פורום אוצר החכמה

לכבוד הילולא דרשב"י הבעל"ט:

אי' בגמ' סוכה מ"ה ע"ב:
"ואמר חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י, ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן, אני ובני מהן, אם מאה הן, אני ובני מהן, אם שניים הן, אני ובני הן".
והנה לכאו' צ"ע מאי קבעי רשב"י למימר לן בהאי מימרא? וכי ללמדנו על היות הוא ובנו בני עלייה(רש"י: כת המקבלין פני שכינה!) קאתי?
הלא בפשטות רשב"י רצה להורות לנו בדבריו אלו, איזה לימוד עבורנו.

ולפני למעלה מעשור, בעת לומדי מסכת סוכה, עלה בדעתי לבאר כדלהלן:
הנה כאו"א מאיתנו יודע ומכיר שישנם אנשים גדולים ומופלגים בתורתם, בעבודתם, ביראתם, במידותיהם הטובות, בטהרתם ובקדושתם. משחר טל ילדותינו אנו מתחנכים לשאוף ולחתור לנצל את כוחות נפשנו, כשם שאותם גדולים זכו לנצל את כוחות נפשם ולהעפיל למדרגות גבוהות. אעפ"כ ברבות השנים, הרבה מאיתנו משלימים עם הבינוניות שלנו (במקרה הטוב...) ומתייאשים מן האפשרות להיות גם אנו מאותם בני עלייה מועטים.
ואם ישאלונו היכן אבדה לה חובתינו לחתור ולהשיג גדלות אמיתית? הרי שתשובתינו תיהיה: נו, וכי כולם יכולים להיות ר' חיים? ר' חיים הוא יחיד, ישנם עוד כמה יחידים כמותו, אבל לעומת אותם יחידים ענקי עולם, מרבית העולם, נשארים בקטנותם, אומנם יראים, שלמים, מדקדקים במצוות, עוסקים בתורה, אבל לא מאותם גדולי עולם, לא בני עלייה מועטים, לא יחידי סגולה, נו וכי אין זה מספיק? ומי אמר שאנו מחוייבים להיות דווקא מאותם יחידים שבאמת השליכו מאחורי גוום את כל הנאות העוה"ז, והתמסרו לתורה וליראה בכל יישותם ללא כחל וללא שרק? אחרי הכל דרכו של עולם היא, שמרבית האנשים הולכים ונעים עם מרוצת טרדות החיים, ומי אמר שדווקא אנו צריכים להיות מאותם בודדי בודדים שהם בני עלייה אמיתיים?

ואת הלימוד הגדול הזה בא רשב"י ללמדנו, להורות לנו את התפיסה הנכונה שצריכה להיות ליהודי יר"ש בחייו:
רשב"י זעק בקול גדול את אשר כאו"א מאיתנו צריך לומר לעצמו, כשם שרשב"י הק' אמר לעצמו:
ראיתי בניי עלייה והן מועטין... האם אני יכול לפטור את עצמי מן החיוב לחתור ולהיות בן עלייה, בטענה שהלא בני עלייה הם מועטין, וממילא מה"ת שמוטל דווקא עליי להימנות עליהם?!
אמר רשב"י הק', אל תאמר כן, אל תאמר כן! אלא אמור: אם אלף הן- אני ובני מהן! אם מאה הן- אני ובני מהן!
ואפי' אם בכל העולם כולו, ישנם בסה"כ שני בני עלייה... אני ובני הן! כמה בני עלייה שלא יהיו בעולם, אני ובני נהיה מהן!
(לפני כמה שנים אמרתי את הפשט הזה לחבר, הוא העביר זאת לחבר שלו והלה הדפיס זאת באיזה מאמר שפרסם).

