היכן ניתן להשיג חסה מרה?

[האחד]

בבקשה!

[אצב]

בפרטי

[פרוזבול]

ראיתי בבני ברק בחנות הירקות שממול דובק, סמוך למאפיית ברמן. [נדמה לי שעפ"י הזמנה מראש].

[ס''ק]

ובירושת"ו?

[ציבור]

ובשאר מדינות המלך מה יעשו?

[לייטנר]

ובשאר מדינות המלך מה יעשו?

"רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין?! ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים?! ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות?! ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט?! אלא, אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין" (שבת כו ע"א)

[ס''ק]

אנכי הק' נסיתי בהא ירחא בכל הגדלים בגידול מיוחד הנמכרים במחנה יאודה [ברכת דוד חסלט עלי הבשור הרב רובין ועוד] ולא ראיתי שום מרירות בהם עד אחד, הוא "ברכת קטיף" שבו נמצאה מרירות, [ופלא שבתחילה לא הרגשתי מרירותו ועם הלעיסה בא המרור ונשאר הטעם גם אח"כ לזמן ארוך]. ואני קניתיו היום בחנות האחרונה ברח' עץ חיים" על יד רח' יפו [החנות בכשרות בעלזא].
עוד, היום הגיע משלוח של עולשין אַנְדִיבְיא, בחנות ירקות באמצע הרח' עץ חיים הנז', מגידול מיוחד של הרב אפרתי, ולא נמצא עוד בכל השוק.

[ירושלמי]

בבני ברק עיר התורה התפרסמו בשבוע האחרון מודעות החתומות בהכשר "חרדים" (הגרש"צ רוזנבלט שליט"א?), המבשרות על השגת חסה "מרה". אחת המודעות הודבקה בביהמ"ד "תפארת ציון" נוכח ביתו של רב ביהכנ"ס דשם, הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א.

כהיום הזה, זכו מתפללי ביהכנ"ס לאינפורמציה 'מרה' לא פחות: החסה המדוברת אינה מרה, והרי היא ככל חסה רגילה הנמכרת בשוק. מי שאחראי לבדיקה המעשית והשוואת החסה לשאר החסות, ואף טרח ליידע את הציבור בממצאיו, הוא לא אחר מאשר ר' שריה בעצמו, שבפשטותו האופיינית שרבט בכתב ידו על המודעה את השורה הבאה:

"זה חסא רגיל. אני טעמתי. דבליצקי".

IMG_0137.JPG (46.37 KiB) נצפה 11704 פעמים

והנה בהקרבה:

IMG_0136.JPG (39.31 KiB) נצפה 11704 פעמים

ותודה למי ששיגר לי את התמונה למייל.

[בברכה המשולשת]

ולמדנו מכאן שיש לכתוב "חסא", ולא "חסה", ושזה לשון זכר ולא לשון נקבה- ושני הדברים הם חידוש עבורי הקטן.

[איש_ספר]

מעניין מאד.

וכדי שלא יובן לא נכון, הגרש"ד אוכל רק חסה ולא חריין כלל, שמעתי ממנו כי רק בשנה אחת, תש"ח, כאשר היה מצור בירושלים ולא היה חסה שהיתה מגיעה מהערבים, אכל חריין.
[וכנראה לא ניח"ל בכל ההמצאות החדשות הבאות להטיל ספק וערעור על המנהג המקויים לאכול חסה הבאה מן השוק]

חסא הוא כמובן לשון חז"ל בגמרא. לגבי לשון זכר איני יודע.

עוד אוסיף ששאלתיו מה עושה עם החשש של מעשר ראשון מעורב, ואמר שנותן לאחר את החסא שלו על מנת שאם יש בה מעשר ראשון יזכה בה ללוי (פלוני אחד ממיודעיו), לאחר מכן מבקש רשות מהלוי וזוכה שוב בקלח החסה על המעש"ר שבו (אם יש בו).

