את הקרובץ ליום ראשון?

[הבאר ההיא]

יתכן דמשום שהחליפו את קרוב״ץ של ר״א הקליר ליום שני שקורין בו שור או כשב - השמיטו לגמרי את הקרובץ ליום ראשון?

לא השמיטו שום דבר, פשוט העבירו את הקרובה ליו"ט שני וממילא יו"ט ראשון נותר ללא קרובה.

[שבטיישראל]

לנוהגים בקהילת בו אומרים יוצר, יש שאם חל יום א׳ דר״ה או יום א׳ דסוכות בשבת - אז מחליפים ואומרים היוצר של יום שני - וזה לאשר בשבת אין תוקעים בשופר ולא נטילת ד׳ מינים.

ולזה צ״ע למה כשחל יום אחש״פ בשבת מהפכים ואומרים היוצר של שביעי של פסח, הא אין בין שבת ליום חול בפסח שום נפקותא לדינא?

הנה מאמר מקיף המבאר את כל הענין
נדפס בקובץ פעלים לתורה, גליון כ"ו, ניסן תשע"ו

[שבטיישראל]

ייש"כ.

ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.

כבר עמד ע"ז הצל"ח במס' ברכות (ל"ד.), וז"ל:

ואמנם מה שאנו מוצאים ביום טוב שני של פסח פיוט אז על כל חיתו יער נשאת שור, שחתום בו הקליר, וכן ביום טוב שני של סוכות פיוט אלים כהשעין אב, וחתום בו הקליר, והתוס' והרא"ש העידו שלא יסד שום קרוב"ץ ליו"ט שני. שורש הדבר כך, פיוט אז על כל חיתו יער פייט הקליר בימיו ליום ראשון, והוא מיוסד על פרשת שור או כשב, שבימיו היו קורין פרשה זו ביום טוב ראשון של פסח, כמבואר במשנה שלהי מגילה [ל' ע"ב] בפסח קורין במועדות של תורת כהנים. ואצלינו שאנו עושים שני ימים וקורין פרשה זו ביום שני של פסח כדאמר אביי שם [ל"א ע"א] דהאידנא נהוג עלמא [למיקרי] משך תורא וכו'. לכך הנהיגו מייסדי המנהגים לומר פיוט זה ביום שני מעין הפרשה. ובסוכות גם הקליר יסד הך פיוט אלים כהשעין אב ליום ראשון של סוכות, ואף שביום ראשון של סוכות יש פיוט אקחה פרי עץ הדר, שג"כ חתום בו הקליר. אומר אני, שניהם יסד ליום ראשון, לפי שפיוט אקחה כל יסודו על ד' מינין שבלולב, ופיוט אלים כהשעין עיקרו למצות סוכה, ולכן יסד שני פיוטים, שאם חל ראשון בימי בג"ה ויש מצות ארבע מינין בו ביום, יאמרו פיוט אקחה פרי עץ הדר, ואם חל יום ראשון בשבת יסד פיוט אלים כהשעין אב שהוא מיוסד על מצות סוכה. ואנו שעושים שני יום טוב קבעו מייסדי המנהגים שניהם, אחד ליום ראשון ואחד ליום שני.

[שבטיישראל]

יתכן דמשום שהחליפו את קרוב״ץ של ר״א הקליר ליום שני שקורין בו שור או כשב - השמיטו לגמרי את הקרובץ ליום ראשון?

לא השמיטו שום דבר, פשוט העבירו את הקרובה ליו"ט שני וממילא יו"ט ראשון נותר ללא קרובה.

הקליר יסד את הקרובה ליום ראשון ובהתאם למנהג א"י שקראו "שור או כשב" ביום ראשון.
הקדמונים בארצות האשכנזים העבירו קרובה זו ליום השני מאחר שלפי מנהגנו קוראים "שור או כשב" ביום השני,\ כך שאין מקום לומר קרובה זו ביום הראשון כי אם ביום השני.

והא דלא יסדו לומר קרובה אחרת ביום הראשון הוא בהתאם למנהג שלא לומר קרובה בשחרית ביום א' דפסח ובשמיני עצרת שבהם אומרים קרובות דטל וגשם בתפילת המוספין.
היוצא דופן בזה היו ק"ק מגנצא שביום א' דפסח אמרו בשחרית קרובה דשיר השירים (כמבואר במהרי"ל), וק"ק וורמיישא שביום שמיני עצרת בשחרית אמרו הקרובה "אחות אשר לך כספת" לר' אלעזר הקליר.
(מיהו ביום שמחת תורה לא אמרו קרובה באף קהילה - וכנראה משום דממילא האריכו בפיוטים).

[הבאר ההיא]

הדברים המודגשים כבר כתבתי בעצמי כן למעלה וכנראה לא עקבת אחר המו"מ.

ייש"כ על שאר הידיעות, מי חיבר את הקרובה דשיר השירים שאמרו במגנצא ?

[בגולה]

יצויין, שינוי נוסף בקרובה ליום ב' של פסח, שר"א הקלירי יסדו ליום ראשון, והזכיר בו גשם, ואחרי שהעתיקו אותו ליום שני, שינו הזכרתו לטל.
הזכרת גשם בפיוט נמצא בקטעים שבגניזה.