פורום אוצר החכמה

2 מעשיות ששמעתי על רבינו החזו"א זיע"א ממקור מוסמך:
א. היה מניח את המצות בסלסלה שבמשך כל השנה היה מניח לחם. כמובן שניער אותה קודם לכן.
ב. פעם בשבת הגדול היה חסר לחם משנה, לקח מצה, הצמיד אותה לחלה ובירך, אחרי הברכה נשף על המצה כדי להעיף את הפירורים, והחזיר אותה למקום.

איך זה מסתדר עם החומרה שלו שלא להשתמש בפסח בספרים שמשתמשים כל השנה בלי לבדוק, שמא יבוא לאכול פירור חמץ?

הרואה כתב:2 מעשיות ששמעתי על רבינו החזו"א זיע"א ממקור מוסמך:
א. היה מניח את המצות בסלסלה שבמשך כל השנה היה מניח לחם. כמובן שניער אותה קודם לכן.
ב. פעם בשבת הגדול היה חסר לחם משנה, לקח מצה, הצמיד אותה לחלה ובירך, אחרי הברכה נשף על המצה כדי להעיף את הפירורים, והחזיר אותה למקום.

איך זה מסתדר עם החומרה שלו שלא להשתמש בפסח בספרים שמשתמשים כל השנה בלי לבדוק, שמא יבוא לאכול פירור חמץ?

לא מספיק לעשות לחם משנה בלי להצמיד, מאיפה לקחת שהוא הצמיד, בכ"א המעשיות ידועים [ההצמדה לא שמעתי], והוא עשה באופן שהיה נקי מחשש פירורים, מה בעיה בזה? יש לך סלסלה ואתה רואה שאין שם פירור, וגם ניערת [שמעתי שהוא ניקה עם משהו], אז מה הלאה? צריך לשרוף את הסלסלה או לשפוך עליה אוקינומיקה?

הגרי"ש אלישיב זצ"ל פסק (הובא בספר ישא יוסף להגר"י אפרתי שליט"א) שאפשר לעשות לחם משנה כשהלחם עטוף בשקית ניילון, וגם כשהלחם קפוא.

אא"ט שמעתי מר' משה שטיגל שליט"א שראה את החזו"א מנקה את קופסת הפח של הלחם של כל השנה, ומתבונן בשמש, ומניח בה את המצות.
בספרים יש פירורים, ובקופסת האיחסון - לא נשארו פירורים.

אכן פשיטא כמו שכתבו. דאדרבא, החזו"א לא אמר שאין להשתמש בספרים, אלא רק שצריך לבדקם דף דף.

גם אנכי שמעתי מר' משה שטיגל הנ"ל 'מעשיה' מהחזו"א

כשעמד לצאת אחרי שהיה אצלו לעזור בבדיקת חמץ, אמר לו החזו"א בערך זו הלשון 'משה אתה הולך הביתה? תעבור דרך קאליש ותמכור את החמץ שלי' הלא הוא הרב קאליש.
בלא שום קנין שטר וכדו', ובלא שום ייחוד מקום וכדו'.

(בענין הנחת המצות, כמדומני ששמעתי (מר' משה) שהיה זה מגירה שמתחת השולחן, הוציאה ממקומה ודפק עליה פעמים).

היה לחזו"א חמץ למכור או שעשה כך רק מפני המנהג?

כח עליון כתב:גם אנכי שמעתי מר' משה שטיגל הנ"ל 'מעשיה' מהחזו"א

כשעמד לצאת אחרי שהיה אצלו לעזור בבדיקת חמץ, אמר לו החזו"א בערך זו הלשון 'משה אתה הולך הביתה? תעבור דרך קאליש ותמכור את החמץ שלי' הלא הוא הרב קאליש.
בלא שום קנין שטר וכדו', ובלא שום ייחוד מקום וכדו'.

(בענין הנחת המצות, כמדומני ששמעתי (מר' משה) שהיה זה מגירה שמתחת השולחן, הוציאה ממקומה ודפק עליה פעמים).