ועוד תיקון קל: הגרש"ד אינו רב בית הכנסת הרשמי שם.

[ירושלמי]

ולמדנו מכאן שיש לכתוב "חסא", ולא "חסה", ושזה לשון זכר ולא לשון נקבה- ושני הדברים הם חידוש עבורי הקטן.

פסחים לט,א

ואמר רבא מאי חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא עילוון

[אליהוא]

הוא "ברכת קטיף" שבו נמצאה מרירות, [ופלא שבתחילה לא הרגשתי מרירותו ועם הלעיסה בא המרור ונשאר הטעם גם אח"כ לזמן ארוך]. ואני קניתיו היום בחנות האחרונה ברח' עץ חיים" על יד רח' יפו [החנות בכשרות בעלזא].
.

ספר אור זרוע חלק ב - הלכות פסחים סימן רנו [מהר"ש מפלייזא].
ומבעי ליה לכסכוסי טובא. צריך ללעוס המרור כדי שיהיה טעם מר בפיו כדאמרינן בלע מרור לא יצא:

[בברכה המשולשת]

ולמדנו מכאן שיש לכתוב "חסא", ולא "חסה", ושזה לשון זכר ולא לשון נקבה- ושני הדברים הם חידוש עבורי הקטן.

פסחים לט,א

ואמר רבא מאי חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא עילוון

כבוד הרב ירושלמי שליט"א. גם אני הקטן הכרתי את הגמרא. מה שהיה חידוש עבורי הוא כתיבת "חסא" בעברית, שהרי סיומת "א" בארמית מקבילה לסיומת "ה" בעברית.

[למאי_נמ?]

viewtopic.php?f=27&t=8941

[לעומקו של דבר]

אוי א שיינער מעיישה.

ותליתאי ילפינן מיני', שמותר לכתוב על מודעה (אפי' דבר שהוא היפך הרצון דהתולים), ואין עובר משום לא תגזול.

ומכבר הלנתי בכעי"ז, על אלו שתולים מודעה (בדר"כ בנושא פרובלמטי) וכותבים "כל המוריד גזל וחרם ושמתא". כאילו שהקיר שייך להם.

[משה ובני ישראל]

אוי א שיינער מעיישה.

ותליתאי ילפינן מיני', שמותר לכתוב על מודעה (אפי' דבר שהוא היפך הרצון דהתולים), ואין עובר משום לא תגזול.

ומכבר הלנתי בכעי"ז, על אלו שתולים מודעה (בדר"כ בנושא פרובלמטי) וכותבים "כל המוריד גזל וחרם ושמתא". כאילו שהקיר שייך להם.

וגם ראיתי מודעה על מקווה הטובל ואינו משלם לא עלתה לו טבילה. ולא הבנתי הא וודאי לו עלתה לו כסף הרי הוא לא שילם.

[אחד מעיר]

לעניין החסא או החסה
דיברתי עמו
הוא אמר לי שחריין הוא לא יכול לאכול [כנראה לא חשש לדברי פרופ' פליקס, ויתכן שכן אבל לא הזכיר את זה]
וחסה הוא חושש לראיות החז"א מהבבלי שצריך להיות מר בפועל
הוא שמע שיש זן מר, אבל לא מגדלים אותו כי אוהבים מתוק
כל זה היה לפני גוש קטיף
הוא לא דיבר על פתרון כמו עולשין וכד'
זה מה שאני זוכר

[לענין]

בבני ברק עיר התורה התפרסמו בשבוע האחרון מודעות החתומות בהכשר "חרדים" (הגרש"צ רוזנבלט שליט"א?), המבשרות על השגת חסה "מרה". אחת המודעות הודבקה בביהמ"ד "תפארת ציון" נוכח ביתו של רב ביהכנ"ס דשם, הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א.

