הבאר ההיא כתב:כיון שבאחרון של פסח שחל בשבת אומרים את היוצר של רבי שמעון הגדול (ששייך לשבת חוה"מ) בברכות קרי"ש, רצו לומר גם בחזרת הש"צ את הקרובה של רבי שמעון הגדול שתמיד נאמרת בשביעי של פסח.
לפי זכרוני ראיתי כן במחזור רבא בשם מי מהאחרונים.
אצרן כתב:כשחל יום אחש״פ בשבת מהפכים ואומרים היוצר של שביעי של פסח
אצרן כתב:הבאר ההיא כתב:כיון שבאחרון של פסח שחל בשבת אומרים את היוצר של רבי שמעון הגדול (ששייך לשבת חוה"מ) בברכות קרי"ש, רצו לומר גם בחזרת הש"צ את הקרובה של רבי שמעון הגדול שתמיד נאמרת בשביעי של פסח.
לפי זכרוני ראיתי כן במחזור רבא בשם מי מהאחרונים.
ייש"כ. יש ליישב בדוחק.
אצרן כתב:ייש"כ.
ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.
אצרן כתב:ייש"כ.
ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.
וכן ר' אליעזר הקליר ז"ל שהיה מא"י מקריית ספר ובימיו היו מקדשים ע"פ הראיה שהרי לא תיקן שום קרוב"ץ ליום שני
הבאר ההיא כתב:אצרן כתב:ייש"כ.
ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.
היוצר של יום שני מבוסס על קריאת התורה של "שור או כשב או עז" שאנו קוראים ביום שני של פסח, אבל במסכת מגילה מבואר שקריאה זו נקראת ביום ראשון של פסח וכנראה שכך היה המנהג במקומו ובזמנו של רבי אלעזר הקליר.
אינני זוכר כרגע אם גם המנהג שלנו מובא שם במגילה או שמובא שם רק מנהג אחד.
אצרן כתב:יתכן דמשום שהחליפו את קרוב״ץ של ר״א הקליר ליום שני שקורין בו שור או כשב - השמיטו לגמרי את הקרובץ ליום ראשון?
אצרן כתב:לנוהגים בקהילת בו אומרים יוצר, יש שאם חל יום א׳ דר״ה או יום א׳ דסוכות בשבת - אז מחליפים ואומרים היוצר של יום שני - וזה לאשר בשבת אין תוקעים בשופר ולא נטילת ד׳ מינים.
ולזה צ״ע למה כשחל יום אחש״פ בשבת מהפכים ואומרים היוצר של שביעי של פסח, הא אין בין שבת ליום חול בפסח שום נפקותא לדינא?
אצרן כתב:ייש"כ.
ביום שני לפסח אומרים היוצר של רבי אליעזר הקליר, והוא פלאי, שר"א היה בזמן שהקדישו ע"פ הראיה ולא נהגו אז יום שני.
יתכן שהוא חברו ליום א', והחזנים החליטו לאמרו ביום שני.
ואמנם מה שאנו מוצאים ביום טוב שני של פסח פיוט אז על כל חיתו יער נשאת שור, שחתום בו הקליר, וכן ביום טוב שני של סוכות פיוט אלים כהשעין אב, וחתום בו הקליר, והתוס' והרא"ש העידו שלא יסד שום קרוב"ץ ליו"ט שני. שורש הדבר כך, פיוט אז על כל חיתו יער פייט הקליר בימיו ליום ראשון, והוא מיוסד על פרשת שור או כשב, שבימיו היו קורין פרשה זו ביום טוב ראשון של פסח, כמבואר במשנה שלהי מגילה [ל' ע"ב] בפסח קורין במועדות של תורת כהנים. ואצלינו שאנו עושים שני ימים וקורין פרשה זו ביום שני של פסח כדאמר אביי שם [ל"א ע"א] דהאידנא נהוג עלמא [למיקרי] משך תורא וכו'. לכך הנהיגו מייסדי המנהגים לומר פיוט זה ביום שני מעין הפרשה. ובסוכות גם הקליר יסד הך פיוט אלים כהשעין אב ליום ראשון של סוכות, ואף שביום ראשון של סוכות יש פיוט אקחה פרי עץ הדר, שג"כ חתום בו הקליר. אומר אני, שניהם יסד ליום ראשון, לפי שפיוט אקחה כל יסודו על ד' מינין שבלולב, ופיוט אלים כהשעין עיקרו למצות סוכה, ולכן יסד שני פיוטים, שאם חל ראשון בימי בג"ה ויש מצות ארבע מינין בו ביום, יאמרו פיוט אקחה פרי עץ הדר, ואם חל יום ראשון בשבת יסד פיוט אלים כהשעין אב שהוא מיוסד על מצות סוכה. ואנו שעושים שני יום טוב קבעו מייסדי המנהגים שניהם, אחד ליום ראשון ואחד ליום שני.
הבאר ההיא כתב:אצרן כתב:יתכן דמשום שהחליפו את קרוב״ץ של ר״א הקליר ליום שני שקורין בו שור או כשב - השמיטו לגמרי את הקרובץ ליום ראשון?
לא השמיטו שום דבר, פשוט העבירו את הקרובה ליו"ט שני וממילא יו"ט ראשון נותר ללא קרובה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 55 אורחים