עומק נוסף:
יש שני דברים שמעכבים את האדם מעליה.
מצד אחד: ההרגשה שגם אם אתאמץ מאד לא אעלה על הרבה אחרים, אלא מכסימום אהיה ברמת רבים וטובים אחרים. ואם זה לא מיוחד אז לא שווה להתאמץ.
מצד שני - הרגשה הפוכה (כידוע היצר הרע יכול לשכנע דבר והיפוכו הכל כדי לתת מכשול בדרך לעליה). ההרגשה שאם אתאמץ ואתעלה הלא אני אהיה משונה, מוזר, מתנשא, למה לא להיות כמו כולם ברוגע וכו'.
כאן בא רשב"י ומלמד אותנו:
אני בן עליה! אינני עושה זאת כדי להיות מיוחד, אדרבא אשמח אם עוד רבים וטובים שיתאמצו כמוני ונעלה ביחד.
מאידך,
גם אם אהיה לבד בדרך העולה, גם אם יתייחסו אלי כמשונה וכמוזר - גם אז לא ארתע, אלא אמשיך עם שאיפתי האמתית שאינה תלויה כלל בדעת אחרים.
(שמעתי מהרב דודי הורביץ שליט"א)

אולי יש להוסיף, לאידך גיסא, שלמדנו כאן גם שאין לאדם להתעלות לבדו, אלא לקחת את "בנו" עמו

דרומי כתב:אולי יש להוסיף, לאידך גיסא, שלמדנו כאן גם שאין לאדם להתעלות לבדו, אלא לקחת את "בנו" עמו

נראה שהוא כלשון הפס' ביהושע (כ"ד, ט"ו):
"ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלוקים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר, ואם את אלוהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם, ואנוכי וביתי נעבוד את ה'!".

האדם מצווה בראש ובראשונה על עצמו ועל בני ביתו. "למען אשר יצווה את בניו אחריו". כמובן שאם ביכולתו להשפיע במעגלים רחבים יותר עליו לעשות כן. וזאת מלבד ההשפעה שישנה ממילא לכל איש ואיש מישראל במעשיו הפרטיים על כל כללות עמ"י (לטוב ולמוטב), בהיותו אבר אחד מאבריו של הגוף הנקרא כלל ישראל.

הנקודה היא, שלפעמים לא זו בלבד שאדם מחליט שאין בידו לרומם את סביבתו, אלא שבאופן מודע או תת מודע הוא גם מחליט שבעצם המקום הבינוני בו הוא נמצא הוא דווקא די נוח לו... נו, אחרי הכל אני בכ"ז פיינער ייד, לומד, מתפלל, מדקדק במצוות, משתדל לעשות טוב לאחרים, מי אמר שחייבים יותר מזה?... אה.. כי ישנם אנשים גדולי עולם שהשיגו והוציאו מעצמם(מעצמם דייקא, כלומר כאו"א מהיכולות הנשגבות הנטועות בו) הרבה יותר מזה.. אה.. כי ישנם שטיפסו והגיעו למעלות גבוהות למעלה מן השמש.. נו, מי אמר שגם אני חייב?... וכי א"א פשוט להיות "נורמלי" כמו כולם?...

כמובן שהתביעה הזו היא בראש ובראשונה עלינו, כיהודים בני תורה, אשר יודעים תורה, ירא"ש ודביקות בה' מה הן, ובכ"ז פוטרים את עצמנו מלהגיע לגדלות אמיתית בטענה (בין השאר) של "והן מועטין"...

מספר רבינו הגדול אמרו עמ' קמו בשם מו"ר הרב דסלר

דמשק כתב:מספר רבינו הגדול אמרו עמ' קמו בשם מו"ר הרב דסלר

ישר כחך. ברוך שזיכני לכווין לדבריו של רבינו הרב דסלר זי"ע.
מי הוא רבינו הגדול שאמרו?

הגרי"ט ווייס שליט"א גאב"ד העדה"ח

ראה בסוף העמוד

סעדיה כתב:ראה בסוף העמוד

נפלא מאד, יש"כ גדול!
(שם אי' הנ"ל מהג"ר אברהם קלמנוביץ' בשם מרנא הגר"ח מבריסק זי"ע).

אני מעוניין לברר אם המושג "בן עליה" הוא כהבנתו בעולם הישיבות (כמו למשל במאמר המצורף), או משהו מעבר לזה מעולם הקבלה. קשר עם מתיבתא דרקיע, עלית נשמה וכדו' אם למישהו מידע בנושא נא לפרסם.

עיין בגמ' סוכה מה ע"ב, לפירוש המושג (תוכל להעזר בפרש"י ור"ח).