כהיום הזה, זכו מתפללי ביהכנ"ס לאינפורמציה 'מרה' לא פחות: החסה המדוברת אינה מרה, והרי היא ככל חסה רגילה הנמכרת בשוק. מי שאחראי לבדיקה המעשית והשוואת החסה לשאר החסות, ואף טרח ליידע את הציבור בממצאיו, הוא לא אחר מאשר ר' שריה בעצמו, שבפשטותו האופיינית שרבט בכתב ידו על המודעה את השורה הבאה:

"זה חסא רגיל. אני טעמתי. דבליצקי".

.

יתכן שנפלה כאן טעות, ואפרש.
החסה הנמכרת, שעולה גם על שולחני, ה'קונץ' שלה הוא בכך שהיא באה עם הקלח הטמון באדמה. בשנים עברו, היו משווקים רק את הקלח כשהוא בפני עצמו, מה שקרה הוא שאנשים היססו מלאכול את זה כי היה נראה להם שדחפו כאן משהו אחר, איזה עב''מ. לכן בשנים האחרונות מוכרים את הקלח כאשר יוצאים ממנו עלים מועטים, כדי שיראו שזה חסה ולא משהו אחר. טעמם של העלים הוא אכן רגיל בהחלט בהחלט. המרירות היא בקלח שהוא גם כשר לכתחילה [עיינו במשנה ברורה].

[תורה מפוארת]

בבני ברק עיר התורה התפרסמו בשבוע האחרון מודעות החתומות בהכשר "חרדים" (הגרש"צ רוזנבלט שליט"א?), המבשרות על השגת חסה "מרה". אחת המודעות הודבקה בביהמ"ד "תפארת ציון" נוכח ביתו של רב ביהכנ"ס דשם, הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א.

כהיום הזה, זכו מתפללי ביהכנ"ס לאינפורמציה 'מרה' לא פחות: החסה המדוברת אינה מרה, והרי היא ככל חסה רגילה הנמכרת בשוק. מי שאחראי לבדיקה המעשית והשוואת החסה לשאר החסות, ואף טרח ליידע את הציבור בממצאיו, הוא לא אחר מאשר ר' שריה בעצמו, שבפשטותו האופיינית שרבט בכתב ידו על המודעה את השורה הבאה:

"זה חסא רגיל. אני טעמתי. דבליצקי".

.

יתכן שנפלה כאן טעות, ואפרש.
החסה הנמכרת, שעולה גם על שולחני, ה'קונץ' שלה הוא בכך שהיא באה עם הקלח הטמון באדמה. בשנים עברו, היו משווקים רק את הקלח כשהוא בפני עצמו, מה שקרה הוא שאנשים היססו מלאכול את זה כי היה נראה להם שדחפו כאן משהו אחר, איזה עב''מ. לכן בשנים האחרונות מוכרים את הקלח כאשר יוצאים ממנו עלים מועטים, כדי שיראו שזה חסה ולא משהו אחר. טעמם של העלים הוא אכן רגיל בהחלט בהחלט. המרירות היא בקלח שהוא גם כשר לכתחילה [עיינו במשנה ברורה].

אני מצטרף להנ"ל המשנ"ב כותב מפורש שאין שום עניין לאכול חסה או חסא מרה, העניין הוא שהוא היה מר, וכך נוהגים כולם, ורחמנא ליבא בעי, עוד מעט זה יהפך להיות כמו המורביות של הערבות שמי שלא לוקח עץ ערבות לא יוצא יד"ח. וד"ל.

[ישראל אליהו]

בבני ברק עיר התורה התפרסמו בשבוע האחרון מודעות החתומות בהכשר "חרדים" (הגרש"צ רוזנבלט שליט"א?), המבשרות על השגת חסה "מרה". אחת המודעות הודבקה בביהמ"ד "תפארת ציון" נוכח ביתו של רב ביהכנ"ס דשם, הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א.