מה החידוש? שליחות א"צ קנין!
מה שנוהגים עכשיו לעשות קנין, זה ליתן להמכירה משנה תוקף, או לגרום להמוכר רגש של נוחות שהחמץ שלו נמכר "באמת", או (אם אתה יותר ציני) כדי שהרב יוכל לקבל "שכר טירחה"...

ספרים וועלט כתב:

כח עליון כתב:גם אנכי שמעתי מר' משה שטיגל הנ"ל 'מעשיה' מהחזו"א

כשעמד לצאת אחרי שהיה אצלו לעזור בבדיקת חמץ, אמר לו החזו"א בערך זו הלשון 'משה אתה הולך הביתה? תעבור דרך קאליש ותמכור את החמץ שלי' הלא הוא הרב קאליש.
בלא שום קנין שטר וכדו', ובלא שום ייחוד מקום וכדו'.

(בענין הנחת המצות, כמדומני ששמעתי (מר' משה) שהיה זה מגירה שמתחת השולחן, הוציאה ממקומה ודפק עליה פעמים).

מה החידוש? שליחות א"צ קנין!
מה שנוהגים עכשיו לעשות קנין, זה ליתן להמכירה משנה תוקף, או לגרום להמוכר רגש של נוחות שהחמץ שלו נמכר "באמת", או (אם אתה יותר ציני) כדי שהרב יוכל לקבל "שכר טירחה"...

הקנין משום הרשאה.
ואף דלא בעינן הרשאה, עושים כן משום הרמב"ם פ"ה דמכירה הי"ב.

הרואה כתב:2 מעשיות ששמעתי על רבינו החזו"א זיע"א ממקור מוסמך:
א. היה מניח את המצות בסלסלה שבמשך כל השנה היה מניח לחם. כמובן שניער אותה קודם לכן.
ב. פעם בשבת הגדול היה חסר לחם משנה, לקח מצה, הצמיד אותה לחלה ובירך, אחרי הברכה נשף על המצה כדי להעיף את הפירורים, והחזיר אותה למקום.

איך זה מסתדר עם החומרה שלו שלא להשתמש בפסח בספרים שמשתמשים כל השנה בלי לבדוק, שמא יבוא לאכול פירור חמץ?

אם נכון הסיפורים הללו זה מחזק את הטענה שהחז"א לא היה מחמיר כלל אלא שמר על ההלכה בשלמותה.

חוקרנוביץ כתב:

הרואה כתב:2 מעשיות ששמעתי על רבינו החזו"א זיע"א ממקור מוסמך:
א. היה מניח את המצות בסלסלה שבמשך כל השנה היה מניח לחם. כמובן שניער אותה קודם לכן.
ב. פעם בשבת הגדול היה חסר לחם משנה, לקח מצה, הצמיד אותה לחלה ובירך, אחרי הברכה נשף על המצה כדי להעיף את הפירורים, והחזיר אותה למקום.

איך זה מסתדר עם החומרה שלו שלא להשתמש בפסח בספרים שמשתמשים כל השנה בלי לבדוק, שמא יבוא לאכול פירור חמץ?

אם נכון הסיפורים הללו זה מחזק את הטענה שהחז"א לא היה מחמיר כלל אלא שמר על ההלכה בשלמותה.

פשוט מאוד, החזו"א הכריע בקלי קלות בחמורות שבחמורות, קח למשל הענין של שהיות, החזו"א חולק על הד"מ וכל שבאו אחריו לומר שאין שיטת הרא"ש שאם התחיל להתעסק במצה והניחו רגע אחד דיחמיץ, וכתב דאי"ז כוונת הרא"ש נגד כל ארון הספרים, והיקל בכרת, וכן נוהגים אחריו כל הנוהים אחריו.
אבל מכ"מ באופן כללי היה לחזו"א שיקול דעת מחמיר ושמרני, והשקפה מאוד אדוקה לגבי המבית ומבחוץ של שמירת התורה והמצוות וכו'.