נסיון יפה להפוך את רשב"י ובנו לתלמידי רי"ס . אני אנסה להפכו לחסיד .
ידוע שרי'ח לוין הידוע בכינויו המלאך שאל פעם מדוע החסידים והמתנגדים נקראו כך הלוא התנגדים המשיכו בדרך החסידות המוחזקת מאבותיהם ואלו שהתנגדו היו דווקא החסידים אז השמות היו צריכחם להיות הפוכים .
וביאר שהמחלוקת היתה באיזה דרך לעבוד את ה האם בדרך של סור מרע ולהתנגד ולהתנגח פ'בפ ביצה"ר או בדרך של עשה טוב ואז אין ליצהר ככ עימי להתעסק ויעוין במכתב מאליהו חה שכתב שם עד"ז
ומעתה יש לומר שרשב"י חידש דרך זו וז"ה שאמר ראיתי "בני עליה" כלומר בדרך של עליה והתקדמות...

בביאור הלשון בני עליה לפי החסידות - ראה בספר התניא סוף פרק יו"ד.

"אם שניים הן, אני ובני הן". הקפצה לרגל יומא דהילולא. עיין תחילת האשכול.


ולחיבת הקודש אעתיק את שכתבתי בשעתו (באשכול על ש''ב הג''ר שמואל אויערבאך זצ''ל):

ראה במאמרי ל''ג בעומר לזקני ה''בני יששכר'' זי''ע, שמחלק בין ל'ב הימים שקודם ל''ג בעומר ובין טו''ב הימים שמל''ג בעומר עד סיום הספירה (כולם ביחד בבחינת ''לב טוב'' שרואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מכולם), והטו''ב ימים שמל''ג בעומר ואילך הם בבחינת ''וירא אלוקים את האור כי טוב'', ''אין טוב אלא תורה'', שכבר מתחיל להתנוצץ בהם האור של מתן תורה דחג השבועות, ואז אור התורה מתגלה, משא''כ בל''ב הימים הראשונים שהם בבחינת ''ל''ב נתיבות החכמה'' שהן סתומות ונעלמות (ושבשל היותן סתומות ונעלמות, התורה רק רמזה עליהן בל''ב תיבות שישנן מתחילת ספר בראשית עד המילה ''טוב'' מהפס' ''וירא אלוקים את האור כי טוב". אמנם את המילה ''טוב'' התורה כבר כותבת בפירוש, היות שהיא כבר מורה על גילוי של התורה).

פרנקל תאומים כתב:"אם שניים הן, אני ובני הן". הקפצה לרגל יומא דהילולא. עיין תחילת האשכול.


ולחיבת הקודש אעתיק את שכתבתי בשעתו (באשכול על ש''ב הג''ר שמואל אויערבאך זצ''ל):

ראה במאמרי ל''ג בעומר לזקני ה''בני יששכר'' זי''ע, שמחלק בין ל'ב הימים שקודם ל''ג בעומר ובין טו''ב הימים שמל''ג בעומר עד סיום הספירה (כולם ביחד בבחינת ''לב טוב'' שרואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מכולם), והטו''ב ימים שמל''ג בעומר ואילך הם בבחינת ''וירא אלוקים את האור כי טוב'', ''אין טוב אלא תורה'', שכבר מתחיל להתנוצץ בהם האור של מתן תורה דחג השבועות, ואז אור התורה מתגלה, משא''כ בל''ב הימים הראשונים שהם בבחינת ''ל''ב נתיבות החכמה'' שהן סתומות ונעלמות (ושבשל היותן סתומות ונעלמות, התורה רק רמזה עליהן בל''ב תיבות שישנן מתחילת ספר בראשית עד המילה ''טוב'' מהפס' ''וירא אלוקים את האור כי טוב". אמנם את המילה ''טוב'' התורה כבר כותבת בפירוש, היות שהיא כבר מורה על גילוי של התורה).

יש ע"ז אריכות שלמה בספר השיחות של רבי משה שפירא - ברונשטיין.

ספר בניהו בן יהוידע על סוכה דף מה/ב
ואל תתמה איך רשב"י ישבח עצמו בפיו כל כך דודאי כונתו לשם שמים כדי שיתלהבו החכמים השומעין בדבריו להתעסק בלימוד הסוד כי הוא לא זכה לכל הכבוד הזה אלא בעבור עסקו בלימוד הסוד ומזה תדע גודל קדושתו וענותו דאף על פי שמוציא מפיו דברים אלו שהם שבחו לא היה עובר בלבבו שמץ גאוה וזה הוא תגבורת נפלאה.