כהיום הזה, זכו מתפללי ביהכנ"ס לאינפורמציה 'מרה' לא פחות: החסה המדוברת אינה מרה, והרי היא ככל חסה רגילה הנמכרת בשוק. מי שאחראי לבדיקה המעשית והשוואת החסה לשאר החסות, ואף טרח ליידע את הציבור בממצאיו, הוא לא אחר מאשר ר' שריה בעצמו, שבפשטותו האופיינית שרבט בכתב ידו על המודעה את השורה הבאה:

"זה חסא רגיל. אני טעמתי. דבליצקי".

.

יתכן שנפלה כאן טעות, ואפרש.
החסה הנמכרת, שעולה גם על שולחני, ה'קונץ' שלה הוא בכך שהיא באה עם הקלח הטמון באדמה. בשנים עברו, היו משווקים רק את הקלח כשהוא בפני עצמו, מה שקרה הוא שאנשים היססו מלאכול את זה כי היה נראה להם שדחפו כאן משהו אחר, איזה עב''מ. לכן בשנים האחרונות מוכרים את הקלח כאשר יוצאים ממנו עלים מועטים, כדי שיראו שזה חסה ולא משהו אחר. טעמם של העלים הוא אכן רגיל בהחלט בהחלט. המרירות היא בקלח שהוא גם כשר לכתחילה [עיינו במשנה ברורה].

אני מצטרף להנ"ל המשנ"ב כותב מפורש שאין שום עניין לאכול חסה או חסא מרה, העניין הוא שהוא היה מר, וכך נוהגים כולם, ורחמנא ליבא בעי, עוד מעט זה יהפך להיות כמו המורביות של הערבות שמי שלא לוקח עץ ערבות לא יוצא יד"ח. וד"ל.

היכן המשנ"ב?

בכל אופן, דעת החזו"א שלא יוצאים אם זה לא מר. עיין בראיותיו העיוניות.
והגרח"ק הביא ממשמעות עוד ראשונים שצריך בדוקא למרר את פיו.

[תורה מפוארת]

בבני ברק עיר התורה התפרסמו בשבוע האחרון מודעות החתומות בהכשר "חרדים" (הגרש"צ רוזנבלט שליט"א?), המבשרות על השגת חסה "מרה". אחת המודעות הודבקה בביהמ"ד "תפארת ציון" נוכח ביתו של רב ביהכנ"ס דשם, הגאון רבי שריה דבליצקי שליט"א.

כהיום הזה, זכו מתפללי ביהכנ"ס לאינפורמציה 'מרה' לא פחות: החסה המדוברת אינה מרה, והרי היא ככל חסה רגילה הנמכרת בשוק. מי שאחראי לבדיקה המעשית והשוואת החסה לשאר החסות, ואף טרח ליידע את הציבור בממצאיו, הוא לא אחר מאשר ר' שריה בעצמו, שבפשטותו האופיינית שרבט בכתב ידו על המודעה את השורה הבאה:

"זה חסא רגיל. אני טעמתי. דבליצקי".

.

יתכן שנפלה כאן טעות, ואפרש.
החסה הנמכרת, שעולה גם על שולחני, ה'קונץ' שלה הוא בכך שהיא באה עם הקלח הטמון באדמה. בשנים עברו, היו משווקים רק את הקלח כשהוא בפני עצמו, מה שקרה הוא שאנשים היססו מלאכול את זה כי היה נראה להם שדחפו כאן משהו אחר, איזה עב''מ. לכן בשנים האחרונות מוכרים את הקלח כאשר יוצאים ממנו עלים מועטים, כדי שיראו שזה חסה ולא משהו אחר. טעמם של העלים הוא אכן רגיל בהחלט בהחלט. המרירות היא בקלח שהוא גם כשר לכתחילה [עיינו במשנה ברורה].

אני מצטרף להנ"ל המשנ"ב כותב מפורש שאין שום עניין לאכול חסה או חסא מרה, העניין הוא שהוא היה מר, וכך נוהגים כולם, ורחמנא ליבא בעי, עוד מעט זה יהפך להיות כמו המורביות של הערבות שמי שלא לוקח עץ ערבות לא יוצא יד"ח. וד"ל.

היכן המשנ"ב?

בכל אופן, דעת החזו"א שלא יוצאים אם זה לא מר. עיין בראיותיו העיוניות.
והגרח"ק הביא ממשמעות עוד ראשונים שצריך בדוקא למרר את פיו.

כך הבנתי מלשון המשנ"ב בפשטות: ודע דיוצאין בעלין אף לכתחלה. והנה ראיתי כמה אנשים חלושים שדוחקין עצמן לקיים מצות מרור בקלחין ולא אדע למה לא יקחו העלין למצוה ואולי מפני שמצוי בהן יבשין וכמושין. אכן אם הם לחים[נג] אין להחמיר בזה כלל וכלל. נראה לי שהעלים לא מרים כלל. כל הרעיון שזה מין מר. אדרבא אולי איני צודק היכן החזו"א.

[תורה מפוארת]

פשוט אנו מתווכחים בויכוח דקמאי, מצו"ב פסקי תשובות על אתר: מ"ב סקמ"ב: וכן הוא ג"כ טבע חזרת (חסה) שתחילתה מתוק וסופה מר. וכתב השו"ע הרב (סעי' ל') "ואף על פי שהחזרת אין בה מרירות מ"מ כשהיא שוהה בקרקע מתקשה הקלח שלה ונעשה מר מאוד ומפני כך היא נקראת מרור, ומצוה לחזר אחריה אף כשהיא מתוקה, לפי שמצות מרור זכר למה שמררו המצרים וכו' בתחלה בפה רק ע"י פיוסים וכו'", וכן הסכימו עוד רבים93 מהפוסקים כי אף שהחסה הנמצא בשוק אין בה מרירות ואדרבה מתוקה היא, מ"מ יוצאים בה י"ח ומצוה לחזר אחריה, כי ציווי התורה באכילת מרור אין הכוונה דווקא בהרגשת טעם מרירות, אלא באכילת ירק הנקרא מרור, וחסה נקראת מרור, לפי שלבסוף, אם נשתהית באדמה, נעשית מרה וקשה וכנ"ל.
אמנם יש94 חולקים וסוברים שעיקר מצות מרור היא להרגיש טעם מרירות, וכדברי95 חז"ל (פסחים ל"ט ע"ב) "כל שיש בו טעם מרור יוצאים בו ושאין בו טעם מרור אין יוצאים בו", ולשיטה זו אם אוכלים את החסה כפי שהיא נמכרת לרוב בשוק בעודה מתוקה אין יוצאים בה ידי חובת מצות מרור, אכן אף לדבריהם צריך96 ליזהר שלא להמתין בשהייתו בקרקע עד שיתמרר לגמרי ויהיה מר כלענה, אלא צריך להוציאו מן הקרקע כשיפול בו המרירות קודם שיתמרר הרבה.

[גלרשטיין]

אשמח אם מישהו יוכל להעלות את המאמר שבקובץ אמונת עיתך כרך 22 עמ׳ 17 ״מרירות בחסה״...

[אברהם]

לגבי מרירות החסה, אבקש עזרתכם בידיעת המציאות:

לפי איך שהבנתי החסה נעשית מרה בזמן התפרחת שלה. העלים כל כך מרים ש(כמעט) אי אפשר לאכלם. אלא שהחקלאי הנבון יודע איך למנוע את התפרחת.
בלי התערבות מיוחדת - התפרחת מתרחשת או לאחר זמן מסויים, או כאשר החום עולה.

שאלותי:
א"כ בזמן חז"ל בבבל ובא"י היתה החסה מרירה מאד בחודש ניסן. האם זה נכון?
האם ידעו בזמנם איך למנוע את ההפרגה?

באירופה החסה באמת היתה מתוקה מחמת הקור. אבל אצל החזו"א היא היתה כ"כ מתוקה כמו בזמנינו??

יש כאן בעל ידע מקצועי שיכול לסייע?

תודה רבה